אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / כתבי מקובלים נוספים / רבי שמעון בר יוחאי / ספר הזוהר בארמית / חלק א / צ
רבי שמעון בר יוחאי

צ

א

סתרי תורה:

נסבר. פתח ואמר, (חבקוק ב כ) ויהו"ה בהיכל קדשו, הס מפניו כל הארץ, כד בעי קודשא בריך הוא למברי עלמא אסתכל גו מחשבה רזא דאורייתא ורשים רשימין ולא הוה יכיל למיקם, עד דברא תשובה דאיהי היכלא פנימאה עלאה רזא סתימא ותמן אתרשימו ואתציירו אתוון בגלופייהו. כיון דאתברי דא, הוה מסתכל בהאי היכלא, ורשים קמיה ציורין דכל עלמא, דכתיב הס מפניו כל הארץ, רשים קמיה רשומין וציורין דכל עלמא, בעי למברי שמים מה עבד אסתכל באור קדמאה ואתעטף ביה וברא שמים, דכתיב (תהלים קד ב) עוטה אור כשלמה, ואחר כך נוטה שמים כיריעה. אסתכל למעבד עלמא תתאה, עבד היכלא אוחרא ועאל ביה, ומניה אסתכל ורשים קמיה כל עלמין לתתא וברא לון, הה"ד ויהו"ה בהיכל קדשו הס מפניו כל הארץ, ה"ס מפניו, ה"ס רשים קמיה כל נקודין דכל עלמא דאינון שתין וחמש כחושבן ה"ס, שתין אינון וחמש אינון, וכלהו רשים קמיה כד ברא עלמא, בגין כך יקרא דקודשא בריך הוא לאו איהו אלא לאינון דידעין ארחוי, ומהכין בה באורח קשוט כדקא יאות. אדהכי דהוה משתעי בהדייהו, אתא נורא ואסחר ליה, ואינון יתבו לבר, שמעו חד קלא דהוה אמר, אי קדישא, הביאני המלך חדריו, בכל אינון חדרין דסבא דאנפין עולימא קדישא, (נ"א עולימתא קדישתא), דאתמסרו מפתחן דילהון בידיה, דכלהו מתקנן לך ולאינון דבגינך, ובחייך קדישא, כל חילא דשמיא נגילה ונשמחה בך, כד חמו אלין הכי, אזדעזעו ודחילו סגי נפל עלייהו, אמרי לית אנן חזיין להאי, נפוק מכאן ונהך לאורחין (אזלו), יתבו תמן כל ההוא יומא ולא יכילו למחמי ליה, אמרו לית רעותא דקודשא בריך הוא דניתיב הכא, נפקו מתמן ואזלי:

עד דהוו אזלי, פתח רבי חייא ואמר, (שם קג כ) ברכו יהו"ה מלאכיו גבורי כח עושי דברו וגו', זכאין אינון ישראל מכל שאר עמין דעלמא, דקודשא בריך הוא אתרעי בהו מכל שאר עמין, ועבד לון חולקיה ואחסנתיה, ועל דא יהיב לון אורייתא קדישא, בגין דכלהו הוו ברעותא חדא על טורא דסיני, ואקדימו עשיה לשמיעה, כיון דאקדימו עשיה לשמיעה, קרא קודשא בריך הוא לפמליא דיליה, אמר לון עד הכא אתון הויתון יחידאין קמאי בעלמא, מכאן ולהלאה הא בני בארעא חברים בהדייכו בכלא, לית לכו רשו לקדשא שמי עד דישראל יתחברון בהדייכו בארעא, וכלהו תהוון כחדא חברים לקדשא שמי, בגין דאקדימו עשיה לשמיעה, כגוונא דמלאכי עלאי עבדי ברקיעא, דכתיב ברכו יהו"ה מלאכיו גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו, עושי דברו בקדמיתא, ולבתר לשמוע:

דבר אחר, ברכו יהו"ה מלאכיו, אלין אינון צדיקיא בארעא, דאינון חשובין קמי קודשא בריך הוא כמלאכי עלאי ברקיעא, בגין דאינון גבורי כח, דמתגברי על יצריהון, כגבר טב דמתגבר על שנאיה, לשמוע בקול דברו, דזכאן בכל יומא למשמע קלא מלעילא בשעתא דאצטריכו, השתא מאן יכיל למיקם בהדייהו דאינון קדישין עליונין, זכאין אינון דיכלי למיקם קמייהו, זכאין אינון דיכלי (ד"א ל"ג למאן דייכול) לאשתזבא מקמייהו, אשגחותא דקודשא בריך הוא עלייהו בכל יומא, היך אנן יכלין למיעל קמייהו, ועל דא כתיב (שם סה) אשרי תבחר ותקרב ישכון חצריך, וכתיב (שם פד ו) אשרי אדם עוז לו בך וגו':

זהר:

ויאמר אברם, אדנ"י יהו"ה מה תתן לי, אדנ"י, אל"ף דל"ת נו"ן יו"ד, אלהי"ם יו"ד ה"א וי"ו ה"א (נ"א אלהי"ם יהו"ה בניקוד אלהי"ם), אלא רזא דמלה, חבורא דתרין עלמין כחדא, עלמא תתאה ועלמא עלאה, מה תתן לי ואנכי הולך ערירי, דלית לי בר, ואוליפנא דכל מאן דלית ליה ברא בהאי עלמא אקרי ערירי, כמה דאת אמר (ויקרא כ כא) ערירים יהיו. ואברהם על מה אמר מלה דא דאמר מה תתן לי, כביכול כאילו לא האמין ביה בקב"ה, אלא אמר ליה קב"ה, אנכי מגן לך בהאי עלמא, שכרך הרבה מאד בעלמא דאתי, מיד אתער אברהם ברזא דחכמתא, ואמר מה תתן לי, דהא ידענא דלא קביל אגר למיעל ביה בההוא עלמא בר נש דלא אוליד בר, ועל דא אמר מה תתן לי ואנכי הולך ערירי, דהא לא תתן לי דלא זכינא ביה, מכאן דבר נש דלא זכי בבנין בהאי עלמא לא זכי בההוא עלמא לאעלא גו פרגודא. ואברהם הוה חמי באצטגנינות דיליה דלא יוליד, מה כתיב ויוצא אותו

 

ב

החוצה וגו', (א"ל קב"ה צא מאצטגנינות דילך, אברם אינו מוליד אברהם מוליד),א"ל קב"ה לא תסתכל בהאי, אלא ברזא דשמי יהא לך בר, הה"ד כה יהיה זרעך, רזא דשמא קדישא, דמתמן אתקשר ליה בדא (ברא), ולא מסטרא אחרא, כה דהוא תרעא לצלותא, בה ישכח ברכה, בה ישכח בר נש שאלתיה, כה ההוא סטרא דאתייא מסטרא דגבורה, דהא מסטרא דגבורה קא אתא יצחק, וההוא סטרא דגבורה כה אקרי, דמתמן אתיין איבין ופירי לעלמא, ולא מסטרא דלתתא דככביא ומזלי. כדין והאמין ביהו"ה, אתדבק לעילא ולא אתדבק לתתא, והאמין ביהו"ה ולא בככביא ומזלי, והאמין ביהו"ה דאבטח ליה דיסגי אגריה לעלמא דאתי, והאמין ביהו"ה בההוא דרגא דאתייהיב ליה, דמתמן ייתי ליה זרעא לאולדא בעלמא, ויחשבה לו צדקה ויחשבה לו, דאף על גב דאיהי דינא, כאילו היא רחמי האי כה, דבר אחר, ויחשבה לו צדקה, דקשיר קשרא עלאה בתתאה לחברא לון כחדא. תא חזי הא אתערו, אברהם מוליד, אברם אינו מוליד, וכי תימא דהא אוליד ישמעאל בעוד דאיהו אברם, אלא ההוא ברא דאבטח ליה קב"ה לא אוליד בעוד דאיהו אברם, דהא בעוד דאיהו אברם אוליד לתתא, כיון דאתקרי אברהם ועאל בברית, כדין אוליד לעילא, ובגין כך אברם אינו מוליד בקשורא עלאה, אברהם מוליד כמה דאמרן, ואתקשר לעילא ביצחק:

ויהי אברם בן תשעים שנה ותשע שנים וגו', רבי אבא פתח, (ש"ב כב לב) כי מי אל מבלעדי יהו"ה ומי צור וגו', דוד מלכא אמר האי קרא, כי מי אל מבלעדי יהו"ה, מאן הוא שליטא או ממנא דיכיל למעבד מדי מבלעדי יהו"ה, אלא מה דאתפקד מעם קב"ה, בגין דכלהו לא ברשותייהו קיימי, ולא יכלי למעבד מדי, ומי צור, ומאן איהו תקיף דיכיל למעבד תוקפא וגבורה מגרמיה מבלעדי אלהינ"ו, אלא כלהו בידא דקב"ה, ולא יכיל למעבד מדי בר ברשותיה. דבר אחר, כי מי אל מבלעדי יהו"ה, דקב"ה כלא ברשותיה, ולא כמאן דאתחזי בחיזו דככביא ומזלי, דכלהו אחזיין מלה, וקב"ה אחלף ליה לגוונא אחרא. ומי צור זולתי אלהינ"ו, הא אוקמוה דלית צייר כמה דקב"ה דאיהו צייר שלים, עביד וצייר דיוקנא גו דיוקנא, ואשלים לההוא דיוקנא בכל תקוניה, ואעיל בה נפש עלאה, דדמי לתקונא עלאה, בגין כך לית צייר כקב"ה. תא חזי מההוא זרעא דבר נש, כד אתער תיאובתיה לגבי נוקביה, ונוקביה אתערת לגביה, כדין מתחברן תרווייהו כחדא, ונפק מנייהו בר חד דכליל מתרין דיוקנין כחד, בגין דקב"ה צייר ליה בציורא דאתכליל מתרווייהו, ועל דא בעי בר נש לקדשא גרמיה בההוא זמנא, בגין דישתכח ההוא דיוקנא בציורא שלים כדקא חזי. א"ר חייא, תא חזי כמה אינון רברבין עובדוי דקב"ה, דהא אומנותא וציורא דבר נש איהו כגוונא דעלמא, ובכל יומא ויומא קב"ה ברי עלמין ומזווג זווגין כל חד וחד כדקא חזי ליה, והוא צייר דיוקניהון עד לא ייתון לעלמא. תא חזי דאמר רבי שמעון, כתיב (בראשית ה א) זה ספר תולדות אדם, וכי ספר הוה ליה, אלא אוקמוה דקב"ה אחמי ליה לאדם הראשון דור דור ודורשיו וכו', היאך אחמי ליה, אי תימא דחמא ברוח קודשא דאינון זמינין למיתי לעלמא, כמאן דחמא בחכמתא מה דייתי לעלמא, לאו הכי, אלא חמא בעינא כלהו, וההוא דיוקנא דזמינין למיקם ביה בעלמא, כלהו חמא בעינא, מאי טעמא, בגין דמיומא דאתברי עלמא, כלהו נפשאן דזמינין למיקם בבני נשא, כלהו קיימין קמי קב"ה, בההוא דיוקנא ממש דזמינין למיקם ביה

חזרה לראש הדף
Site location tree