נח
א
כגוונא דלעילא וכד בני עלמא אינון זכאין דאזלי בארח מישר, קב"ה אתער רוחא דחיי דלעילא, עד דמטו אינון חיין לאתר דיעקב שריא ביה, ומתמן נגדי אינון חיין, עד דאתמשיך ההוא רוחא להאי עולם דדוד מלכא שריא ביה, ומתמן נגדי ברכאן לכלהו אינון תתאי וההוא רוחא עלאה אתנגיד ואתמשיך לתתא, ויכלין לאתקיימא בעלמא, ובגיני כך לעולם חסדו, דא הוא עולם דדוד מלכא, ובגין כך כתיב לעלם בלא וא"ו, דהא כד (איהו) ההוא רוחא אתנגיד לההוא עולם, מתמן נפקי ברכאן וחיין לכלא לאתקיימא. השתא דחבו בני נשא אסתלק כלא, בגין דלא ימטי ההוא רוחא דחיי להאי עולם לאתהנאה מניה תתאי ולאתקיימא ביה, בשגם הוא בשר, בגין דלא יתרק האי רוחא להאי עולם מאי טעמא, דלא לאסגאה נחש תתאה דדרגין דיתתקף ביה, (ד"א ל"ג ובעינן) רוחא דקודשא דלא יתערב ברוחא מסאבא, בשגם הוא בשר, דא נחש קדמאה דיתברך, בגין כך הוא בשר, כמה דאת אמר (בראשית ו יג) קץ כל בשר בא לפני, ואמר רבי שמעון דא מלאך המות, והיו ימיו מאה ועשרים שנה, אוריכו דקוסטירא דקיטרא:
הנפילים היו בארץ, תני רבי יוסי, אלין עז"א ועזא"ל, כמה דאתמר דאפיק (ד"א דאפיל) לון קב"ה מקדושתא דלעילא, ואי תימא והיך יכלו לאתקיימא בהאי עלמא, אמר רבי חייא, אלין הוו מאינון דכתיב ועוף יעופף על הארץ, והא אתמר דאלין אתחזו לבני נשא כחיזו דלהון, ואי תימא היך יכלין לאתהפכא, הא אתמר דאתהפכן לכמה גוונין, ובשעתא דנחתי אגלימו באוירא דעלמא, ואתחזון כבני נשא, והני עז"א ועזא"ל דמרדו לעילא, ואפיל לון קב"ה ואגלימו בארעא ואתקיימו ביה, ולא יכילו לאתפשטא מניה, ולבתר טעו בתר נשי עלמא, ועד כען יומא דא אינון קיימי ואולפי חרשין לבני נשא, ואולידו בנין וקרו להו ענקים גברין, ואינון נפילים אקרון בני אלהי"ם והא אתמר (חסר):
ויאמר יהו"ה אמחה את האדם אשר בראתי מעל פני האדמה, רבי יוסי פתח, (ישעיה נה ח) כי לא מחשבותי מחשבותיכם, תא חזי כד בר נש בעי לנקמא מאחרא, שתיק ולא אמר מידי, דאילו אודעיה יסתמר ולא יכיל ליה, אבל קב"ה לאו הכי עביד, לא עביד דינא בעלמא עד דאכריז ואודע להו זמנא תרין ותלתא, בגין דלא איתאי דימחי בידיה, דיימא ליה מה עבדת, ולא יסתמר מניה, ולא יכיל לקיימא קמיה, תא חזי ויאמר יהו"ה אמחה את האדם אשר בראתי מעל פני האדמה, אודע לון על ידא דנח, ואתרי בהון כמה זמנין ולא שמעו, בתר דלא שמעו, אייתי עליהון דינא ואוביד לון מעל אפי ארעא. תא חזי מה כתיב ביה בנח, ויקרא את שמו נח לאמר זה ינחמנו ממעשנו, (ס"א זה אמאי הכא לאמר, ואמאי זה, אלא לאמר דא אתתא, זה דא צדיק, רמז דקב"ה קרא ליה לנח נייחא דארעא, לאמר, מאי לאמר, אלא אתר דא קרי ליה נח, ומאן איהו ארעא קדישא, לאמר זה ינחמנו, עבד ליה קב"ה לתתא כגוונא עילאה, כתיב הכא זה ינחמנו, וכתיב התם (ישעיה כה ט) זה יהו"ה קוינו לו, זכאין אינון צדיקייא דרשימין ברשימו דגושפנקא דמלכא עילאה, למהוי בשמיה רשימין, ואיהו שוי שמהן בארעא כדקא יאות. כתיב ויקרא את שמו נח, וכתיב (בראשית כה כו) ויקרא שמו יעקב, אמאי לא כתיב את, אלא התם דרגא (חדא), והכא דרגא אחרא, כמה דאת אמר (ישעיה ו א) ואראה את יהו"ה, ואראה יהו"ה לא כתיב, אלא את יהו"ה, אוף הכא ויקרא שמו יעקב, דרגא דיליה קב"ה ממש קרי ליה יעקב, אבל הכא א"ת, לאכללא שכינתא), מנא הוה ידע, אלא בשעתא דלייט קב"ה עלמא, דכתיב ארורה האדמה בעבורך, אמר אדם קמי
ב
קב"ה רבונו של עולם, עד מתי יהא עלמא בלטיותא, א"ל עד דיתיליד לך בן מהול כגוונא דילך, והוו מחכאן עד שעתא דאתיליד נח, וכיון דאתייליד חמא ליה גזיר רשים באת קדישא, וחמא שכינתא מתדבקא בהדיה, כדין קרא שמיה על מה דעביד לבתר. בקדמיתא לא הוו ידעי למזרע ולמחצד ולמחרש, והוו עבדי פולחנא דארעא בידייהו, כיון דאתא נח אתקין אומנותא להו, וכל מאנין דצריכין לתקנא ארעא למעבד פירין, הה"ד זה ינחמנו ממעשנו ומעצבון ידינו מן האדמה, דאיהו אפיק ארעא ממה דאתלטייא, דהוו זרעין חטין וקצרין גובין ודרדרין, ובגיני כך כתיב איש האדמה רבי יהודה אמר איש האדמה, כמה דאת אמר (רות א ג) איש נעמי, בגין דאקרי צדיק, ואפיק לה לארעא בקרבנא דעבד ממה דאתלטייא, דכתיב לא אוסיף לקלל עוד את האדמה בעבור האדם, ובג"ד אקרי איש האדמה, ועל דא קרא ליה שמא על מה דייתי. רבי יהודה פתח, (תהלים מו ט) לכו חזו מפעלות אלהי"ם אשר שם שמות בארץ, האי קרא אוקמוה ואתמר, אבל לכו חזו וגו', (מאי חזו כמה דאת אמר (ישעיה כא ב) חזות קשה הוגד לי, בעובדוי דקב"ה אתגלי נבואה עלאה לבני נשא, אשר שם שמות בארץ, שמות ודאי, דהא שמא גרים לכלא), (והוא לשון שממון), דאלו הוו מפעלות יו"ד ה"א וא"ו ה"א, שם קיום בארץ, אבל בגין דהוו מפעלות שמא דאלהי"ם, שם שמות בארץ. א"ל רבי חייא השתא אתערת להאי, לאו אנא הכי אמינא ליה, בגין דבין שמא דא ובין שמא דא, כלא הוא שבחא, אבל אנא אמינא ליה, כמה דאתערו חבריא, דשוי שמהן, שמות בארץ, שמות ממש (שם בארץ, ואמאי בגין לאשתמשא בהו עלמא, ולמהוי קיומא בעלמא). רבי יצחק אמר, כלא הוא, ואפילו מה דא"ר יהודה שפיר קאמר, דאלו יהא עלמא בשמא דרחמי, יתקיים עלמא, אבל בגין דאתברי עלמא על דינא, וקיימא על דינא, שם שמות בארץ, ושפיר הוא, דאלמלא כך לא יכיל עלמא לאתקיימא מקמי חוביהון דבני נשא. תא חזי נח כד אתייליד, קרון ליה על שמא דנחמה, (נח נייחא ליה נייחא לעלמא, נייחא לאבהן נייחא לבנין, נייחא לעלאין נייחא לתתאין, נייחא לעלמא דין נייחא לעלמא דאתי), ולהוי (ד"א ולמהוי) שמא גרים, אבל (נ"א לגבי) קב"ה לאו הכי נח בהפוך אתוון חן, כמה דאת אמר ונח מצא חן, א"ר יוסי, חן היינו נח, בצדיקייא שמיהון גרים לטב, בחייביא שמיהון גרים לביש, בנח כתיב ונח מצא חן בעיני יהו"ה, בער בכור יהודה אתהפכו אתווי לביש, ע"ר ר"ע, רע בעיני יהו"ה. תא חזי כיון דאתייליד נח, חמא עובדיהון דבני נשא דאינון חטאן קמי קב"ה, והוה גניז גרמיה ואשתדל בפולחנא דמאריה, בגין דלא למהך באורחייהו, וכי תימא במה אשתדל, בההוא ספרא דאדם וספרא דחנוך, והוה אשתדל בהו למפלח למריה, תא חזי דהכי הוא, דהא נח מנא הוה ידע לקרבא קרבנא למריה, אלא בגין דאשכח חכמתא על מה מתקיים עלמא, וידע דעל קרבנא מתקיים, ואלמלא קרבנא לא הוו קיימי עלאי ותתאי. רבי שמעון הוה אזיל בארחא, והוו עמיה רבי אלעזר בריה ורבי יוסי ורבי חייא, עד דהוו אזלי א"ר אלעזר לאבוהי, ארחא מתקנא קמן, בעינן למשמע מלי דאורייתא, פתח רבי שמעון ואמר, (קהלת י ג) וגם בדרך כשהסכל הולך לבו חסר וגו', כד בר נש בעי לאתקנא ארחיה קמי קב"ה, עד לא יפוק לארחא בעי לאמלכא ביה, ולצלי קמיה על ארחיה, כמה דתנינן דכתיב (תהלים פה יד) צדק לפניו יהלך וישם לדרך פעמיו דהא שכינתא לא אתפרשא מניה, ומאן דאיהו לא מהימנא במריה מה כתיב