אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / כתבי מקובלים נוספים / רבי שמעון בר יוחאי / ספר הזוהר בארמית / חלק א / צב
רבי שמעון בר יוחאי

צב

א

מנה בר, האי בר הוא מיתא דאהדרת נשמתיה לעלמא דא, הוא אחר דאין לו בת זוג אלא אמיה, ודא הוא שמא יקדמנו אחר ברחמים, דיכיל לאקדמא אחרא למיסב אתתיה דדא ברחמי ובצלותא, ואף על גב דאמינא לך דיכיל לאקדמא ברחמי, לא יכיל אלא אם (הוא) בעלה חייבא איהו ואיהו זכאה), אמר רבי יהודה, (השתא) האי הוא ודאי דקשין זווגין קמי קב"ה. זכאה חולקיהון דישראל, דאורייתא אוליף להו אורחוי דקב"ה, וכל טמירין וגנזייא דגניזין קמיה ודאי, כתיב (תהלים י"ט) תורת יהו"ה תמימה וגו', זכאה חולקיה מאן דישתדל באורייתא ולא יתפרש מינה, דכל מאן דיתפרש מאורייתא אפילו שעתא חדא, כמה דאתפרש מחיי דעלמא, דכתיב (דברים ל כ) כי הוא חייך ואורך ימיך, וכתיב (משלי ג ב) אורך ימים ושנות חיים ושלום יוסיפו לך:

ויהי אברם בן תשעים שנה וגו', רבי יוסי פתח (ישעיה ס כא) ועמך כלם צדיקים לעולם יירשו ארץ וגו', זכאין אינון ישראל מכל שאר עמין, דקודשא בריך הוא קרא לון צדיקים, דתניא מאה ועשרין (ד"א ל"ג וחמש) ותמניא אלפי מארי דגדפין, דאזלין וטאסין כל עלמא, ושמעין קלא ואחדין ליה לההוא קלא, כמה דתנינן לית לך מלה בעלמא דלית לה קלא, ואזלא וטאסא ברקיעא, ואחדין לה מארי דגדפין, וסלקין ההוא קלא (ד"א למאריהון דאמרין (נ"א דמדין), ודיינין לה הן לטב הן לביש, דכתיב (קהלת י כ) כי עוף השמים יוליך את הקול וגו'. אימתי דיינין לההוא קלא, רבי חייא אמר בשעתא דבר נש שכיב ונאים ונשמתיה נפקת מניה, והיא אסהידת ביה בבר נש, וכדין דיינין לההוא קלא, הה"ד (מיכה ז ה) משוכבת חיקך שמור פתחי פיך, מאי טעמא, משום דהיא אסהידת בבר נש, רבי יהודה אמר כל מה דבר נש עביד בכל יומא, נשמתיה אסהידת ביה בבר נש בליליא. תאנא אמר רבי אלעזר, בתחלת שעתא קמייתא בליליא, כד נשף יממא ועאל שמשא, מארי דמפתחן דממנן על שמשא, עאל בתריסר תרעין דפתיחין ביממא, בתר דעאל בכלהו, כל אינון תרעין סתימין (נ"א פתחין), כרוזא קאים ושרי לאכרזא קאים מאן דקאים ואחיד לאינון מפתחן, בתר דסיים כרוזא, כל אינון נטורי עלמא מתכנשין וסלקין, ולית מאן דפתח (פומא) פטרא כלא משתככין, כדין דינין דלתתא מתערין ואזלין ושאטין בעלמא, וסיהרא שארי לאנהרא, ומארי דיבבא תקעין ומיללין תקעין תניינות, כדין מתערי שירתא ומזמרין קמי מאריהון, כמה מארי תריסין קיימי בקיומייהו, ואתערון דינין בעלמא, כדין בני נשא ניימין, ונשמתא נפקת ואסהידת סהדותא, ואתחייבת בדינא, וקודשא בריך הוא עביד חסד בבר נש ונשמתא תבת לאתרה. בפלגות ליליא כד צפורין מתערין סטרא דצפון אתער ברוחא קם בקיומיה שרביטא דבסטר דרום ובטש בההוא רוחא ושכיך ואתבסם, כדין אתער קב"ה בנמוסוי לאשתעשעא עם צדיקיא בגנתא דעדן, בההוא שעתא זכאה חולקיה דבר נש דקאים לאשתעשעא באורייתא, דהא קב"ה וכל צדיקיא דבגנתא דעדן כלהו צייתין לקליה, הה"ד (שיר ח יג) היושבת בגנים חברים מקשיבים לקולך השמיעני, ולא עוד אלא דקב"ה משיך עליה חד חוטא דחסד, למהוי (ד"א ל"ג תדיר) נטיר בעלמא, דהא עלאין ותתאין נטרין ליה, הדא הוא דכתיב (תהלים מב ט) יומם יצוה יהו"ה חסדו ובלילה שירה עמי. א"ר חזקיה, כל מאן דאשתדל בהאי שעתא באורייתא, ודאי אית ליה חולקא תדיר בעלמא דאתי, אמר רבי יוסי מאי טעמא תדיר, א"ל הכי אוליפנא, דכל פלגות ליליא כד קב"ה אתער בגנתא דעדן, כל אינון נטיען דגנתא אשתקיין יתיר מההוא נחלא, דאקרי

 

ב

נחל קדומים נחל עדנים דלא פסקן מימוי לעלמין, כביכול ההוא דקאים ואשתדל באורייתא, כאילו ההוא נחלא אתרק על רישיה ואשקי ליה בגו אינון נטיען דבגנתא דעדן, (אמר רבי יוסי) ולא עוד אלא הואיל וכלהו צדיקייא דבגו גנתא דעדן צייתין ליה, חולקא שויין ליה בההוא שקיו דנחלא, אשתכח דאית ליה חולקא תדיר בעלמא דאתי. רבי אבא הוה אתי מטבריה לבי טרוניא דחמוי, ורבי יעקב בריה הוה עמיה, אערעו בכפר טרשא, כד בעו למשכב, אמר רבי אבא למריה דביתא, אית הכא תרנגולא, א"ל מאריה דביתא אמאי, א"ל בגין דקאימנא בפלגות ליליא ממש, א"ל לא אצטריך, דהא סימנא לי בביתא, דהדין טקלא דקמי ערסאי, מלינא ליה מיא ונטיף טיף טיף, ובפלגות ליליא ממש אתרקו כלהו מיא, ואתגלגל האי קיטפא ונהים, ואשתמע קליה בכל ביתא, וכדין הוא פלגות ליליא ממש, וחד סבא הוה לי דהוה קם בכל פלגות ליליא ואשתדל באורייתא, ובגיני כך עבד האי, אמר רבי אבא בריך רחמנא דשדרני הכא, בפלגות ליליא נהים ההוא גלגלא דקיטפא, קמו רבי אבא ורבי יעקב. שמעו לההוא גברא דהוה יתיב בשפולי ביתא ותרין בנוי עמיה, והוה אמר כתיב (תהלים קיט סב) חצות לילה אקום להודות לך על משפטי צדקך, מאי קא חמא דוד דאיהו אמר חצות לילה, ולא בחצות לילה, אלא חצות לילה ודאי לקב"ה אמר הכי, וכי קב"ה הכי אקרי, אין, דהא חצות לילה ממש קב"ה אשתכח וסיעתא דיליה, וכדין היא שעתא דעייל בגנתא דעדן לאשתעשעא עם צדיקיא, אמר רבי אבא לרבי יעקב, ודאי נשתתף בשכינתא ונתחבר כחדא, קריבו ויתיבו עמיה, אמרו ליה אימא מלה דפומך דשפיר קאמרת, מנא לך האי, אמר לון מלה דא אוליפנא מסבאי. ותו הוה אמר, דתלת (נ"א דתחלת) שעתי קמייתא דליליא, כל דינין דלתתא מתערין ואזלין ושאטין בעלמא, ובפלגות ליליא ממש קב"ה אתער בגנתא דעדן, ודינין דלתתא לא משתכחן, וכל נימוסין דלעילא בליליא לא אשתכחו אלא בפלגות ליליא ממש, מנלן מאברהם דכתיב ויחלק עליהם לילה, במצרים (שמות יב כט) ויהי בחצי הלילה, ובאתרין סגיאין באורייתא הכי אשתכח. ודוד הוה ידע, (ומה) ומנא הוה ידע, אלא הכי אמר סבא, דמלכותא דיליה בהאי (ליליא) תליא, ועל דא קאים בההיא שעתא ואמר שירתא, ולהכי קרייה לקב"ה חצות לילה ממש, אקום להודות לך וגו', דהא כל דינין תליין מהכא, ודינין דמלכותא מהכא משתכחין, וההיא שעתא אתקטיר בה דוד וקם ואמר שירתא, אתא רבי אבא ונשקיה, אמר ליה ודאי הכי הוא, בריך רחמנא דשדרני הכא. תא חזי לילה דינא בכל אתר והא אוקימנא מלי והכי הוא ודאי, והא אתער קמי דרבי שמעון. אמר ההוא ינוקא בריה דההוא גברא, אי הכי אמאי כתיב חצות לילה, א"ל הא אתמר בפלגות ליליא מלכותא דשמיא אתערת, אמר אנא שמענא מלה, אמר ליה רבי אבא אימא ברי טב, דהא מלה דפומך קלא דבוצינא להוי, אמר אנא שמענא דהא לילה דינא דמלכותא איהו ובכל אתר דינא הוא, והאי דקאמר חצות, בגין דינקא בתרי גווני, (חצות) בדינא וחסד, וודאי פלגותא קדמיתא דינא הוא, דהא פלגותא אחרא נהירו אנפהא בסטרא דחסד, ועל דא חצות לילה כתיב ודאי. קם רבי אבא ושוי ידוי ברישיה וברכיה, אמר ודאי חשיבנא דחכמתא לא אשתכח בר באינון זכאי דזכו בה, השתא חמינא דאפילו ינוקי בדרא דרבי שמעון זכו לחכמתא עלאה, זכאה אנת רבי שמעון, ווי לדרא דאנת תסתלק מניה, יתבו עד

חזרה לראש הדף
Site location tree