צא
א
בעלמא. כגוונא דא, כל אינון צדיקייא בתר דנפקין מהאי עלמא, כלהו נפשאן סלקן, וקב"ה אזמין לון דיוקנא אחרא לאתלבשא בהו, כגוונא דהוו בהאי עלמא, בגין כך כלהו קיימין קמיה, וחמא לון אדם הראשון בעינא, ואי תימא בתר דחמא לון לא קיימי בקיומייהו, תא חזי, כל מלוי דקב"ה בקיומא אינון, וקיימו קמיה עד דנחתי לעלמא. כגוונא דא כתיב, (דברים כט יד) כי את אשר ישנו פה וגו', הא אוקמוה, דכלהו בני נשא דזמינין למהוי בעלמא כלהו אשתכחו תמן, הכא אית לאסתכלא, דהא כתיב את אשר איננו פה וגו', ומשמע הנהו (כלהו) דיפקון מאינון דקיימו תמן, בגין דכתיב עמנו היום, ולא כתיב עמנו עומד היום, אלא ודאי (הכא) כלהו קיימו תמן, אלא דלא אתחזו לעינא, בגין כך כתיב עמנו היום, אף על גב דלא אתחזון, ואי תימא מאי טעמא לא אתחזון הכא, כמה דאתחזון לאדם הראשון דחמא לון עינא בעינא, והא הכא אתחזי יתיר, אלא הכא כד אתייהיבת אורייתא לישראל, חיזו אחרא ודרגין עלאין הוו חמאן ומסתכלאן עינא בעינא, והוו תאיבין לאסתכלא ולמחמי ביקרא דמריהון, ובגין כך חמו יקרא עלאה דקב"ה בלחודוי ולא מאחרא ועל דא כלהו בני נשא דזמינין לקיימא בעלמא, כלהו קיימי קמי קב"ה באינון דיוקנין ממש דזמינין לקיימא ביה, הה"ד (תהלים קלט טז) גלמי ראו עיניך ועל ספרך וגו', גלמי ראו עיניך, מאי טעמא, בגין דדיוקנא אחרא עלאה הוי כהאי, ובגין כך כתיב (שם יח לב) ומי צור זולתי אלהינ"ו, מאן צייר טב דצייר (דכליל) כלא (דא בדא) כקב"ה. דבר אחר, כי מי אלו"ה דא רזא דמלה, דהא אל כללא הוא דאתכליל מכלהו דרגין, ואי תימא דהא אל איהו דרגא אחרא בגין דכתיב (שם ז יב) ואל זועם בכל יום, תא חזי דהא לית אל מבלעדי יהו"ה דלאו איהו בלחודוי, ולא אתפרש לעלמין, ועל דא כתיב (ש"ב כ"ב) כי מי אל מבלעדי יהו"ה וגו' ומי צור וגו', דהא צור לאו איהו בלחודוי, אלא כלא חד, כדכתיב (דברים ד לט) וידעת היום והשבות אל לבבך כי יהו"ה הוא האלהי"ם וגו'. תא חזי עד לא אתגזר אברהם הוה ממליל עמיה מגו מחזה בלחודוי כמה דאתמר, דכתיב היה דבר יהו"ה אל אברם במחזה וגו', במחזה, בההוא חיזו דרגא דכל דיוקנין אתחזיין ביה כמה דאתמר, והאי מחזה איהו רזא דברית, ואי תימא דבגין כך אקרי מחזה בגין דאיהו דרגא חיזו דכל דיוקנין אתחזיין ביה (וכדין אקרי מחזה), הא אמרת בקדמיתא, דעד לא אתגזר אברהם לא הוה ממליל עמיה בר האי דרגא דלא שראן עלוי דרגין אחרנין, והשתא אמרת במחזה חיזו דכל דרגין עלאין (איהו), והא עד לא אתגזר כתיב היה דבר יהו"ה אל אברם במחזה, אלא האי דרגא חיזו דכל דרגין עלאין איהו, ובחיזו דדרגין עלאין אתתקן, ואף על גב דבההוא זמנא אברהם לא הוה גזיר, האי דרגא בחיזו דדרגין עלאין איהו, ובכל אינון גוונין איהו קאים, וחיזו דאינון גוונין קיימי תחותיה, חד מימינא גוון חוור, וחד משמאלא גוון סומק, חד דכליל מכל גוונין, ואיהו חיזו דכל גוונין עלאין דקיימי עליה, ועל דא בהאי חיזו קאים עליה דאברהם ומליל עמיה, ואף על גב דלא אתגזר, כיון דאתגזר, מה כתיב וירא יהו"ה אל אברם. תא חזי מחזה שדי (אמר) כתיב בבלעם, ובאברהם כתיב מחזה סתם, מה בין האי להאי, אלא מחזה שדי אלין דלתתא (דנפקו) מניה, ואינון חיזו דיליה מחזה סתם, מחזה דא הוא ה', (דכל חיזו) דכל דיוקנין עלאין אתחזיין ביה, ובגין כך כתיב באברהם מחזה סתם, ובבלעם מחזה שדי, ועל דא עד לא אתגזר אברהם, הוה ליה האי דרגא כדאמרן, כיון דאתגזר, מיד וירא אליו יהו"ה וגו', אתחזון כלהו (שאר)
ב
דרגין על האי דרגא, והאי דרגא מליל עמיה כדקא חזי בשלימו ואברהם אתקטר מדרגא לדרגא, ועאל בברית קיימא קדישא דקא חזי בשלימו. תא חזי כיון דאתגזר אברהם נפק מערלה, ועאל בקיימא קדישא, ואתעטר בעטרא קדישא, ועאל בקיומא דעלמא קאים עליה, וכדין אתקיים עלמא בגיניה, בגין דכתיב (ירמיה לג כד) אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי, וכתיב (בראשית ב ד) אלה תולדות השמים והארץ בהבראם, בה"א בראם, באברה"ם, וכלא ברזא חדא קאים. ובשעתא דקב"ה אחמי ליה לאדם כל אינון דרין דעלמא, וחמא לון כל חד וחד כל דרא ודרא כלהו קיימי בגנתא דעדן, בההוא דיוקנא דזמינין לקיימא בהאי עלמא, ותא חזי הא אתמר, כיון דחמא ליה לדוד דלאו ביה חיים כלל, תווה, ואיהו יהיב ליה מדיליה ע' שנין, בגין כך הוו ליה לאדם תשע מאות ותלתין שנין, ואינון שבעין אסתלקו ליה לדוד, ומלה דא רזא דחכמתא איהו, דדוד לית ליה (יומין) בר שבעין שנין מאדם קדמאה וכלא רזא דחכמתא איהו, וכל מה דלתתא כלא איהו ברזא דלעילא. ותא חזי, בכל אינון דיוקנין דנשמתין דעלמא, כלהו זווגין זווגין קמיה, לבתר כד אתיין להאי עלמא, קב"ה מזווג זווגין אמר רבי (יהודה) יצחק, קב"ה (מזווג זווגין ואמר) אמר בת פלוני לפלוני, א"ר יוסי מאי קא מיירי, והא כתיב (קהלת א ט) אין כל חדש תחת השמש, אמר רבי יהודה, תחת השמש כתיב, שאני לעילא אמר רבי יוסי מאי כרוזא הכא, והא אמר רבי חזקיה אמר רבי חייא, בההיא שעתא ממש דנפיק בר נש לעלמא, בת זוגו אזדמנת לו. אמר רבי אבא, זכאין אינון צדיקייא דנשמתהון מתעטרין קמי מלכא קדישא עד לא ייתון לעלמא, דהכי תנינן, בההיא שעתא דאפיק קב"ה נשמתין לעלמא, כל אינון רוחין ונשמתין כלהו כלילן דכר ונוקבא דמתחברן כחדא, ואתמסרן בידא דההוא ממנא שליחא דאתפקד על עדואיהון דבני נשא ולילה שמיה, ובשעתא דנחתין ואתמסרן בידוי מתפרשין, ולזמנין דא אקדים מן דא, ואחית להו בבני נשא, וכד (מחא) מטא עידן דזווגא דלהון, קב"ה דידע אינון רוחין ונשמתין, מחבר לון כדבקדמיתא, ומכרזא עלייהו, וכד אתחברן אתעבידו חד גופא וחד נשמתא, ימינא ושמאלא כדקא חזי, ובגין כך אין כל חדש תחת השמש. ואי תימא הא תנינן לית זווגא אלא לפום עובדוי וארחוי דבר נש, הכי הוא ודאי, דאי זכי ועובדוי אתכשרן, זכי לההוא דיליה לאתחברא ביה כמה דנפיק, אמר רבי חייא, מאן דאתכשרן עובדוי באן אתר יתבע (ס"א יתבא) ההוא זווגא דיליה, א"ל הא תנינן לעולם ימכור אדם כו' וישא בת תלמיד חכם, (ד"א ל"ג ות"ח) דתלמיד חכם פקדונא דמאריה אתפקדן בידיה. תאנא ברזא דמתניתא, כל אינון דאתו בגלגולא דנשמתין, יכלין לאקדמא ברחמי זווגא דלהון, ועל האי אתערו חברייא, (אין נושאין נשים במועד אבל מקדשין) שמא יקדמנו אחר ברחמים, ושפיר קאמרו אחר דייקא, ועל כן קשין זווגין קמיה דקב"ה, ועל כלא (פנים) ודאי כי ישרים דרכי יהו"ה כתיב. רבי יהודה שלח ליה לרבי אלעזר, אמר הא רזא דמלה ידענא, אינון דאתו בגלגולא דנשמתין מאן אתר להו זווגא, שלח ליה כתיב (שופטים כא טז) מה נעשה להם לנותרים לנשים וגו', וכתיב לכו וחטפתם לכם וגו', פרשתא דבני בנימין אוכח, ועל האי תנינן שמא יקדמנו אחר ברחמים, (כי אותו אחר אין לו בת זוגו, אבל תשכח דא כגון בר נש דנסיב בת זוגיה, ולא הוו ליה מנה בנין ומת, ייתי אחוהי וייבם אתתיה, ויתיליד ליה