קכה | חלק א | ספר הזוהר בארמית | רבי שמעון בר יוחאי | כתבי מקובלים נוספים | ספריית כתבי מקובלים -
אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / כתבי מקובלים נוספים / רבי שמעון בר יוחאי / ספר הזוהר בארמית / חלק א / קכה
רבי שמעון בר יוחאי

קכה

א

זהר:

לית ליה מגרמיה כלום, בר כד נטיל ברכאן לזמנין ידיען, וכל זמנין דאתמנעו מניה, ואתפגים סיהרא ואתחשך, וברכאן אתמנעו מניה, ווי לעלמא דאצטריך לינקא בההיא שעתא, ועוד, בכמה דינין אתדן האי עלמא עד לא ינקא מניה, דכלא בדינא אתקיים ואתעבד ואוקמוה (הכי). תא חזי, ותמת שרה בקרית ארבע רזא איהו, בגין דלא הוה מיתתה על ידא דההוא נחש עקימאה, ולא שלט בה כשאר בני עלמא דאיהו שליט בהו, ועל ידיה מתו בני עלמא, מיומא דגרים לון אדם, בר משה ואהרן ומרים, דכתיב בהו על פי יהו"ה, ובגין יקרא דשכינתא לא כתיב במרים על פי יהו"ה, אבל בשרה כתיב בקרית ארבע, רזא דקרית ארבע ברזא עלאה, ולא על ידא אחרא, בקרית ארבע ולא בנחש, בקרית ארבע היא חברון, דאתחבר דוד מלכא באבהן ועל דא לא הוה מיתתה בידא אחרא אלא בקרית ארבע. תא חזי, כד יומין דבר נש אתקיימו בדרגין עלאין אתקיים בר נש בעלמא, כיון דלא אתקיים בדרגין עלאין, נפקי ונחתי לתתא, עד דקריבו להאי דרגא דמותא שריא ביה, וכדין נטיל רשו לאפיק נשמתא, וטאס עלמא בזמנא חדא, ונטיל נשמתא, וסאיב ליה לגופא ואשתאר מסאבא, זכאין אינון צדיקיא דלא אסתאבו, ולא אשתאר בהו מסאבותא. ותא חזי, באמצעות דרקיעא, אתקטר חד אורחא קסטרירא ואיהו חויא דרקיעא דכל ככבין דקיקין כלהו קטירין ביה, וקיימי ביה תלי תלין ואינון ממנן בסתירו (ס"א בסטירו) עובדי בני עלמא כגוונא דא, כמה חבילי טהירין נפקי לעלמא, מהאי חויא עלאה קדמאה דאתפתא ביה אדם, וכלהו ממנן בסתירו עובדי:

מדרש הנעלם:

והנשמה לגבי מעלה כנקבה בפני הזכר, וכל אחד מעלתו יורש. תנן התם, בארבעה פעמים בשעה בכל יום, עדן מנטף על הגן, ויוצא מאותם הטפות נהר גדול המתחלק לארבעה ראשים, ושמנה וארבעים טפות מנטף בכל יום, ומשם שבעים אילני הגן, הה"ד (תהלים קד טז) ישבעו עצי יהו"ה, רבי תנחום אמר מהכא, (שם יג) משקה הרים מעליותיו, אי זו היא עליה, זהו עדן, ועדן באיזה מקום הוא, רבי יהודה אמר למעלה מערבות הוא, רבי יוסי אמר בערבות הוא, דהא תנן, שם גנזי חיים טובים ברכה ושלום, ונשמתן של צדיקים, והגן העליון הוא עדן, למטה מכוון כנגדו גן בארץ, ונוטל ממנו שפע בכל יום. אמר רבי אבהו, שמנה וארבעים נביאים עמדו להם לישראל, וכל אחד נטל בחלקו תמצית טפה אחת, מאותם טפות של עדן שהם שמנה וארבעים טפות, ומה אם כל נביא שנטל טפה אחת מהן, היתה מעלתו ברוח הקדש על כל השאר, אדם הראשון שהיה מקבל משמנה וארבעים לא כל שכן, מכאן אתה למד כמה היתה חכמתו. רבי בא אמר רב כהנא, וכי מאין היה להם לנביאים מאותם הטפות, אלא הכי תנן, בכל טפה וטפה היוצאת מעדן, רוח חכמה יוצא עמו, ועל כן אתגזר במתניתין, אית מיא מגדלן חכימין, ואית מיא מגדלן טפשין, ואינון מיא דמגדלן חכימין, אינון מיא הוו מטפין דעדן, דאמר רבי יוסי, מיא דביה טפין יתברין (נ"א יתירין) מכל אינון ארבע נהרי, קדמאה הוא דכתיב (בראשית ב י) שם האחד פישון, מאי שם האחד פישון, המיוחד מכלם פישון, והוא הנופל בארץ מצרים, ולפיכך היתה חכמת (לישראל) מצרים יותר מכל העולם, ומשנגזרה גזרה שאבדה חכמת מצרים, נטל קודשא בריך הוא אותם טפין, וזרק לון

 

ב

זהר:

עלמא, ובגין כך אתי בר נש לאתדכאה מסייעין ליה מלעילא, וסיועא דמאריה סחרא ליה ואסתמר, ואקרי קדוש, אתי בר נש לאסתאבא, כמה חבילין טהירין אזדמנו ליה, וכלהו (סחרן) שריין ביה, ומסחרין ליה ומסאבין ליה ואקרי טמא, וכלהו אזלי ומכרזי קמיה טמא טמא, כמה דאת אמר (ויקרא יג מה) וטמא טמא יקרא, וכלהו קטירין בההוא חיויא קדמאה, וסטירין בכמה עובדי עלמא. רבי יצחק ורבי יוסי, הוו אזלי מטבריא ללוד, אמר רבי יצחק, תווהנא על ההוא רשע דבלעם, דכל עובדוי דההוא רשע הוו מסטרא דמסאבא, והכא אוליפנא רזא חדא, דכל זיני נחשיא דעלמא, כלהון מתקטרן ונפקין מההוא נחש קדמוני, דאיהו רוח מסאבא מזוהמא, ובגין כך כל חרשין דעלמא אקרון על שמא דא נחשים (ועקרבים), וכלהו מהאי סטרא נפקי, ומאן דאתמשך בהאי, הא אסתאב, ולא עוד אלא דבעי לאסתאבא, בגין לאמשכא עליה ההוא סטרא דרוח מסאבא, דהא תנינן, כגוונא דאתער בר נש, הכי נמי אמשיך עליה מלעילא, אי איהו אתער בסטרא דקדושה, אמשיך עליה קדושה מלעילא ואתקדש, ואי איהו אתער בסטרא דמסאבא, הכי אמשיך עליה רוח מסאבא ואסתאב, דהא אתמר על מה דתנינן, אתי בר נש לאסתאבא מסאבין ליה. בגין כך ההוא רשע דבלעם, בגין לאמשכא עליה רוח מסאבא מההוא נחש עלאה, הוה אסתאב בכל ליליא באתניה, והוה עביד עמה עובדי אישות, בגין לאסתאבא ולאמשכא עליה רוח מסאבא, וכדין עביד חרשוי ועובדוי, ושירותא דעובדוי, הוי נטיל נחש מאינון חוויין, וקטיר ליה קמיה, ובזע:

מדרש הנעלם:

בההוא גנא בההוא נהרא דגנתא דעדן, דכתיב (שם) ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן, וזה היה מוליד ארבעה אחרים, והאחד המיוחד הנולד ממנו פישון היה, משנטלו אלו הטפות שלא יצאו מהגן, אבדה החכמה ממצרים, ומאותו הרוח שהיה יוצא מעדן תמצית כל נביא ונביא, והיינו דכתיב (שם ג ח) מתהלך בגן לרוח היום, וגנז זה בגן עדן לעתיד לבא, וזה הוא הנהר שראה יחזקאל בנבואתו, ועל כן אמר הכתוב, (ישעיה יא ט) כי מלאה הארץ דעה את יהו"ה וגומר, שאותם מים תמיד מגדלים הידיעה בעולם. תנו רבנן, כל נשמתן של צדיקים למעלה בעדן הן, ומה ממה שיורד מעדן ישגא החכמה בעולם, לעומדים בו ונהנין מהנאותיו וכסופיו על אחת כמה וכמה. אמר רבי יצחק, כיון שהנשמה זוכה ליכנס בשערי ירושלים של מעלה, מיכא"ל השר הגדול הולך עמה ומקדים לה שלום, מלאכי השרת תמהים בו ושואלים עליה, (שיר ג ו) מי זאת עולה מן המדבר, מי זאת עולה בין העליונים, מהגוף החרב שדומה להבל, דכתיב (תהלים קמד ד) אדם להבל דמה, הוא משיב ואומר, (שיר ו ט) אחת היא לאמה, לאמה זו היא כסא הכבוד, שהיא אם לנשמה, ויולדת לה שנגזרה ממנה, ראוה בנות ויאשרוה, אלו שאר הנשמות שהן במעלתן למעלה, והם הנקראות בנות ירושלם, אמר רבי יוסי, הא חזרנא על מה דאמרן, אלו נקראות בנות ירושלם, והאחרות נקראות בנות לוט, ראוה בנות ויאשרוה, שאר הנשמות משבחות לה, ואומרות שלום בואך, מלכות ופלגשים, מלכות אלו האבות שהם מלכות, ופלגשים הם גירי הצדק, כלם משבחות ומקלסות אותה, עד שנכנסת למעלה, ואזי הנשמה במעלתה,

חזרה לראש הדף
Site location tree