אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / כתבי מקובלים נוספים / רבי שמעון בר יוחאי / ספר הזוהר בארמית / חלק א / יא
רבי שמעון בר יוחאי

יא

א

לאברהם הניקה בנים שרה, בנים ודאי, וההוא מקטרגא על פתחא, אמרה שרה צחוק עשה לי אלהי"ם, מיד סליק ההוא מקטרגא קמי קב"ה ואמר ליה, רבון עלמא את אמרת אברהם אוהבי, הא אברהם עבד סעודתא ולא יהיב לך מידי, ולאו למסכני, ולא קריב קדמך אפילו יונה חד, ותו אמרת שרה דחייכת בה, אמר ליה קב"ה, מאן בעלמא כאברהם, ולא זז מתמן עד דבלבל כל ההיא חדוה, ופקיד קב"ה למקרב ליצחק קרבנא, ואתגזר על שרה דתמות על צערא דברה, כל ההוא צערא גרים דלא יהיב מידי למסכני. פתח רבי שמעון ואמר, מאי דכתיב (ישעיה לח ב) ויסב חזקיהו פניו אל הקיר ויתפלל אל יהו"ה, תא חזי כמה הוא חילא תקיפא דאורייתא, וכמה הוא עלאה על כלא, דכל מאן דאשתדל באורייתא לא דחיל מעלאי ומתתאי, ולא דחיל ממרעין בישין דעלמא, בגין דאיהו אחיד באילנא דחיי ויליף מיניה בכל יומא, דהא אורייתא תוליף לבר נש למיזל בארח קשוט, תוליף ליה עיטא היך יתוב קמי מאריה לבטלא ההיא גזרה, דאפילו אתגזר עליה דלא יתבטל האי גזרה, מיד אתבטל ואסתלק מניה, ולא שריא עליה דבר נש בהאי עלמא, ובגין כך בעי ליה לבר נש לאשתדלא באורייתא יממא ולילי ולא יתעדי מינה, הה"ד (יהושע א ח) והגית בו יומם ולילה, ואי אתעדי מינה דאורייתא, או אתפרש מינה, כאלו אתפרש מאילנא דחיי. תא חזי עיטא לבר נש כד איהו סליק בליליא על ערסיה, בעי לקבלא עליה מלכותא דלעילא בלבא שלים, ולאקדמא לממסר קמיה פקדונא דנפשיה ומיד אשתזיב מכל מרעין בישין, ומכל רוחין בישין ולא שלטין עליה, ובצפרא כד קם מערסיה, בעי לברכא למאריה, ולמיעל לביתיה, ולמסגד קמי היכליה בדחילו סגיא, ובתר כן יצלי צלותיה, ויסב עיטא מאינון אבהן קדישין, דכתיב (תהלים ה ח) ואני ברוב חסדך אבא ביתך, אשתחוה אל היכל קדשך ביראתך, והכי אוקמוה, לא ליבעי ליה לבר נש לאעלא לבי כנישתא, אלא אי אמליך בקדמיתא באברהם יצחק ויעקב, בגין דאינון תקינו צלותא לקמי קב"ה, הה"ד ואני ברוב חסדך אבא ביתך דא אברהם, אשתחוה אל היכל קדשך דא יצחק, ביראתך דא יעקב, ובעי לאכללא לון ברישא, ובתר כן ייעול לבי כנישתא ויצלי צלותיה, כדין כתיב (ישעיה מט ג) ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר. רבי פינחס הוה שכיח קמיה דרבי רחומאי בכיף ימא דגנוסר, ובר נש רב וקשישא דיומין הוה, ועינוי אסתלקו למחמי, אמר לרבי פינחס, ודאי שמענא דיוחאי חברנא אית ליה מרגלית אבן טבא ואסתכלית בנהורא דההיא מרגלית נפקא כנהירו דשמשא מנרתקה ונהרא כל עלמא, וההוא נהורא קאים משמיא לארעא ונהיר כל עלמא עד דיתיב עתיק יומין ויתיב על כרסיא כדקא יאות, וההוא נהורא כליל כלא בביתך ומנהורא דאתכליל בביתך, נפק נהירו דקיק וזעיר ונפיק לבר, ונהיר כל עלמא, זכאה חולקך, פוק ברי פוק, זיל אבתריה דההיא מרגלית דנהיר עלמא, דהא שעתא קיימא לך נפק מקמיה וקאים למיעל בההיא ארבא, ותרין גוברין בהדיה, חמא תרין צפרין דהוו אתיין וטסין על ימא, רמא לון קלא ואמר צפרין צפרין דאתון טאסין על ימא, חמיתון דוך דבר יוחאי תמן, אשתהי פורתא, אמר צפרין צפרין זילו ואתיבו לי, פרחו ואזלו, עאלו בימא ואזלי להון, עד דנפק, הא אינון צפרין אתיין, ובפומא דחדא מנייהו פתקא חדא, וכתיב בגווה דהא בר יוחאי נפק מן מערתא ורבי אלעזר בריה, אזל לגביה ואשכח ליה משניא, וגופיה מליא חלודין בכה

 

ב

בהדיה, ואמר ווי דחמיתיך בכך, אמר זכאה חולקי דחמית לי בכך, דאלמלא לא חמיתא לי בכך, לא הוינא בכך. פתח רבי שמעון בפקודי אורייתא ואמר, פקודי אורייתא דיהב קב"ה לישראל, כלהו באורייתא בארח כלל כתיבי:

בראשית ברא אלהי"ם, הדא היא פקודא קדמאה דכלא, ואקרי פקודא דא יראת יהו"ה דאקרי ראשית, דכתיב (תהלים קיא י) ראשית חכמה יראת יהו"ה, (משלי א ז) יראת יהו"ה ראשית דעת, בגין דמלה דא ראשית אקרי, ודא איהי תרעא לאעלא גו מהימנותא ועל פקודא דא אתקיים כל עלמא. יראה אתפרש לתלת סטרין, תרין מנייהו לית בהו עיקרא כדקא יאות, וחד עיקרא דיראה, אית בר נש דדחיל מקב"ה בגין דייחון בנוהי ולא ימותון, או דחיל מעונשא דגופיה או דממוניה, ועל דא דחיל ליה תדיר, אשתכח יראה דאיהו דחיל לקב"ה לא שוי לעיקרא, אית בר נש דדחיל מן קב"ה בגין דדחיל מעונשא דההוא עלמא ועונשא דגיהנם, תרין אלין לאו עיקרא דיראה אינון ושרשא דיליה, יראה דאיהי עיקרא, למדחל בר נש למאריה בגין דאיהו רב ושליט עיקרא ושרשא דכל עלמין, וכלא קמיה כלא חשיבין, כמה דאתמר (דניאל ד לב) וכל דיירי ארעא כלא חשיבין, ולשואה רעותיה בההוא אתר דאקרי (נ"א ב) יראה. בכה רבי שמעון ואמר, ווי אי אימא ווי אי לא אימא, אי אימא ינדעון חייבין היך יפלחון למאריהון, אי לא אימא יאבדון חברייא מלה דא, באתר דיראה קדישא שרי, מלרע אית יראה רעה דלקי ומחי ומקטרג ואיהי רצועה לאלקאה חייביא, ומאן דדחיל בגין עונש דמלקיותא וקטרוגא כמה דאתמר, לא שריא עליה ההיא יראת יהו"ה דאקרי יראת יהו"ה לחיים, אלא מאן שריא עליה, ההיא יראה רעה, ואשתכח דשריא עליה ההיא רצועה יראה רעה ולא יראת יהו"ה. ובגין כך אתר דאקרי יראת יהו"ה, ראשית דעת אקרי, ועל דא אתכליל הכא פקודא דא, ודא עקרא ויסודא לכל שאר פקודין דאורייתא, מאן דנטיר יראה נטיר כולא, לא נטיר יראה לא נטיר פקודי אורייתא, דהא דא תרעא דכלא, ובגין כך כתיב בראשית דאיהי יראה, ברא אלהי"ם את השמים ואת הארץ, דמאן דעבר על דא עבר על פקודי דאורייתא. ועונשא דמאן דעבר על דא, האי רצועה רעה אלקי ליה, והיינו והארץ היתה תהו ובהו וחשך על פני תהום ורוח אלהי"ם, הא אלין ארבע עונשין לאענשא בהון חייביא תהו דא חנק, דכתיב (ישעיה לד יא) קו תהו, (זכריה ב ה) חבל מדה. בהו דא סקילה, אבנין דמשוקעין גו תהומא רבא, לעונשא דחייביא. וחשך דא שריפה, דכתיב (דברים ה כג) ויהי כשמעכם את הקול מתוך החשך, (שם ד יא) וההר בוער באש עד לב השמים חשך וגו', ודא אשא תקיפא דעל רישיהון דחייביא שרי לאוקדא לון, ורוח דא הרג בסייף, רוח סערה חרבא משננא היא מלהטא ביה, כמה דאת אמר (בראשית ג כד) ואת להט החרב המתהפכת, ואקרי רוח, האי עונשא למאן דעבר על פקודי אורייתא, וכתיב לבתר יראה ראשית דאיהי כללא דכלא, מכאן ולהלאה שאר פקודין דאורייתא:

פקודא תניינא דא איהי פקודא דפקודא דיראה אתאחדת בה, ולא נפקא מינה לעלמין, ואיהי אהב"ה, למרחם בר נש למאריה רחימו שלים, ומאן איהו רחימו שלים, דא אהבה רבה, דכתיב (שם יז א) התהלך לפני והיה תמים, שלים ברחימותא, ודא הוא דכתיב ויאמר אלהי"ם יהי אור דא רחימו שלימותא דאקרי אהבה רבה, והכא איהו פקודא למרחם בר נש למאריה כדקא יאות. אמר רבי אלעזר, אבא, רחימתא בשלימו אנא שמענא ביה, אמר ליה אימא ברי קמיה דרבי פינחס, דהא איהו בהאי דרגא קאים, א"ר אלעזר אהבה רבה היינו אהבה שלימתא בשלימו דתרין סטרין, ואי לא אתכליל בתרין סטרין לאו

חזרה לראש הדף
Site location tree