אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / כתבי מקובלים נוספים / רבי שמעון בר יוחאי / ספר הזוהר בארמית / חלק א / פב
רבי שמעון בר יוחאי

פב

א

ידע אמאי לא דחיל על אתתיה דלא אהדר מארחא ולא ייעול לתמן, אלא בגין דחמא שכינתא עמה:

ויהי כבא אברם מצרימה ויראו המצרים את האשה כי יפה היא מאד, א"ר יהודה, בתיבה אעיל לה, ופתחו לה למיסב מנה קוסטינא, כיון דאתפתח הוה נהורא כנהורא דשמשא, הה"ד כי יפה היא מאד, מאי מאד, אלא דחמו בתיבה דיוקנא (נ"א נהורא) אחרא, אפיקו לה וחמו לה כמלקדמין, הה"ד ויראו אותה שרי פרעה, כיון דכתיב ויראו המצרים את האשה, מאי ויראו אותה שרי פרעה, אלא דאפיקו לה וחמו לה כמלקדמין, וכדין ויהללו אותה אל פרעה וגו'. א"ר יצחק, ווי לאינון חייביא דעלמא, דלא ידעין ולא משגיחין בעבידתיה דקב"ה, ואינון לא מסתכלי (בכלא) דכל מה דהוי בעלמא מעם קב"ה איהו, דאיהו ידע בקדמיתא מה דלהוי בסופא, דכתיב (ישעיה מו י) מגיד מראשית אחרית, ואיהו אסתכי ועביד עבידן בקדמיתא, בגין לסלקא לון לבתר יומין. תא חזי אלמלא דאנסיבת שרי לגבי פרעה לא אלקי הוא, ואלקאותא דא גרים אלקאותא לבתר כן, דילקון מצרים בנגעים גדולים כתיב הכא נגעים גדולים, וכתיב התם (דברים ו כב) ויתן יהו"ה אותות ומופתים גדולים ורעים במצרים, מה להלן עשר מכות, אף כאן עשר מכות, כמה דעביד קב"ה נסין וגבורן לישראל ליליא, אוף הכא עבד לה קב"ה לשרה נסין וגבוראן ליליא. רבי יוסי פתח ואמר, (תהלים ג ד) ואתה יהו"ה מגן בעדי כבודי ומרים ראשי, אמר דוד, אע"ג דכל בני עלמא ייתון לאגחא בי קרבא, ואתה יהו"ה מגן בעדי, תא חזי כתיב מגן בעדי, אמר דוד לקב"ה, רבש"ע מפני מה לא עבדי בי חתימה דברכה, כמה דחתמי ברכה באברהם, דכתיב אנכי מגן לך, ואמרי מגן אברהם. א"ל קב"ה לדוד, אברהם כבר בחנתיו וצרפתיו, וקאים קמאי בקיומא שלים, א"ל דוד אי הכי, (שם כו ב) בחנני יהו"ה ונסני צרפה כליותי ולבי, כיון דעבד ההיא מלה דבת שבע, אדכר דוד קמיה על מה דאמר, ואמר (שם יז ג) בחנת לבי פקדת לילה צרפתני בל תמצא זמותי בל יעבר פי, אמר אנא אמינא בחנני יהו"ה ונסני, ואנת בחנת לבי, אנא אמינא צרפה כליותי, ואת צרפתני, בל תמצא, לא אשכחת לי כדקא יאות, זמותי בל יעבר פי, מאן יתן והאי מלה דחשבית דלא יעבר לפומאי, ועם כל דא חתמין ביה ברכה, דקאמרן מגן דוד, ובגין כך אמר דוד ואתה יהו"ה מגן בעדי כבודי ומרים ראשי, (ד"א, ל"ג והאי) ודאי דרגא דא יקרא דילי דאנא מתעטרנא ביה:

ויצו עליו פרעה אנשים וישלחו אותו, תא חזי קב"ה איהו מגן לצדיקייא דלא ישלטון בהו בני נשא, וקב"ה אגין על אברהם דלא ישלטון ביה ובאתתיה, תא חזי שכינתא לא אתעדי מינה דשרה כל ההוא ליליא, אתא פרעה למקרב בהדה אתא מלאך ואלקי ליה, כל אימת דאמרה שרה אלקי הוה מלקי, ואברהם הוה מתקיף במאריה, דהא שרה לא יכלין לשלטאה עלה, הה"ד (משלי כ"ח) וצדיקים ככפיר יבטח, והכא נסיונא הוא דלא הרהר אבתריה דקב"ה, א"ר יצחק, תא חזי דבגין כך לא פקיד קב"ה לנחתא למצרים, אלא הוא עצמו מגרמיה נחת, בגין דלא יהא פתחון פה לבני עלמא, דאמר ליה כן, ולבתר אצטער על אתתיה. רבי יצחק פתח ואמר, (תהלים צב יג) צדיק כתמר יפרח כארז בלבנון ישגה, צדיק כתמר יפרח, מפני מה אקיש צדיק לתמר, מה תמר כיון דגזרין ליה לא סליק עד זמן סגיא, אוף הכי צדיק כיון דאתאביד מעלמא לא סליק אחר תחותוי עד זמן סגיא, כארז בלבנון ישגה, אוף הכי נמי. כתמר יפרח, מה תמר לא סליק אלא דכר ונוקבא, אוף הכי צדיק לא סליק אלא דכר ונוקבא, דכר צדיק ונוקבא צדקת, כגוונא דאברהם ושרה, כארז בלבנון ישגה, מה ארז בלבנון עלאה על כלא, וכלא יתבי תחותוי, אוף הכי צדיק הוא עלאה על כלא, וכלא יתבי תחותוי, ועלמא לא קיימא אלא על צדיק חד, דכתי' (משלי י כה) וצדיק יסוד עולם, ועליה קאים עלמא, ובגיניה אסתמיך, ועליה אשתיל. רבי יהודה אמר, והא תנינן דעל שבעה סמכין עלמא קיימא דכתיב (שם ט א) חצבה עמודיה שבעה, א"ל רבי יוסי, הכי הוא ודאי, אבל (הכא) כלהו אחרנין בשביעאה

 

ב

קיימי דאיהו סמכא דעלמא, ואיהו צדיק, ודא אשקי (לעלמא) ורוי עלמא (ס"א מן כלא), וזן כלא ועליה כתיב (ישעיה ג י) אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו וכתיב (תהלים קמה ט) טוב יהו"ה לכל ורחמיו על כל מעשיו. אמר רבי יצחק, הא כתיב (בראשית ב י) ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן, דא הוא סמכא, דעלמא קאים עליה, ואיהו אשקי לגנתא (דעדן), וגנתא אשתקי מניה, ומניה עבידא פירין, וכולהו פירין פרחין בעלמא, ואינון קיומא דעלמא, קיומא דאורייתא ומאן נינהו נשמתהון דצדיקייא, דאינון פרי עובדוי דקב"ה. ובגין כך בכל ליליא וליליא נשמתהון דצדיקייא סלקן, וכד אתפלג ליליא קב"ה אתי לגנתא דעדן לאשתעשעא בהו, במאן, אמר רבי יוסי, בכלהו, בין אינון דמדוריהון בההוא עלמא, ובין אינון דיתבי במדוריהון בהאי עלמא, בכלהו משתעשע בהו קב"ה בפלגות ליליא. תא חזי עלמא דלעילא אצטריך לאתערותא דעלמא תתאה, וכד נשמתהון דצדיקייא נפקי מהאי עלמא וסלקי לעילא, כלהו מתלבשי בנהורא דלעילא בדיוקנא יקר, ובהו קב"ה משתעשע, ותאיב לון דאנהו פרי עובדוי, ועל דא אקרון ישראל דאית לון נשמתין קדישין בנין לקב"ה, כמה דאת אמר (דברים יד א) בנים אתם ליהו"ה אלקיכם, בנים ודאי איבא דעובדוי. אמר רבי ייסא, ואפילו אינון דבהאי עלמא (דארעא), היאך, א"ל בגין די בפלגות ליליא, כל אינון זכאי קשוט כלהו מתערי, למקרי באורייתא ולמשמע תושבחן דאורייתא, והא אתמר דקב"ה וכל אינון צדיקיא דבגו גנתא דעדן כלהו צייתין לקליהון, וחוטא דחסד אתמשך עלייהו ביממא, דכתיב (תהלים מב ט) יומם יצוה יהו"ה חסדו ובלילה שירה עמי, ועל דא תושבחן דסלקין בליליא קמיה, דא תושבחא שלים. תא חזי בשעתא דישראל הוו סגירין בבתיהון, כד קטל קב"ה בוכריהון דמצראי, הוו אמרי הלילא ותשבחן קמיה, תא חזי דדוד מלכא הוה קם בפלגות ליליא, דאי תימא דהוה יתיב או שכיב בערסיה, והוה אמר שירין ותושבחן, לא, אלא כמה דכתיב (שם קיט סב) חצות לילה אקום להודות לך, אקום ודאי, בעמידה, לאתעסקא בשירין ותושבחן דאורייתא. ובגין כך דוד מלכא חי לעלמין, ואפילו ביומי מלכא משיחא איהו מלכא, דהא תנן מלכא משיחא, אי מן חייא הוא דוד שמיה, ואי מן מתייא הוא דוד שמיה, ואיהו הוה אתער בצפרא עד לא ייתי, דכתיב (שם נז ט) עורה כבודי עורה הנבל וכנור אעירה שחר. תא חזי כל ההוא ליליא דשרה הות לגביה דפרעה, אתו מלאכי עלאי לזמרא ליה לקב"ה בשירין ותושבחן, א"ל קב"ה כולכו זילו ועבידו מכתשין רברבין במצרים, רשימו למאן דאנא זמין למעבד לבתר, (דא) מה כתיב וינגע יהו"ה את פרעה נגעים גדולים וגו'. תא חזי מה כתיב ויקרא פרעה לאברם וגו', מנא הוה ידע, דהא לא כתיב הכא כמה דאתמר באבימלך, דכתיב ועתה השב אשת האיש כי נביא הוא וגו', והכא לא א"ל מדי, אמר רבי יצחק, הא כתיב על דבר שרי אשת אברם, דהכי הוו אמרי ליה על דבר שרי אשת אברם, דהא לא הוה ממליל עמיה, כמה דממליל באבימלך, אלא במלה דא אתמר ולא יתיר, מכתשא דא על דבר שרי אשת אברם איהי, ולא הוה מליל (דא) עמיה, כדין ידע (הוא) דהא אתתיה דאברהם איהי, מיד ויקרא פרעה לאברם ויאמר וגו'. ויצו עליו פרעה אנשים, למה, בגין דלא יקרב בר נש בהו לאבאשא לון, וישלחו אותו, לוייה עבדו ליה בכל ארעא דמצרים, א"ל קב"ה הכי אנת זמין למעבד לבנוי, את תוזיף לון מארעך, דכתיב (שמות יג יז) ויהי בשלח פרעה את העם, דאוזיף לון מכל ארעיה. א"ר אבא, כל כך למה אזדמן ליה לאברהם, ולמאי אצטריך, אלא בגין לגדלא שמיה דאברהם ושרה בעלמא

חזרה לראש הדף
Site location tree