אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / כתבי מקובלים נוספים / רבי שמעון בר יוחאי / ספר הזוהר בארמית / חלק א / פ
רבי שמעון בר יוחאי

פ

א

זהר:

דהוה מתכסי מניה, וכדין ויבן שם מזבח ליהו"ה הנראה אליו, כיון דאמר ליהו"ה, מהו הנראה אליו, אלא הכא אתגלי ליה ההוא דרגא דשלטא על ארעא, ועאל ביה, ואתקיים ביה:

ויעתק משם ההרה, מתמן ידע הר ה' וכלהו דרגין דנטיעין בהאי אתר ויט אהלה בה"א כתיב פריש פרישו וקביל מלכו שמיא בכלהו דרגין דאחידן ביה, וכדין ידע דקב"ה שליט על כלא, וכדין בנה מזבח, ותרין מדבחן הוו, בגין דהכא אתגלי ליה דהא קב"ה שליט על כלא, וידע חכמה עלאה, מה דלא הוה ידע מקדמת דנא, ובנה תרין מדבחן, חד לדרגא דאתגליא וחד לדרגא דאתכסיא תא חזי דהכי הוה, בקדמיתא כתיב ויבן שם מזבח לה' הנראה אליו וגו', ולבתר כתיב ויבן שם מזבח לה' סתם, ולא כתיב הנראה אליו, וכלא רזא דחכמתא איהו. וכדין אתעטר אברהם מדרגא לדרגא, עד דסליק לדרגיה, הה"ד ויסע אברם הלוך ונסוע הנגבה, דא דרום דהוא חולקיה דאברהם, הלוך ונסוע דרגא בתר דרגא, עד דסליק לדרום, ותמן אתקשר כדקא יאות, וסליק לדרגיה דדרום, כיון דאתעטר אברהם בדרגוי בארעא קדישא, ועאל (בארעא) בדרגא קדישא, כדין מה כתיב ויהי רעב בארץ, דלא הוו ידעי ידיעה לקרבא לגבי דקב"ה:

ויהי רעב בארץ, דעד כען לא הוה חילא דעל ארעא יהיב תוקפא ומזונא על ארעא, בגין דעד כען לא אתקדשת (נ"א אתתקנת), ולא קיימא בקיומא, כיון דחמא אברהם דהא ההוא חילא דממנא על ארעא, לא יהיב תוקפא וחילא קדישא כדקחזי, כדין וירד אברם מצרימה לגור שם, מנא ידע אברהם, דכתיב לזרעך נתתי את הארץ הזאת, כדין ידע אברהם דהא ארעא לא אתתקנת בתקונא קדישא, אלא בדרגין (ידיעין) קדישין דיפקון מניה, וכדין ידע אברהם רזא דחכמתא, דארעא לא תתקן בקדושה אלא כדאמרן:

סתרי תורה:

ובדוגמא דא ברא גופא מארבע יסודות, אש ורוח ועפר ומים, כגוונא דהוא נשמתא לנשמתא נשמה ורוח ונפש, מים דא דכר, ודא הוא מים מתיקן דקדושה, ואית מים המאררים דאינון יצר הרע, אית אשא קדישא נוקבא, ואית אשא נוכראה אש זרה, ועל דא כתיב ואל יבא בכל עת אל הקדש, דאיהי נוקבתא מן יצר הרע, רוח קדישא איהו דכר, ואית רוח מסאבא דא יצר הרע, שנאמר (ישעיה יד כט) כי משרש נחש יצא צפע, אית עפר קדישא, ואית עפר מסאבא, ועל דא נשמתא דאיהי תשובה, אתקיפת ביה בההוא נחש לתברא ליה בשעבודא דתשובה, ואמשיך ליה לבתי כנסיות ולבתי מדרשות, ואינון ארבע יסודי מתפשטין לכ"ב אתוון, אחה"ע בומ"פ גיכ"ק דטלנ"ת זסשר"ץ:

ויעבור אברם בארץ עד מקום שכם, דא בי כנישתא, אתר דדיורא דשכינתא תמן, כמה דאת אמר (בראשית מח כב) ואני נתתי לך שכם אחד, דא שכינתא דאתחזי ליה, הואיל ואתקרי צדיק, דהא צדק לאו דיורה אלא בהדי צדיק, ודא הוא עד מקום שכם, עד אלון מורה, אלו בתי מדרשות דאולפין ומורים תמן תורה ברבים, והכנעני אז בארץ, כדין אתבסם ואתתקן יצר הרע בגופא בעל כרחיה, דסגיאין שמהן אית ליה, ובגיני כך (אתהדר) אדכר בשמהן סגיאין, אז בארץ ודאי, ואתכפיא בהאי, בגין דכדין איהו גופא, בזמנא דלא אתעבר מניה ההוא נחש כל כך, בגין דבקותא דגופא, כדין הכנעני אז בארץ, אמאי אקרי כנעני, דאסחר גופא לדינין בישין. ונשמתא קיימא בהאי עלמא כדקא יאות, בגין למזכי בה לבתר כד נפקת מהאי עלמא, אי זכאת סלקת לאתרה דנפקת מתמן, דכתיב אל מקום המזבח אשר עשה שם בראשונה, וכתיב אל המקום אשר היה שם אהלה בתחלה, אהלה בה"א, והשתא איהי קיימת בין לסלקא לעילא ובין לנחתא לתתא, בין בית אל ובין העי. אי זכאת סלקא אל מקום המזבח אשר עשה שם וגו', מאן עשה, ומאן מזבח, אלא אשר עשה שם דא קודשא בריך הוא, דאיהו עבד תמן האי מזבח, ואתקין לה על תריסר אבנין כמספר בני יעקב, אשר היה דבר יהו"ה אליו לאמר ישראל יהיה שמך ודאי, ומזבח דא עשה שם בראשונה, כד אתברי עלמא עילאה (עלאה) טמירא לכל עלמין, ומיכאל כהנא רבא קאים ומקריב עלה קרבנין דנשמתין, כיון

 

ב

סתרי תורה:

דנשמתא סלקא תמן, מה כתיב ויקרא שם אברם בשם יהו"ה, נשמתא קארי תמן, ואצרירא בצרורא דחיי וכל דא אי זכאת בהאי עלמא לאתקנא גופא כדקא יאות, ולאכפיא (ולאספיא) תוקפא דההוא לטייא עד דאתפרשא מניה. מה כתיב ויהי ריב בין רועי מקנה אברם ובין רועי מקנה לוט, (דא יצר הרע), דבכל יומא ויומא בהאי עלמא אינון סיען ומנהיגין דנשמתא, ואינון סיען ומנהיגין דיצר הרע, אינון בקטרוגא מקטרגין אלין באלין, וכל שייפין דגופא בצערא בינייהו, בין נשמתא וההוא נחש, דקא מגיחין קרבא בכל יומא:

מה כתיב ויאמר אברם אל לוט, נשמתא אהדרא לגבי יצר הרע, ואמר ליה אל נא תהי מריבה ביני וביניך ובין רועי ובין רועיך, סטרין דילי וסטרין דילך, כי אנשים אחים אנחנו, יצר טוב ויצר הרע קריבין דא בדא, דא לימינא ודא לשמאלא, הלא כל הארץ לפניך הפרד נא מעלי, סגיאין חייביא אינון בעלמא, זיל ושוט אבתרייהו ואתפרש מעמי, אם השמאל ואימינה וגו', ואוכח ליה ואעיק ליה בכמה קרבין דעביד בהדיה בכל יומא, עד דכתיב ויפרדו איש מעל אחיו, כיון דמתפרשין דא מן דא, מה כתיב אברם ישב בארץ כנען, אתישבת נשמתא באינון צדיקיא בישובא טב בשלם. ולוט ישב בערי הככר, ההוא לטיא מקטרגא אזיל לקטרגא ולאתחברא באתר דחייביא תמן, דכתיב ויאהל עד סדום, מה כתיב בתריה ואנשי סדום רעים וחטאים ליהו"ה מאד, תמן שריא ושוי דיוריה בינייהו, לאתחברא בהו לאסטאה לון ולאובדא לון, (ואברהם בעובדין טבין בתשובה באורייתא), (חסר), (ס"א, בעובדין בישין). כיון דאשתארת נשמתא בלא מקטרגא, ואתדכי גופא מההוא זוהמא, מיד קודשא בריך הוא אשרי דיוריה בהדיה, וירית אחסנתא עלאה ותתאה, ואית ליה נייחא בין צדיקייא, וההוא לטייא בין אינון רשיעיא חטאן בהדיה, עד דלא הוה פורקנא לחובייהו. מה כתיב וישמע אברם כי נשבה אחיו, וישמע אברם, דא נשמתא דאשתארת בדכיו בגופא, כי נשבה אחיו דא יצר הרע דנשבה בין אינון חייביא בחובין סגיאין, וירק את חניכיו ילידי ביתו, אלין אינון צדיקיא דלעאן באורייתא, דאינון שייפין דגופא זריזין למיהך בהדיה, י"ח ושלש מאות אלין רמ"ח שייפין דגופא, ושבעין דרזא דנשמתא דנפקא מתמן. בכלא אזדרז למהך תמן לגבי אינון חייביא, לאתבא לון (מחובוי) מחוביהון, מה כתיב וירדוף עד דן, רדיף אבתרייהו ואודע לון דינא דההוא עלמא, ועונשא דגיהנם, ולא יהיב דמיכו לעיניה ביממא ובליליא, עד דאוכח לון לאינון חייבין, ואתיב לון בתיובתא לגבי קודשא בריך הוא, מה כתיב וישב את כל הרכוש, אתיב לון בתיובתא שלימא כדקא יאות. וגם את לוט אחיו וגו', אפילו לההוא יצר הרע אתקיף בהדיה עד דאכפייה בעל כרחיה, (ולא) ואמתיק ליה כדקא חזי, כלא אתיב בתיובתא שלימתא כדקא יאות, בגין דלא אשתכך יממא וליליא, עד דאוכח לון ורדף לון על ההוא חובא דחאבו, עד דתאבו בתיובתא שלימתא כדקחזי. אהדרנא למלי קדמאי דפרשתא:

כתיב (שיר ג ג) מצאוני השומרים הסובבים בעיר וגו'. (תנן, כדוגמא דרמיז באברהם ויצחק ושרה ורבקה יהו"ה, כדוגמא דא רמיז בהאי קרא, (רות א ב) ושם האיש אלימלך ושם אשתו נעמי ושם שני בניו מחלון וכליון אפרתים, אלימל"ך דא נשמתא לנשמתא, נעמ"י דא נשמה, ואמאי אתקרי נעמי, משום (תהלים צ יז) ויהי נועם יהו"ה אלהינ"ו, מחלון דא רוחא קדישא, ולמה אתקרי מחלון דמחל ליה קודשא בריך הוא, רו"ת דא נפש קדישא, ולמה אתקרי רו"ת על שם תו"ר, כליו"ן דא רוחא דבעירא, ועל דא אמר שלמה ע"ה (קהלת ג כא) רוח הבהמה דא יצ"ר הר"ע, ערפ"ה דא נפשא דשמאלא, בת זוגיה של יצר הרע, ולמה אתקרי ערפה משום כי עם קשה עורף הוא, אי זכה בר נש סלקא נשמתא עלאה, ואי לאו מסתלקי אינון דוברי נשמתא ורוחא, ואשתאר נשמתא ונפש השכלית, מה כתיב (רות א ז) ותצא מן המקום אשר היתה שמה ושתי כלותיה עמה, ותאמר נעמי לכלותיה שובנה בנותי וגו', ותאמר רות אל תפגעי בי וגו', וערפה שבה לעמה ולאלהיה). תנן עבד קודשא בריך הוא ירושלם לעילא כגוונא דירושלם דלתתא, בשורין ומגדלין ופתחין פתיחין, ואינון חומות דתמן אית עלייהו נטרין,

חזרה לראש הדף
Site location tree