פד
א
ועד בית אל לאתקנא אתריה, ולחברא לון ביחודא שלים דהא מנגב ועד בית אל אשתכח רזא דחכמתא כדקא יאות. אל המקום אשר היה שם אהלה בתחלה, אהלה בה"א מאן אהלה דא בית אל, אבן שלמה כדאמרן, תו רשים ואמר אל מקום המזבח אשר עשה שם בראשונה, דכתיב ליהו"ה הנראה אליו, וכדין ויקרא שם אברם בשם יהו"ה, כדין אתדבק במהימנותא שלימתא. תא חזי בקדמיתא סליק מתתא לעילא דכתיב וירא יהו"ה אל אברם, וכתיב ליהו"ה הנראה אליו, ודא הוא דרגא קדמאה כדאמרן, אבן שלמה (מסע נבנה וכתיב למסעו), ולבתר הלוך ונסוע הנגבה, דרגא בתר דרגא, עד דאתעטר בדרום חולקיה ועדביה, לבתר סתים מלה כד סליק, ואמר ליהו"ה סתם, דא עלמא עלאה ומתמן נטיל בדרגין, ונחית מעילא לתתא, ואתדבק כלא באתריה כדקא יאות. והכא כד תסתכל בדרגין, תשכח רזא דחכמתא עלאה, מה כתיב וילך למסעיו מנגב, מסטרא דימינא, שירותא דעלמא עלאה סתימא עמיקא לעילא עד אין סוף, ונחית דרגא בתר דרגא, (עד) מנגב ועד בית אל, מעילא לתתא, וכתיב ויקרא שם אברם בשם יהו"ה, אדבק יחודא באתריה כדקא יאות, דכתיב אל מקום המזבח אשר עשה שם בראשונה, מאי אשר עשה שם, דסליק לה מתתא לעילא, והשתא נחית בדרגין מעילא לתתא, בגין דהיא לא תעדי מאינון דרגין עלאין, ואינון לא יעדון מנה, ויתיחד כלא ביחודא חדא כדקא יאות, כדין אתעטר אברהם והוה חולק עדביה דקב"ה ודאי. זכאין אינון צדיקייא דמתעטרי ביה בקב"ה, והוא מתעטר בהון, זכאין אינון בעלמא דין וזכאין אינון בעלמא דאתי, עלייהו כתיב (ישעיה ס כא) ועמך כלם צדיקים לעולם יירשו ארץ, וכתיב (משלי ד יח) ואורח צדיקים כאור נוגה הולך ואור עד נכון היום, אזלו כד מטו בחד בי חקל יתבו. פתח רבי שמעון ואמר, (תהלים פו טז) פנה אלי וחנני וגו', האי קרא אית לאסתכלא ביה, והא אוקימנא ליה בכמה אתר, אבל בהאי קרא מלין סתימין אית ביה, פנה אלי, וכי דוד אמר פנה אלי וחנני, אלא בגין דרגא דיליה דאיהו אתעטר ביה קאמר, תנה עזך לעבדך, תנה עזך דא עז עלאה, כדכתיב (ש"א ב י) ויתן עז למלכו, מאן מלכו דא מלך סתם, מלכא משיחא, אוף הכא לעבדך דא מלכא משיחא, כדאמרן מלך סתם, והושיעה לבן אמתך, וכי לא הוה בריה דישי איהו, עד דאיהו אמר בשמא דאמיה ולא בשמא דאבוי, אלא הא אוקימנא דכד ייתי בר נש לקבל מלה עלאה לאדכרא, בעי למהך במלה דאיהו ודאי, ועל דא אדכר לאמיה ולא לאבוי, ותו הא תנינן (ד"א, ל"ג דהא) דדא מלך כדקאמרן:
אמר רבי שמעון, תא חזי מה כתיב ויהי ריב בין רעי מקנה אברם, רב כתיב חסר יו"ד, דבעא לוט למהדר לפולחנא נוכראה דפלחי יתבי ארעא, וסופיה דקרא אוכח דכתיב והכנעני והפריזי אז יושב בארץ, ומנלן דלוט אהדר לסרחניה לפולחנא נוכראה, דכתיב ויסע לוט מקדם, מאי מקדם, מקדמונו של עולם, כתיב הכא ויסע לוט מקדם, וכתיב ויהי בנסעם מקדם, מה להלן נטילו מקדמונו של עולם, אוף הכא כן. כיון דידע אברהם דלוט להכי נטי לביה, מיד ויאמר אברם אל לוט וגו' הפרד נא מעלי, לית אנת כדאי לאתחברא בהדאי, כדין אתפרש אברהם מניה, ולא בעא למיהך ולאתחברא עמיה, דכל מאן דיתחבר לחייבא, סופיה למיהך אבתריה, ולאתענש
ב
בגיניה, מנלן מיהושפט דאתחבר עם אחאב, ואלמלא זכו דאבהן אתענש תמן, דכתיב (ד"ה ב יח לא) ויזעק יהושפט, וכדין אשתזיב, דכתיב ויסיתם אלהי"ם ממנו, ועל דא לא בעא אברהם למיהך בהדיה דלוט, ועם כל דא לא בעא לוט למהדר מסורחניה, אלא ויבחר לו לוט את כל ככר הירדן, ויסע לוט מקדם, אתנטיל מן קדמאה דעלמא, ולא בעא לאתדבקא במהימנותא שלימתא כאברהם:
אברם ישב בארץ כנען, לאתדבקא באתרא דמהימנותא, ולמנדע חכמתא לאתדבקא במאריה, ולוט ישב בערי הככר ויאהל עד סדום, עם אינון חייבין דעלמא דנפקו מגו מהימנותא, דכתיב ואנשי סדום רעים וחטאים ליהו"ה מאד, כל חד אתפרש לארחיה כדקא יאות, בגין כך זכאין אינון חברייא דמשתדלי באורייתא יממא וליליא, וחברותא דלהון בקב"ה, ועלייהו כתיב (דברים ד ד) ואתם הדבקים ביהו"ה אלקיכם חיים כלכם היום:
ויהו"ה אמר אל אברם אחרי הפרד לוט מעמו וגו', רבי אבא פתח (יונה א ג) ויקם יונה לברוח תרשישה מלפני יהו"ה וגו', ווי למאן דאסתתר מקמי קב"ה, דכתיב ביה (ירמיה כג כד) הלא את השמים ואת הארץ אני מלא נאם יהו"ה, והוא אתי למערק מקמיה, אלא כתיב (שיר ב יד) יונתי בחגוי הסלע בסתר המדרגה, יונתי דא כנסת ישראל, בחגוי הסלע דא ירושלם, דאיהי סלקא על כל עלמא, מה סלע איהי עלאה ותקיפא על כלא, אוף ירושלם איהי עלאה ותקיפא על כלא. בסתר המדרגה, דא (בית המקדש) אתר דאקרי בית קדש הקדשים לבא דכל עלמא, ובגין כך כתיב בסתר המדרגה, בגין דתמן הות שכינתא מסתתרא, כאתתא דאיהי צנועה לבעלה ולא נפקא מביתא לבר, כמה דאת אמר (תהלים קכח ג) אשתך כגפן פוריה בירכתי ביתך וגו', כך כנסת ישראל לא שרייא לבר מאתרהא בסתירו דדרגא, אלא בזמנא דגלותא דאיהי בגו גלותא, ובגין דאיהי בגלותא שאר עמין אית לון טיבו ושלוה יתיר. תא חזי בזמנא דישראל שריין על ארעא קדישא, כלא הוה מתתקן כדקא יאות, וכרסיא שלים עלייהו, ועבדי פולחנא, ובקע אוירין דעלמא, וסליק ההוא פולחנא לעילא לאתריה, בגין דארעא לא אתתקנת לפולחנא אלא לישראל בלחודייהו, ובגין כך שאר עמין עעכו"ם הוו מתרחקי, דלא הוו שלטין בה כדהשתא, בגין דלא אתזנו אלא מתמצית. ואי תימא הא חמינן כמה מלכין הוו דשליטין בזמנא דבית המקדש קיים על עלמא, תא חזי בבית ראשון עד לא סאיבו ישראל ארעא, לא הוו שלטין שאר עמין עעכו"ם, אלא אתזנו מתמצית, ובה הוו שלטין ולאו כל כך, כיון דחבו ישראל וסאיבו ארעא, כדין כביכול דחו לה לשכינתא מאתרה, ואתקרבת לדוכתא אחרא וכדין שלטין שאר עמין, ואתייהיב לון רשו לשלטאה. תא חזי ארעא דישראל לא שליט עלה ממנא אחרא, בר קב"ה בלחודוי, ובשעתא דחאבו ישראל והוו מקטרין לטעוון אחרנין בגו ארעא, כביכול אדחייא שכינתא מאתרה ומשכי ומקטרי לאתקשרא טעוון אחרן גו שכינתא, וכדין אתייהיב לון שלטנותא, בגין דקטרת קטרא הוא לאתקטרא, וכדין שלטו שאר עמין, ובטלו נביאים, וכל אינון דרגין עלאין לא שלטו בארעא, ולא אעדיו שולטנותא דשאר עמין, בגין דאינון משכו לשכינתא לגבייהו, ועל דא בבית שני הא שולטנותא משאר עמין לא אעדיו, וכל שכן בגלותא דשכינתא בשאר עמין, אתר דשאר ממנן שלטין, ובגין כך כלהו ינקין מן שכינתא דאתקריבת גבייהו, ועל