קטו | חלק א | ספר הזוהר בארמית | רבי שמעון בר יוחאי | כתבי מקובלים נוספים | ספריית כתבי מקובלים -
אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / כתבי מקובלים נוספים / רבי שמעון בר יוחאי / ספר הזוהר בארמית / חלק א / קטו
רבי שמעון בר יוחאי

קטו

א

זהר:

כרחימו דאבא על בנין, וכלא בעובדא ובמלין תליא והא אוקימנא מלין. ויהו"ה פקד את שרה כאשר אמר, דכתיב למועד אשוב אליך כעת חיה ולשרה בן, ותנינן פקד את שרה, פקידה לנוקבא זכירה לדכורא ובגין כך ויהו"ה פקד את שרה כאשר אמר, דכתיב שוב אשוב אליך כעת חיה וגו', מהכא משמע דאמר ויאמר שוב אשוב אליך, ויאמר סתם דאיהו הוה, ולא שליחא אחרא:

ויעש יהו"ה לשרה וגו', כיון דאמר ויהו"ה פקד את שרה, מהו ויעש יהו"ה לשרה, אלא הכי תנינן, דאיבא דעובדוי דקב"ה, מההוא נהר דנגיד ונפיק מעדן איהו, ואיהו נשמתהון דצדיקיא, ואיהו מזלא דכל ברכאן טבאן וגשמי ברכאן נזלי מניה, ומתמן נפקי, דכתיב להשקות את הגן, דאיהו מזיל ומשקה מעילא לתתא, בגין דבני (נשא) בהאי מזלא תליין, ולא באתר אחרא, ועל דא כתיב ויהו"ה פקד את שרה, פקידה בלחודוי, ויעש יהו"ה לשרה, עשייה איהו לעילא מהאי דרגא כמה דאתמר דהא במזלא תלייא, ועל דא כאן פקידה, וכאן עשייה, ובגין כך אמר יהו"ה ויהו"ה וכלא חד. רבי אלעזר פתח ואמר, (תהלים קכז ג) הנה נחלת יהו"ה בנים שכר פרי הבטן, הנה נחלת יהו"ה, אחסנתא לאתאחדא ביהו"ה, דלא יתעבר מינה לעלמין, דבר נש דזכי לבנין בהאי עלמא, זכי בהו למיעל לפרגודא בעלמא דאתי, בגין דההוא ברא דשביק בר נש וזכי ביה בעלמא דא, איהו יזכי ליה לעלמא דאתי, וזכי לאעלא ביה לנחלת יהו"ה. מאן נחלת יהו"ה, דא ארץ החיים, והכי קרא לה לארץ ישראל דאיהי ארץ החיים דוד מלכא (קרא ליה) נחלת יהו"ה, דכתיב (ש"א כו יט) כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת יהו"ה, לאמר לך עבוד אלהי"ם אחרים, ובגין כך הנה נחלת יהו"ה:

מדרש הנעלם:

מאה שנה יקולל, אמר רבי יצחק סיפיה דקרא מוכח, דכתיב מרוב ימים. דבר אחר, ותאמר שרה צחוק עשה לי אלהי"ם, כתיב (ישעיה סו י) שמחו את ירושלם וגילו בה כל אוהביה, שישו אתה משוש כל המתאבלים עליה, אמר רבי יהודה, לא היתה שמחה לפני הקדוש ברוך הוא מיום שנברא העולם, כאותה שמחה שעתיד לשמוח עם הצדיקים לעתיד לבא, וכל אחד ואחד מראה באצבע ואומר, (שם כה ט) הנה אלהינ"ו זה קוינו לו ויושיענו זה יהו"ה קוינו לו נגילה ונשמחה בישועתו, וכתיב (שם יב ה) זמרו יהו"ה כי גאות עשה מודעת זאת בכל הארץ. רבי יוחנן אמר, לא חזינן מאן דפריש האי מלה כדוד מלכא, דאמר (תהלים קד כט) תסתיר פניך יבהלון וגו', מכאן שאין הקדוש ברוך הוא עושה רעה לשום אדם, אלא כשאינו משגיח בו הוא כלה מאליו, דכתיב תסתיר פניך יבהלון, תוסף רוחם יגועון וגו', ואחר כך (שם ל) תשלח רוחך יבראון וגו', ואחר כך (שם לא) יהי כבוד יהו"ה לעולם ישמח יהו"ה במעשיו, ואזי השחוק בעולם, דכתיב (שם קכו ב) אז ימלא שחוק פינו ולשוננו רנה, הה"ד ותאמר שרה צחוק עשה לי אלהי"ם לשמוח בישועתו. רבי חייא אמר, תא חזי עד שהגוף עומד בעולם הזה, הוא חסר מן התשלום, לאחר שהוא צדיק והולך בדרכי יושר ומת ביושרו, נקרא שרה בתשלומו, הגיע לתחיית המתים הוא שרה, כדי שלא יאמרו שאחר הוא שהחיה קודשא בריך הוא, לאחר שהוא חי ושמח עם השכינה, ומעביר הקדוש ברוך הוא היגון מן העולם, דכתיב (ישעיה כה ח) בלע המות לנצח ומחה יהו"ה אלהי"ם דמעה מעל כל פנים וגו', אזי נקרא יצחק, בשביל הצחוק והשמחה שיהיה לצדיקים לעתיד לבא. רבי יהודה אתא לההוא אתר דכפר חנן, שדרו ליה תקרובתא כל בני מאתא, עאל לגביה רבי אבא, אמר ליה אימתי ליזיל מר, אמר ליה אפרע מה דיהבו לי

 

ב

זהר:

בנים מאן אזכי ליה לבר נש, בנין, אי זכי בהו בהאי עלמא, שכר פרי הבטן, אגרא וחולקא טבא בההוא עלמא בההוא איבא דמעוי איהו, דזכי בר נש בההוא עלמא בהו. תא חזי, הנה נחלת יהו"ה בנים, ירותא ואחסנתא דאיבין דעובדוי דקב"ה, מלעילא איהו מאילנא דחיי, דהא מתמן זכי בר נש לבנין, כמה דאת אמר (הושע יד ט) ממני פריך נמצא, מה כתיב (תהלים קכז ה), אשרי הגבר אשר מלא את אשפתו מהם לא יבושו וגו', אשרי בעלמא דין ואשרי בעלמא דאתי, לא יבושו כי ידברו את אויבים בשער, מאן אויבים בשער, אלין מאריהון דדינין, דכד נשמתא נפקת מהאי עלמא, כמה אינון מריהון דדינין דזמינין קמיה עד לא ייעול לדוכתיה, בשער, בההוא תרעא דייעול תמן, בגין דמשכונין שביק בהאי עלמא, ובגיניהון יזכי בההוא עלמא, ועל דא לא יבושו כי ידברו את אויבים בשער. רבי יהודה ורבי יוסי הוו אזלי בארחא, א"ל רבי יהודה לרבי יוסי, פתח פומך ולעי באורייתא, דהא שכינתא אשתכחת גבך, דכל זמן דבמלי דאורייתא לעאן, שכינתא אתיא ומתחברא, וכל שכן באורחא דשכינתא קדמא ואתיא, ואזלא קמייהו דבני נשא דזכאן במהימנותא דקב"ה. פתח רבי יוסי ואמר, (תהלים קכח ג) אשתך כגפן פוריה בירכתי ביתך, בניך כשתילי זיתים סביב לשלחנך, אשתך כגפן פוריה, כל זמנא דאתתא בירכתי ביתא ולא נפקא לבר, היא צנועה ואתחזי לאולדא בנין דכשרן, כגפן, מה גפן לא אתנטעא אלא בזינה ולא בזינא אחרא, כך אתתא דכשרא לא תעבד נטיען בבר נש אחרא, מה גפן לא אית ביה רכיבה מאילנא אחרא, אוף הכי אתתא דכשרא הכי נמי, חמי מה אגרה,:

מדרש הנעלם:

בני מאתא ואיזיל, אמר ליה לא ליחוש מר להאי תקרובתא, לאורייתא הוא דעבדו, ולא יקבלו מנך כלום, אמר ליה ולא מקבלי מלי דאורייתא, אמר אין, אתו כל בני מאתא, אמר ליה רבי יהודה, כלהון מארי מתיבתא, אמר ליה, אי אית מאן דלא יאות למיתב הכא ליקום וליזיל, קם רבי אבא ואבדיל מנייהו עשרה די יקבלון מניה, א"ל תיבו בהדי גברא רבא דנא, ואנא ואינון נקבל למחר, ונתיב עמיה, אזלו, ואינון עשרה דאשתארו עמיה יתיבו (אינון עשרה), ולא אמר להו כלום, אמרו ליה אי רעותיה דמר נקבל אפי שכינתא, אמר להו והא רבי אבא לית הכא, שדרו בהדיה ואתא. פתח ואמר, ויהו"ה פקד את שרה כאשר אמר, מאי שנויא הוה הכא, הוה ליה למימר ויהו"ה זכר את שרה, כמה דאמר (בראשית ל כב) ויזכור אלהי"ם את רחל, דאין פקידה אלא על מה דהוה בקדמיתא אלא בקדמיתא הוה, דכתיב שוב אשוב אליך כעת חיה, ועל אותו ענין נאמר שפקד עכשיו, משמע דכתיב כאשר אמר, דאלמלא לא נאמר כאשר אמר, לימא זכירה, אבל פקד ההיא מלה דאמר למועד אשוב אליך. לבתר אמר הכי, האי צדיק דזכי למיסק לההוא יקר עלאה דיוקניה מתפתח בכרסי יקריה, וכן לכל צדיק וצדיק, דיוקניה לעילא כדהוה לתתא, לאבטחא לההיא נשמתא קדישא והיינו דאמר רבי יוחנן, מאי דכתיב (חבקוק ג יא) שמש ירח עמד זבולה, דזהרן גופא ונשמתא דקיימין באדרא קדישא עלאה דלעילא, כדיוקנא דהוה קאים בארעא, וההיא דיוקנא מתזנא מהנאת נשמתא, וההיא עתידה לאתלבש בהאי גרמא דאשתאר בארעא, וארעא מתעבר מניה וטפל טיניה לברא, ודא הוא דאתקרי קדישא, וכד קיימא בההיא דיוקנא דלעילא, אתא בכל ירחא:

זהר:

בניך כשתילי זיתים, מה זיתים לא נפלי טרפייהו כל יומי שתא, וכלהו קשורין (נ"א בסירי) תדיר, אוף הכי בניך כשתילי זיתים סביב לשלחנך, מה כתיב בתריה הנה כי כן יבורך גבר ירא יהו"ה, מאי הנה כי כן יבורך גבר, הנה כן מבעי ליה, אלא לאסגאה מלה אחרא, דאוליפנא דא מנה, דכל זמנא דשכינתא הות צניעא באתרה כדקא חזי לה, כביכול בניך כשתילי זיתים, אלין ישראל כד שראן בארעא, סביב לשלחנך, דאכלי ושתאן וקרבין קרבנין וחדאן קמי קב"ה, ומתברכן עלאין ותתאין בגינייהו, לבתר דשכינתא נפקת, אתגלו ישראל מעל פתורא דאבוהון, והוו ביני עממיא, וצווחין כל יומא, ולית דאשגח בהו בר קב"ה, דכתיב (ויקרא כו מד) ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם וגו', וחמינן כמה קדישין עלאין מיתו בגזרין תקיפין, וכל דא בגין עונשא דאורייתא, דלא קיימו ישראל כד הוו שראן בארעא קדישא. חמי מה כתיב, (דברים כח מז) תחת אשר לא עבדת את יהו"ה אלקיך בשמחה ובטוב לבב מרוב כל, האי קרא איהו רזא, תחת אשר לא עבדת בשמחה בזמן דכהני הוו קרבין קרבנין ועלוון, ודא הוא בשמחה, ובטוב לבב אלין ליואי, מרוב כל אלו ישראל דהוו אמצעיים בינייהו, ונטלי ברכאן מכל סטרין, דכתיב (ישעיה ט ב) הרבית הגוי, לו הגדלת השמחה, אלין כהני, שמחו לפניך כשמחת בקציר, אלו ישראל דקב"ה בריך לון עבורא דחקלא, ויהבי מעשרא מכלא, כאשר יגילו בחלקם שלל, אלין ליואי דנטלא מעשרא מגו אדרא. דבר אחר הרבית הגוי, אלין ישראל דמהימנותא דקב"ה עלייהו כדקא חזי, לו הגדלת השמחה, דא איהו דרגא רישא עלאה דאברהם דאתדבק בה דאיהו גדול, וחדוה ביה אשתכח, שמחו לפניך:

מדרש הנעלם:

לסגדא קמי מלכא קדישא בריך הוא, דכתיב (ישעיה סו כג) והיה מדי חדש בחדשו, והוא מבשר ליה, ואמר למועד אשוב אליך, לההוא זמן דעתיד לאחיא מיתיא, עד דאתפקדת לההוא זמנא כמה דאתבשר, הה"ד ויהו"ה פקד את שרה כאשר אמר, וההוא יומא דחדי קודשא בריך הוא בעובדוי, הה"ד (תהלים קד לא) ישמח יהו"ה במעשיו. אמר ליה רבי אבא, לימא לן מר על פרשתא, לבתר אמר יאות לכון למפתח פרשתא דא, פתח ואמר, ויהי אחר הדברים האלה והאלהי"ם נסה את אברהם וגו', ויאמר קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת וגו', הכא אית לאסתכלא, האי אומנא דאפיק כספא ממקורא דארעא, מאי עבד, בקדמיתא מעייל ליה בנור דליק, עד דנפיק מניה כל זוהמא דארעא, והא אשתארת כספא, אבל לא כספא שלימתא, לבתר מאי עביד, מעייל ליה בנורא כדבקדמיתא, ומפיק מניה סטייפי כמה דאת אמר (משלי כה ד) הגו סיגים מכסף וגו', וכדין הוא כספא שלימתא בלא ערבוביא. כך הקדוש ברוך הוא מעייל האי גופא תחות ארעא, עד דמתרקב כוליה, ונפיק מניה כל זוהמא בישא, ואשתאר ההוא תרווד רקב, ואתבני גופא מניה, ועד כען ההוא גופא לא שלים, לבתר ההוא יומא רבא, דכתיב (זכריה יד ז) והיה יום אחד הוא יודע ליהו"ה לא יום ולא לילה, מתטמרן כלהו בעפרא כדבקדמיתא, מן קדם דחילו ותקיפו דקודשא בריך הוא, הה"ד (ישעיה ב יט) ובאו במערות צורים ובמחלות עפר מפני פחד יהו"ה ומהדר גאונו וגו', ונפיק נשמתייהו, ומתעכל ההוא תרווד רקב, ואשתאר גופא דאתבני תמן, דנהורא דיליה כנהורא דשמשא וכזהרא דרקיעא, דכתיב (דניאל יב ג) והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע וגו', וכדין כספא שלים, גופא שלימא בלא ערבוביא אחרניתא דאמר רבי יעקב

חזרה לראש הדף
Site location tree