קלז

א

זהר:

אלא תא חזי, כתיב (שיר ב ב) כשושנה בין החוחים כן רעיתי בין הבנות, כשושנה דא כנסת ישראל, דאיהי בין אוכלסהא כוורדא בין כובין, ורזא דמלה, יצחק אתי מסטרא דאברהם דאיהו חסד עלאה, ועביד חסד עם כל בריין, ואף על גב דאיהו דינא קשיא, ורבקה אתת מסטרא דדינא קשיא, ואסתלקת מבינייהו, ואתחברת ביצחק. דהא רבקה מסטרא דדינא קשיא אתיא, ואף על גב דאיהי מסטרא דדינא, רפיא הות, וחוטא דחסד תלי בה, ויצחק דינא קשיא ואיהי רפיא, כשושנה בין החוחים הות, ואי לאו דאיהי רפיא, לא יכיל עלמא למסבל דינא קשיא דיצחק, כגוונא דא קב"ה מזווג זווגין בעלמא, חד תקיף וחד רפיא, בגין לאתתקנא כלא, ויתבסם עלמא:

פתח רבי יהודה אבתריה ואמר ויעתר יצחק ליהו"ה לנכח אשתו, מהו ויעתר, דקריב ליה קרבנא וצלי עלה, ומה קרבנא קריב, עולה קריב, דכתיב ויעתר לו יהו"ה, כתיב הכא ויעתר לו יהו"ה, וכתיב התם (ש"ב כד יד) ויעתר אלהי"ם לארץ וגו', מה להלן קרבן, אף כאן קרבן, כתיב ויעתר יצחק, וכתיב ויעתר לו, דנפק אשא מלעילא לקבלא אשא דלתתא. דבר אחר, ויעתר יצחק, דצלי צלותיה, וחתר חתירה לעילא לגבי מזלא על בנין, דהא בההוא אתר תליין בנין, דכתיב (ש"א א י) ותתפלל על ה', וכדין ויעתר לו יהו"ה, אל תקרי ויעתר לו, אלא ויחתר לו, חתירה חתר ליה קב"ה וקביל ליה, וכדין ותהר רבקה אשתו. תא חזי עשרין שנין אשתהי יצחק עם אתתיה ולא אולידת, עד דצלי צלותיה, בגין דקב"ה אתרעי בצלותהון דצדיקיא, בשעתא דבעאן קמיה צלותהון על מה דאצטריכו, מאי טעמא, בגין דיתרבי ויתוסף רבות קודשא, לכל מאן:

מדרש הנעלם:

הנשמה לגוף בשנת הארבעים שהמתינה לו בארץ ישראל, הדא הוא דכתיב ויהי יצחק בן ארבעים שנה, שהמתין לגוף, בקחתו את רבקה, בהכנסתה בגוף המזומן לו, באותה שעה בהכנסתה בו, אין תאותם וכסופם אלא ליהנות מזיו השכינה וליזון מזיוה, הדא הוא דכתיב (שיר א ב) ישקני מנשיקות פיהו, אמר רבי אבא, ישקני, יפרנסני, שאין פרנסתן אלא ליהנות וליזון מזיוה של מעלה, אמר רבי יוסי, סופיה דקרא מוכח, דכתיב כי טובים דודיך מיין, בת בתואל, בת בתו של אל. רב הונא אמר לא כך הוא, ואנא הוית בכרכי הים, ושמענא דהוו קראן לההוא גרמא דשדרה, ההוא דאשתאר בקברא מכל גופא, בתואל רמאה, שאלית עליה, אמרו דהוא כרישא (דמיא) דחויא דאיהו רמאה, וההוא גרמא הוא רמאה מכל שאר גרמי, דתאנא אמר רבי שמעון, ההוא גרמא למה אשתאר בקיומא יתיר מכל שאר גרמי, משום דאיהו רמאה, ולית סביל טעמא דמזונא דבני נשא כשאר גרמי, ובגיני כך הוא תקיף מכל גרמי, והוא ליהוי עקרא, דגופא אתבני מניה, הדא הוא דכתיב בת בתואל הארמי, ותאנא אמר רבי שמעון, הוא רמאי, ומעולם רמאי, ושכן יצר הרע דאיהו רמאי, הדא הוא דכתיב בת בתואל הארמי, גרמא רמאה. מפדן ארם, מצמד רמאין, כדתנן פדנא דתורי שהוא צמד, אחות לבן אחות יצר הרע, הארמי, כדתנן בתחלה שהיה מנוול בחטאות בזה העולם נקרא לוט, לעתיד לבא שלא יהא מנוול כדבקדמיתא, כמאן דסחי ומטביל מסאבותיה, קראן ליה לבן, עכ"פ אין יצר הרע בטל מן העולם, ת"ש דהכי אנן אוקימנא במתניתא, שתי בנות לוט, שהן שתי כחות הגוף המעוררות ליצר הרע, עכשיו שאינו מנוול כל כך ונטבל מלכלוכו

ב

זהר:

דאצטריך בצלותהון דצדיקייא. תא חזי אברהם לא צלי קמי קב"ה דיתן ליה בנין, אע"ג דשרה עקרה הות, ואי תימא הא כתיב (בראשית טו ג) הן לי לא נתת זרע, ההוא לאו בגין צלותא הוה (נ"א ההוא לא בעי בני), אלא כמאן דמשתעי קמי מריה, אבל יצחק צלי על אתתיה, בגין דהא איהו הוה ידע דלאו איהו עקר אלא אתתיה, דיצחק הוה ידע ברזא דחכמתא, דיעקב זמין למיפק מניה בתריסר שבטין, אבל לא ידע אי בהאי אתתא אי באחרא, ועל דא לנכח אשתו ולא לנכח רבקה. אמר ההוא רביא בריה דרבי יהודה, אי הכי אמאי לא רחים ליה יצחק ליעקב כל כך כמו לעשו, הואיל והוה ידע דזמין איהו לקיימא מניה תריסר שבטין, אמר ליה שפיר קאמרת, אלא כל זינא רחים ליה לזיניה, ואתמשיך ואזיל זינא בתר זיניה, תא חזי עשו נפק סומק, כמה דכתיב ויצא הראשון אדמוני כלו וגו', ואיהו זינא דיצחק דאיהו דינא קשיא דלעילא, ונפק מניה עשו דינא קשיא לתתא, דדמיא לזיניה, וכל זינא אזיל לזיניה, ועל דא רחים ליה לעשו יתיר מיעקב, כמה דכתיב ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו, כתיב הכא כי ציד בפיו, וכתיב התם (בראשית י ט) על כן יאמר כנמרוד גבור ציד לפני יהו"ה. א"ר יצחק, כתיב:

ויתרוצצו הבנים בקרבה ותאמר אם כן למה זה אנכי, ותלך לדרוש את יהו"ה, לאן אתר אזלת, לבי מדרשא דשם ועבר, ויתרוצצו הבנים בקרבה, דתמן הוה ההוא רשע דעשו, אגח קרבא ביה ביעקב, ויתרוצצו, אתברו, כמה דאמרינן רצץ את מוחו, אתברו דא עם דא ואתפלגו, תא חזי, דא סטרא דרוכב נחש, ודא סטרא דרוכב על כרסיא שלימתא קדישא, בסטרא:

מדרש הנעלם:

נקרא לבן, ואותן שתי בנות אינן בטלות ממש, הדא הוא דכתיב (בראשית כט טז) וללבן שתי בנות, אמר רבי יוסי כך הוא, תמן כתיב בכירה וצעירה, והכא כתיב גדולה וקטנה, אמר רבי יוסי, אבל אינן בכח לעשות רע, ולהתעורר ליצר הרע כמתחלה, משמע דכתיב שם הגדולה לאה, שלאה מכחה ומרשעתה, ושם הקטנה רחל, שאין בה כח המתעורר, כמה דאת אמר (ישעיה נג ז) וכרחל לפני גוזזיה נאלמה, אמר רב הונא, זה יצר הרע ושתי בנותיו מתחלפות מכמות שהיו בראשונה, בתחלה לוט מקולל מנוול, עכשיו לבן מלובן, שאינו מקולל ומנוול בניוולו כבראשונה, בתחלה שתי בנותיו חזקות כל אחת ואחת בכחה, ועכשיו שם הגדולה לאה, לאה בלא כח, לאה בלא חזוק, לאה ממעשיה הראשונים, ושם הקטנה רחל כדקאמרן, ולא כמו שהיו בראשונה. אמר רבי אחא בר יעקב, תא חזי מה כתיב, ויעתר יצחק ליהו"ה לנכח אשתו כי עקרה היא, אמר רבי אחא, מפני מה היא עקרה, מפני שיצר הרע אינו נמצא בכחו בעולם, ועל כך אין נמצא פריה ורביה, זולתי בתפלה, מה כתיב ויעתר לו יהו"ה ותהר רבקה אשתו, כיון שמתעורר יצר הרע נמצא פריה ורביה, אמר רבי יוסי, אם כן מה הפרש בין העולם הזה לאותו הזמן, ועוד דהא קרא קאמר דקודשא בריך הוא עביד, אמר רבי אחא כך הוא, דקודשא בריך הוא אתער ליה לההוא עניינא דצריך לזווגא, ולא לכל שעתא, דיהא תדיר עם בר נש כמו כען, דאיהו אשתכח תדיר וחטאן ביה בני נשא, אלא לההוא זווגא בלחודוי, ואתערותא ההיא, אתערותא דקודשא בריך הוא ליהוי, הדא הוא דכתיב (יחזקאל לו כו) והסירותי את לב האבן מבשרכם, ונתתי לכם לב בשר, מהו לב בשר, אמר רבי יהודה, לב להוציא בשר, ולא לדבר אחר: