קמ

א

זהר:

ועם כל דא לא דן ליה כדקא חזי ליה, ואוריך עמיה רוגזיה, ואתקיים יומא חד דאיהו אלף שנין, בר אינון שבעים שנים דמסר ליה לדוד מלכא, דלא הוה ליה מגרמיה כלום. כגוונא דא לא דן ליה לבר נש כעובדוי בישין דאיהו עביד תדיר, דאי הכי לא יכיל עלמא לאתקיימא, אלא קודשא בריך הוא אריך רוגזיה עם צדיקיא, ועם רשיעיא יתיר מצדיקיא, עם רשיעיא בגין דיתובון בתיובתא שלימתא, דיתקיימון בהאי עלמא ובעלמא דאתי, כמה דכתיב (יחזקאל לג יא) חי אני נאם יהו"ה וגו' אם אחפוץ וגו' כי אם בשוב רשע מדרכו וחיה, וחיה בעלמא דין וחיה בעלמא דאתי, ועל דא אוריך רוגזיה לון תדיר, או בגין דיפוק מנהון גזעא טבא בעלמא, כמה דאפיק אברהם מתרח, דאיהו גזעא טבא ושרשא וחולקא טבא לעלמא, אבל קודשא בריך הוא מדקדק עם צדיקיא תדיר בכל עובדין דאינון עבדין, בגין דידע דלא יסטון לימינא ושמאלא, ובגין כך אבחין לון, לאו בגיניה דהא איהו ידע יצרא ותוקפא דמהימנותא דלהון, אלא בגין לארמא רישיהון בגינייהו. כגוונא דא עבד ליה לאברהם, דכתיב (בראשית כב א) והאלהי"ם נסה את אברהם, מאי נסה, הרמת נס, כמה דאת אמר (ישעיה סב י) הרימו נס, (ירמיה ד ו) שאו נס, ארים דגלא דיליה בכל עלמא, ואף על גב דהא אתמר, בגין דא קודשא בריך הוא ארים דגלא דאברהם בעיניהון דכלא, הדא הוא דכתיב, נסה את אברהם, אוף הכי קב"ה בגין לארמא דגלא דצדיקיא, איהו בחין לון לארמא רישייהו בכל עלמא. צדיק יבחן, מאי טעמא, אמר רבי שמעון, בגין דקודשא בריך הוא כד אתרעי בהו בצדיקיא, מה כתיב (ישעיה נג י) ויהו"ה חפץ דכאו החלי, ואוקמוה, אבל בגין דרעותא דקודשא בריך הוא, לא אתרעי אלא בנשמתא, אבל בגופא לא, דהא נשמתא איהי דמיא לנשמתא דלעילא, וגופא לאו איהו חזי לאתאחדא לעילא, ואף על גב דדיוקנא דגופא ברזא עלאה:

מדרש הנעלם:

צדיקים גמורים יקומון בקימה של מתי ארץ ישראל, מהיום כמה שנים, שהם קודמים בתחלה בשנת הארבעים של קבוץ גליות, והאחרונים כלם לזמן ארבע מאות ושמנה שנה לאלף הששי כדקאמרן, מאן יזכה להאי ארכא, מאן יתקיים בקיום דתיה בין האי זמנא, ועל דא אצטעירנא בנפשאי. אמר ליה רבי, הא תנינן (בראשית א ג) יהי או"ר, יהי ר"ז, חזר ואמר בתשובה יתקדם כלא, אמר רבי יהושע אי לאו דאמרת הכי, אחסימנא פומין למצפי פורקנא כל יומא, דכתיב (ישעיה לג ו) חסן ישועות, מהו ישועות, אלו המצפים ישועות בכל יום, מאי הוא דעתוי דרבי אלעזר, היינו דכתיב (דניאל יב ב) ורבים מישני אדמת עפר יקיצו, משמע דכתיב מישני, אלו הם הצדיקים הנקדמים בחייהם קודם זה, וכמה שנים הם נקדמים, רבי יהודה אומר מאתים ועשר שנים, רבי יצחק אומר רד"י שנה, דכתיב (במדבר כד יט) ויר"ד מיעקב וגומר, יר"ד שנה נקדמים הצדיקים לשאר כל אדם, רב נחמן אמר, לפי השיעור שנבלה בעפר, אמר ליה רבי יוסי, אם כן הרבה תחיות הוו, אלא כל התחיות יהיו באותן הזמן, והאי דאתמר בחזון (דניאל י א) ואמת הדבר וצבא גדול:

ויהי רעב בארץ, מלבד הרעב הראשון אשר היה בימי אברהם, רבי אבהו פתח ואמר, (שיר א יב) עד שהמלך במסיבו נרדי נתן ריחו, דתנינן ארבע תקופות וארבע זמנים משונים זו מזו יעברו הצדיקים לעתיד לבא, האחד אותו זמן ישגא החכמה בעולם, וישיגו השגה מה שלא השיגו בזה העולם, דתנינן אמר רבי פנחס, השגת הצדיקים לעתיד לבא יותר ממלאכי השרת, דכתיב (ישעיה יא ט) כמים לים מכסים, השני תתעסקון (חסר):

ב

איהו. ותא חזי בזמנא דקב"ה אתרעי בנשמתיה דבר נש לאתהנאה (נ"א לאתנהרא) בה, מחי לגופא בגין דתשלוט נשמתא, דהא בעוד דנשמתא עם גופא, נשמתא לא יכלא לשלטאה, דכד אתרע (נ"א אתבר) גופא נשמתא שלטא, צדיק יבחן, מאי צדיק יבחן, כמה דאת אמר (ישעיה כח יז) אבן בחן, הכי נמי צדיק יבחן, אתקיף ליה כהאי אבן בחן, דהיא פנת יקרת, הכי נמי צדיק יבחן. ורשע ואוהב חמס שנאה נפשו (תהלים יא ה), מאי שנאה נפשו, ס"ד דקב"ה הוי דנפשו שנאה לההוא רשע, אלא ההוא דרגא דכל נשמתין תליין ביה, שנאה נפשו דההוא רשע, דלא בעיא לה כלל, לא בעיא לה לא בעלמא דין ולא בעלמא דאתי, ובגין כך כתיב ורשע ואוהב חמס שנאה נפשו ודאי, דבר אחר, שנאה נפשו כמה דאת אמר (עמוס ו ח) נשבע אדנ"י יהו"ה בנפשו, ובגין כך צדיק יבחן. תא חזי כד ברא קב"ה לאדם, פקיד ליה לאוטבא ליה, יהב ליה חכמתא, אסתלק בדרגוי לעילא, כד נחת לתתא, חמא תיאובתא דיצר הרע ואתדבק ביה, ואנשי כל מה דאסתלק (ס"א דאסתכל) ביקרא עלאה דמריה. אתא נח בקדמיתא כתיב (בראשית ו ט) נח איש צדיק תמים היה, ולבתר נחת לתתא, וחמא חמרא תקיף דלא צליל מחד יומא, ואשתי מניה ואשתכר ואתגלי, כמה דכתיב (שם ט כ) וישת מן היין, וישכר ויתגל בתוך אהלה. אתא אברהם, אסתלק בחכמתא ואסתכל ביקרא דמאריה, לבתר ויהי רעב בארץ וירד אברם מצרימה לגור שם כי כבד הרעב בארץ וגו', לבתר מה כתיב ויעל אברם ממצרים הוא ואשתו וכל אשר לו ולוט עמו הנגבה, ואסתלק לדרגיה קדמאה דהוה ביה בקדמיתא, ועאל בשלם ונפק בשלם, אתא יצחק, מה כתיב ויהי רעב בארץ מלבד הרעב הראשון וגו', ואזל יצחק ואסתלק מתמן לבתר בשלם, וכלהו צדיקייא כלהו בחין לון קב"ה, בגין לארמא רישייהו בעלמא דין ובעלמא דאתי:

וישאלו אנשי המקום לאשתו ויאמר אחותי היא, כמה דאמר אברהם, בגין דשכינתא הוה עמיה ועם אתתיה, ובגין שכינתא קאמר, דכתיב (משלי ז ד) אמור לחכמה אחותי את, ועל דא אתתקף ואמר אחותי היא, תו אברהם ויצחק הכי אתחזי, דודאי בגין קרא דכתיב (שיר ה ב) אחותי רעיתי יונתי תמתי, ובגין כך ודאי אתחזי לון לומר אחותי היא, ועל דא אתתקפו צדיקייא ביה בקב"ה:

ויהי כי ארכו לו שם הימים וגו', את רבקה אשתו דייקא (ודא שכינתא, כמה דע"ז כתיב בה (שמות לב ז) ויקומו לצחק, הכי נמי מצחק את) דא שכינתא דהות עמה דרבקה, דבר אחר, וכי ס"ד דיצחק הוה משמש ערסיה ביממא, דהא תנינן ישראל קדישין אינון ולא משמשי ערסייהו ביממא, ויצחק דהוה קדיש הוה משמש ערסיה ביממא, אלא ודאי אבימלך חכים הוה, ואיהו אסתכל באצטגנינותא דיליה דאיהו חלון, כתיב הכא בעד החלון, וכתיב התם (שופטים ה כח) בעד החלון נשקפה ותיבב אם סיסרא, מה להלן באצטגנינותא אוף הכי נמי באצטגנינותא, וחמא דלא הוה כמה דהוה אמר יצחק, אלא ודאי איהו מצחק עמה ואיהי אתתיה, וכדין ויקרא אבימלך ליצחק ויאמר וגו'. רבי יוסי אמר, יאות הוה אבימלך למעבד ליצחק כמה דעבד לאברהם, בר דהא אוכח ליה קב"ה בקדמיתא, תא חזי, כתיב כי אמרתי רק אין יראת אלהי"ם במקום הזה, אמר רבי אבא, בגין כך אמר אחותי היא בגין לאתדבקא בשכינתא, דכתיב אמור לחכמה אחותי את, מאי טעמא, בגין דבהו לא הוה מהימנותא, דאי מהימנותא אשתכח בינייהו לא הוה אצטריך, אבל מגו דלא הוה בינייהו מהימנותא אמר הכי, ובגין כך אמר כי אמרתי רק אין יראת אלהי"ם