פנה שלישית של המרכבה

פנה הזאת היא פנת השלום. בזה תלוי סידור גדול לכל פרקי המרכבה לעמוד על נכון, אשר לא עמדו לעולם. ולבוש הגאות של הקב"ה אינו נעשה אלא מחסידות של בני אדם. והוא אינו מתלבש בו אלא אחר שתעמוד המרכבה בסדריה. ואז יהיה הקשת מאיר בגנוני] נהירין - "כמראה הקשת אשר יהיה בענן". ואז השלום יתפשט בעולם... [והוא] מקום שהעליונים והתחתונים עומדים בשלוה אחת בלא רגש ובלא קנאה. שם הפנה הזאת מצפץ איום ונורא, שבו הפנה הזאת עולה עד אין תכלית, עד שאין שום ברכה יכולה להתחזק בעולם זולתה. ולפי שלא נתגברה עד עתה במעשיה, כי הקנאה היה בעולם, על כן לא נתקיים העולם בברכה. ולע"ל נאמר, "ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום" עוז ודאי. כי עוז מראה גאות של הקב"ה, ס"ז, "ה' מלך גאות לבש לבש ה' עוז התאזר". ואז העולם יהיה נכון, מה שלא היה עד היום הזה, ואז, "אף תכון תבל בל תמוט", שתעמוד המרכבה בכל סדריה, ואז הברכה והשלום יהיה בעולם:

בשעה שמתפשט השם הקדוש מלפני הכבוד לעשות כל הנבראים, היה נותן להם הכנה ותיקון. ובתחלה נתן להם בחירה, ואז לא היה נראה אורו בכל כך בירור, כי היה מתעלם בהמשכו אל התחתונים. ועמד אור אחד חזק, שהוא השם הקדוש אהוה המקשר עליונים ותחתונים ביחד. ובהגיע מאורות של שם יקוק אל זה השם אהוה, היה מצרפם ומחלקם לכל אחד לעברו. ומי שיצאו מהם, היו מקבלים לפי השרש המשפיע, בלי שינוי. וכן קבלו המלאכים בתחלה, ולכך כל אחד לקח מעלתו. ואין קנאה ביניהם, כי קבלו משרשם בלי שינוי, וכל אחד חפץ רק בשרשו. וכשהגיע למטה - נעשה חשך אחד, שנאמר בו, "ישת חשך סתרו". ובני אדם לא קבלו בלי שינוי, אלא בשינוי, על ידי החשך הזה, ולכן לא הכירו את שרשם. ובאמת שלכל אחד מעלה הראוי לו, אלא שלא הכירו זה, ולכן כל אחד היה רוצה לעלות במעלה שאינו ראוי לו. וזה היה הקנאה, שלא הכירו מעלתם שהיו בו, שזה הוא מה שמגיע להם, ולא יותר. ולכך כמה מלחמות וקנאות ושנאה שהיו בעולם:

והקנאה התחיל מיד בקין והבל, כי נתקנאו זה בזה, וס"ז, "ויהי בהיותם בשדה". כי המקום העליון שמקבלים משם בלי שינוי, נקראה אהל; ומקום התחתון, מקום החשך, נקרא שדה. ועל כן קין והבל בהיותם בשדה, אז נתקנאו זה בזה, והרג להבל. וכן עשו איש יודע ציד, מקום הצידה שצדים זה אל זה - "איש שדה", והיה מתקנא ביעקב על הברכות. אבל יעקב היה מקבל ממקום האהל, שנאמר בו, "ויעקב איש תם יושב אהלים". ולכך לא רצה, ולא דחק את עצמו לקבל הברכות, אלא בצווי אמו רבקה. ועוד נאמר ביעקב, "בא אחיך במרמה", ואמרו - בחכמת תורתו, כי באמת יעקב לא בא במרמה, כי מרמה אינו אלא בשדה, ולא באהל, ושם הכל חכמה. וזהו, בחכמת תורתו, שלפי העקשים היוצאים לחוץ, כך צריכים האורות להתעקם, וס"ז, "עם עקש תתפתל". ועל זה האהל נאמר, "מה טובו אהליך יעקב", כי השם הקדוש הזה אהוה מחלק החלקים והמעלות כראוי, והוא עולה כמנין טו"ב, ושם הוא מקום האהל, "מה טובו אהליך" ודאי, ששם ניכר שהוא מחלק הכל כראוי:

ועל כן מי שמקבל משם, לא ירצה לעלות אל מקום שאינו שלו. וזה השרש צריך שיתגלה באחרונה, כדי שיקבלו כל בני האדם מעלתם כראוי לכל אחד, ולא ירצו מעלה אחרת, וס"ז, "וסרה קנאת אפרים". ועל סוד זה נאמר, "אך טוב לישראל אלקים לברי לבב", כי מי שמברר לבבו, כך האור מגיע אליו בבירור, ואינו מתערב בתוך החשך. ולכן אין קנאה בלבו, כיון שמקבל מעלתו לפי שרשו, וזה טוב מצד השם הזה. "אך טוב לישראל אלקים לברי לבב", כי לברי לבב, מגיע שם הטוב הזה:

ועד עתה לא נתחזקן המאורות על ישראל, וההשפעה נשארה בחולשה גדולה. כי בזמן שהמקבלים מכירים את השרש - השרש מאיר עליו בתוקף גדול, ואז נתגאה המקור על... ונתחזק ונקשר בו, ומשפיע אליו בכח גדול. ועל כן המלאכים נקראים "גבורי כח", לפי שמכירים את שרשם, וזהו, "לשמוע בקול דברו". משא"כ התחתונים, שאין זה הקול מגיע אליהם מפני החשך שמפסיק. ואם גם הם היו נותנים עוז הזה לקדושה, היה מתגאה אליהם, ומחזיק אותם בשפע גדול. ועל זה נאמר, "תנו עוז לאלקים על ישראל גאותו" - כשנותנים עוז, אז... הגאות על ישראל. אך לפי שלא שבו המקבלים אל השרש - נשאר חלש, ולא היה יכול להכין מעשיו לעולם, אלא היה בנוי ואחר כך חרב, בנוי... [וחרב]. וכשיעבור החשך הזה, אז יכירו בני אדם מעלותיהם, מהיכן נמשך כל אחד מעלתו כראוי לו, והשם הקדוש הזה ישלוט. ויתדבקו כלם, השרש וענפים. ואז יאמר, "ה' מלך גאות לבש". ויהיה בנוי אחר החרבן, שלא יהיה חרבן כלל אחריו:

בזמן שהשם הקדוש אהוה מחלק האורות יקוק ב"ה, נתגלה כח אחד גדול נמשך מן הכבוד, ונקרא שמו הדר מלכות, והוא מקבל אורות האלה ממנו, ומחלקם לכל הצבאות. ואפילו כחות החול מקבלים מזה, מכירים אותו למלך עליהם, ועל זה נאמר, "ידע שור קונהו". ועל זה המלכות נאמר, "ברוב עם הדרת מלך". ולמה נקרא שמו הדר, אלא לפי שהוא הוד אחת המתנוצץ מן הכבוד, בשעה שקבלו אותו הצבאות למלך עליהם. ומכח ההוד הזה קבלו כל המקורות כלם חוזק להשפיע ברווחה, ועל כן, "ברוב עם הדרת מלך" - שהדר נמשך מן העם. ולפי שזה לא נתקן מן בני אדם, על כן לא קבלו ממנו אלא מעט עד הנה. ולעתיד לבא נאמר, "ישתחוו לה' בהדרת קדש בירושלים", שאז יתגלה הדר הזה. כי בהשתחוות הצבאות לפני הכבוד - יוצא ההדר הזה, הכל בריבוי וברווחה. וכך יהיה לע"ל, "ה' מלך גאות לבש". ואם תאמר, איך יהיה שיצא חשך מן האור? אלא שם הקדוש יקוק ב"ה, בהגיעו בכל אורותיו אל זה... המצרף אהוה, נכלל שם בפנים, וזה השם נעשה לו כמו חומה סביב, וחומה הזאת נמשכת בגבורה חזקה. וזה נקרא, נרתקה של חמה, כי השם ב"ה הוא חמה, שנאמר בו, "ואין נסתר מחמתו". אבל זה הנרתק עומד סביב אליו, ולכן אינו יכול להגיע אורותיו עד למטה. אלא מיד שלט שם שם אהוה, והוא הוציא את ענפיו של יקוק ב"ה, והגיעו עד מקום שהגיעו; מקום שלא יכלה החומה להתיש כחם. אבל סוף סוף ברוב המדריגות תש חילו, ואז נמשך חשך, וס"ז, "ישת חשך סתרו סביבותיו":

בא וראה, עמלק הרשע כל כחו מן החומה הזאת, והיא... [הגורם] שכחת התורה מישראל, ועל כן נאמר בו, "מחה תמחה", בסוד החומה הזאת שעתידה לשלוט, כשהקב"ה יוציא חמה מנרתקה, להעביר כל חשך מן העולם. ויאמר בישראל, "ואוהביו כצאת השמש". ובסוף הכל ירד כח גדול מלמעלה, ויבקע החומה הזאת, ויעשה פתח קטן בתחלה. ואז יודע החסידות בעולם, שיכירו בני אדם מעלתם, ולא ירצו יותר מזה. ואחר כך יתרחב תמיד יותר, עד שיעמוד ברוחב גדול, ואז, "וזרחה לכם יראי" וכו', כי אז יהיה הוצאת חמה מנרתקה לגמרי. והדר מלכות מתחזק לשלוט בעולם, וס"ז, "והוכן בחסד כסאו", והוא הכסא שלא נשלם בזמן ששלט עמלק. ואז ישתלם, וזהו המ'... של שם הקדוש מצפץ העומד בזאת הפנה, סודו מלכות, "ה' מלך גאות לבש", ואז "נכון כסאך" ודאי, הכסא שאמרנו. באותו הזמן מתחברים ב' שמות ביחד יקוק אהוה סודו ג"ם - מ"ג, "גם ה' יתן הטוב", שם אהוה, שהוא טוב, יתחבר ביקו"ק, ויעשה ג"ם, "גם ה' יתן הטוב" דייקא. "וארצנו תתן יבולה", כי אז, "וזרחה לכם" וכו':

ג' אורות גדולים יהיו נפתחים בזמן שיפתח החומה הזאת, וסודם שערי צדנק] - ג' אדני, וכשיעבור השמש בהם, יקבל גבורה חזקה להשמיד כל הגוים, שכחי אלקים, וס"ז, "כצאת השמש בגבורתו":

אות ה' תרד עליו מלמעלה לבשם, והיא כלולה מכל מיני שמחה, והיא [הולכת] אל ישראל לבד. וס"ז, "אמת מארץ תצמח", כי זה יהיה בהתגלות המ'... כי זה צריך להעלות מן הארץ על ידי חסידי בני אדם. ואז מיד נפתחים שערי צדק, וזה, "צדק משמים נשקף", ומתחברים ב' שמות יקו"ק אקו"ק, והיינו, "גם ה' יתן הטוב". ויש.... ה' אחת יותר, סודה ה' היורדת מלמעלה, כלולה בכל מיני אורות, שלא ישרף העולם בחומו של השמש היוצא מן הנרתק בחוזק גבורתו, וזה, "וארצנו תתן יבולה", מה שהיה צדק - יעשה צדקה. וס"ז, "וזרחה לכם וגו' שמש צדקה", והיינו אות צ' של (ה)שם הפנה הזאת, צדקה ודאי. ואז באותו הזמן יעמוד השם ב"ה לחוץ, ובד' אותיותיו ילהט לכל צדיק, עד שיכירו באמת את קונם. וכמה רשעים [י]היו מתלהטים בלהבה הגדולה, שנאמר, "ולהט אותם היום הבא". ויעשו אפר, שנאמר, "ועסותם רשעים כי יהיו אפר":

ה' אותיות עומדות להיות מתלהטות סביב לכל ד' כנפות הארץ, וס"ז, "לאחוז בכנפות הארץ וינערו רשעים" וגו'. והם ה' אותיות מנצפך, שנאמר בהם, "מכנף הארץ וגו' צבי לצדיק", שהם אותיות מנצפ"ך. וס"ז, באבוד רשעים רינה", לכך, "זמירות שמענו":

ד' אותיות... בד' קצוות, ואות אחד עומד באמצע. אלה שבד' קצוות יעבירו ד' מלכיות, ואות אמצעי תשרוף שני בתים הטמאים שיש בירושלים עיר הקדש, ולטהר את מקומם, ואז תעמוד כל הברכה על הר ציון:

ד' אותיות אלה של הקצוות, יתחברו אחר כך אל אות אמצעית, מהם יעשה אש הכבוד על הר ציון, וסודה, "חומת אש סביב":

בתוך האש ההיא יהיה כל הבית הבנוי - בית המקדש של מעלה, שירד באותו הזמן למטה, וכל פרקי המרכבה מחוברים בה:

בשעת הקרבן שיקריבו בבית המקדש, יראו כל חלקי הבית הקדוש מאירים זה בזה, ועולים עד הכסא למעלה. וכל חיות הקדש יעמדו בשירתן ויעלו ויתחברו (הכבוד) [בכבוד] העליון:

שם אקיק יתעטר עליו, הוא שם המציאות הקדוש, שבו "א"ך טוב לישראל", שממנו מתפשטים שתי המרכבות, מרכבה עליונה ותחתונה:

שם זה אקיק ב"ה יתפשט למטה, ויתעטר על הר ציון. ואש שאמרנו יתלהט ברשעים לעשותם אפר, וס"ז, "כי יהיו אפר" - א' דאקי"ק, פ"ר דמנצפך:

בהשלימו מעשיו, ישאר נשלם כל הבנין. ואז, "לתת להם פאר תחת אפר". וזה באות פ' של מצפץ, פאר ודאי:

ואז יאמר, "צבי לצדיק". כי כן נתקבצו כל ד' אותיות מכנף אל צ', והאיר מנצפך לעשות פאר, וזה הצבי יתן כח לארץ ישראל, שיהיו כל המאורות משפיעים בה בחמדה ברווחה. ויאמר בישראל, "ועמך כלם צדיקים" - באות צ', וזה צבי ודאי. אז יהיה השלום שולט, וכבר עברה כל קנאה, וכל אחד יחפוץ בשרשו, ולא יבקש יותר, רק לפי תיקונו. ויתגבר החסידות בכל הלבבות, והחפץ יתפשט. ואז יהיה בנוי בלי חורבן אחריו, "עולם חסד יבנה" - בחסידות שיתפשט. "אף תכון תבל בל תמוט", והמרכבה הקדושה מסתדר לפי סדריה, הכל לפי ענין השלום על נכון כראוי:

בא וראה, המרכבה העליונה סובבת על ג' פרקים, ועומדת בד' יהו, עומד לכל הנסיעות ולכל ההילוכים. כללם, חיות כסא רוח רקיע. חיות סודם אות י' של השם הקדוש, ולכן כללם עשר ספירות. ודמות אדם להנה נאמר בסוד הי' הזה. ה - נסא עומד על גביהם לנשוא אותם, והוא אות ה' ודאי. ך - רקיע שעל ראשם, ובסיבובה מתמלאים רוח, שנאמר, "אל אשר יהיה שם הרוח ללכת", כשהמאורות מתחלקים למטה, והמקבלים מקבלים אותן ומכירים את קונם, מתגלה כח אחד המכין כל המרכבה, ומעמידה על בוריה, זאת היא ה אחרונה, בה נאמר, "והארץ לעולם עומדת". וביהו - "דור הולך ודור בא", ובזאת הה' אחרונה נאמר, "אף תכון תבל בל תמוט". אבל לא נתחזק עד היום הזה בעולם, ולא עמד שום דור על מכונו. בסוף הכל, תשלוט זאת הה', והיא נפש דוד התלוי בחסידות, ס"ז, "לדוד שמרה נפשי כי חסיד אני", כי הוא הכיר את קונו, וכמה פעמים שהיה שאול בידו להרגו, ולא רצה, כי היה מכיר כי עדיין המעלה הזאת אינו מגיע לו. בשעה שזאת הנפש תשלוט בעולם, ולא יפנו כי אם אל המטיב להם, באותו הזמן, "נפש כי תקריב קרבן מנחה" - נפש דוד, זו היא מנחה, סלת ודאי, בבירור ובניקיון, כי אז יקבלו בבירור, ולא מן החשך, שכבר נתברר האור מן החשך, כמו שאמרתי. ואז יהיה זמן שנאמר בו, "דשנת בשמן ראשי כוסי רויה", כי תמשח במשיחה זאת הנפש, היא משיח ה', להמשיך כל האורות ברווחה. ולכן נקרא משיח, כי אליו נקרא ועומד כל השפע העליון. לפיכך, "ויצק עליה שמן". וכמו שהאור למטה יתברר, כך יתברר בשרש העליון מלכות שמים, וסודה, "לבונה", ס"ז, "אתי מלבנון כלה". וזה מודיע שלמעלה גם כן ימצא חידוש מציאות, והוא שכר לפעולת צדיקים בעה"ז. וזה נודע שהמלכות עליונה לא השלימה בירורה, עד שישלימו בני אדם למטה. על כן אז ישלימו למטה, וגם למעלה, "ונתן עליה לבונה", וזה סוף הבריאה ודאי. התחילה בימי בראשית, ונשלמה לימות המשיח, וס"ז, "וערבה לה' מנחת יהודה וירושלים כימי עולם", שהם הימים הראשונים שבהם נבראה העולם, והם נשלמים עתה:

כאן סוד גדול, מלכות ודאי קשר כל העולמות והפרצופים - כתר מלכות, מה שנעשה בסוף - נעשה בראש. בהתברר המלכות למטה, יתגלה אור א"א [=אריך אנפין] שלא היה יכול להתגלות, כי אע"פ שאינו צריך לתיקון התחתונים, אך כדי שיתגלה צריך זכותם ודאי. וס"ז, "והביאה אל בני אהרן הכהנים", הם היוצאים מאבא עלאה, כמה אורות, שבהם, "ה' בחכמה יסד ארץ". ובהתברר המלכות, מגיע תיקון אל אבא, והיינו חכמה עלאה חכמה תתאה, והוא יכל להתגלות אז. ועוד משם מתעלה עילוי על עילוי, עד שמגיע עד א"א, והיא כתר מלכות. לפיכך, "וקמץ משם מלא קמצו" - בסוד הכתר ודאי. ומכאן נמשך השלום הגדול שיהיה לע"ל, וס"ז, "ושבתי בבית ה' לאורך ימים" מצד א"א, והוא שלום - שע"ו, ש"ע נהורין שלו:

והנותרת מן המנחה לאהרן למשה לכל ישראל, ס"ז, "כי מלאה הארץ דעה את ה'", כי יתגלה א"א בכח, והוא שבת קדש. ואז, "קדוש יאמר לו". וישראל יהיו בטלים ממלאכה, כי שבת הוא להם, אלא "ועמדו זרים". וחול צריך שיכין לשבת - הם אומות שהם חול. ומא"א יהיה ראשית התנועה, ואו"א יהיו מתנהגים אחריו, והיינו קדש קדשים. וזה הוא פרי האש שטהר את ישראל בגלותם, וזה, "מאישי ה'" ודאי. ואז ודאי יאמר בשכינה, "כלך יפה" וגו', כי ודאי בה תלוי הכל, כשהיא מתבררת. אז כל מה שפונה אליה הוא יפה, יפה בלי חשך למטה, יפה בבירור יותר גדול למעלה, רעיתי ודאי, כתר מלכות:

"ומום אין בך", ואז יראה - "ומום אין בך", שלא יש מום בישראל, שהשכינה היא שרש ישראל, כי גם שחטאו - זה היה מחמת החשך, שלא יכלו להשיג שרשם. וכישיגו - (אם) [אז] יהיו כלם חסידים וקדושים בלי מום, "ומום אין בך" ודאי. ואז שרש ישי, זאת נפש דוד, "אליו גוים ידרושו". כלם יכירו מעלתם, וישראל לא יקנאו לו. וגם לא יבקשו מלחמות, וגם אומות, אלא "והיתה מנוחתו כבוד" - בזמן שלא יש קנאה, יש מנוחה למלך מנוחה, וכבוד ושלום עד עולם ודאי. ואז, "והיה ה' למלך" - קשר העליונים עם התחתונים, ה' אחד ושמו אחד: