קג
א
זהר:
הוה), אלא בכל הני מלאכא דברית הוה, וכלא בקב"ה אתמר, ובגין כך כתיב ויאמר שוב אשוב אליך וגו' והנה בן וגו':
והנה בן לשרה אשתך, מאי טעמא לא כתיב והנה בן לך, אלא בגין דלא יחשוב דהא מן הגר איהו כדבקדמיתא, רבי שמעון פתח ואמר, (מלאכי א ו) בן יכבד אב ועבד אדוניו, בן יכבד אב דא יצחק לאברהם, אימתי כביד ליה, בשעתא דעקד ליה על גבי מדבחא, ובעא למקרב ליה קרבנא, ויצחק בר תלתין ושבע שנין הוה, ואברהם הוה סבא, דאילו הוה בעיט (ס"א ביה) ברגלא חד לא יכיל למיקם קמיה, ואיהו אוקיר ליה לאבוי, ועקד ליה כחד אימרא, בגין למעבד רעותיה דאבוי. ועבד אדוניו, דא אליעזר לאברהם, כד שדר ליה לחרן, ועבד כל רעותיה דאברהם ואוקיר ליה, כמה דכתיב (בראשית כד א) ויהו"ה ברך את אדוני וגו', וכתיב (שם לד) ויאמר עבד אברהם אנכי, בגין לאוקיר ליה לאברהם, דהא בר נש דהוה מייתי כסף וזהב ואבני יקר וגמלין, ואיהו כדקא יאות שפיר בחיזו לא אמר דאיהו רחימא דאברהם או קריבא דיליה, אלא אמר עבד אברהם אנכי, בגין לסלקא בשבחא דאברהם ולאוקיר ליה בעינייהו, ועל דא בן יכבד אב ועבד אדוניו, ואתון ישראל בני, קלנא בעינייכו לומר דאנא אבוכון, או דאתון עבדין לי, ואם אב אני איה כבודי וגו', בגין כך והנה בן, דא הוא בן ודאי, ולא ישמעאל, דא הוא בן דאוקיר לאבוי כדקא חזי. והנה בן לשרה אשתך, בן לשרה, דבגיניה מיתת דבגיניה כאיבת נפשה עד דנפקת מינה והנה בן לשרה, לאסתלקא בגיניה, בשעתא דקב"ה יתיב בדינא על עלמא, דכדין ויהו"ה פקד את שרה וגו', דהא מדכרי לשרה בגיניה דיצחק, ועל דא איהו בן לשרה (אינהו מלאכי אמרו), והנה בן לשרה, (דין) דהא נוקבא נטלא (ליה) לברא מן דכורא:
ושרה שומעת פתח האהל והוא אחריו, מאי והוא אחריו, והיא אחריו מבעי ליה, אלא רזא איהו, ושרה שומעת מה דהוה אמר (פתח האהל דא קב"ה, והוא אחריו, מאן דהוה אמר), פתח האהל דא דרגא תתאה, פתחא דמהימנותא, והוא אחריו (דא) דאודי ליה דרגא עלאה, (נ"א פתח האהל, והוא אחריו דא קב"ה, פתח האהל דא דרגא תתאה, והוא אחריו דא דרגא עלאה), מן יומא דהות שרה בעלמא לא שמעת מלה דקב"ה בר ההיא שעתא, דבר אחר, דהות יתבא שרה פתח האהל בגין למשמע מלין, והיא שמעת האי מלה דאתבשר בה אברהם, (ד"א) והוא אחריו, אברהם דהוה יתיב אחורוי דשכינתא:
ואברהם ושרה זקנים באים בימים, מאי באים בימים, שעורין דיומין דאתחזי כדין להו, חד מאה וחד תשעים, עאלו ביומין, שעורא דיומין כדקא יאות, באים בימים, כמה דאת אמר כי בא היום, דאערב יומא למיעל, וחדל להיות לשרה ארח כנשים, וההיא שעתא חמאת גרמה בעדונא אחרא, ובגין כך אמרה ואדוני זקן, דהא איהו לאו כדאי לאולדא, בגין דאיהו סבא. רבי יהודה פתח, (משלי לא כג) נודע בשערים בעלה בשבתו עם זקני ארץ, תא חזי קב"ה אסתלק ביקריה, דאיהו גניז וסתים בעלויא סגיא, לאו איתי בעלמא, ולא הוה מן יומא דאתברי עלמא, דיכיל לקיימא על חכמתא דיליה, ולא יכיל לקיימא ביה, בגין דאיהו גניז וסתים, ואסתלק לעילא לעילא וכלהו עלאי ותתאי לא יכלין לאתדבקא, עד דכלהו אמרין (יחזקאל ג יב) ברוך כבוד יהו"ה ממקומו, תתאי אמרי דאיהו לעילא, דכתיב (תהלים קיג ד) על השמים כבודו, עלאי אמרי דאיהו לתתא, דכתיב (שם נז יב) על כל הארץ כבודך, עד דכלהו עלאי ותתאי אמרי, ברוך כבוד יהו"ה ממקומו, בגין דלא אתיידע, ולא הוה מאן דיכיל לקיימא ביה, ואת אמרת נודע בשערים בעלה.
ב
אלא ודאי נודע בשערים בעלה דא קב"ה, דאיהו אתידע ואתדבק לפום מה דמשער בלביה, כל חד כמה דיכיל לאדבקא ברוחא דחכמתא, ולפום מה דמשער בלביה הכי אתידע בלביה, ובגין כך נודע בשערים, באינון שערים, אבל דאתידע כדקא יאות, לא הוה מאן דיכיל לאדבקא ולמנדע ליה. רבי שמעון אמר, נודע בשערים בעלה, מאן שערים כמה דאת אמר (תהלים כד ז) שאו שערים ראשיכם והנשאו פתחי עולם, ובגין אלין שערים דאינון דרגין עלאין בגינייהו אתידע קב"ה ואי לא, לא יכלין לאתדבקא ביה, תא חזי דהא נשמתא דבר נש לאו איהו (נ"א לא אית) מאן דיכיל למנדע לה, אלא בגין אלין שייפין דגופא, ואינון דרגין דעבדין אומנותא דנשמתא, בגין כך אתידע ולא אתידע, כך קב"ה אתידע ולא אתידע, בגין דאיהו נשמתא לנשמתא רוחא לרוחא, גניז וטמיר מכלא, אבל באינון שערים דאינון פתחין לנשמתא אתידע קב"ה. תא חזי אית פתחא לפתחא ודרגא לדרגא, ומנייהו ידיע יקרא דקב"ה, פתח האהל, דא הוא פתחא דצדק, כמה דאת אמר (שם קיח יט) פתחו לי שערי צדק וגו', דא פתחא קדמאה לאעלא ביה, ובהאי פתחא אתחזון כל שאר פתחין עלאין, מאן דזכי להאי, זכי למנדע ביה, ובכלהו שאר פתחין, בגין דכלהו שראן עליה. והשתא דפתחא דא לא אתידע, בגין דישראל בגלותא, וכלהו פתחין אסתלקו מניה, לא יכלין למנדע ולאתדבקא, אבל בזמנא דיפקון ישראל מן גלותא, זמינין כלהו דרגין עלאין למשרי עליה כדקא יאות, וכדין ינדעון בני עלמא חכמתא עלאה יקירא, מה דלא הוו ידעין מקדמת דנא, דכתיב (ישעיה יא ב) ונחה עליו רוח יהו"ה, רוח חכמה ובינה, רוח עצה וגבורה, רוח דעת, ויראת יהו"ה, כלהו זמינין לאשראה על האי פתחא תתאה דאיהו פתח האהל, וכלהו זמינין לאשראה על מלכא משיחא, בגין למידן עלמא, דכתיב (ישעיה יא ד) ושפט בצדק דלים וגו'. בגיני כך, כד אתבשר אברהם, האי דרגא הוה אמר כמה דאתמר, דכתיב ויאמר שוב אשוב אליך כעת חיה, ויאמר, ולא כתיב מאן הוה, ודא הוא פתח האהל, ועל דא ושרה שומעת האי דרגא דהוה מליל עמיה, מאן דלא הוה שמעת מקדמת דנא, דכתיב ושרה שומעת פתח האהל, דהוה מבשר ואמר שוב אשוב אליך כעת חיה והנה בן לשרה אשתך. תא חזי כמה הוא חביבותא דקב"ה לגביה דאברהם, דהא לא נפק מניה יצחק עד דאתגזר, לבתר דאתגזר אתבשר ביה ביצחק, בגין דאיהו כדין זרעא קדישא, ועד לא אתגזר לאו איהו זרעא קדישא, וכדין איהו כמה דכתיב (בראשית א יב) אשר זרעו בו למינהו. ותא חזי עד לא אתגזר אברהם, ההוא זרעא דיליה לא הוה קדישא, בגין דנפק מגו ערלה, ואתדבק בערלה לתתא, לבתר דאתגזר נפק ההוא זרעא מגו קדישא, ואתדבק בקדושה דלעילא, ואוליד לעילא, ואתדבק אברהם בדרגיה כדקא יאות, תא חזי כד אוליד אברהם ליצחק נפק קדישא כדקא יאות, והאי (נ"א ודאי) מיא אעדו ואולידו חשוכא. רבי אלעזר שאיל יומא חד לרבי שמעון אבוי, א"ל האי דקרא ליה קב"ה יצחק, דכתיב וקראת את שמו יצחק, אמאי, דהא אתחזי דעד לא נפק לעלמא קרא ליה יצחק, א"ל הא אתמר, דאשא נטל מיא, דהא מיא מסטרא דגבורה קא אתיין, ותו (נ"א ותא שאיל להו לליואי) (שאיל ליה) לואי, דאינון בדיחין לההוא סטרא במאני זמר ותשבחן, לקביל האי סטרא, בגין כך יצחק איהו חדוה, בגין דאתי מההוא סטרא ואתדבק ביה. תא חזי יצחק בדיחותא חדוה, דאחלף מיא באשא ואשא במיא, ועל דא אקרי הכי, ובגין כך קודשא בריך הוא קרי ליה