קד
א
הכי עד לא יפוק לעלמא שמא דא, ואודע ליה לאברהם. ותא חזי בכלהו אחרנין שבק לון קב"ה למקרי לון שמהן, ואפילו נשי הוו קראן לבנייהו שמהן, אבל הכא לא שבק קב"ה לאמיה למקרי ליה שמא, אלא לאברהם, דכתיב וקראת את שמו יצחק, אנת ולא אחרא, בגין לאחלפא מיא באשא ואשא במיא לאכללא ליה בסטריה כיון דאתבשר אברהם ביצחק, מה כתיב ויקומו משם האנשים וישקיפו על פני סדום. רבי אלעזר אמר, תא חזי כמה אנהג קב"ה טיבו עם כל בריין, וכל שכן לאינון דאזלי באורחוי, דאפילו בזמנא דבעי למידן עלמא, איהו גרים למאן דרחים ליה למזכי במלה עד לא ייתי ההוא דינא לעלמא, דתנינן בשעתא דקב"ה רחים ליה לבר נש, משדר ליה דורונא, ומאן איהו, מסכנא, בגין דיזכי ביה, וכיון דזכי ביה איהו אמשיך עליה חד חוטא דחסד דאתמשך מסטר ימינא, ופריש ארישיה ורשים ליה, בגין דכד ייתי דינא לעלמא ההוא מחבלא יזדהר ביה, וזקיף עינוי וחמא לההוא רשימו, כדין אסתלק מניה ואזדהר ביה, בגיני כך אקדים ליה קב"ה במה דיזכי. ותא חזי, כד בעא קב"ה לאייתאה דינא על סדום, אזכי קודם לאברהם, ושדר ליה דורונא למזכי עמהון, בגין לשזבא ללוט בר אחוה מתמן, הה"ד ויזכור אלהי"ם את אברהם וישלח את לוט מתוך ההפכה, ולא כתיב ויזכור אלהי"ם את לוט, דהא בזכותיה דאברהם אשתזיב, ומאי ויזכור, דדכיר ליה מאי דאזכי קודם עם אינון תלת מלאכין. כגוונא דא בר נש דיזכי בצדקה עם בני נשא, בשעתא דדינא שריא בעלמא, קב"ה אדכר ליה לההיא צדקה דעבד, בגין דבכל שעתא דזכי בר נש, הכי אכתיב עליה לעילא, ואפילו בשעתא דדינא שריא עלוי, קב"ה אדכר ליה לההוא טיבו דעבד וזכה עם בני נשא, כמה דאת אמר (משלי יא ד) וצדקה תציל ממות, בגיני כך אקדים ליה קב"ה לאברהם, בגין דיזכי וישזיב ללוט. וישקיפו על פני סדום, תא חזי ויקומו משם האנשים, מההיא סעודה דאתקין לון אברהם וזכה בהו, דאף דמלאכין הוו זכה בהו, וכל ההוא מיכלא לא אשתאר מניה כלום בגיני דאברהם ולמזכי ביה, דהא כתיב ויאכלו, באשא דלהון אתאכיל. ואי תימא הא תלת מלאכין הוו, האי אשא, והאי מיא, והאי רוחא, אלא כל חד וחד כליל בחבריה ובגיני כך ויאכלו כגוונא דא (שמות כד יא) ויחזו את האלהי"ם ויאכלו וישתו, אכילה ודאית אכלו, דאתזנו מן שכינתא, אוף הכא ויאכלו, גרמו (נ"א נרמז רמז) לאתזנא (מניה) מההוא סטרא דאברהם אתדבק ביה, ובגין כך לא אשארו ממה דיהיב לון אברהם כלום, כגוונא דא בעי ליה לבר נש למשתי מההוא כסא דברכה, בגין דיזכי לההיא ברכה דלעילא, אוף אינון אכלו ממה דאתקין לון אברהם, בגין דיזכון לאתזנא מסטרא דאברהם, דהא מההוא סטרא נפיק מזונא לכלהו מלאכי עלאי. וישקיפו אתערותא דרחמי לשיזבא ללוט, כתיב הכא וישקיפו, וכתיב התם (דברים כו טו) השקיפה ממעון קדשך, מה להלן לרחמי, אוף הכא לרחמי. ואברהם הולך עמם לשלחם, למעבד לון לויה, אמר רבי ייסא, אי תימא דאברהם ידע דמלאכין אינון אמאי אעביד לון לויה, אלא אמר רבי אלעזר אף על גב דהוה ידע, רגיל הוה למעבד לכלהו בני נשא דזמינן עמיה, למעבד לון לויה, (נ"א מה דהוה רגיל למעבד עם בני נשא, עבד בהו ואלוי לון), בגין דכך אצטריך ליה לבר נש למעבד לויה לאושפיזין, דהא כלא בהאי תליא ובעוד דאיהו הוה אזיל עמהון, אתגלי קב"ה עליה דאברהם, דכתיב ויהו"ה אמר המכסה אני מאברהם אשר אני עושה, ויהו"ה הוא ובית דיניה, בגין דקב"ה הוה אזיל
ב
זהר:
עמהון. תא חזי, כד בר נש עביד לויה (לבר נש) לחבריה, איהו אמשיך לשכינתא לאתחברא בהדיה, ולמהך עמיה באורחא לשזבא ליה, ובגין כך בעי ליה לבר נש ללוויי לאושפיזא, בגין לחברא ליה לשכינתא, ואמשיך עליה לאתחברא בהדיה, בגין כך:
ויהו"ה אמר המכסה אני מאברהם אשר אני עושה. רבי חייא פתח, (עמוס ג ז) כי לא יעשה יהו"ה אלהי"ם דבר כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים, זכאין אינון זכאי עלמא דקב"ה אתרעי בהו, וכל מה דאיהו עביד ברקיעא וזמין למעבד בעלמא, על ידי דזכאין עביד ליה ולא כסי מנייהו לעלמין כלום, בגין דקב"ה בעא לשתפא בהדיה (לצדיקייא, דלא תהא פתחון פה לרשיעייא בכל מה דאיהו עביד, תא חזי כלא גלי קב"ה) לצדיקייא, בגין דאינון אתיין ומזהירין לבני נשא לאתבא מחובייהו, ולא יתענשון מגו דינא עלאה, ולא יהא לון פתחא דפומא לגביה, בגיני כך קב"ה אודע לון רזא דאיהו עביד בהו דינא, תו, בגין דלא יימרון דהא בלא דינא עביד בהו דינא. אמר רבי אלעזר, ווי לון לחייביא, דלא ידעין ולא משגיחין, ולא ידעין לאסתמרא מחובייהו, ומה קב"ה די כל עובדוהי קשוט ואורחתיה דין, לא עביד כל מה דעביד בעלמא עד דגלי להו לצדיקייא, בגין דלא יהא לון פתחא דפומא לבני נשא, גבי בני נשא לא כל שכן דאית לון למיעבד מלייהו, דלא ימללון בני נשא סטיא עליהון, וכן כתיב (במדבר לב כב) והייתם נקיים מיהו"ה ומישראל. ואית לון למיעבד דלא יהא לון פתחון פה לבני נשא, ויתרון בהון אי אינון חטאן ולא משגחי לאסתמרא, דלא יהא ליה למדת דינא דקב"ה פתחא דפומא לגבייהו, ובמה בתשובה ועובדין דכשרן. תא חזי, ויהו"ה אמר המכסה אני מאברהם, א"ר יהודה, קב"ה יהב כל ארעא לאברהם:
מדרש הנעלם:
ויהו"ה אמר המכסה אני מאברהם וגו', מה כתיב למעלה, ויקומו משם האנשים וישקיפו על פני סדום, לעשות דין ברשעים, מה כתיב אחריו, המכסה אני מאברהם, אמר רבי חסדא, אין הקדוש ברוך הוא עושה דין ברשעים עד שנמלך בנשמתן של צדיקים, הה"ד (איוב ד ט) מנשמת אלו"ה יאבדו, וכתיב המכסה אני מאברהם, אמר הקדוש ברוך הוא, כלום יש לי לעשות דין ברשעים עד שאמלך בנשמת הצדיקים, ואומר לה הרשעים חטאו לפני אעשה בהם דין, דכתיב ויאמר יהו"ה זעקת סדום ועמורה כי רבה וחטאתם וגו'. אמר רבי אבהו, הנשמה עומדת במקומה, והיא יראה להתקרב אליו ולומר לפניו כלום, עד שאומר למטטרו"ן שיגישנה לפניו ותאמר מה שתרצה, הה"ד ויגש אברהם ויאמר האף תספה צדיק עם רשע חלילה לך וגו', אולי יש חמשים צדיקים וגו', הנשמה פותחת ואומרת, רבונו של עולם שמא נתעסקו בנ' פרשיות של תורה, ואף על פי שלא נתעסקו לשמה, שכר יש להם לעולם הבא, ולא יכנסו לגיהנם, מה כתיב בתריה, ויאמר יהו"ה אם אמצא בסדום חמשים צדיקים וגו', והא (תנינן) יתיר אינון נ"ג פרשיות הוו, אלא אמר רבי אבהו, חמשה ספרים הם בתורה, ובכל אחד ואחד נכללים עשרת הדברות, עשרה מאמרות שבהם נברא העולם, חשוב עשרה בכל חד מנהון הם חמשים. עוד פותחת הנשמה ואומרת, רבונו של עולם אף על פי שלא נתעסקו בתורה, שמא קבלו עונשם על מה שחטאו בבית דין ונתכפר להם, שנאמר (דברים כה ג) ארבעים יכנו לא יוסיף, וממה שנתביישו לפניהם דיים להתכפר (לפניהם) להם שלא יכנסו לגיהנם, מה כתיב אחריו לא אעשה בעבור הארבעים. עוד פותחת ואומרת, אולי יש שם שלשים, אולי יש ביניהם צדיקים שהשיגו שלשים מעלות הרמוזים בפסוק (יחזקאל א א) ויהי בשלשים שנה, והם כלולים בל"ב נתיבות שהם כ"ב אותיות, ועשר ספירות ולפעמים הם כלולים לשמונה. עוד פותחת ואומרת, אולי ימצאון שם עשרים, שמא יגדלו בנים לתלמוד תורה, ויש להם שכר כאילו קבלו לעשרת הדברות שתי פעמים בכל יום, דאמר רבי יצחק, כל