קלא
א
דחיי יריק חיין דלא פסקין לעלמין, דהא השתא פסקין, בגין דהא חויא בישא שלטא ואתכסייא סיהרא, ובגין כך כביכול פסקין מימוי, וחיין לא שלטין בעלמא כדקא יאות. ובההוא זמנא ההוא יצר הרע דאיהו חויא בישא יסתלק מעלמא ויעבר ליה קב"ה, כמה דאתמר (זכריה יג ב) ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ, ולבתר דאיהו יתעבר מעלמא, סיהרא לא אתכסיא, ונהרא דנגיד ונפיק לא יפסקון מבועוי, וכדין כתיב (ישעיה ל כו) והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים כאור שבעת הימים וגו'. אמר רבי חזקיה, אי תימא דכל גופין דעלמא יקומון ויתערון מעפרא, אינון גופין דאתנטיעו בנשמתא חדא מה תהא מנייהו, אמר רבי יוסי, אינון גופין דלא זכו ולא אצלחו, הרי אינון כלא הוו, כמה דהוו עץ יבש בההיא עלמא, הכי נמי בההוא זמנא, וגופא בתראה דאתנטע ואצלח ונטע שרשוי כדקא יאות יקום. ועליה כתיב (ירמיה יז ח) והיה כעץ שתול על מים וגו' והיה עלהו רענן וגו', דעבד איבין ונטע שרשין ואצלח כדקא יאות, ועל ההוא גופא קדמאה דלא עבד איבין ולא נטע שרשין (דלא זכה ולא אצלח), כתיב (שם ו) והיה כערער בערבה ולא יראה כי יבא טוב וגו', כי יבא טוב דא תחיית המתים, ויתנהיר ההוא נהורא דזמין לאנהרא להו לצדיקיא דהוה גניז קמיה מיומא דאתברי עלמא, דכתיב (בראשית א ד) וירא אלהי"ם את האור כי טוב, וכדין זמין קב"ה לאחייא מתייא, וכתיב (מלאכי ג ב) וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה וגו', וכדין יתגבר טוב בעלמא, וההוא דאתקרי רע יתעבר מעלמא כדאמרן, וכדין אינון גופין קדמאי ליהוו כלא הוו. אמר רבי יצחק, זמין קב"ה לארקא עלייהו על אינון גופין רוחין אחרנין ואי זכאן בהון יקומון בעלמא כדקא יאות, ואי לאו יהון קטמא תחות רגליהון דצדיקיא, דכתיב (דניאל יב ב) ורבים מישני אדמת עפר יקיצו וגו', וכלא אתקם ואתעתד קמי קב"ה, וכלהו במניינא הוו, כמה דאת אמר (ישעיה מ כו) המוציא במספר צבאם וגו'. תא חזי הא אתמר, כל אינון מתין דבארעא דישראל יקומון בקדמיתא, בגין דקב"ה יתער עלייהו ויוקים לון, עלייהו כתיב יחיו מתיך, אלין אינון די בארעא דישראל, נבלתי יקומון, אלין אינון דבגו ארעאן אחרנין, דלא כתיב בהו תחיה אלא קימה, דהא רוחא דחיי לא תשרי אלא בארעא קדישא דישראל, ובגין כך כתיב בהו יחיו מתיך, ואינון דלבר יתברי גופא דלהון ויקומון גופא בלא רוחא ולבתר יתגלגלון תחות עפרא עד דימטון לארץ ישראל, ותמן יקבלון נשמתא ולא ברשו אחרא, בגין דיתקיימון בעלמא כדקא חזי. רבי אלעזר ורבי ייסא, הוו יתבי ליליא חד ועסקי באורייתא, אמר רבי אלעזר תא חזי, בשעתא דקב"ה זמין לאחייא מתייא, כל אינון נשמתין דיתערון קמיה, כלהו קיימין דיוקנין דיוקנין קמיה, בההוא דיוקנא ממש דהוו בהאי עלמא, ונחית לון קב"ה, ויקרי לון בשמהן, כמה דאת אמר (שם) לכלם בשם יקרא, וכל נשמתא תיעול לדוכתה, ויקומון בקיומא בעלמא כדקא חזי, וכדין יהא עלמא שלים, ועל ההוא זמנא כתיב (שם כה ח) וחרפת עמו יסיר וגו', מאי וחרפת עמו יסיר, דא יצר הרע דאחשיך אנפי בריין ושליט בהו. אמר רבי ייסא, הא חמינן כל זמנא דבר נש קאים ברוחא דא, לאו איהו מסאב, נפקא נשמתיה מניה איהו מסאב, א"ל ודאי הכי הוא והכי אתמר, דהא ההוא יצר הרע כד נטיל רוחא דבר נש סאיב ליה, ואשתאר גופא מסאב, ושאר עמין עעכו"ם כד אינון בחייהון אינון מסאבין, דהא מסטרא מסאבא אית לון נשמתין, וכד אתריק מניה ההוא מסאבו, אשתאר גופא בלא מסאבו כלל. בגין כך
ב
מאן דאתדבק באתתא דשאר עמין עעכו"ם, אסתאב איהו, וההוא ברא דאתיליד ליה, יקבל עליה רוח מסאבא, ואי תימא הא מסטרא דאבוי מישראל קא אתיא, אמאי יקבל עליה רוח מסאבא, תא חזי דהא בקדמיתא אסתאב אבוי, בשעתא דאתדבק בההיא אתתא דאיהי מסאבא, וכיון דאב איהו אסתאב בההיא אתתא דאיהי מסאבא, כל שכן דההוא ברא דאתיליד מנה יקבל רוח מסאבא, ולא עוד אלא דעבר על אורייתא, דכתיב (שמות לד יד) כי לא תשתחוה לאל אחר כי יהו"ה קנא שמו, בגין דקני על האי ברית קדישא. אמר רבי אלעזר, תא חזי דהא אתמר, דכיון דידע אברהם אבינו חכמתא, בעא לאתפרשא מכל שאר עמין ולא לאתדבקא בהו, ובגין כך כתיב:
ואשביעך ביהו"ה אלה"י השמים ואלה"י הארץ, אשר לא תקח אשה לבני מבנות הכנעני וגו', מבנות הכנעני ודאי (מאי) רזא איהו, כמה דאת אמר (מלאכי ב יא) ובעל בת אל נכר, אשר אנכי יושב בקרבו אנכי דייקא, כתיב הכא אשר אנכי, וכתיב התם (ישעיה מה יב) אנכי עשיתי ארץ, וכל דא בגין דלא לאסתאבא בהו. תא חזי, האי מאן דאעיל האי ברית קדישא בההיא אתתא דשאר עמין עעכו"ם, גרים לאסתאבא אתר אחרא ועל דא כתיב (משלי ל כא) תחת שלש רגזה ארץ וגו', ואף על גב דאומי ליה בהאי ברית, לא אבטח ביה אברהם עד דצלי צלותיה קמי קב"ה, ואמר יהו"ה אלה"י השמים וגו' הוא ישלח מלאכו, ודאי דא מלאך הברית בגין דיתנטיר האי ברית, ולא יתחלל בין אינון עמין:
רק את בני לא תשב שמה, מאי טעמא, בגין דידע אברהם דהא בכלהו לא הוה מאן דאשתמודע ליה לקב"ה בר איהו בלחודוי, ולא בעא דליהוי מדוריה דיצחק בינייהו, אלא דיהא מדוריה עמיה, ויצחק יוליף מניה תדיר ארחוי דקב"ה, ולא יסטי לימינא ולשמאלא, ועל דא לא בעא אברהם דליהוי מדוריה דיצחק תמן, אמר רבי ייסא, ודאי זכותיה דאברהם אערע קמיה דההוא עבדא, דההוא יומא נפק וההוא יומא מטא לעינא דמיא, דכתיב ואבא היום אל העין והא אוקמוה. רבי אלעזר פתח ואמר, (תהלים קיט יח) גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך, כמה אינון בני נשא טפשין, דלא ידעין ולא מסתכלין לאשתדלא באורייתא, בגין דאורייתא כל חיין וכל חירו וכל טוב בעלמא דין ובעלמא דאתי, (ההוא חירו דעלמא דין ודעלמא דאתי איהו), (נ"א ההוא חירו דעלמא דאתי איהו חיין בעלמא דין), חיין אינון בעלמא דין, דיזכון ליומין שלמין בהאי עלמא, כמה דאת אמר (שמות כג כו) את מספר ימיך אמלא, וליומין אריכין בעלמא דאתי, בגין דאינון חיין שלימין, אינון חיין דחידו, חיי בלא עציבו, חיין דאינון חיין. חירו בעלמא דין חירו דכלא, דכל מאן דאשתדל באורייתא לא יכלין לשלטאה עלוי כל עמין דעלמא, ואי תימא אינון בני שמד, גזרה היא מלעילא, כגון רבי עקיבא וחברוי, וכך סליק במחשבה, חירו דמלאך המות דלא יכיל לשלטאה עלוי, והכי הוא ודאי, דאי אדם הוה אתדבק באילנא דחיי דאיהו אורייתא, לא גרים מותא ליה ולכל עלמא, ובגין כך כד יהב קב"ה אורייתא לישראל, מה כתיב בה (שמות לב טז) חרות על הלוחות והא אוקמוה, ואלמלא אינון לא חטו ושבקו אילנא דחיי, לא גרמו מותא לעלמא כמלקדמין, וקב"ה אמר (תהלים פב ו) אני אמרתי אלהי"ם אתם ובני עליון כלכם, חבלתון גרמיכון, אכן כאדם תמותון וגו', ועל דא כל מאן דאשתדל באורייתא לא יכיל לשלטאה עלוי ההוא חויא בישא דאחשיך עלמא. אמר רבי ייסא, אי הכי משה אמאי מית, דאי הכי כיון דלא חב לא ימות, (ואמאי ימות) א"ל ודאי מית, אבל לא שלטא ביה קאמרינן, אלא לא מית על ידוי, ולא אסתאב ביה, ולא מית