צז
א
פרשת וירא:
זהר:
רבי חייא פתח, (שיר ב יב) הנצנים נראו בארץ עת הזמיר הגיע וקול התור נשמע בארצנו, הנצנים נראו בארץ, כד ברא קב"ה עלמא, יהב בארעא כל חילא דאתחזי לה, וכלא הוה בארעא, ולא אפיקת איבין בעלמא עד דאתברי אדם, כיון דאתברי אדם כלא אתחזי (ד"א ל"ג למיפק) בעלמא, וארעא גליאת איבהא וחילהא דאתפקדו בה. כגוונא דא שמים לא יהבו חילין לארעא עד דאתא אדם, הה"ד (בראשית ב ה) וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ וכל עשב השדה טרם יצמח כי לא המטיר יהו"ה אלהי"ם על הארץ ואדם אין לעבוד את האדמה, אטמרו כל אינון תולדין ולא אתגלון, ושמיא אתעכבו דלא אמטירו על ארעא, בגין דאדם אין, דלא אשתכח ולא אתברי, וכלא אתעכב בגיניה, כיון דאתחזי אדם, מיד הנצנים נראו בארץ, וכל חילין דאתטמרו אתגליאו ואתיהיבו בה, עת הזמיר הגיע, דאתתקן תקונא דתושבחן לזמרא קמי קב"ה, מה דלא אשתכח עד לא אתברי אדם. וקול התור נשמע בארצנו, דהא (ד"א ל"ג כל) מלה דקב"ה (ד"א ל"ג דעבד) דלא:
מדרש הנעלם:
רבנן פתחי בהאי קרא, (שיר א ג) לריח שמניך טובים שמן תורק שמך וגומר, תנו רבנן, האי נשמתא דבר איניש בשעתא דסלקא מארעא לרקיעא וקיימא בההוא זיהרא עלאה דאמרן, קודשא בריך הוא מבקר לה, תא שמע אמר רבי שמעון בן יוחאי, כל נשמתא דצדיקא כיון דקיימא באתר שכינתא יקרא דחזיא למיתב, קודשא בריך הוא קרי לאבהתא ואמר לון זילו ובקרו לפלניא צדיקא דאתא, ואקדימו ליה שלמא מן שמי, ואינון אמרין מארי עלמא לא אתחזי לאבא למיזל למיחמי לברא, ברא אתחזי למיחמי ולמחזי ולמתבע לאבוי והוא קרי ליעקב, ואמר ליה אנת דהוה לך צערא דבנין, זיל וקביל (אולפניה) פני דפלניא צדיקא דאתא הכא, ואנא איזיל עמך, הה"ד (תהלים כד ו) מבקשי פניך יעקב סלה, מבקש לא נאמר אלא מבקשי, אמר רבי חייא, מרישיה דקרא משמע, דכתיב זה דור דורשיו וגו'. אמר רבי יעקב אמר רבי חייא (נ"א, עקיבא), יעקב אבינו הוא כסא הכבוד, וכן תאנא דבי אליהו יעקב אבינו הוא כסא בפני עצמו, דכתיב (ויקרא כו מב) וזכרתי את בריתי יעקב, ברית כרת קודשא בריך הוא ליעקב לבדו יותר מכל אבותיו:
סתרי תורה:
הורמנותא דמלכא אתחזי בתלת גוונין, גוון חד, חיזו דאתחזי לעינא מרחיק, ועינא לא יכיל לקיימא בברירו דחזי, בגין דאיהו מרחוק, עד דנטיל עינא חיזו זעיר בקמיטו דיליה, ועל דא כתיב (ירמיה לא ב) מרחוק יהו"ה נראה לי. גוון תניין, חיזו דהאי (נ"א דחד) עינא בסתימו דיליה, דהאי גוון לא אתחזי לעינא בר בסתימו זעיר דנקיט, ולא קיימא בברירו, סתים עינא ופתח זעיר ונקיט ההוא חיזו, וגוון דא (נ"א, גוון ודא) אצטריך לפתרונא לקיימא על מה דנקיט עינא, ועל דא כתיב (שם א יא) מה אתה רואה. גוון תליתאה, הוא זהר אספקלריאה דלא אתחזי ביה כלל, בר בגלגולא דעינא, כד איהו סתים בסתימו ומגלגלין ליה בגלגולא, ואתחזאי בהאי גלגולא אספקלריאה
ב
זהר:
אשתכח בעלמא עד דאתברי אדם, כיון דאשתכח אדם כלא אשתכח. בתר דחטא, כלא אסתלק מעלמא, ואתלטיא ארעא, הה"ד (בראשית ג יז) ארורה האדמה בעבורך וגו', וכתיב כי תעבוד את האדמה לא תוסף תת כחה לך וגו', וכתיב (שם יח) וקוץ ודרדר תצמיח לך. אתא נח ותקין קרדומין ופצירי בעלמא, ולבתר וישת מן היין וישכר ויתגל בתוך אהלה, אתו בני עלמא וחבו קמיה דקב"ה, ואסתלקו חילין דארעא (דעלמא) כמלקדמין, והוו קיימי עד דאתא אברהם, כיון דאתא אברהם (לעלמא), מיד הנצנים נראו בארץ, אתתקנו ואתגלו כל חילין בארעא, עת הזמיר הגיע בשעתא דאמר ליה קב"ה דיתגזר, כיון דמטא ההוא זמנא, דברית אשתכח ביה באברהם ואתגזר, כדין אתקיים ביה כל האי קרא, ואתקיים עלמא, ומלה דקב"ה הוה באתגלייא ביה, הה"ד וירא אליו יהו"ה. רבי אלעזר פתח האי קרא, (בשעתא) בתר דאתגזר אברהם, דעד לא אתגזר לא הוה מליל עמיה אלא מגו דרגא תתאה ודרגין עלאין לא הוו קיימי על ההיא דרגא, כיון דאתגזר, מיד הנצנים נראו בארץ, אלין דרגין תתאין דאפיקת ואתקינת האי דרגא תתאה, עת הזמיר הגיע, אלין ענפוי דערלה וקול התור נשמע בארצנו, דא קול דנפיק מגו:
מדרש הנעלם:
דעביד ליה כסא הכבוד, בר מן קדמאה:
רבי אליעזר הוה יתיב והוה לעי באורייתא, אתא לגביה רבי עקיבא, אמר ליה במאי קא עסיק מר, אמר ליה בהאי קרא, דכתיב (שמואל א ב ח) וכסא כבוד ינחילם, מהו כסא כבוד ינחילם, זה יעקב אבינו, דעביד ליה כרסי יקר בלחודוי, לקבלא אולפן נשמתא דצדיקיא וקודשא בריך הוא אזיל עמיה בכל ריש ירחא וירחא, וכד חמי נשמתא יקר אספקלריאה שכינתא דמאריה, מברכת וסגדת קמי קודשא בריך הוא, הה"ד (תהלים קד א) ברכי נפשי וגו'. אמר רבי עקיבא, קודשא בריך הוא קאים עלוהי ונשמתא פתח ואמר, יהו"ה אלהי גדלת מאד וגו' כל הפרשה, עד סיומא דקאמר (שם לה) יתמו חטאים וגו'. ועוד אמר רבי עקיבא, ולא דא בלחודוי, אלא משבחת ליה על גופא דאשתאר בעלמא דין, ואמר (שם קג א) ברכי נפשי את יהו"ה וכל קרבי וגו'. וקודשא בריך הוא אזיל, מנא לן האי, מהאי קרא, דכתיב וירא אליו יהו"ה באלוני ממרא, זה יעקב, מהו ממרא משום דאחסין מאתן עלמין מעדן, והוא כסא, אמר רבי יצחק, ממרא בגימטריא מאתן ותמנין וחד הוה, מאתן דעדן, דכתיב (שיר ח יב) ומאתים לנוטרים את פריו, ותמנין וחד דהוא כסא, ובגין כך אתקרי וירא אליו יהו"ה באלוני ממרא, ועל שום דא נקרא ממרא. אמר רבי יהודה מהו באלוני, ר"ל תוקפוי, הה"ד (בראשית מט כד) אביר יעקב. והוא יושב פתח האהל, הה"ד (תהלים טו א) יהו"ה מי יגור באהלך וגומר:
סתרי תורה:
דנהרא, ולא יכיל לקיימא בהוא גוון, בר דחזי זוהר מנהרא בסתימו דעינא, ועל דא כתיב (יחזקאל לז א) היתה עלי יד יהו"ה, (ויד הוי"ה היתה אלי), (שם ג יד) ויד יהו"ה עלי חזקה, וכלהו מתפרשין לנביאי קשוט, בר משה מהימנא עלאה, דזכה לאסתכלא לעילא במה דלא אתחזי כלל, עליה כתיב (במדבר יב ז) לא כן עבדי משה וגו':
וירא אליו, אתחזי ואתגלי ליה שכינתא גו אינון דרגין דאתחברו בסטרוי, מיכאל לסטר ימינא, גבריאל לסטר שמאלא, רפאל לקמא, אוריאל לאחורא, ועל דא אתגליא עליה שכינתא בהני אלוני בוסמין (נ"א, צולמין) דעלמא, בגין לאחזאה קמייהו ברית (ד"א ל"ג, קדמאה רשימו) קדישא, דהוה בכל עלמא ברזא דמהימנותא. והוא יושב פתח האהל, מאן פתח האהל, דא אתר דאקרי ברית רזא דמהימנותא, כחום היום, דא רזא דאתדבק ביה אברהם, תוקפא דסטרא דימינא דרגא דיליה, פתח