אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / כתבי מקובלים נוספים / רבי שמעון בר יוחאי / ספר הזוהר בארמית / חלק א / נב
רבי שמעון בר יוחאי

נב

א

כד סלקין בכרסייא דרקיעא אוכמא, מאיך כרסיא דרקיעא שמאלא ונחתין ביה, ומתגלגלין כרסוון חד בחד, (ס"א נחתי ונקטין) נקטין כל אינון רשתין בגוייהו, ועאלין לון בשפולא דתהומא תתאה וקאים חד כרסייא וסליק לעילא מכל אינון תהומי, וקאים כרסייא אחרא לתתא דכל תהומי, בין תרין כרסוון אלין מתגלגלין כל אינון תהומי, וכל אינון צנורין אתנעצו בין תרין כרסוון אלין שבעין וחמש (ד"א ל"ג נהורין) צנורין אינון, שבעה אינון עלאי דכלא וכל אינון אחרנין אחידן בהו, וכלהו נעיצי בגלגלוי דהאי כרסייא בסטרא דא, ונעיצין בגלגלוי דהאי כרסייא בסטרא דא, בהון מיין (נ"א בתהומיא) סלקין ונחתין, אינון דנחתין כראן בתהומי ובקעי לון, אינון דסלקין עאלין באינון נוקבי אבנין, וסלקין ומליין לשבע ימין, עד כאן שבעה גווני נהורין ברזא עלאה. שבעה נהורין אחרנין, מתפלגין לשבעה ימים, וימא חד כליל לון, ההוא ימא חד איהו ימא עלאה דכלהו שבע ימין כלילן ביה, שבעה נהורין אלין עאלין לגו ההוא ימא, ומחאן ליה לימא (לשבעין) לשבעה סטרין, וכל סטרא וסטרא אתפלג לשבעה נחלין, כדכתיב (ישעיה יא טו) והכהו לשבעה נחלים וגו', וכל נחלא ונחלא אתפלג לשבעה נהרין, וכל נהרא ונהרא אתפלג לשבעה ארחין, וכל אורחא ואורחא אתפלג לשבעה שבילין, וכל מימוי דימא כלהון עאלין לגוייהו, שבעה נהורין סלקין ונחתין לשבעה סטרין שבעה נהורין עלאין עלין לגו ימא, שיתא אינון, ומחד עלאה נפקי, כמה דנטיל ימא, הכי פליג מימוי לכל אינון ימין, ולכל אינון נהרין. חד תנינא לתתא בסטר שמאלא, שאט בכל אינון נהרין, אתי בסטר קשקשוי, כלהון תקיפין כפרזלא, ומטי לשאבא, ושאיב אתרה וכל אינון נהורין אתחשכן קמיה, פומיה ולישניה מלהטא אשא, (חדוד דלישניה) חדוד לישניה כחרבא תקיפא, עד דמטי למיעל למקדשא גו ימא, וכדין סאיב מקדשא, ואתחשכן נהורין, ונהורין עלאין סלקין מן ימא, כדין ימא מתפלגין מימוי בסטר שמאלא, וימא קאפי ולא נגדין מימוי ועל דא רזא דמלה, כמה דכתיב והנחש היה ערום מכל חית השדה אשר עשה יהו"ה אלהי"ם. רזא דחויא בישא נחית מתתא לעילא (ס"י מעילא לתתא), והוא שאט על אפי מיין מרירן, ונחית לאפתי לתתא, עד דיפלון גו רשתוי, האי חויא הוא מותא דעלמא, והוא עאל במעוי דסתים דבר נש, והוא לסטר שמאלא, ואית חויא אחרא דחיי בסטר ימינא, תרוייהו אזלי עמיה דבר נש כמה דאוקמוה. מכל חית השדה, דהא כל שאר חיון דחקלא לית בהו חכים לאבאשא כהאי, בגין דאיהו זוהמא דדהבא, ווי למאן דאתמשיך אבתריה, דאיהו גרים ליה מותא ולכל דאתיין אבתריה, והא אוקמוה, אדם אתמשיך אבתריה לתתא, ונחית למנדע בכל מה דלתתא כמה דנחית הכי אתמשיך רעותיה וארחוי אבתרייהו, עד דמטון להאי חויא, וחמו תיאובתיה דעלמא, ושטו אורחוי באתר דא, כדין קם ואתמשיך איהו אבתרייהו דאדם ואתתיה, ואתדבק בהו, וגרים להו מותא ולכל דרי דאתו אבתריה, עד דמטו ישראל לטורא דסיני לא פסק זוהמא דיליה מעלמא, והא אתמר. כיון דחטו, ואתדבקו באילנא דשריא ביה מותא לתתא:

מה כתיב וישמעו את קול יהו"ה אלהי"ם מתהלך בגן, מהלך אין כתיב כאן אלא מתהלך, תא חזי עד לא חטא אדם הוה סליק וקאים בחכמה דנהירו עלאה, ולא הוה מתפרש מאילנא דחיי, כיון דאסגי תיאובתא למנדע ולנחתא לתתא, אתמשך אבתרייהו, עד דאתפרש מאילנא דחיי, וידע רע ושבק טוב, ועל דא כתיב (תהלים ה ה) כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגורך

 

ב

רע, מאן דאתמשך בתר רע, לית ליה דירה עם אילנא דחיי, ועד לא חטאו הוו שמעין קלא מלעילא והוו ידעי חכמתא עלאה, וקיימי בקיומא דזיהרא עלאה ולא דחלי, כיון דחטאו אפילו קלא דלתתא לא הוו יכלין למיקם ביה. כגוונא דא עד לא חבו ישראל, בשעתא דקיימו ישראל על טורא דסיני אתעבר מנייהו זוהמא דהאי חיויא, דהא כדין בטול יצר הרע הוה מעלמא, ודחו ליה מנייהו, וכדין אתאחידו באילנא דחיי וסלקו לעילא ולא נחתו לתתא כדין הוו ידעין וחמאן אספקלריאן עלאין ואתנהרין עינייהו, וחדאן למנדע ולמשמע, וכדין חגר לון קב"ה חגורין דאתוון דשמיה קדישא, דלא ייכול לשלטאה עלייהו האי חויא, ולא יסאב לון כקדמיתא, כיון דחטאו בעגל, אתעבר מנייהו כל אינון דרגין ונהורין עלאין, ואתעברו מנייהו אינון חגירו מזיינין, דאתעטרו משמא עלאה קדישא, ואמשיכו עלייהו חויא בישא כמלקדמין, וגרמו מותא לכל עלמא. ולבתר מה כתיב (שמות לד ל) וירא אהרן וכל בני ישראל את משה והנה קרן עור פניו וייראו מגשת אליו, תא חזי מה כתיב בקדמיתא, (שם יד לא) וירא ישראל את היד הגדולה, וכלהו חמאן זהרין עלאין ומתנהרין באספקלריא דנהרא, דכתיב (שם כ טו) וכל העם רואים את הקולות, ועל ימא הוו חמאן ולא דחלין, דכתיב (שם טו ב) זה אלי ואנוהו, לבתר דחטו פני הסרסור לא הוו יכלין למחמי, דכתיב (שם לד ל) וייראו מגשת אליו. תא חזי מה כתיב בהו, (שם לג ו) ויתנצלו בני ישראל את עדים מהר חורב, דאתעבר מנייהו אינון מזיינן (דאתחברו בהו ד"א דאתחגרו בהון) בטורא דסיני, בגין דלא ישלוט בהו ההוא חויא בישא, כיון דאתעבר מנייהו, מה כתיב (שם ז) ומשה יקח את האהל ונטה לו מחוץ למחנה הרחק מן המחנה, אמר רבי אלעזר מאי האי קרא לגבי האי, אלא כיון דידע משה דאתעברו מנייהו דישראל אינון זיינין עלאין, אמר הא ודאי מכאן ולהלאה חויא בישא ייתי לדיירא בינייהו, ואי יקום מקדשא הכא בינייהו יסתאב, מיד ומשה יקח את האהל ונטה לו מחוץ למחנה הרחק מן המחנה, בגין דחמא משה דהא כדין ישלוט חויא בישא מה דלא הוה מקדמת דנא. וקרא לו אהל מועד, וכי לא הוה בקדמיתא אהל מועד, אלא בקדמיתא אהל סתם, השתא אהל מועד, מאי מועד, רבי אלעזר אמר לטב, ורבי אבא אמר לביש, רבי אלעזר אמר לטב, מה מועד דאיהו יום חדוה דסיהרא, דאתוספא ביה קדושה, (מה מועד) לא שלטא ביה פגימותא, אוף הכא קרא לה בשמא דא, לאחזאה דהא אתרחיק (חויא) אהל מבינייהו ולא אתפגים, ועל דא וקרא לו אהל מועד כתיב. ורבי אבא אמר לביש, דהא בקדמיתא הוה אהל סתם, כמה דאת אמר (ישעיה לג כ) אהל בל יצען בל יסע יתדותיו לנצח, והשתא אהל מועד, בקדמיתא למיהב חיין ארוכין לעלמין, דלא ישלוט בהו מותא, מכאן ולהלאה אהל מועד, כמה דאת אמר (איוב ל כג) ובית מועד לכל חי, השתא אתייהיב ביה זמנא וחיין קצובין לעלמא, בקדמיתא לא אתפגים והשתא אתפגים, בקדמיתא חברותא וזווגא דסיהרא בשמשא דלא יעדון, השתא אהל מועד, זווגא דלהון מזמן לזמן, ובגיני כך וקרא לו אהל מועד, מה דלא הוה קודם. רבי שמעון הוה יתיב ליליא חד ולעי באורייתא, והוו יתבי קמיה רבי יהודה ורבי יצחק ורבי יוסי, אמר רבי יהודה, הא כתיב (שמות לג ו) ויתנצלו בני ישראל את עדים מהר חורב, וקאמרינן דגרמו מותא עלייהו מההוא זמנא ולעילא, ושליט בהו ההוא חויא בישא, דאעדו ליה מנייהו בקדמיתא, ישראל תינח, יהושע דלא חטא אעדי (ד"א אתעדי) מניה ההוא זיינא עלאה דקבל עמהון בטורא דסיני או לא,

חזרה לראש הדף
Site location tree