פנה ראשונה של המרכבה

פנות המרכבה פנה ראשונה של המרכבה סדר מעשה המרכבה כוזו נאור ואדיר, יוצא בראשונה, ומכסה כל הכבוד. ובו עומד הכח לפתוח כל הקברים. ואם תאמר מה הם הקברים? בא וראה, שבע מדריגות טמאות עומדות זו למעלה מזו. ראשון שבכלם אבי אבות הטומאה. וכך עולים זו למעלה מזו, בהם עומדים כל מיני קצף ואפילה, ומהם יוצאים מיני השחתה לכסות את האור היוצא מן השמש העליון, ומתלבש בשמש התחתון, ומאיר לכל העולם. ועננים האלה עולים ויורדים, ואין בהם מטר והשפעה, כי אם כל מיני סערה, ונקראים סערות תימן, ויוצאים משבעת הקברים האלה. והממונה על כולם נקרא שמו תימן, ועליו נאמר, "וחתו גבוריך תימן". כי כמה שרי קצף ומשחית עומדים תחת ידו, ועושים דברים בגבורה, נגד גבורתו של שמש. וכשהקב"ה יוציא חמה מנרתיקה, אז הגבורה יראה, וכמה ראשי ישראל יתחזקו באותו הזמן, שנאמר בהם, "ואוהביו כצאת השמש בגבורתו", כמו שנפרש אחר כן. ואז הגבורים האלה של צד הרעה יהיו יחתים מלפניו, "וחתו גבוריך תימן" ודאי:

בא וראה, העננים האלה מתפשטים בעולם לשבע עננים, וז' שמות רעים יש להם, קצפיאל סערירון חמתחירון ועלשליה שספיאל יועכתירון אבדיה. וכל אחד מהם מוציא ענן בפני עצמו. עליהם נאמר, "סכות בענן לך מעבור תפלה":

כנגדם היו ז' ענני כבוד לישראל במדבר, וס"ז, "הנה אנכי בא אליך בעב הענן". כמו שכללות כל השבעה נקראים תימן, כך כללות כל השבע ענני הכבוד נקראים עב קל, וס"ז, "הנה ה' רוכב על עב קל ובא מצרים", והוא מצרים והוא תימן. שבעה עננים רעים היו עומדים תחת ממשלת רהב שר של מצרים, וכנגדם היו מתפשטים בארץ ישראל שבע עממין, שנאמר בהם, "לא תחיה כל נשמה", שכל אחד מהם שנשאר עשה מכשול לישראל. וכשיצאו ממצרים, נתגלה עליהם זה העב קל שאמרתי, והכניע את תימן, ואז (נקבעו) [נבקעו] כל השבעה עננים רעים, וירדו כנגדם ז' עננים טובים לישראל. והענן שהוציאם, נאמר בו, "ויסע עמוד הענן מלפניהם". וסוף הענין היה במתן תורה, כשנתעורר שופר העליון, אימא עלאה, והוא יובל, אז נשלם חירותם של ישראל ונבקעו כל העננים רעים לגמרי. כי אין דבר מעביר אותם כמו השופר. ועל כן בסוף כתוב, "וה' אלקים יתקע בשופר והלך בסערות תימן", כי אז על ידי השופר הזה יתעברו הסערות תימן לגמרי, ודאי:

בא וראה, הז' עננים האלה הם ז' קברים, שבו היו ישראל קבורים בגלות. וכשהם עומדים שם בקבורה הזאת, אין מגיע להם שום אור, וכמעט קולם אינו נשמע, ונראה כאלו אינו מגיע למעלה. ונאמר עליהם, "כמו חללים שוכני קבר וכו'. והאיך הקב"ה מוציא ישראל מתוכם, אלא (כמו) [כח] (ה)ממשלתו הוא מעורר, בסוד יחודו העליון - ה' אחד, והוא כמנין זה השם כוזו. ובזה השם הוא פותח הקברים, ומוציא אותם משם. וזאת היא תקות גאולתם של ישראל, וסוד חבלי משיח יוצאים מן הקברים האלה:

בא וראה, בהפתח זה השם הקדוש את הקברים להוציא מתוכם את עמו ישראל, ועם כל זה עדיין לא יצאו מן הקברים... [רק] נמצאים בתוך הקברים, והקבר פתוח עליהם, וצריך שהקב"ה יוציא אותם. ונפרש עתה סדר המרכבה, כמו שהיא עומדת אחר פתיחת הקברים. עד היות הקברים סתומים, קולם של ישראל כמעט אינם נשמעים, וכן נאמר, "ותעל שועתם אל האלקים מן העבודה". וזה נאמר בזמן שהתחיל לצמוח גאולתם של ישראל במצרים, הרי שבתחלה לא עלתה. וכן אומר, "סכותה בענן לך" וכו'. כיון שנפתחו הקברים, הרי הקול עולה, ולעומתו מתעוררים כל האורות העליונים באהבה גדולה. על אותו הזמן נאמר, "כי עזה כמות אהבה קשה כשאול קנאה רשפיה רשפי אש שלהבת י"ה", כי העננים עדיין לא עברו מן העולם, ואין לך קול שעולה, שאין העננים מתחזקים כנגדו לעשות רע ח"ו. והקול עולה ונקשר בשרשים בכח, והם מתעוררים וחרידים, וכל צבא מרום חרידים אחריהם, והם היו רוצים להוציא פעולתם לאור. ועננים האלה מתחזקים כנגדם ומחשכים האויר. ועל כן לא יכלו השרשים העליונים להשלים פעולתם, ומתחילים בהתעוררות גדול, ופוסקים באמצע, וחוזרים ומתעוררים, וגם היו מהם משלימים הרבה, ואעפ"כ אין משלימים הכל. ומלחמה חזקה עומדת תמיד בין האורות ובין העננים, וכל יותר שהקולות של ישראל עולים, יותר מלחמה מתגברת. ובזמן פתיחת הקברים האלה, ועד היום הזה, לא נמצאת מנוחה למעלה:

בא וראה, בגאולת מצרים אחר פתיחת הקבר, בסוד "ותעל שועתם", כמו שאמרתי, נתגלו האורות, והיתה המראה למשה. אבל מיד "תכבד העבודה" כתיב. והנה אז מתעוררים ודאי, ומתקרבים התחתונים קורבה גדולה, עד שיש ריוח ביניהם כחוט השערה. אך ברגע אחד עולה הענן, ואור שב למקומו. ובשעה שהאור שב, כמה חרדה ורעדה יש בכל העולמות, כי חושבים לההפך ח"ו:

ועוד דבר אחד גדול יותר מן הכל, כי יש קו אחד שנתחזק להביא האהבה אל כל הנשמות ישראל הקדושים, העומדות באלה הקברים הפתוחים. ולפעמים מתגבר הענן הזה, ורוצה להחשיך אל הקו הזה ח"ו, והוא רועש ועומד בבהלה גדולה. ואז אין לך מדריגה שאינה רועדת, ומרוב הרעדה כל התיקונים המעמידים את העולם על מכונו - מתפלצים, כמו להשבר ח"ו, עד שמתגלה אור אחד נעים עד מאד, ונראה בו כדמות ד' שלהביות בלא גוון, והוא דק, יורד בטוהר גדול, ומשקיע ההמולה הזאת. ושם ד' שלהביות, ונקראים אהבה. ומתוכה נראה מתפוצץ כח אחד חזק, שלא נראה כחו הגדול אלא אחר התפשטותו. ובהתפשטו מוציא שלהביות לאין קץ, ונקרא שמו י"ה הגדול. כל השלהביות שמתפשטים ממנו, נכללים תחת מ"ב גדולים וחזקים, ועליהם נאמר, "רשפיה רשפי אש שלהבתיה". וכל אלה שלהביות מתפשטים בכל פנות המרכבה:

ד' שלהביות הראשונות נעשים כסא ליחוד הנעלם, ואז נמצא השקט בכל המדריגות. ומיד מתעורר האש החשוך, שאמרתי, ונעשה למרכבה העליונה כמו חומה, להיות שומר אותה מפני העננים האלה. אז הכבוד עומד בכח גדול להאיר לכל הצדיקים, וזהו כבוד:

ל"ב אלקים לוהטים ממנו, ומוציאים לפידים, הם הניתנים ביד המלאך גבריאל, מוכנים להיות נקם. וזה להבת אש שנראה למשה מתוך הסנה, כי שם הוצרך כך. באותו הזמן עומדים כלם ומשבחים באהבה, ונשמע שבח גדול בכל העולמות:

ש"י עולמות גדולים מאירים, שהם מוכנים להנתן שכר לאוהבי ה', שעליהם נא', "ואוהביו כצאת השמש בגבורתו". כי אלה אוהבי ה' נתחזקו נגד הסערה, ויוחת להם בזמן שנאמר, "וחתו גבוריך תימן". וזה שב"ח שהיא כמנין י"ש, שנאמר בו, "להנחיל אוהבי יש". ולמה ש"י? אלא שהאור המאיר נקרא אור יק"ר, וממנו נעשים עולמות אלה. ועליהם נאמר, "כי יש שכר לפעולתך ויש תקוה" וכו'. והיינו "ישי"ש כגבור לרוץ", כי אלה הי"ש מאירים כאור השמש, וכשתצא השמש מנרתיקה, יאירו כלם בכח גדול, ויותנו לבעלי האהבה:

אור זך מתעורר באותו הזמן, זך ונקי שאין בו שום תערובת דין כלל, אלא הכל רחמים גמורים. ובו נאמר, "וברחמים גדולים אקבצך", ופעולת האור הזה גדולה מאד, כי בהיותו יורד בכח גדול, הוא מדריך כל בעלי האהבה בדרך הישרה, שלא יכשלו בה. כי בהיותם מכוסים תחת הענן הרע, כל שרי קצף משתדלים להדיחם מן הדרך הטובה. וזה האור נקרא זכות, ונאמר בו, "במה יזכה נער את ארחו". כי באור הזה הם מזכים את דרכם, וממנו נמשכים דרכים ישרים אל בעלי האהבה הזאת, ואינם נכשלים כלל. ובסוף הכל יקבלו מכאן הנועם לחזק יותר, וזהו כבוד ושבח זכות:

ג' אורות גדולים בדמות סגולתא יוצאים בתוך זה האור, וסודם, "ביום ההוא יהיה ישראל שלישיה". והם נעשים חוט אחד, כחוט המשולש. ושם החוט יק"ו, ויורד ומקשר את בעלי האהבה. ומשם מתפשטים כמה אורות גדולים להאיר בכל נשמות ישראל. וזה החוט הוא חבל יעקב, בסוד, "יעקב חבל נחלתו", והולך מבפנים, ומקשר נשמותיהם של ישראל, אפילו שאינם יודעים. עד שבסוף הכל יתגלה זה החוט, ואז יראה שישראל הם גוי אחד בארץ:

בזה החוט עומדים כל מיני גוונים להאיר בפאר גדול, וסודו - תפארת יעקב, תפארת ישראל, וזהו פאר. והם ד' דברים העומדים מצד פעולת השם הקדוש כוזו, העומד לפנה ראשונה של התחלקות הדרכים לפי דרכי המרכבה. והם כבוד ושבח זכות ופאר:

אלה הם פעולות השם הקדוש הזה, שהוא כמנין יקוק אחד, ההולך לגלות היחוד בכח גדול, ולהחזיר כל רע לטוב. וזאת היא החומה הסובבת כל המרכבה, והיא ם סתומה, כמו שאמרתי. ופתח אחד יש לה, והיא נפתחת לכל אחד מישראל שזוכה לכבוד. וס"ז, "ואני אהיה לה חומת אש נאם ה' ולכבוד אהיה בתוכה". והיא המ' של המנחה, מ' פתוחה העומדת לשמור המרכבה מכל צד, שלא יעבור בה ערל וטמא. והיא עצמה נפתחת לישראל, בסוד, "זה השער לה' צדיקים יבואו בו":

ז' עננים קדושים עומדים בסוד ז' כורתי ברית, להעלות ישראל דרך פתח חומה זאת, שנאמר, "מי אלה כעב תעופנה", והוא עב קל העומד נגד תימן. וזה עב קל ישלוט בצאת השמש בגבורתו. עד כאן פעולת השם הקדוש העומד לפנה ראשונה, היא מקום האהבה, וסוד אותיותיו כבוד ושבח זכות ופאר, כמו שאמרתי:

על החומה הזאת נראה כבודו של מלך מלכי המלכים הקב"ה. ועל הפתח - הממשלה שלו עומדת בכח גדול, בסוד היחוד העליון שאינו צריך לשום סדר, אלא "הוא באחד ומי ישיבנו". ובזה הוא מתקן עולמו על ידי שלשת אבות, ששם אותם בסוד שליטתו בעולם. וס"ז, "ליום אשר אני עושה סגולה". והיינו "מלכותך מלכות כל עולמים וממשלתך בכל דור ודור", ומצד המלכות לבד היא מ' סתומה של "למרבה המשרה". ומצד הממשלה היא מ' פתוחה, ובה מנוחה - "והיתה מנוחתו כבוד", ודאי:

ועל סוד זה נאמר, "ונפש כי תקריב מנחה", לעשות נחת רוח ליוצרה, ודאי. זה תלוי בנפש, היא השכינה העומדת בעשיה, ומקבלת משם תיקוניה הנעשים לשמה. היא מעלה מהם אור גדול מאד, זך ונקי, הגורם נחת רוח למלך ב"ה. האור הזה עומד לגלות הכחות העליונים, להנהיג את המרכבה בכחו השלם. ועיקר התעוררותה מגיע אל הרוח, כי בו "אשר יהיה שם הרוח ללכת ילכו", תתפרש עתה לפי הפינה הראשונה, אשר בה תלוי המנחה הזאת, "סלת תהיה" ודאי. כי אינה אלא זכות ונמצא במצות, להיותה נקיה. והרוח מתעורר ממנה באהבה רבה, וממשיך שני כחות, בסוד הממשלה שאמרתי. הם העומדים בסוד היחוד, להשקיט הרעש היוצא מן הקברים, שפירשתי כבר:

הכח הראשון הוא שמן, וסודו, "דשנת בשמן ראשי". כי זה מגיע אל המוחין העליונים והם מאירים באור גדול, וזה נקרא שמן הטוב. וס"ז, "אך טוב וחסד ירדפוני". בא וראה, שמן בא"ת ב"ש הוא שם אחד, סודו בי"ט, והוא עולה כמנין א"ך. וס"ז, "אך טוב לישראל אלקים לברי לבב" וכו', נכלל בפסוק, "כי בי חשק ואפלטהו", כי בי ט' מאפלטהו. וכאן מגלה הפסוק סודו, שהוא בסוד החשק והאהבה. וסודו, "רק באבותיך חשק ה' לאהבה אותם", והם הנקודות של השם ב"ה, שבהם תלוים ג' אבות, ועומדים לחבר בסוד האהבה - ישראל לאביהם שבשמים. וסודם - החוט המשולש שנתפרש למעלה. ומי שמתחזק בזה, אין הענן הרע יכול לו. כי על כן נאמר, "מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה ונהרות" וכו', והיינו "אשגבהו כי ידע שמי", כי בשם... תלוי הדבר. וזה בסוד הראש, כי בהיותם שלשה אבות בחג"ת - לא כל כך הוא הכח. ובהיותם בסוד הראש, נאמר, "ועתה ירום ראשי על אויבי סביבותי":

בא וראה, אויבים - סודם כ"ד זיני דמסאבותא, התלוים בסוד "ואיב"ה אשית", והם ממש ההיפוך של אהבה. והם הסובבים את המשכן, הם הם העננים הרעים. ובהתעורר השמן הזה, אז לבד הראש מתחזק, וסודו, "ושמן על ראשך אל יחסר". והשם הזה מפלט הנשגבים, בו, "אשגבהו כי ידע שמי"... התרוממות הראש - "ועתה ירום ראשי". ועל כן "אך טוב לישראל אלקים לברי לבב". וברית הלבב סודו, "ונתן עליה לבונה". לבונה ה"ס ליבון. וכללות הענין, כי הלב הוא ל"ב אלקים, ונעשה אש אדום שחור, ר"ת א"ש. ובהיות החסד מתרבה בכח - נעשה לבן. וס"ז, "אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו". ונתפרש עתה בסוד, "ויטע אש"ל בבאר שבע" - ר"ת, אדום שחור לבן. כי היה עומד ללבן החטאים בסוד שם אל, "ייקרא שם בשם ה' אל עולם". וס"ז, "אלקים לברי לבב", הם הל"ב אלקים עושים השחור בסוד, "אל תראוני שאני שחרחורת". ומי שמברר לבבו מגביר הלבן, וחוזרים ללבנינות, ונתקנים כל הפגמים. וס"ז, "ועל כל פשעים תכסה אהבה". וזה הסדר של אהבה ושל כבוד שפירשתי, כי נשפך כל האש על או"ה ועל הס"א. וכן (הלבשנית) [הלבנונית] תשאר לישראל, ע"כ, "ונתן עליה לבונה" - התעוררות גדול שמתעורר הרוח, שלכל צד שיש פגמים מעביר אותם:

ובאמת, כל זה נמשך מד' שלהביות שאמרתי, שהם בסוד אהבה. אז מזדמנים המשרתים העומדים על פקודות האהבה, ומביאים האהבה הזאת למטה. ומיכאל השר הגדול עומד עליהם, כולל כלם בכח גדול. ועל המשרתים האלה נאמר, "והביאה אל בני אהרן הכהנים", כי כלם מתנוצצים בכח. ואז מיכאל השר הגדול עולה למעלה, ומתעטר באור סתום העומד לפני ולפנים, וסודו בנקודות - קמץ, אז נאמר, "וקמץ משם מלא קמצו". וז"ס, "אהבה מסותרת". כי כמה פעולות עושה האהבה, ואינם מתגלים. ומה שמתגלה ממנה מתנוצץ במשרתים, כמו שאמרתי. והדברים עולים עד א"ס ועד אין תכלית בהעלם גדול. וזה לא ניתן כי אם למיכאל כהן גדול, העומד לשרת לשכינה הקדושה:

ובא וראה, כל זה נכלל במנחה. והיינו שהאור העולה מצד הנחת רוח התחתון הוא כלול מכל כך כחות, שיוכלו לעורר כל ההתעוררות הזה. לכן מזדמנים שם כל המשרתים לעשות פעולתם. ומיכאל הכהן גדול (בהתחקו) [בהתחזקו] בכח אור הגדול הזה, מעורר מה שהוא מעורר. וסוף דבר, הלבנת העונות גובר על הכל, והיא העולה על המזבח, היא ביסוד נוק', מקום ששם נקשרים הדברים לעורר המלך בכל עטרות קדושתו. אז עושה המנחה פעולתה. ומה שנשאר ממנה למטה, מאיר להתחלק למנות לאהרן ולבניו, כל אחד לפי חלקו. וסודו, "אכלו רעים שתו ושכרו דודים", קדש קדשים ודאי. והכל בסוד האש הלוהט, אש האהבה, שנאמר בו, "רשפיה רשפי אש שלהבתיה":