קטז
א
זהר:
בשעתא דסלקין לאתדבקא בך, כשמחת בקציר, דא כנסת ישראל דשמחת בקציר דיליה הוה, כאשר יגילו בחלקם שלל, כאשר יגילו אלין שאר חילין ורתיכין לתתא, בזמנא דמחלקי שלל וטרפי טרפא בראשיתא דכלא רבי יהודה פתח ואמר, (תהלים קיט קכו) עת לעשות ליהו"ה הפרו תורתך, עת לעשות ליהו"ה מהו, אלא הא אוקמוה, אבל עת דא כנסת ישראל דאקרי עת, כמה דאת אמר (ויקרא טז ב) ואל יבא בכל עת אל הקדש, מאי ואל יבא בכל עת, כמה דאת אמר (משלי ז ה) לשמרך מאשה זרה ודא הוא (ויקרא י א) ויקריבו לפני יהו"ה אש זרה וגו', מאי טעמא עת, בגין דאית לה עת וזמן לכלא לקרבא לאתנהרא לאתחברא כדקא יאות כמה דאת אמר (תהלים סט יד) ואני תפלתי לך יהו"ה עת רצון לעשות ליהו"ה, כמה דכתיב (ש"ב ח יג) ויעש דוד שם, דכל מאן דאשתדל באורייתא, כאילו עביד ותקן האי עת לחברא לה בקב"ה, וכל כך למה, בגין דהפרו תורתך, דאילו לא הפרו תורתך, לא אשתכח פרודא דקב"ה מישראל לעלמין, אמר רבי יוסי, כגוונא דא כתיב, (ישעיה ס כב) אני יהו"ה בעתה אחישנה, מהו בעתה, בעת ה' דתקום מעפרא, כדין אחישנה. אמר רבי יוסי, ועם כל דא יומא חד איהי כנסת ישראל גו עפרא ולא יתיר, אמר רבי יהודה הכי אמרו, אבל תא חזי רזא דאוליפנא, בשעתא דכנסת ישאל אתגלייא מאתרה, כדין אתוון דשמא קדישא כביכול אתפרשו, דאתפרשת ה"א מן וא"ו, ובגין דאתפרשו, מה כתיב (תהלים לט ד) נאלמתי דומיה, בגין דאסתלק וא"ו מן ה"א, וקול לא אשתכח, וכדין דבור אתאלם, ובגין כך היא שכיבת בעפרא כל ההוא יומא (דנא) דה"א, ומאן איהו אלף חמשאה, ואע"ג דאקדימת בגלותא עד לא ייעול ההוא אלף חמשאה רזא דה"א, וכד ייתי אלף שתיתאה דאיהו רזא:
מדרש הנעלם:
גופא דנהיר ירמי קודשא בריך הוא מלעילא, דכתיב (ישעיה כו יט) כי טל אורות טלך, וכתיב (שם כב יז) הנה יהו"ה מטלטלך וגו', וכדין יתקרון קדישין עלאין, דכתיב (שם ד ג) קדוש יאמר לו, ודא הוא דאתקרי תחיית המתים דבתרייתא, ודא הוא (כספא שלים גופא שלימא) (נ"א, נסיונא) בתרייתא, ולא יטעמון עוד טעמא דמותא, דכתיב בי נשבעתי נאם יהו"ה כי יען אשר עשית וגו' כי ברך אברכך וגו', ובההוא זמנא מצלו צדיקיא דלא יתנסון בדא יתיר. מה כתיב וישא אברהם את עיניו וירא והנה איל וגו', אלין שאר חייבי עלמא דאתקרון אילים, כמה דאת אמר (ישעיה ס ז) אילי נביות ישרתונך, ומתרגמינן רברבי נביות, אחר נאחז בסבך וגו', כמה דאת אמר (תהלים עה יא) וכל קרני רשעים אגדע, (וישלח אברהם וגו') וילך אברהם ויקח את האיל וגו', דאינון מזומנין לאתנסאה בכל נסיונא בישא, וישתארון הצדיקים לעלמא דאתי כמלאכין עלאין קדישין, ליחדא שמיה, ובגין כך כתיב (זכריה יד ט) ביום ההוא יהיה יהו"ה אחד ושמו אחד וגו', א"ל (נ"א אמר לון) רבי יהודה, מכאן ולהלאה אצלחו פתחא. עאל יומא אחרא, עאלו קמיה כל בני מתא, אמרו ליה לימא לן מר מלייא דאורייתא בפרשתא דקרינן בה יומא דשבתא, ויהו"ה פקד את שרה, קם ביני עמודי, פתח ואמר ויהו"ה פקד את שרה וגו', שלש מפתחות בידו של הקדוש ברוך הוא, ולא מסרם לא ביד מלאך ולא ביד שרף, מפתח של חיה ושל גשמים ושל תחיית המתים, בא אליהו ונטל השנים, של גשמים ושל תחית המתים, ואמר רבי יוחנן, לא נמסר ביד אליהו אלא אחת, דאמר רבי יוחנן, כשבקש אליהו להחיות בן הצרפית, אמר ליה קודשא בריך הוא, לא יאות לך למיסב בידך שתי מפתחות, אלא תן לי מפתח הגשמים ותחיה המת, והיינו דכתיב (מ"א יח א) לך הראה אל אחאב וגו' ואתנה מטר, לא אמר ותן מטר, אלא ואתנה, והא אלישע הוו
ב
זהר:
דוא"ו, כדין וא"ו יוקים לה"א, בזמנא שית זמנין עשר, כדין שלימו שתין נפש וא"ו, עשר זמנין וא"ו, שי"ת זמנין עשר (דוא"ו) וא"ו סלקא (בעשר) בי', וא"ו נחתא בה"א, אשתלים וא"ו גו עשר שית זמנין, כדין הוו שתין לאקמא מעפרא, ובכל שתין ושתין מההוא אלף שתיתאה, אתתקף ה"א וסלקא בדרגוי לאתתקפא. ובשית מאה שנין לשתיתאה, יתפתחון תרעי דחכמתא לעילא, ומבועי דחכמתא לתתא, ויתתקן עלמא לאעלא בשביעאה, כבר נש דמתתקן ביומא שתיתאה מכי ערב שמשא לאעלא בשבתא, אוף הכי נמי, וסימניך (בראשית ז יא) בשנת שש מאות שנה לחיי נח וגו', נבקעו כל מעיינות תהום רבה. א"ל רבי יוסי, כל דא אריכו זמנא יתיר מכמה דאוקמוה חברייא, דאיהו יומא חד, גלותא דכנסת ישראל ולא יתיר, דכתיב (איכה א יג) נתנני שוממה כל היום דוה, א"ל הכי אוליפנא מאבא, ברזין דאתוון דשמא קדישא, וביומי דשני עלמא, וביומי דבראשית, וכלא רזא חדא איהו, וכדין יתחזי קשתא בעננא בגווני נהירין, כאתתא דמתקשטא לבעלה, דכתיב (בראשית ט טו) וראיתיה לזכור ברית עולם, והא אוקמוה ושפיר הוא, וראיתיה בגוונין נהירין כדקא יאות, וכדין לזכור ברית עולם, מאן ברית עולם, דא כנסת ישראל. ויתחבר וא"ו בה"א ויוקים לה מעפרא, כמה דאת אמר (שמות ב כד) ויזכור אלהי"ם את בריתו, דא כנסת ישראל דאיהי ברית, כמה דאת אמר והיתה לאות ברית וגו', כד יתער וא"ו לגבי ה"א, כדין אתין עלאין יתערון בעלמא, ובנוי דראובן זמינין דיתערון קרבין בכל עלמא, וכנסת ישראל יוקים לה מעפרא וידכר לה קב"ה, וישתכח קב"ה לגבה גו גלותא, כחושבן וא"ו שית זמנין י' (עשר), עשר זמנין שית שנין, וכדין תיקום ויתפקד עלמא למעבד נוקמין, ומאן דאיהו מאיך יתרמי. א"ל רבי יוסי שפיר קאמרת, בגין:
מדרש הנעלם:
ליה, אין לקיים פי שנים ברוחו של אליהו, אלא שלשתם לא מסרם הקדוש ברוך הוא ביד שליח, דאמר רבי סימון, בא וראה כחו של הקדוש ברוך הוא, בפעם אחת מחיה מתים, מוריד שאול ויעל, מזריח מאורות, ומוריד גשמים, מצמיח חציר, מדשן יבולים, פוקד עקרות, נותן פרנסה, עוזר דלים, סומך נופלים, זוקף כפופים, מהעדא מלכין, ומהקם מלכין, והכל בזמן אחד וברגע אחד ובבת אחת, מה שאין שליח לעולם יכול לעשותו. תניא אמר רבי יוסי, כל מה שעושה הקדוש ברוך הוא, אינו צריך לעשות אלא בדבור, דכיון דאמר ממקום קדושתו יהא כך מיד נעשה, בא וראה כח גבורתו של הקדוש ברוך הוא, דכתיב (תהלים לג ו) בדבר יהו"ה שמים נעשו, דאמר רבי יוחנן (יהודה) מאי דכתיב (שמות יב יב) ועברתי בארץ מצרים אני ולא מלאך וגו', אי הכי יקרא סגיאה הוא למצראי, דלא דמי מאן דתפש מלכא למאן דתפש הדיוטא, ועוד אין לך אומה מזוהמת בכל טומאה כמו המצרים, דכתיב בהו (יחזקאל כג כ) אשר בשר חמורים בשרם וגו', שהם חשודים על משכב זכור, והם באים מחם, שעשה מה שעשה לאביו, וקלל אותו ולכנען בנו, וכי לא היה להקדוש ברוך הוא מלאך או שליח לשגר לעשות נקמה במצרים, כמו שעשה באשור שהיה בנו של שם, דכתיב (בראשית י כב) בני שם עילם ואשור, ושם היה כהן גדול ונתברך, שנאמר (שם ט כו) ברוך יהו"ה אלהי שם, והיה לשם הגדולה והברכה על אחיו, וכתיב בם (ישעיה לז לו) ויצא מלאך יהו"ה ויכה במחנה אשור, ועל ידי שליח נעשה, כל שכן המצרים שהם מזוהמים יותר מכל אומה, ואמר אני ולא מלאך. אלא אמר רבי יהודה, מכאן למדנו כח גבורתו של הקדוש ברוך הוא, ומעלתו שהוא גבוה על הכל, אמר הקדוש ברוך הוא, אומה זו של מצרים מזוהמת ומטונפת, ואין ראוי לשגר מלאך ולא שרף, דבר קדוש בין רשעים ארורים מטונפים, אלא אני