אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / כתבי מקובלים נוספים / רבי שמעון בר יוחאי / ספר הזוהר בארמית / חלק א / פה
רבי שמעון בר יוחאי

פה

א

זהר:

לבתר אקדים רבי שמעון חמא ליה דאנטל ידוי במיא, ונטיל לון בשיעורא סגייא דמיין, א"ר שמעון, מלא ידיו מברכותיך, וכך הוה, מההוא יומא ולהלאה אתעתר, ואשכח סימא והוה לעי באורייתא, ויהיב מזונא למסכני כל יומא, והוה חדי עמהון ומסבר לון אנפין נהירין, קרא עליה רבי שמעון, ואתה תגיל ביהו"ה בקדוש וגו'. (חסר):

אחר הדברים האלה היה דבר יהו"ה אל אברם וגו', רבי יהודה פתח, (שיר ז יא) אני לדודי ועלי תשוקתו, הא אוקמוה, אבל באתערותא דלתתא אשתכח אתערותא לעילא, דהא לא אתער לעילא עד דאתער לתתא, וברכאן דלעילא לא משתכחי אלא במה דאית ביה ממשא, ולאו איהו ריקניא. מנלן מאשת עובדיהו, דאמר לה אלישע (מ"ב ד ב) הגידי לי מה יש לך בבית, דהא ברכאן דלעילא לא שריין על פתורא ריקניא, ולא באתר ריקניא, מה כתיב, ותאמר אין לשפחתך כל בבית כי אם אסוך שמן, מאי אסוך, אלא א"ל שיעורא דהאי משחא לאו איהו אלא כדי משיחת אצבעא זעירא, אמר לה נחמתני, דהא לא ידענא היאך ישרון ברכאן דלעילא בדוכתא ריקניא, אבל השתא דאית לך שמן, דא הוא אתר לאשתכחא ביה ברכאן. מנלן, דכתיב (תהלים קלג ב) כשמן הטוב וגו', וסיפיה מה כתיב, (שם) כי שם צוה יהו"ה את הברכה חיים עד העולם, ובאתרא דא שראן ברכאן, (ואתמר) ואי תימא (שם) כטל חרמון שיורד על הררי ציון, ולא כתיב שמן אלא טל, אלא איהו שמן ואיהו טל, ההוא טל הוא איהו דאטיל קב"ה ממשחא עלאה. דההוא שמן נפק לסטרא דימינא, ותרין אינון יין ושמן ואזלי לתרין סטרין, יין לסטר שמאלא, שמן לסטר ימינא, ומסטרא דימינא נפקי ברכאן לעלמא, ומתמן אתמשח מלכותא קדישא, ובגין דשמן הוה אתתקן לתתא בקדמיתא, שמן אזדמן לעילא אריקו דברכאן. תא חזי מאתערותא:

סתרי תורה:

אחר הדברים האלה וגו', אלין פתגמי אורייתא, דכתיב (דברים ה יט) את הדברים האלה דבר יהו"ה אל כל קהלכם, מה להלן פתגמי אורייתא, אוף הכא פתגמי אורייתא, בתר דאשתדל בר נש בהאי עלמא בדברים האלה, קודשא בריך הוא מבשר ליה ואקדים לה לנשמתא שלם, (בשורות טובות), הה"ד אל תירא אברם אנכי מגן לך, מכל זיינין בישין דגיהנם, שכרך הרבה מאד, בגין דכל מאן דאשתדל באורייתא בהאי עלמא, זכי ואחסין ירותת אחסנתא בעלמא דאתי, כמה דכתיב (משלי ח כא) להנחיל אוהבי יש, מאי י"ש, (דא י"ש מאין, תלת עשר נהרי דאפרסמונא דכיא (מכולן), דיהבי ליה אחסנתא עלאה בעלמא דאתי) (נ"א דא עלמא דאתי), ואוצרותיהם אמלא בהאי עלמא, מעותרא ומכל טיבו דעלמא, מאן דאזיל לימינא זכי לעלמא דאתי, ומאן דאזיל לשמאלא הא עותרא בעלמא דין. (דאית שמאלא קדישא, ואית שמאלא מסאבא, ודא הוא דאמרינן, מאן דמתעסק באורייתא יהבי ליה אורך ימים בעלמא דאתי, ויהבי ליה עושר וכבוד בעלמא דין, שנאמר (משלי ג יד) אורך ימים בימינה וגו', ומאן דיתרעי דיתהני גופא בעלמא דין, ולא אתעסק באורייתא ובעובדין טבין, יהבי ליה עותרא בעלמא דין מסטרא דשמאלא, מסטרא דיצר הרע, ובעותרא דא עביד ביש וירית גיהנם, ואי תימא, וכי לא אית בעלמא דין עותרא מסטרא דקדושה, אין, דכל המקיים את התורה מעוני סופו לקיימה מעושר, ודא הוא עותרא טבא דמסטרא דקדושה). רבי אבא כד אתא מהתם, הוה מכריז מאן בעי עותרא, ומאן בעי אורכא דחיי בעלמא דאתי, ייתי וישתדל באורייתא, הוו מתכנשין כולי עלמא לגביה, רווק חד הוה בשיבבותיה, יומא חד אתא לגביה, אמר ליה רבי בעינא למלעי באורייתא כדי שיהיה לי עותרא, אמר ליה הא ודאי, אמר ליה מה שמך, אמר ליה יוסי, אמר לון לתלמידוי דיקרון ליה רבי יוסי מארי דעותרא ויקרא, יתיב ואתעסק באורייתא, ליומין הוה קאים קמיה, אמר ליה רבי אן הוא עותרא, אמר

 

ב

זהר:

דהאי שמן דלעילא, קאים לארקא על דוד ושלמה, לאתברכא (על) בנוי, מנא לן, דכתיב ויעמוד השמן, כתיב הכא ויעמוד, וכתיב התם (ישעיה יא י) שורש ישי אשר עומד לנס עמים. תא חזי משלחן דלחם הפנים, דברכאן נפקין מתמן ומזונא לעלמא, לא בעי לאשתכחא ריקניא אפילו רגעא חדא, בגין דלא יסתלקון ברכאן מתמן, אוף הכי לא מברכין על שלחן ריקניא, דהא ברכאן דלעילא לא שריין על שלחן ריקניא. תא חזי מה כתיב, אני לדודי ועלי תשוקתו, אני לדודי בקדמיתא ולבתר ועלי תשוקתו אני לדודי לאתקנא ליה דוכתא בקדמיתא, ולבתר ועלי תשוקתו, דבר אחר, אני לדודי, דהא תנינן שכינתא לא אשתכחת עמהון דחייביא, כיון דאתי בר נש לאתדכאה ולמקרב גביה דקב"ה, כדין שכינתא שריא עליה, הה"ד אני לדודי בקדמיתא, ועלי תשוקתו לבתר, אתי בר נש לאתדכאה מדכאין ליה. תא חזי אחר הדברים האלה, דרדף אברהם בתר אלין מלכין, וקטיל לון קב"ה, הוה אברהם תוהא, אמר דילמא ח"ו גרענא ההוא אגרא דהוינא אהדר בני נשא לגבי קב"ה, ואחידנא בהו לקרבא לון לגביה, והשתא אתקטילו בני נשא על ידי, מיד א"ל קב"ה אל תירא אברם אנכי מגן לך שכרך הרבה וגו', אגרא קבילת עלייהו, דהא כלהו לא יזכון לעלמין. היה דבר יהו"ה אל אברם במחזה לאמר, מאי במחזה, אלא בההוא חיזו דרגא דכל דיוקנין אתחזיין ביה, אמר רבי שמעון תא חזי, עד לא אתגזר אברהם הוה חד דרגא מליל עמיה, ומאן איהו דא מחזה, דכתיב (במדבר כד טז) מחזה שדי יחזה, כיון דאתגזר, הוו כלהו דרגין שראן על האי דרגא וכדין מליל עמיה, הדא הוא דכתיב (שמות ו ג) וארא:

סתרי תורה:

שמע מינה דלאו לשם שמים קא עביד, ועאל לאדריה, שמע חד קלא דהוה אמר לא תענשיה, (תוב לגביה) דגברא רבא ליהוי, תב לגביה, אמר ליה תיב ברי תיב, ואנא יהיבנא לך עותרא. אדהכי אתא גברא חד, ומאנא דפז בידיה, אפקיה ונפל נהורא בביתא, אמר ליה רבי בעינא למזכי באורייתא, ואנא לא זכינא, ובעינא מאן דישתדל באורייתא בגיני, דהא אית לי עותרא סגי, דקא שבק לי אבא, דכד יתיב על פתוריה הוה מסדר עליה תליסר כסי מאלין, ובעינא למזכי באורייתא, ואנא יהיבנא עותרא, אמר ליה לההוא רווק, תשתדל באורייתא ודא יהיב לך עותרא, יהב ליה ההוא כסא דפז, קרא עליה רבי אבא (איוב כח יז) לא יערכנה זהב וזכוכית ותמורתה כלי פז, יתיב ולעא באורייתא, וההוא בר נש הוה יהיב ליה עותרא. ליומין עאל חמידו דאורייתא במעוי, יומא חד הוה יתיב והוה בכי, אשכחיה רביה דהוה בכי, אמר ליה על מה קא בכית, אמר ליה ומה מנחנא חיי דעלמא דאתי בגין האי, לא בעינא אלא למזכי לגבאי, אמר השתא שמע מינה דהא לשם שמים קא עביד, קרא ליה לההוא גברא, אמר ליה טול עותרך, והב ליה ליתמי ולמסכני, ואנא יהיבנא לך חולק יתיר באורייתא בכל מה דאנן לעאן, אהדר ליה רבי יוסי ההוא כסא דפז, ועד יומא לא אעדי שמיה ומן בנוי בן פזי, והיינו רבי יוסי בן פזי, וזכה לכמה אורייתא הוא ובנוי (בגין דלעא באורייתא), דלית לך אגר טב בעלמא כמאן דלעי באורייתא (ומקיימה):

אחר הדברים האלה היה דבר יהו"ה אל אברם במחזה לאמר וגו', בכל אתר דכתיב באורייתא במחזה, דא שמא דאתגלי לאבהן ומאן איהו שד"י, שנאמר וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי, כמה דאת אמר (במדבר כד טז) אשר מחזה שדי יחזה, ודא איהי חיזו דכל חזוון עלאין אתחזיין מגויה, כהאי מראה דכל דיוקנין אתחזיין ביה, וכלא חד, מראה מחזה חד הוא, דא תרגום, ודא לשון הקודש. אמר רבי יוסי, סגיאין אינון באורייתא, ועל דא הוו ליה רשו לאונקלוס לתרגם, בההוא לישנא דגלי קודשא בריך הוא באורייתא, ולישנא דא סתים איהו מגו מלאכי עלאי, במחזה (דהא) דהוה סתים ממלאכי עלאי, דלא ידעי בדא כד ממליל ביה באברהם, מאי טעמא, בגין דאברהם לא הוה מהול והוה ערל סתים בשרא, ובגין כך הוה סתים מנייהו בלשון תרגום, כגוונא דא בלעם דכתיב

חזרה לראש הדף
Site location tree