אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / כתבי מקובלים נוספים / רבי שמעון בר יוחאי / ספר הזוהר בארמית / חלק א / פג
רבי שמעון בר יוחאי

פג

א

דאפילו במצרים דאינון חרשי עלמא, ולא הוה יכיל בר נש לאשתזיב מנייהו, אתגדל אברהם ואסתליק לעילא, הה"ד ויעל אברם ממצרים לאן אתר הנגבה, (ומאי הוא ואשתו וכל אשר לו, אלא לאודעא דלא גזלו מניה מדעם, מאינון מתנן דיהבו ליה בדיל שרה דתהא למלכא). אמר רבי שמעון, תא חזי כלא רזא דחכמתא איהו, וקא רמז הכא בחכמתא ודרגין דלתתא דקא נחית אברהם לעומקייא דלהון, וידע לון ולא אתדבק בהו, ותב לקמי מריה, ולא אתפתא בהו כאדם, דכד מטא לההוא דרגא אתפתא בנחש, וגרים מותא לעלמא, ולא אתפתא כנח דכד נחת ומטא לההוא דרגא, מה כתיב (בראשית ט כא) וישת מן היין וישכר ויתגל בתוך אהלה, אהלה כתיב בה"א, אבל באברהם מה כתיב ויעל אברם ממצרים, דסליק ולא נחית, ותב לאתריה לדרגא עלאה דאתדבק ביה בקדמיתא, ועובדא דא הוה בגין לאחזאה חכמתא דאתקיים בקיומא שלים כדקא חזי ליה, ולא אתפתא, וקם בקיומיה ותב לאתריה, הנגבה דא דרום, דרגא עלאה דאתאחיד ביה בקדמיתא, דכתיב הלוך ונסוע הנגבה, אוף הכא הנגבה אתר דאתדבק ביה בקדמיתא. תא חזי רזא דמלה אי אברם לא ייחות למצרים ולא יצטרף תמן בקדמיתא, לא יהא חולק עדביה בקב"ה, כגוונא דא לבנוי, כד בעא קב"ה למעבד ליה (ד"א, לון) עמא חדא עמא שלים, ולקרבא לון לגביה, אי לא נחתו בקדמיתא למצרים ולא יצטרפון תמן, לא הוו עמא יחידא דיליה, כגוונא דא אי לא אתייהיבת ארעא קדישא לכנען בקדמיתא וישלוט בה, לא הות ארעא חולקיה ועדביה דקב"ה, וכלא רזא חדא. רבי שמעון הוה אזיל בארחא, והוה עמיה רבי אלעזר בריה ורבי אבא ורבי יהודה, עד דהוו אזלי, א"ר שמעון, תווהנא היך בני עלמא לא משגיחין למנדע מלי דאורייתא, ועל מה קיימי, פתח ואמר, (ישעיה כו ט) נפשי אויתיך בלילה, אף רוחי בקרבי אשחרך, האי קרא אוקמוה ואוקימנא ליה, אבל תא חזי, נפשא דבר נש כד סליק לערסיה נפקת מניה וסלקא לעילא, ואי תימא דכלהו סלקאן, לאו כל חד וחד חמי אפי מלכא, אלא נפשא סלקא, ולא אשתאר בה בהדי גופא בר חד רשימו (נשימו) דקסטא דחיותא דלבא. ונפשא אזלא ובעיא לסלקא, וכמה דרגין לדרגין לסלקא, שטאת והיא אתערעת בהני קומרין טהירין דמסאבותא, אי היא דכיאת דלא אסתאבת ביממא, סלקא לעילא, ואי לאו דכיאת, אסתאבת בינייהו ואתדבקת בהו, ולא סלקא יתיר, ותמן מודעי לה מלין, ואיהי אתדבקת מאינון מלין דזמן קריב, ולזמנין דחייכין בה, ומודעין לה מלין כדיבין, וכדין אזלא כהאי גוונא כל ליליא, עד דיתער בר נש ותאבת לאתרה, זכאין אינון צדיקייא, דגלי לון קב"ה רזין דיליה בחלמא, בגין דיסתמרון מן דינא, ווי לאינון חייבי עלמא דמסאבין גרמייהו ונפשייהו. תא חזי אינון דלא אסתאבו, כד סלקי בערסייהו, נפשא סלקא ועאלת בין כל הני דרגין בקדמיתא, וסלקא ולא אתדבקת בהו, ולבתר אזלא ושטאת, וסלקא כפום אורחה, ההיא נפשא דזכת לסלקא, אתחזיאת קמי דסבר אפי יומין ואתדבקת ברעותא לאתחזאה בתיאובתא עלאה, למחמי בנועם מלכא ולבקרא בהיכליה ודא הוא בר נש דאית ליה חולקא תדיר בעלמא דאתי, ודא היא נפשא דכסיפא דילה כד סלקא בקב"ה (תדיר), ולא אתדבקת בהני זינין טהירין אחרנין, והיא אזלת בתר זינא קדישא, באתרא (ד"א, בתר אתרא) דנפקת מתמן, ובגין כך כתיב נפשי אויתיך בלילה, בגין למרדף בתרך, ולא לאתפתאה בתר זינא אחרא נוכראה. תא חזי נפשי דא נפש דאיהי שלטא בלילה, למרדף בתר דרגא, רוח ביום, דכתיב נפשי אויתיך

 

ב

בלילה, דא נפש דאיהי שלטא בלילה, אף רוחי בקרבי אשחרך, דא רוח דאיהו שלטא ביממא, ואי תימא דתרין דרגין אינון בפרודא, לאו הכי, דהא דרגא חד אינון ואינון תרין בחבורא חד, וחד עלאה דשלטא עלייהו, ואתדבק בהו ואינון ביה, (ואקרון) ואתקריאת נשמה וכלהו דרגין סלקאן ברזא דחכמתא דכד מסתכלן אלין דרגין, יסתכל בר נש בחכמה עלאה, והאי נשמה עייל בהו ומתדבקן בה, וכד האי שלטא, כדין ההוא בר נש אקרי קדוש שלים מכלא רעותא חדא לגבי קב"ה. נפש איהי אתערותא תתאה, ודא סמיכא בגופא וזנת ליה, וגופא אחיד בה והיא אתאחדת בגופא, לבתר אתתקנת, ואתעבידת כרסייא לאשראה עלה רוח באתערותא דהאי נפש דאתאחידת בגופא, כמה דכתיב (ישעיה לב טו) עד יערה עלינו רוח ממרום, לבתר דמתתקני תרווייהו, זמינין לקבלא נשמה, דהא רוח אתעביד כרסייא לגבי נשמה לאשראה עליה, והאי נשמה איהי סתימא עלאה על כלא טמירא דכל טמירין אשתכח דאית (לה) כרסייא לכרסייא, וכרסייא לגבי עלאה עלייהו, וכד תסתכל בדרגין תשכח רזא דחכמתא בהאי מלה, וכלא הוא חכמתא לאתדבקא בהאי גוונא מלין סתימין. תא חזי נפש איהי אתערותא תתאה דאתדבקא ביה בגופא, כגוונא דנהורא דבוצינא, דנהורא תתאה דאיהי אוכמא, אתדבקת בפתילה ולא אתפרש מנה, ולא אתתקנת אלא בה, וכד אתתקנת בפתילה, אתעבידת כרסייא לנהורא עלאה חוורא דשרייא על ההוא נהורא אוכמא, לבתר כד מתתקנן תרווייהו, אתעבידת ההוא נהורא חוורא כרסייא לנהורא סתימאה דלא אתחזי, ולא אתיידע מה דשרא על ההוא נהורא חוורא, וכדין נהורא שלים. וכך הוא בר נש דאיהו שלים בכלא, וכדין אקרי קדוש, כמה דאת אמר (תהלים טז ג) לקדושים אשר בארץ המה וגו', כגוונא דא ברזא עלאה. תא חזי, בשעתא דעאל אברהם לארעא, אתחזי ליה קב"ה כמה דאתמר, דכתיב ליהו"ה הנראה אליו, וקביל תמן נפש, ובנה מזבח לההוא דרגא, לבתר הלוך ונסוע הנגבה, דקביל רוח, לבתר (עד) דסליק לאתדבקא גו נשמה, כדין ויבן שם מזבח ליהו"ה סתם, דא היא נשמה דאיהי סתימא דכל סתימין. לבתר ידע דבעי לאצטרפא ולאתעטרא בדרגין, מיד וירד אברם מצרימה, ואשתזיב מתמן, ולא אתפתא גו אינון טהירין, ואתצריף ותב לאתריה, כיון דנחת ואתצריף, מיד ויעל אברם ממצרים, סליק ודאי ותב לאתריה, ואתדבק במהימנותא עלאה, דכתיב הנגבה, מכאן ולהלאה ידע אברהם חכמתא עלאה ואתדבק בקב"ה ואתעביד ימינא דעלמא, כדין ואברם כבד מאד במקנה בכסף ובזהב, כבד מאד בסטרא דמזרח במקנה בסטרא דמערב, בכסף מסטרא דדרום, בזהב מסטרא דצפון, אתו רבי אלעזר ורבי אבא וכלהו חבריא ונשקו ידוי, בכה רבי אבא ואמר, ווי ווי כד תסתלק מן עלמא, מאן ינהיר נהורא דאורייתא, זכאה חולקהון דחברייא דשמעין מלין דאורייתא אלין מפומך:

אמר רבי שמעון תא חזי מה כתיב, וילך למסעיו, למפקד אתריה ודרגוי, למסעיו, למסעו כתיב, מאן מסעו, דא דרגא קדמאה דאתחזי ליה בקדמיתא, כתיב הכא מסעו, וכתיב התם (מ"א ו ז) אבן שלמה מסע נבנה, והא אוקימנא אבן שלמה ודאי, מסע כמה דאתמר, וילך למסעיו, כל אינון דרגין דרגא בתר דרגא כמה דאתמר, מנגב

חזרה לראש הדף
Site location tree