קכב
א
זהר:
מינקת רבקה, וכתיב (בראשית לח יב) ותמת בת שוע אשת יהודה, אמר רבי יוסי, בכלהו לא כתיב כמה דכתיב בשרה, דאתמר ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים שני חיי שרה, דהא בכלהו לא אתמנון יומין ושנין, כמו לשרה, בכלהו לא כתיב פרשתא חדא בלחודהא כמו לשרה, אלא רזא איהו, בגין דההוא דרגא דכל יומין ושנין דבר נש ביה תליין, (דדא היא ה"א בתראה). פתח ואמר, (קהלת ה ח) ויתרון ארץ בכל היא מלך לשדה נעבד, ויתרון ארץ בכל היא ודאי, דהא מתמן נפקין רוחין ונשמתין ותועלתא לעלמא מלך לשדה נעבד, מאן מלך, דא קב"ה לשדה נעבד, כד איהו אתתקן כדקא יאות ומלך דא (דא) מלך עלאה, דאתחבר לשדה כד איהו נעבד, מאן שדה, דא שדה אשר ברכו יהו"ה, דכתיב (בראשית כז כו) כריח שדה אשר ברכו יהו"ה, דכד איהו (אתעבד) נעבד ואתתקן בכל מה דאצטריך ליה כדקא יאות, כדין מלך עלאה אתחבר עמיה. רבי אלעזר אמר, מלך לשדה נעבד, כמה גווני רזין עלאין הכא, מלך, דא שכינתא, דלא שריא בביתא לאתתקנא בה אלא בזמנא דאתנסיב בר נש, ואזדווג באנתתיה לאולדא ולמעבד איבין, ואיהי אפיקת נשמתין לאשראה בה, ובגין כך לשדה נעבד ולא לאחרא. דבר אחר מלך, דא אשה יראת יהו"ה, כמה דאת אמר (משלי לא לא) אשה יראת יהו"ה היא תתהלל, לשדה נעבד, דא אשה זרה, כמה דאת אמר (שם ז ה) לשמרך מאשה זרה, בגין דאית שדה ואית שדה, אית שדה דכל ברכאן וקדושין ביה שריין, כמה דאת אמר כריח שדה אשר ברכו יהו"ה, ואית שדה דכל חירוב ומסאבי ושיצאה וקטולין וקרבין ביה שריין, והאי מלך זמנין דאיהו נעבד להאי שדה, דכתיב (שם ל כא) תחת שלש רגזה ארץ:
מדרש הנעלם:
ויולד בדמותו כצלמו, מאותה העיסה שנברא הגולם שלו, ועל כך נאמר גלמי ראו עיניך, ועיינת בו לעשות (ד"א ל"ג בו) דדמו ליה, ועל ספרך כלם יכתבו, מאן אינון, כלהו דלא נטרו מאי דיהב קודשא בריך הוא לון, ואתטרדו מן עלמא (ואתדנו בההוא דינא). תנן התם אמר רב יהודה אמר רב, אשכחנא דתלת מטרן הוי ליליא, וכל חד וחד אית עניינא דקודשא בריך הוא בבר נש, כד נפק נשמתיה מניה, ואשתאר ההוא גולמא נאים על ערסיה, ונשמתיה סלקא בכל ליליא קמי קודשא בריך הוא, אמר רבי יצחק אי זכאה היא חדאן עמה, ואי לא דחיין לה לבר. אמר רב יהודה אמר רב, מאי דכתיב (שיר ה ח) השבעתי אתכם בנות ירושלים אם תמצאו את דודי מה תגידו לו שחולת אהבה אני, אמר רבי פנחס אמר רבי יהודה, השבעתי אתכם בנות ירושלם, הנשמה אומרת לאותם הנשמות הזוכות ליכנס לירושלים של מעלה, והם הנקראות בנות ירושלם, על שזוכות ליכנס שם, ולפיכך הנשמה אומרת להם, השבעתי אתכם בנות ירושלם, אם תמצאו את דודי דא קודשא בריך הוא. רב אמר זה זיו אספקלריאה של מעלה, מה תגידו לו שחולת אהבה אני, ליהנות מזיו שלו ולהסתופף בצלו, רב הונא אמר, שחולת אהבה אני, אותה התשוקה והכסוף שכספתי בעולם על הכל [הבל] לפיכך אני חולה, רבי יהודה אמר זו אהבה שאוהבת הנשמה לגוף, דכיון שנשלם קצו של גוף, אותם הימים שנגזרו עליו, כמה דאת אמר ויהיו חיי שרה. מה כתיב ויקם אברהם מעל פני מתו וגו', אמר רב יהודה אמר רב, מה כתיב בפסוק קודם זה, דכתיב ותמת שרה בקרית ארבע היא חברון בארץ כנען, רבי יצחק אמר רבי יוחנן, ברא
ב
זהר:
וגו', תחת עבד כי ימלוך וגו', ושפחה כי תירש גבירתה, והאי מלך אתכסיא נהוריה ואתחשך, עד דאתדכי ואתחבר לעילא, ובגין כך שעיר דר"ח, בגין דאתפרש ההוא שדה ממלכא קדישא ולא שריין בהאי שדה ברכאן מהאי מלך, וכד איהו נעבד להאי שדה, כדין כתיב (דברים כב כ) כי בשדה מצאה וגו', כי בשדה כמה דאתמר. תא חזי אתת חוה לעלמא, אתדבקת בהאי חויא ואטיל בה זוהמא, וגרמא מותא לעלמא ולבעלה, אתת שרה ונחתת וסלקת ולא אתדבקת ביה, כמה דאת אמר (בראשית יג א) ויעל אברם ממצרים הוא ואשתו וכל אשר לו אתא נח לעלמא מה כתיב (שם ט כא) וישת מן היין וישכר ויתגל וגו', ובגין דאברהם ושרה לא אתדבקו ביה, בגין כך שרה זכתה לחיין עלאין לה ולבעלה ולבנהא בתראה, הה"ד (ישעיה נא א) הביטו אל צור חוצבתם, ואל מקבת בור נוקרתם, ועל דא ויהיו חיי שרה, דזכתה בהו בכלהו, ולא כתיב בכלהו נשי ויהיו חיי חוה, וכן בכלא, היא אתדבקת בחיין, ועל דא דילה הוו חיין:
ויהיו חיי שרה, אינון חיין כלהו לעילא, מאה שנה לעילא, ועשרים שנה לעילא, ושבע שנים לעילא כלהו הוו כדקא יאות, אמר רבי שמעון:
תוספתא:
זכאה איהו מאן דאזעיר גרמיה בהאי עלמא, כמה איהו רב ועלאה בההוא עלמא, והכי פתח רב מתיבתא, מאן דאיהו זעיר איהו רב, מאן דאיהו רב איהו זעיר, דכתיב ויהיו חיי שרה וגו', מאה דאיהו חושבן רב כתיב ביה שנה, זעירו דשנין חד אזעיר ליה, שבע דאיהו חושבן זעיר, אסגי ליה ורבי ליה דכתיב שנים, תא חזי דלא רבי קב"ה אלא לדאזעיר ולא אזעיר אלא לדרבי, זכאה איהו מאן דאזעיר גרמיה בהאי עלמא, כמה איהו רב בעלויא לההוא עלמא, ע"כ. מאן דפסק יתפסק, מאן דקצר יתקצר, מאן דקצר יתארך, ר"ל מאן דפסק מלין דאורייתא על מלין בטלין, יתפסקון חיוהי מהאי עלמא, ודיניה קיימא בההוא עלמא, מאן דקצר אמן ולא מאריך גו נייחא, יתקצר מחיין דהאי עלמא, מאן דאמר אחד אצטריך לחטפא אל"ף, ולקצר קריאה דיליה, ולא יעכב בהאי אות כלל, ומאן דיעביד דא יתארכון חייוהי, (אלו הם חדושים שהגידו לרשב"י בישיבה של מעלה):
מדרש הנעלם:
קודשא בריך הוא לאדם, והכניס בו ארבעה דברים הנחלקים בגוף, אמר רבי יהודה המחוברים בגוף, רבי יצחק אמר הנחלקים בגוף, שהם חולקים להתפרש כל אחד ליסודו, כשיוצא האדם מן העולם הזה, רבי יהודה אמר המחוברים בגוף בחייו, משמע מקרא דכתיב ותמת שרה, זה הגוף, בקרית ארבע, אלו הארבע יסודות, היא חברון שהיו מחוברים בגופו בחייו, בארץ כנען בעולם הזה, הבוחר אדם בזמן מועט:
ויבא אברהם לספוד לשרה ולבכותה, היינו (דכתיב) דתנן כל שבעת הימים, נפשו של אדם פוקדת לגופו ומתאבלת עליו, הה"ד (איוב יד כא) אך בשרו עליו יכאב ונפשו עליו תאבל, כהאי גוונא ויבא אברהם לספוד לשרה ולבכותה, ויבא אברהם זו היא הנשמה, לספוד לשרה זה הגוף, אמר רבי יצחק, בשעה שהנשמה זוכה ועולה למקום מעלתה, הגוף שוכב בשלום וינוח על משכבו, הה"ד (שם נז ב) יבא שלום ינוחו על משכבותם הולך נכחה, מאי הולך נכחה, אמר רבי יצחק, הנשמה הולך נכחה למקום העדן הגנוז לה, מאי משמע, אמר רבי יהודה מהאי משמע, נכחה כתיב בה"א, ובשעה שאינה זוכה, והיא ראויה לקבל