אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / כתבי מקובלים נוספים / רבי שמעון בר יוחאי / ספר הזוהר בארמית / חלק א / צג
רבי שמעון בר יוחאי

צג

א

צפרא ואשתדלו באורייתא. פתח רבי אבא ואמר, (ישעיה ס כא) ועמך כלם צדיקים וגו', מלה דא הא אוקמוה חברייא, מאי טעמא כתיב ועמך כלם צדיקים, וכי כלהו ישראל צדיקי נינהו, והא כמה חייבין אית בהו בישראל, כמה חטאין וכמה רשיעין דעברין על פקודי אורייתא, אלא הכי תנא ברזא דמתניתין, זכאין אינון ישראל דעבדין קרבנא דרעוא לקב"ה, דמקריבין בנייהו לתמניא יומין לקרבנא, וכד אתגזרו עאלו בהאי חולקא טבא דקב"ה, דכתיב (משלי י כה) וצדיק יסוד עולם, וכיון דעאלו בהאי חולקא דצדיק אקרון צדיקים, ודאי כלם צדיקים, וע"כ לעולם יירשו ארץ, כדכתיב (תהלים קיח יט) פתחו לי שערי צדק אבא בם, וכתיב זה השער ליהו"ה צדיקים יבאו בו, אינון דאתגזרו ואקרון צדיקים. נצר מטעי, נצר מאינון נטיעין דנטע קב"ה בגנתא דעדן האי ארץ חד מנייהו, ועל כן אית להו לישראל חולקא טבא בעלמא דאתי, וכתיב (שם לז כט) צדיקים יירשו ארץ, (ישעיה ס כה) לעולם יירשו ארץ, מהו לעולם כמה דאוקימנא במתניתא דילן והא אתמר האי מלה בין חברייא. (ותנא מאי קא חמא קרא דלא אקרי אברהם עד השתא), (נ"א תא חזי קב"ה לא קרא לאברהם אברהם עד השתא, מאי טעמא, אלא הכי אוקימנא, דעד השתא לא אתגזר, וכד אתגזר אתחבר ביה האי ה"א ושריא ביה), אלא הכי אוקימנא, דעד השתא לא אתגזר, וכד אתגזר אתחבר בהאי ה' ושכינתא שריא ביה, וכדין אקרי אברהם, והיינו דכתיב (בראשית ב ד) אלה תולדות השמים והארץ בהבראם, ותנא בה' בראם, ותנא באברהם, מאי קאמרי, אלא דא חסד, ודא שכינתא, וכלא נחית כחדא ולא קשיא מלה, והאי והאי הוי, א"ר יעקב לרבי אבא, האי ה' דהבראם זעירא וה' דהליהו"ה רברבא מה בין האי להאי, א"ל דא (שכינתא) שמיטה ודא יובלא, (ואית דמתני דכלא חד, דכד מנהרא מצדיק כדין קיימא באשלמותא, וה' רברבא דהא מתנהרא כדקא יאות, ולזמנין דלא קיימא באשלמותא וינקא מסטרא אחרא, כדין ה"א זעירא) ובגין כך זמנין דסיהרא קיימא באשלמותא וזמנין בפגימותא, ובאנפהא אשתכח ואשתמודע וכלא שפיר, והאי איהו ברירא דמלה. אמר רבי אבא, זכאין אינון ישראל דקב"ה אתרעי בהון מכל שאר עמין, ויהיב לון את קיימא דא, דכל מאן דאית ביה האי את, לא נחית לגיהנם אי איהו נטיר ליה כדקא יאות, דלא עייל ליה ברשותא אחרא, ולא משקר בשמיה דמלכא, דכל מאן דמשקר בהאי כמאן דמשקר בשמיה דקב"ה, דכתיב (הושע ה ז) ביהו"ה בגדו כי בנים זרים ילדו. תו אמר רבי אבא, בזמנא דבר נש אסיק בריה לאעליה להאי ברית, קרי קב"ה לפמליא דיליה ואמר, חמו מאי בריה עבדית בעלמא, ביה שעתא אזדמן (ליה) אליהו, וטאס עלמא בד' טאסין ואזדמן תמן, ועל דא תנינן דבעי בר נש לתקנא כרסייא אחרא ליקרא דיליה, ויימא דא כרסייא דאליהו, ואי לאו לא שרי תמן והוא סליק ואסהיד קמי קב"ה. תא חזי בקדמיתא כתיב, (מ"א יט ט) מה לך פה אליהו וגו', וכתיב קנא קנאתי ליהו"ה (אלה"י צבאות) כי עזבו בריתך בני ישראל וגו', א"ל חייך, בכל אתר דהאי רשימא קדישא ירשמון ליה בני בבשרהון, אנת תזדמן תמן, ופומא דאסהיד דישראל עזבו, הוא יסהיד דישראל מקיימין האי קיימא, והא תנינן על מה אתענש אליהו קמי קב"ה, על דאמר דלטורא על בנוי, אדהכי הוה אתי נהורא דיומא והוו אמרי מלי דאורייתא, קמו למיזל, א"ל ההוא גברא במה דעסקיתו בהאי ליליא אשלימו, אמרי מאי הוא, א"ל דתחמון למחר אנפוי דמריה דקיימא, דהא דביתאי בעאת בעותא דא מנייכו, וגזר קיימא דברי דאתייליד לי, למחר ליהוי הלולא דיליה, א"ר אבא האי בעותא דמצוה איהו, ולמחמי אפי שכינתא נתיב, אוריכו כל ההוא יומא,

 

ב

בההוא ליליא כנש ההוא גברא כל אינון רחימוי, וכל ההוא ליליא אשתדלו באורייתא, ולא הוה מאן דניים, א"ל ההוא גברא במטו מנייכו כל חד וחד לימא מלה חדתא דאורייתא:

פתח חד (רבי אבא) ואמר, (שופטים ה ב) בפרוע פרעות בישראל בהתנדב עם ברכו יהו"ה, מאי קא חמו דבורה וברק דפתחו בהאי קרא, אלא הכי תנינן לית עלמא מתקיימא אלא על האי ברית, דכתיב (ירמיה לג כה) אם לא בריתי יומם ולילה וגו', דהא שמיא וארעא על דא קיימין, בגין כך כל זמנא דישראל מקיימין האי ברית, נמוסי שמיא וארעא קיימין בקיומייהו, וכל זמנא דח"ו ישראל מבטלין האי ברית, שמיא וארעא לא מתקיימין, וברכאן לא משתכחין בעלמא. תא חזי לא שליטו שאר עמין על ישראל, אלא כד בטילו מנייהו קיימא דא, ומה בטילו מנייהו, דלא אתפרען ולא אתגליין, ועל דא כתיב ויעזבו בני ישראל את יהו"ה וגו', וימכור אותם ביד סיסרא, ויעזבו את יהו"ה ממש עד דאתת דבורה ואתנדבת לכל ישראל במלה דא, כדין אתכנעו שנאיהון תחותייהו. והיינו דתנינן, דאמר קב"ה ליהושע, וכי ישראל אטימין אינון ולא אתפרעו ולא אתגליין ולא קיימין קיימא דילי, ואת בעי לאעלא להו לארעא ולאכנעא שנאיהון, (יהושע ה ב) שוב מול את בני ישראל שנית ועד דאתפרעו ואתגלייא האי ברית לא עאלו לארעא, ולא אתכנעו שנאיהון, אוף הכא כיון דאתנדבין ישראל בהאי את, אתכנעו שנאיהון תחותייהו, וברכאן אתחזרו לעלמא, הה"ד בפרוע פרעות בישראל בהתנדב עם ברכו יהו"ה:

קם אחרא ופתח ואמר, (שמות ד כד) ויהי בדרך במלון ויפגשהו יהו"ה ויבקש המיתו, למאן למשה, א"ל קב"ה וכי את אזיל לאפקא ית ישראל ממצרים, ולאכנעא מלכא רב ושליטא, ואת אנשיית מנך קיימא, דברך לא אתגזר, מיד ויבקש המיתו, תאנא נחת גבריאל בשלהובא דאשא לאוקדיה, ואתרמיז חד חיויא מתוקדא לשאפא ליה בגויה, אמאי חיויא, א"ל קב"ה את אזיל לקטלא חיויא רברבא ותקיפא, וברך לא אתגזר, מיד אתרמיז לחד חיויא לקטלא ליה, עד דחמת צפורה וגזרת לברה ואשתזיב, הה"ד ותקח צפורה צור, מהו צור אלא אסוותא, ומאי אסוותא, דכתיב ותכרות את ערלת בנה, דנצנצא בה רוח קודשא:

קם אחרא ואמר, (בראשית מה ד) ויאמר יוסף אל אחיו גשו נא אלי ויגשו ויאמר וגו', וכי אמאי קרי להו והא קריבין הוו גביה, אלא בשעתא דאמר לון אני יוסף אחיכם תווהו, דחמו ליה במלכו עלאה, אמר יוסף מלכו דא בגין דא רווחנא ליה, גשו נא אלי ויגשו, דאחזי להו האי קיימא דמילה, אמר דא גרמת לי מלכו דא, בגין דנטרית לה, מכאן אוליפנא מאן דנטיר להאי את קיימא, מלכו אתנטרת ליה, מנלן מבעז, דכתיב (רות ג יג) חיי יהו"ה שכבי עד הבקר, דהוה מקטרג ליה יצריה, עד דאומי אומאה ונטיר להאי ברית, בגין כך זכה דנפקו מניה מלכין שליטין על כל שאר מלכין, ומלכא משיחא דאתקרי בשמא דקב"ה:

פתח אידך ואמר, כתיב (תהלים כז ג) אם תחנה עלי מחנה וגו', הכי תאנא בזאת אני בוטח, מהו בזאת, דא את קיימא דזמינא תדיר גבי בר נש, ואתרמיזא לעילא, ובגיני כך אתמר בזאת, כמה דכתיב זאת אות הברית, זאת בריתי, וכלא בחד דרגא, ותאנא זה וזאת בחד דרגא אינון ולא מתפרשן, ואי תימא אי הכי הא שאר בני עלמא הכי, אמאי דוד בלחודוי ולא אחרא, אלא בגין דאחידא ביה ואתרמיזא ביה והיא כתרא דמלכותא. תא חזי בגין דהאי זאת לא נטר ליה דוד מלכא כדקא חזי, מלכותא

חזרה לראש הדף
Site location tree