פו
א
דקיימא על כל אינון שבעה, ואית לתתא רקיעא דאיהו תתאה מכלהו ולא נהיר, ובגין דאיהו תתאה דלא נהיר, ההוא רקיעא דעלייהו אתחבר ביה ואלין תרין אתוון כליל לון בגויה, ואקרי ים דההוא רקיעא עלאה דאקרי מ"י, בגין דכל אינון רקיעין אחרנין אתעבידו נחלין ועאלין לגביה וכדין איהו ים עלאה, ועבד איבין ונונין לזנייהו, ועל דא אמר דוד (תהלים קד כה) זה הים גדול ורחב ידים שם רמש ואין מספר, חיות קטנות עם גדולות. ועל דא כתיב (ישעיה מא ב) מי העיר ממזרח צדק יקראהו לרגלו, מי העיר ממזרח, דא אברהם, צדק יקראהו לרגלו, (נ"א דא שרה, ד"א צדק יקראהו לרגלו וגו') דא הוא רקיעא תתאה דכלהו רקיעין דאתעביד ים, יתן לפניו גוים, מאן, האי הוא רקיעא תתאה דאמרן, דעביד נוקמין ואפיל שנאין, ובהאי אשתבח דוד ואמר, (תהלים יח מא) ואויבי נתתה לי עורף ומשנאי אצמיתם, (ישעיה מא ב) יתן לפניו גוים, אלין אינון עמין דהוה רדיף עליהון אברהם, וקב"ה הוה קטיל לון, (מלכים ירד, (מאי ירד אלא) אלין מלכין דממנן לעילא עלייהו, יתן לפניו גוים, אלין עמין דלתתא) ומלכים ירד, אלין ממנן רברבן דלעילא, דכד עביד קב"ה דינא בעלמא (ד"א, בעמא), בכלא עביד דינא בעילא ותתא. ירדפם יעבור שלום, אורח ברגליו לא יבא, (שם) ירדפם דא אברהם, דאברהם הוה רדיף לון, וקב"ה הוה עבר קמיה וקטיל לון, דכתיב יעבור שלום, דא קב"ה דאקרי שלום. אורח ברגליו לא יבא, וכי סלקא דעתך דהוה אברהם אזיל בגו ענני, או בגו סוסוון ורתיכין, אלא אורח ברגליו לא יבא, דלא הוה אזיל קמיה דאברהם לא מלאכא ולא שליחא, אלא קב"ה בלחודוי, דכתיב אורח ברגליו, מאן רגליו אלין מלאכין, דאינון תחותוי דקב"ה, כמה דאת אמר (זכריה יד ד) ועמדו רגליו ביום ההוא וגו'. דבר אחר, מי העיר ממזרח תא חזי בשעתא דקב"ה אתער עלמא לאייתאה לאברהם ולקרבא ליה לגביה, האי אתערותא בגין דזמין יעקב למיפק מניה, ולקיימא תריסר שבטין כלהו זכאין קמיה דקב"ה, צדק יקראהו לרגלו, דקב"ה הוה קרי ליה תדיר מן יומא דאתברי עלמא, כמה דאת אמר (ישעיה מא ד) קורא הדורות מראש, ובגין כך צדק יקראהו ודאי, לרגלו, לאתחברא ביה בפולחניה, ולקרבא ליה לגביה, כמה דאת אמר (שמות יא ח) העם אשר ברגליך. דבר אחר, מי העיר ממזרח, דמתמן שרותא דנהורא לאנהרא, בגין דדרום ההוא תוקפא דנהורא דיליה מגו מזרח איהו, ועל דא מי העיר ההוא נהורא דדרום, ממזרח, בגין דאיהו נטיל ואתזן בקדמיתא, ותיאובתא דההוא רקיעא עלאה למיהב ליה למזרח, צדק יקראהו לרגלו, דא מערב, דאיהו קרי ליה תדיר ולא שכיך, כמה דאת אמר (תהלים פג ב) אלהי"ם אל דמי לך אל תחרש ואל תשקוט אל, בגין דמערב אתער תדיר לגביה, יתן לפניו גוים ומלכים ירד, דהא מניה קביל תוקפא לאכנעא כל אינון עמין דעלמא. רבי יהודה אמר, (ישעיה מא ב) מי העיר ממזרח, דא אברהם, דלא נטיל אתערותא לגבי קב"ה אלא ממזרח, בגין דחמא שמשא דנפיק בצפרא מסטרא דמזרח, נטיל אתערותא לנפשיה דאיהו קב"ה, אמר דא הוא מלכא דברא יתי, ופלח ליה כל ההוא יומא, לרמשא חמא שמשא דאתכניש, (וירחא נפקת) וסיהרא נהרא, אמר דא הוא ודאי דשליט על ההוא פולחנא דפלחית כל האי יומא, דהא אתחשך קמיה ולא נהיר, פלח ליה כל ההוא ליליא, לצפרא חמא דאזלא חשוכא ואתנהיר סטרא דמזרח, אמר ודאי כל אלין מלכא אית עלייהו, ושליט דאנהיג לון, כיון דחמא קב"ה תיאובתא דאברהם לגביה, כדין אתגלי עלוי ומליל עמיה, דכתיב צדק יקראהו לרגלו דמליל עמיה ואתגלי עליה. רבי יצחק פתח, (שם מה יט) דובר צדק מגיד מישרים
ב
קב"ה כל מלוי אינון בקושטא, ועביד מישרים, במה עביד מישרים, בגין דכד ברא קב"ה עלמא לא הוה קאים, והוה מתמוטט להכא ולהכא, א"ל קב"ה לעלמא מה לך דאת מתמוטט, א"ל רבונו של עולם לא יכילנא למיקם דלית בי יסודא על מה דאתקיים, א"ל הא אנא זמין למיקם בך חד צדיק דאיהו אברהם די ירחים לי, מיד קאים עלמא בקיומיה, הה"ד (בראשית ב ד) אלה תולדות השמים והארץ בהבראם, אל תקרי בהבראם, אלא באברהם, באברהם מתקיים עלמא. אמר רבי חייא, (ישעיה מה יט) מגיד מישרים, דהא אתיב ליה עלמא לקב"ה, ההוא אברהם זמין הוא דיפקון מניה בנין דיחריבו מקדשא ויוקידו אורייתא, (נ"א לנפקא מניה ישמעאל, א"ל הא יצחק, א"ל זמין למיפק מניה עשו חייבא דיחרב בי מקדשא ויוקיד אורייתא), אמר ליה זמין חד בר נש למיפק מניה דאיהו יעקב, ויפקון מניה תריסר שבטין כלהו זכאין, מיד אתקיים עלמא בגיניה, הה"ד מגיד מישרים. רבי אלעזר אמר, הא אתערנא וידבר ויגד ויאמר, כלהו לטעמייהו מתפרשן, וידבר איהו באתגליא דרגא דלבר, דלאו איהו דרגא פנימאה כאינון דרגין עלאין, ודא איהו (שם) דובר צדק ויגד איהו רמז לדרגא פנימאה עלאה דשלטאה על דבור, ודא הוא מגיד מישרים, מאן מישרים דא דרגא עלאה דיעקב שרייא ביה, הה"ד (תהלים צט ד) אתה כוננת מישרים, ובגין כך מגיד כתיב ולא כתיב דובר, א"ר יצחק והא כתיב (דברים ד יג) ויגד לכם את בריתו א"ל הכי הוא ודאי, איהו דרגא דשלטא על תתאה דאיהו דובר צדק, וכלא (בה) איהו (נ"א לאשתלא איבא) לאסתכלא (איכא) הכא, (נ"א אתיא), תא חזי דאע"ג דדבור איהו תתאה, לא תימא דלאו עלאה איהו, אלא ודאי דבור מלייא איהו מכלא ודרגא עלאה איהו, וסימניך (שם לב מו) כי לא דבר רק הוא מכם רבי אלעזר הוה אזיל לבי חמוי, והוו עמיה רבי חייא ורבי יוסי ורבי חזקיה, אמר רבי אלעזר, הא חמינא דאתערותא דלעילא לאו איהו אלא כד אתער לתתא, דהא אתערותא דלעילא בתיאובתא דלתתא תלייא (מלתא), פתח ואמר, (תהלים פג ב) אלהי"ם אל דמי לך אל תחרש ואל תשקוט אל, דא הוא אתערותא דלתתא בגין לשלטאה, אמר דוד, אלהי"ם אל דמי לך, לאתערא לגבי עלאה ולאתחברא גבי ימינא, מאי טעמא, בגין (שם ג) כי הנה אויביך יהמיון וגו', (וכתיב) כי נועצו לב יחדיו עליך ברית יכרותו, ובגין כך אלהי"ם אל דמי לך לאתערא לגבי עילא, דהא כדין אתערת ימינא וקטירת לה בהדה, וכד אתקשרת בימינא, כדין אתבר שנאין, דכתיב (שמות טו ו) ימינך יהו"ה נאדרי בכח, ימינך יהו"ה תרעץ אויב. ותא חזי, בשעתא דאתחברו כל אינון מלכין לאגחא קרבא עליה דאברהם, אתייעטו לאעברא ליה מן עלמא, וכיון דשלטו בלוט בר אחוה דאברהם מיד אזלו, דכתיב ויקחו את לוט ואת רכושו בן אחי אברם וילכו, מאי טעמא, בגין דדיוקניה דלוט הוה דמי לאברהם, ובגין כך וילכו, דכל ההוא קרבא בגיניה הוה, מאי טעמא, בגין דהוה אברהם אפיק בני עלמא מפולחנא נוכראה, ואעיל לון בפולחנא דקב"ה, ותו קב"ה אתער לון בעלמא בגין לגדלא שמא דאברהם בעלמא, ולקרבא ליה לפולחניה, ורזא דמלה, כיון דאברהם אתער למרדף אבתרייהו, כדין אלהי"ם אל דמי לך, עד דאתקשר כולא באברהם, וכד אתקשר כולא באברהם, כדין אתברו כלהו מלכין מקמיה כדקא אמרן, דכתיב ימינך יהו"ה תרעץ אויב וגו':
ומלכי צדק מלך שלם הוציא לחם ויין, רבי שמעון פתח ואמר, (תהלים עו ג) ויהי בשלם סכו וגו', תא חזי כד סליק ברעותא דקב"ה למברי עלמא, אפיק חד שלהובא דבוצינא דקרדינותא, ונשף זיקא בזיקא, חשכאת ואוקידת, ואפיק מגו