פנה רביעית של המרכבה
פנה רביעית היא השקט ובטח עד עולם. עליה נאמר, "מושל בגבורתו עולם עיניו בגוים תצפינה" וגו'. שבע מדריגות עומדות ומשגיחות על כל הצדדין, והם שנאמר בהם, "שבע הם עיני ה'". ובהיותם רואים בראשונה (איך) אבן השתיה, שם קבעו חוקות ומשפטים, כל החוקים אשר לשמים ולארץ, שבהם מהלכים כל סיבוב העולם, וס"ז, "ממנו הושתת העולם", "על אבן אחת שבעה עינים" ודאי. ולפי שאין החוקים עומדים אלא על כח התורה, על כן הושם ארון הברית על האבן השתיה, וס"ז, "אם לא בריתי יומם ולילה" וגו'. וכל הז' אלה עומדים תמיד, מביטים בכל פעולות בני האדם, להעמיד המשמרות על מכונותיהם לפי מעשה התחתונים, ועל כן אמרו "הכל לפי רוב המעשה". וכמה מדריגות עליונות משפילות ראשם מפני מעשה התחתונים, ושרי החבלה נתגברו בארץ, ואחריהם נתחזקו כל אומות העולם:
ולמעלה מן הז' עינים, עמדה גבורה אחת, מחזקת בכחה כל הדברים הנעשים על פי עדות העינים האלה, והמשפט הנעשה על פיהם. וזאת הגבורה מוציאה הדברים בדרך נסתר ודאי, מקום לא נודע איו, מקום המנוחה והשקט, שאין עוד מסיבות ותחבולות, כי תמה הבחירה, ותם כל סיבוב הגלגלים הסובבים אל השלימות האחרון. והעינים האלה השלימו פעולתן:
משם והלאה לא יהיו עוד גאוה, אלא שפלות, ולא ישפלו הגבוהים לפניהם, ועל זה אמר המשורר "מושל בגבורתו עולם", היא הגבורה הזאת, שבשעה שהיא תשלוט בעולם, תוציא כל הנמצאים אל דרך אחר, ולכן יתחרבו מפניה, ויהיו מאוכלים ברוב האש. ועל כן אמרו חז"ל, "שית אלפי שנה הוי עלמא וחד חרוב". באש הגדול הזה יהיו נצרפים כל הבריות כלם, עד שלא תשאר בהם שום זוהמה, ומהם יעברו אל המנוחה, הנצחיות ודאי. לפיכך "מושל בגבורתו עולם עיניו בגוים תצפינה", הם ז' העינים אשר חקקו חק הנהגה הסובבת עד היום הזה. ובעבורם נמצא גובה למתגאים, כי הכל לפי רוב המעשה, והבחירה שולטת. אבל סוף דבר, הגבורה אשר עליה (ה)מחזירה הכל אל ההשקט הטהור, ועל כן "הסוררים אל ירומו למו סלה":
הפנה הזאת מחרדת ברוב גבורתה, ונקרא שמו אנגץ. ד' אורות גדולים נראו בה, כלם לוהטים ומחזירים אליהם כל ההנהגה הסובבת בשלש פנות האחרות. ובד' אורות האלה נראו כמו מתנוצצים - ד' אותיות של השם הנכבד והנורא יקו"ק ב"ה לעולם ולעולמי עולמים. ואלה האורות נראו בראשונה מאירים בד' אותיות, וניכרים בראשונה. ובתהעצם אורם לעלות - לא נראו עוד, ולא ניכרו, ולא נראה בהם אלא זיו נעים, מתלהט מתוך האש. כל הרואה אותו לא השיג אותו כלל. וכאשר נסתכלו בו הנביאים, אמרו "עין לא ראתה". ואע"פ שהפסוק הזה מתפרש לדברים אחרים, האמת הוא, שמן זאת הפנה נמשכו כמה (שפילים) [שבילים]. וכל היוצא בהם קרה לו כן, שנסתכלו בו ולא השיגוהו, לפי שראוהו מתהלך עד הפנה שממנה יוצאה. ומשם נסתלק בנועם כבודו, ולא ניכר עוד. ושלמה המלך ע"ה אמר, "אמרתי אחכמה והיא רחוקה", בראות האורות הגדולים המאירים מתוך שבילי הפנה הזאת. ובתחילה חשב להשיג אותם, וכשהיה מהלך אחריהם, מצאם סוף סוף מתעלים אל המעלה הנעלמה, וידע למפרע שלא השיגה בראשונה אלא בדמיון, על כן אמר, "רחוק" מה שהיה, "ועמוק עמוק מי" וגו':
ודוד המלך כשעמד על תוכן הענין הזה, אמר, "לך ה' הגדולה" וגו'. והיינו כי כל החוקים שנחקקו לפי שבעה העינים - כולם חוזרים אל פנת הגבורה הזאת, ונכללים בד' אותיות של השם ב"ה הנראים שם, ובהם מתעלים אל הלא נודע, כאשר..... וזה יקו"ק ב"ה המוזכר בפסוק הזה "לך ה'" וגו'. וקשר כל משפטי השמים והארץ במדה השישית, היא צדיק, והיינו, "כי כל בשמים ובארץ". ואחר כך גילה איך שהד' אותיות של השם ב"ה מתנשאים, ובעמדם לכל מדריגה נראו מיד (מתעלה) [מתעלים] עליה. וע"כ כל אשר ידבר האדם - ידע מיד שמדריגת האותיות האלה מתעלה על המדריגה אשר הוא מדבר ממנה, וזה, "והמתנשא לכל לראש":
בא וראה, שבעה ימים הם הסובבים בששה, והיינו שית אלפי שנין - מתחלקים לשבועות - שבעת ימים לאחד. אך ביום השישי של העולם, שהוא אלף השישי, בו יהיו נכללים כל הסיבוב של שבעת ימים שסבב בששה אלה, והוא יביא אותם אל יום השביעי האמיתי, והוא האלף של "וחד חרוב", ששם חוזרים כל הדברים אל המנוחה על ידי האש שאמרתי. ועל כן כשהגיע ליום השישי, אמר, "כי כל בשמים ובארץ", שהרי כאן נכללו כל החוקות, הז' עינים, בששה ימים לבד. ואז, "לך ה' הממלכה", הכל עובר אל יום השביעי, שהוא מלכות ודאי - ה' אחרונה, היא השולטת בפנה הזאת, כי שם נשלם בשלימות האחרון:
י"ג כחות חזקים נראו במקום הפנה הזאת, והם העומדים לסוד הקשר הזה שאמרתי, שהם חוקות שבעת העינים אשר סבבו בששת הימים, וס"ז "זו", והיינו אהב"ה, בסוד האבות המחזיקים זה המקום באהבה רבה, בסוד א אחת, בסוד יו"י. ולולי זאת, לא היה העולם מתקיים מפני גבורת הפנה הזאת. וס"ז, "רק באבותיך חשק ה' לאהבה וגו' ויבחר בזרעם" וגו'. ועל ישראל נאמר, "עם זו יצרתי לי" - ז"ו ודאי. כי בהיות אש הגבורה מתלהט בכח גדול, היה ממשיך והולך, ומחזיר הכל לתוהו ובהו. על כן עמדו ג' חסידים האלה, והראו שם אהבה גדולה, נמשכת בי"ג צינורות, וא אחד מאירה על כלם, היא א' שסודה אחד, ומתחברת מסוד ג' אבות. וס"ז, "על כן לא נירא בהמיר ארץ", שמדבר על זמן שליטת הגבורה הזאת. ומכח הג' אבות יעשו ב' כנפים לכל צדיק וצדיק, ורוח יהיה בכנפיהם להעלות... תמיד לפי התעלות הגבורה הזאת, עד שיגיעו למקום הנועם. כי בהתלהט האש, יתלהט רק לצד מטה, ויעביר כל הזוהמה שנשאבה תוך הארץ. ואז יהיו הצדיקים מתעלים מצד אברהם ויצחק, מצד ב' כנפים, וברוח אשר בכנפיהם - מצד יעקב, וס"ז, "וקוי ה' יחליפו כח יעלו אבר כנשרים":
הי"ג צנורות האלה מתחזקים באהבה, והאש שהיה מחשיך - מתברר והולך, עד שנמצא כולו מבהיק, וס"ז, "ונגה לאש". ואז הנשמות מקב(י)לות מן הנוגה ההוא, ולכן יכולות הנשמות להתחזק ולעמוד בשליטת הגבורה. ואותם שלא יהיה להם כנפים אלה, ישארו למטה, ולא יוכלו לעמוד באש הלוהט, ויאבדו להם כל מדריגות הרע שנשארו ליום אחרון, להבליע לגמרי. וזאת היא אות נ אות שניה של השם הקדוש הזה אנג"ץ, השולט בפנה הזאת:
הנוגה הזאת יתלהט (לנ"ה) [לנ"ח] אורות גדולים, ובכחם הנשמות תהיינה מוצלות מן האש... [הבוער] בגבורה הזאת שאמרתי. וס"ז, "ונ"ח מצא חן בעיני ה'". בא וראה, שם הקדוש יו"ד ה"י וא"ו ה"ה העולה כמנין נ"ח, וזה השם עשוי להציל ד' חלקי הנשמה מן האש הלוהט, הוא עולה כמנין נג"ה, מציל הנשמה בי' ראשונה של זה השם ובי' השניה, והיינו לנשמה ונשמה לנשמה. ובא' של זה השם - הרוח, בה' שלו - הנפש. ולפי שהמבול היה לו לצאת בימי נח להחריב העולם, הוצרך הוא להיות ניצול בסוד זה השם, לכך נקרא שמו נח, לרמוז על שם זה:
כשהאש הזה שאמרתי מתעלה עד הנועם האחרון, נראה שם אור אחד שאין לו סוף, ונקרא שמו אור גדול, לפי שהוא מתגדל לכל הנצחיות. אור הזה מתעלה עד הנוגה, ומשם קבל אור, כמו לבוש אחד, שבו הוא נראה לתחתונים, שאם לא כן - היה נעלם לגמרי, ולא היה נודע כלל. וגם עתה אינו נודע ולא נראה אלא גדולתו, כי כל שאר מאורות נמצא להם שיעור פרטי, כאשר רצה בהם אדון הכל. וזה המאור - כל מקום שנפנה, שם נמצא הוא מתגדל בלא שיעור. וזה רק מה שנראה ממנו - שאין לו שיעור, ולא נודע ענינו. אך מהות המאור - לא הכירו אותו שום אחד. ועל כן נודע שזה המאור ישלוט לנצח, והוא יתגלה באלף השמיני, ויותר מזה אין יודעים ממנו. וזה אות ג' של השם השולט בפנה הזאת. והוא (גדולה) [גדולת] הלבוש בזה - שבו מתראית הגדולה הזאת. ותתפשט הגדולה ממנו בשעת שלימותו. ועל כן יקבלו הנשמות ידיעה חדשה, שאין להם עתה כלל:
בא וראה, הלבוש הזה נמשך לה לפי לבו שיש לכל הנשמות. ולבוש הנשמות הולך לפי הגוף. וצריך בתחילה שתתפשט(תה) הנשמה מן הגוף, כדי שתוכלנה להתפשט מן הלבוש אשר להן. אז מתפשטת גם הגדולה מלבושה, ותמצאנה (ה)ידיעות אחרות בכל הנשמות, מה שלא נמצא. ולכן צריכה המיתה. וגם אם לא היה חוטא אדם, היה צריך התפשטות זה, אלא שהיה בדרך יותר מתוק, בלא צער כלל. ולפי שהגוף הוא עפר, גורם עכירות ללבוש הנשמה. וצריך שאיזה צער יעבור על הנשמות גם כן, כדי לפשטן מן הלבוש הזה שלהם. וזה סוד יום הדין הגדול. וכמעט שהיתה סכנה גדולה לנשמות בזמן הפשטם זה, כי האש הגדול הוא יהיה שיעביר הלבוש, ולכן היה אפשר שיתלהט סביבם הרבה, שלא תוכלנה לעמוד בו:
אבל נמצא אור אחד עומד בפנה הזאת, הוא ימשך על הנשמות, ויציל אותם (כ)שלא יגיעו להן תוקף האש, וזה נקרא צדקה, וכן נאמר, "וזרחה לכם צדקה"; "וצדקה תציל ממות" ממש. וזה המאור סודו אות צ' של שם הפנה הזאת של השם הקדוש אנג"ץ. ומי שמתעסק בפנה הזאת להאיר אורותיה, ולהמשיך כל ההנגה אליה, צריך שיקדים לתת צדקה, כדי להמשיך האור הזה. כי זולתו היו הנשמות ח"ו נשרפות ברוב האש. ועל כן אמר נדבה שהתנדב ישראל, אז כיון דוד להעמיד כל הדברים תחת ממשלת הגבורה, כי לא נתירא מן האש בעבור הצדקה. וזהו כל המעבר שעוברים כל האורות והחוקים מן ההנהגה הזאת אל מנוחת שלימות האחרון. וס"ז, "ונפש כי תקריב וגו'", מלכות ודאי. בה, "וביום השביעי שבת וינפש", והיינו- "וחד חרוב". בשליטת הנפש הזאת בכל גבורתה, היא מעלה כל הדברים אשר בשית אלפי שנין - מנחה אל המקום אשר לא נודע כלל. וכנגד זה ניתוסף (בה) בהם ו', ונעשה מנוחה, היא מנוחה לחי העולמים, מנוחה והשקט ודאי:
בהיות הגבורה שלה שולטת, הנה תשרוף את כל הראוי להפרד באש הלוהט שלה. ואחר כך יתעלו על ידיה דרך אהבה עד מקום הנוגה. ובעלותם בסוד האהבה - י"ג הצנורות יעשו להם י"ג נהרות של שמן הטוב. וג' אבות מתחברים להיות ראש שלם לישראל, כלול מג' מוחין. והשמן נמשך עליהם, והוא, "כשמן הטוב על הראש". ומתפשט בסוד הי"ג נהרות העומדים בסוד י"ג תיקוני דיקנא, וזה, "יורד על הזקן". שהרי הם עומדים בסוד א - יו"י, וזה ראש - ראש לכל האורות. ובסוד י"ג, בסוד אח"ד, נראה בהם ענין הי"ג תיקוני דיקנא, לפיכך, "על הראש יורד על הזקן", ועל ידי שמן המשחה הזה נתקן איזה שריפה שקבלו מן האש הלוהט, והיינו, "שמש צדקה" וגו', כי סוד הצדקה המציל מן המות, גורמת לרפא איזה מחלה שנעשית מכח האש הלוהט:
אחר כך יתעלו אל הנוגה, ששם עומד הכל באור לבן צח מאד. והיינו "ונתן עליה לבונה", ומה שבתחלה כבר נקרבה הנשמה לקרבן, מיד אחרי צאתה מן הגוף על ידי מיכאל כהן גדול, הנה עתה בקרבן הזה האחרון יאירו כמה אורות, לפי האורות שנתקן בתחלה. ואלה נקראים, "בני אהרן הכהנים", כי הם יוצאים מכח מה שהקריב(ו) אותה בתחילה מיכאל. מיד יתעלה מה שיתעלה בדרך אשר לא נודע, להתקן בגדולה אשר נודע בלי תכלית, אך מהותו לא נודע, וזה, "קמץ" - קמוץ ודאי, שאין ניכר אלא מציאות שלו, ולא מהותו:
אחר כך כל אותם... שעמדו להקריב הנשמה הזאת, יתעלו גם הם אל מקום השלימות בעבורה. וס"ז, "הכסא נושא את נושאיו". ולכן, "והנותרת מן" וכו' כי אז יתעלה כל המציאות, וכל... גם כן אל המנוחה וההשקט השלימה בכל מיני שלימות, "קדש קדשים" ודאי. כי כמה מיני קדושה יש בעוה"ז, וכלם תולדות מן הקדושה שתתעלה בזמן השלימות האחרון, והיא מעולה מכלם, "קדש קדשים" ודאי. וכל זה פעולת אש פנת הגבורה, הוא הנכלל בד' אותיות של השם הנכבד והנורא יקו"ק ב"ה לעולם ולעולמי עולמים, "מאשי ה'" ודאי. וכל אלה הדברים עומדים בסוד המנוחה, בסוד הכבוד - "והיתה מנוחתו כבוד" ודאי: