אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / כתבי מקובלים נוספים / רבי שמעון בר יוחאי / ספר הזוהר בארמית / חלק א / פה
רבי שמעון בר יוחאי

פה

א

דא בזמנא דישראל הוו שראן על ארעא, ופלחי פולחנא דקב"ה, שכינתא הות צנועה בינייהו, ולא נפקת מגו ביתא לבר באתגלייא, ובגין כך כל אינון נביאים דהוו בההוא זמנא לא נטלו נבואה אלא באתרה כדקאמרן, ובגין כך יונה הוה ערק לבר מארעא קדישא, דלא יתגלי עליה נבואה, ולא יהך בשליחותא דקב"ה. ואי תימא הא חמינן דאתגלייא שכינתא בבבל דאיהו לבר, הא אוקימנא דכתיב (יחזקאל א ג) היה היה, דהוה מה דלא הוה מן קדמת דנא, מיומא דאתבני בי מקדשא, וההיא נבואה לשעתא הות, וכתיב על נהר כבר, נהר דכבר הוה מיומא דאתברי עלמא, ושכינתא אתגלייא תדיר עליה, דכתיב (בראשית ב י) ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן, ומשם יפרד וגו', (שם האחד וגו'), ודא איהו חד מינייהו, ותמן אתגלייא שכינתא לפום שעתא, דאצטריכו לה ישראל לפום צערייהו, אבל בזמנא אחרא לא אתגלייא, ובגין כך יונה בגין דלא תשרי עלוי שכינתא, ולא תתגלי עליה, אזל מארעא קדישא וערק, הה"ד (יונה א ג) מלפני יהו"ה, וכתיב כי ידעו האנשים כי מלפני יהו"ה הוא בורח. תא חזי כמה דשכינתא לא אתגליא אלא באתרא דאתחזי לה, אוף הכי לא אתחזי ולא אתגליא אלא בבר נש דאתחזי לה דהא מן יומא דסליק על רעותיה דלוט לאתהפכא בסרחניה, אסתלקת רוחא קדישא מאברהם, וכד אסתלק לוט מניה, מיד שרא רוח קודשא בדוכתיה, הה"ד ויהו"ה אמר אל אברם אחרי הפרד לוט מעמו וגו'. תא חזי כיון דחמא אברהם דלוט הוה תב לסרחניה, הוה דחיל אברהם, אמר דילמא ח"ו בגין חברותא דדא, אבידנא בגיניה חולקא קדישא דאעטר לי קב"ה, כיון דאתפרש מניה, א"ל שא נא עיניך וראה מן המקום אשר אתה שם, מאי מן המקום אשר אתה שם, דאתדבקת ביה בקדמיתא ואתעטרת בהימנותא שלימתא, צפונה ונגבה וקדמה וימה, אלין אינון מסעיו דהוו בקדמיתא, דכתיב וילך למסעיו, וכתיב הלוך ונסוע הנגבה, אלין דרגין עלאין דאתעטר במהימנותא שלימתא בקדמיתא, וכדין אתבשר דלא יעדי מניה ומן בנוי לעלמין, דכתיב כי את כל הארץ אשר אתה רואה, מאי אשר אתה רואה, דא דרגא קדמאה דאתגליא ליה, כמה דאת אמר ליהו"ה הנראה אליו, ובגין כך אשר אתה רואה, בגין דדרגא דא קדמאה אתכליל מכלהו דרגין, וכלהו אתחזון ביה ובגין כך כי את כל הארץ אשר אתה רואה וגו'. רבי אלעזר אערע בבי אושפיזא בלוד, והוה עמיה רבי חזקיה, קם בליליא למלעי באורייתא, קם רבי חזקיה גביה, א"ל רבי אלעזר, בקיסטרא דקוסטא חברייא שכיחי, פתח רבי אלעזר ואמר, (שיר ב ג) כתפוח בעצי היער וגו', כתפוח דא קב"ה דאיהו חמיד ומתעטר בגוונוי מכל שאר אילנין דלא אית דדמי ליה, רשים איהו מכלא, רשים הוא דלית אחרא כוותיה, בגיני כך בצלו חמדתי, בצלו ולא בצלא אחרא בצלו ולא בצלא דשאר ממנן חמדתי, אימתי, מן יומא דהוה אברהם בעלמא, דאיהו חמיד ורחים ליה לקב"ה באהבה, כמה דאת אמר (ישעיה מא ח) אברהם אוהבי, ופריו מתוק לחכי, דא הוא יצחק דאיהו איבא קדישא. דבר אחר, בצלו חמדתי וישבתי, דא יעקב, ופריו מתוק לחכי, דא יוסף הצדיק דעבד פירין קדישין בעלמא, ועל דא כתיב (בראשית לז ב) אלה תולדות יעקב יוסף דכל אינון תולדות דיעקב (יוסף איהו דעביד תולדות), (נ"א ביוסף הצדיק קיימי, דעביד תולדות כעין כלהו) (ד"א, ל"ג שבטים), ובגין כך אקרון ישראל על שמא דאפרים, דכתיב (ירמיה לא כ) הבן יקיר לי אפרים וגו'. דבר אחר, כתפוח בעצי היער, דא אברהם דדמי ליה לתפוח דסליק ריחין

 

ב

ואתרשים במהימנותא שלימתא על כל בני דריה ואתרשים חד לעילא ואתרשים חד לתתא, דכתיב אחד היה אברהם, מאי טעמא הוה אחד, דלא הוה אחרא בעלמא די סליק למהימנותא דקב"ה בר איהו, א"ל רבי חזקיה, והא כתיב ואת הנפש אשר עשו בחרן, א"ל עד כען אינון לא הוו בדרגין עלאין דאתעטר בהו אברהם, לבתר א"ל, תו שמענא דלא אקרי אברהם אחד עד דאסתלק ביצחק ויעקב, כיון דאסתלק ביצחק ויעקב (נ"א והא) והוו כלהו תלתהון אבהן דעלמא כדין אקרי אברהם אחד, וכדין הוה תפוח בעלמא, רשים מכל בני עלמא, א"ל שפיר קא אמרת. דבר אחר, כתפוח בעצי היער דא קב"ה כן דודי דא קב"ה, בצלו דא קב"ה חמדתי וישבתי, ביומא דאתגלי קב"ה על טורא דסיני וקבילו ישראל אורייתא, ואמרו (שמות כד ז) נעשה ונשמע, ופריו מתוק לחכי, אלין מלין דאורייתא דכתיב בהו (תהלים יט יא) ומתוקים מדבש ונופת צופים. דבר אחר, ופריו מתוק לחכי, אלין נשמתהון דצדיקיא, דכלהו איבא דעובדוי דקב"ה, וקיימי עמיה לעילא, תא חזי כל נשמתין דעלמא דאינון איבא דעובדוי דקב"ה, כלהו חד ברזא חד וכד נחתי לעלמא כלהו מתפרשין בגוונין דכר ונוקבא ואינון דכר ונוקבא מחוברין כחדא. ותא חזי תיאובתא דנוקבא לגבי דכורא עביד נפש, ותיאובתא דדכורא לגבי נוקבא עביד נפש. ורעותא דתיאובתא דדכורא לגבי נוקבא, ואתדבקותא דיליה בה אפיק נפש, וכליל תיאובתא (נ"א תיאובתיה) דנוקבא ונטיל לה, ואתכליל תיאובתא תתאה בתיאובתא דלעילא, ואתעבידו רעותא חדא בלא פרודא, וכדין (נטיל) כליל כלא נוקבא ואתעברת מן דכורא, ותיאובתין דתרוויהו מתדבקן כחדא, ועל דא כלא כליל דא בדא. וכד נשמתין נפקין דכר ונוקבא כחדא נפקין, לבתר כיון דנחתי, מתפרשן דא לסטרא דא ודא לסטרא דא, וקב"ה מזווג לון לבתר, ולא אתייהיב זווגא לאחרא אלא לקב"ה בלחודוי, דאיהו ידע זווגא דלהון, לחברא לון כדקא יאות, זכאה הוא בר נש דזכי בעובדוי ואזיל באורח קשוט, בגין דאתחבר נפש בנפש כמה דהוו מעקרא, דהא אי זכי בעובדוי, דא הוא בר נש שלים כדקא יאות, ובגין כך כתיב ופריו מתוק לחכי, דהוא בתקונא מברך, לאתברכא מניה עלמא, בגין דכלא בעובדין דבר נש תליא אי זכי אי לא זכי. א"ר חזקיה, הכי שמענא דכתיב (הושע יד ט) ממני פריך נמצא, קב"ה אמר לה לכנסת ישראל, ממני ודאי פריך נמצא, פריי נמצא לא כתיב אלא פריך, ההוא תיאובתא דנוקבא דעביד נפש, ואתכליל בתוקפא דדכורא, ואתכליל נפש בנפש ואתעבידו חד, כליל דא בדא כדאמרן, לבתר אשתכחו תרווייהו בעלמא, ודא בחילא דדכורא אשתכח איבא דנוקבא, דבר אחר, בתיאובתא דנוקבא אשתכח איבא דדכורא, דאי לאו תיאובתא דנוקבא לגבי דכורא, לא אתעבידו פירין לעלמין, הה"ד ממני פריך נמצא:

ויהי בימי אמרפל מלך שנער וגו', רבי יוסי פתח, (ישעיה מא ב) מי העיר ממזרח צדק יקראהו לרגלו וגו', האי קרא אוקמוה חברייא, אבל האי קרא ברזא דחכמתא איהו, דהא תנינן שבעה רקיעין עבד קב"ה לעילא, וכלהו לאשתמודע יקרא דקב"ה, וכלהו קיימין לאודעא רזא דמהימנותא עלאה, תא חזי אית רקיעא עלאה סתים, לעילא מנייהו דאינון שבעה, ודא הוא רקיעא דדבר לון ונהיר לון לכלהו, ודא לא אתיידע, וקיימא בשאלתא, דלא ידיעא, בגין דאיהו סתים ועמיק, וכלא תווהין עליה, ובגין כך אקרי מ"י כמה דאוקמוה, דכתיב (איוב לח כט) מבטן מי יצא הקרח ואתמר. והאי הוא רקיעא עלאה

חזרה לראש הדף
Site location tree