קמב
א
דיומא, ובגין כך מה כתיב, (בראשית כד א) ואברהם זקן בא בימים, באינון נהורין דנהרין, ואיהו סיב (ד"א ל"ג ונהיר), כדין אזיל ונהיר, כמה דאת אמר (משלי ד יח) הולך ואור עד נכון היום, ובגין כך ויקרא אלהי"ם לאור יום. ולחשך קרא לילה, דא יצחק דאיהי חשך, ואיהו אזיל לקבלא ליליא בגויה, ובגין כך איהו כד סיב מה כתיב, ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו מראות, הכי הוא ודאי דבעא לאתחשכא ולאתדבקא (בחשך) בדרגיה כדקא יאות. אתא רבי אלעזר בריה ונשיק ידוי, א"ל שפיר, אברהם נהיר מסטרא דדרגא דיליה, יצחק אתחשך מסטרא דדרגא דיליה, יעקב אמאי, דכתיב (בראשית מח י) ועיני ישראל כבדו מזקן, א"ל הכי הוא ודאי, כבדו כתיב ולא כהו, מזקן כתיב, ולא מזקנו, אלא מזקן, מזקן דיצחק, מההוא סטרא כבדו, לא יוכל לראות, לאסתכלא כדקא חזי, אבל לא כהו, אבל יצחק כהו ודאי מכל וכל, ואתעביד חשך, דהא כדין אתאחיד ביה לילה, ואתקיים ולחשך קרא לילה:
ויקרא את עשו בנו הגדול, דאתכלל מסטריה דדינא קשיא. ויאמר הנה נא זקנתי לא ידעתי יום מותי, רבי אלעזר פתח ואמר, (תהלים פד ו) אשרי אדם עוז לו בך וגו', זכאה בר נש דאתתקף ביה בקב"ה, וישוי תוקפיה ביה, יכול כחנניה מישאל ועזריה דאתתקפו ואמרו (דניאל ג יז) הן איתי אלהנא די אנחנא פלחין, יכול לשזבותנא מגו אתון נורא יקידתא, ומן ידך מלכא ישזיב, תא חזי דאי לא ישזיב ולא אתקיים עלייהו קב"ה, אשתכח שמיה דקב"ה דלא יתקדש בעינייהו דכלא כמה דאמרו, אלא כיון דידעו דלא אמרו כדקא יאות, אהדרו ואמרו, והן לא, ידיע להוי לך מלכא וגו', בין ישזיב בין לא ישזיב ידיע להוי לך מלכא וגו'. ותנינן דמלה אודע להו יחזקאל, ושמעו וקבילו מניה, דקב"ה לא אתקיים עלייהו, בגין דיקבלון אגרא, וכדין אהדרו ואמרו, והן לא, ידיע להוי לך מלכא וגו'. אלא לא יתתקף בר נש דיימא קב"ה ישזבינני, או איהו עביד לי כך וכך, אבל ישוי תוקפיה ביה בקב"ה דיסייע ליה כד איהו אשתדל באינון פקודין דאורייתא, ולמיהך בארח קשוט, דכיון דאתי בר נש לאתדכאה מסייעין ליה ודאי, ובדא יתתקף ביה בקב"ה דאיהו יסייע ליה, ויתתקף ביה, דלא ישוי תוקפיה באחרא, ובגין כך עוז לו בך. מסלות בלבבם, דיעביד לביה כדקא יאות בלא הרהורא אחרא, אלא כהאי מסילה דאיהי מתיישבא לאעברא בכל אתר דאצטריך, הכי נמי. דבר אחר, אשרי אדם עוז לו בך, עוז כמה דאת אמר (תהלים כט יא) יהו"ה עוז לעמו יתן, בגין דאצטריך ליה לבר נש דיתעסק באורייתא לשמיה דקב"ה, דכל מאן דאתעסק באורייתא ולא אשתדל לשמה, טב ליה דלא אתברי, מסלות בלבבם, מאי מסלות בלבבם, כמה דאת אמר (שם סח ה) סולו לרוכב בערבות ביה שמו, דא ההיא אורייתא דאיהו אשתדל בה, לארמא ליה לקב"ה ולמעבד ליה חטיבא בעלמא. תא חזי יעקב כל עובדוי הוו לשמא דקב"ה, ובגין כך קב"ה הוה עמיה תדיר דלא אעדי מניה שכינתא, דהא בשעתא דקרא ליה יצחק לעשו בריה, יעקב לא הוה תמן, ושכינתא אודעת לה לרבקה, ורבקה אודעת ליה ליעקב. רבי יוסי אמר, תא חזי אי ח"ו בההוא זמנא יתברך עשו, לא ישלוט יעקב לעלמין, אלא מעם קב"ה הוה, וכלא באתריה אתא כדקא חזי, תא חזי ורבקה אוהבת את יעקב כתיב, והא אתמר, ובגין כך שדרת בגיניה דיעקב, הנה שמעתי את אביך מדבר אל עשו אחיך לאמר, ועתה בני שמע בקולי וגו'. בההוא זמנא ערב פסח הוה, ובעי יצר הרע לאתבערא, ולשלטאה סיהרא רזא
ב
דמהימנותא, ועל דא עבדת תרי תבשילין. רבי יהודה אמר, רמז הכא דזמינין בנוי דיעקב לקרבא שני שעירים, חד ליהו"ה וחד לעזאזל ביומא דכפורי, ובגין כך קריבת שני גדיי עזים, חד בגין דרגא דלעילא, וחד בגין לכפייא דרגיה דעשו דלא ישלוט עליה דיעקב, ועל דא שני גדיי עזים, ומתרוייהו טעים יצחק ואכיל. ויבא לו יין וישת, ויבא לו יין רמז רמיז מאתר רחיק קריב ליה, מההוא אתר דעשו, רבי אלעזר אמר, רמז מההוא יין דכל חידו אשתכח ביה, בגין לחדתא ליה ליצחק, דבעי חדוה, כדקא בעיין חדוה לחדתא סטרא (דליואי) דיליה, ועל דא ויבא לו יין וישת:
ותקח רבקה את בגדי עשו וגו', אלין אינון לבושין דרווח עשו מנמרוד, ואלין לבושי יקר דהוו מן אדם הראשון, ואתו לידא דנמרוד, ובהו הוה צד צידה נמרוד, דכתיב (בראשית י ט) הוא היה גבור ציד לפני יהו"ה וגו', ועשו נפק לחקלא, ואגח ביה קרבא בנמרוד וקטל ליה, ונסב אלין לבושין מניה, הדא הוא דכתיב ויבא עשו מן השדה והוא עיף, ואוקמוה כתיב הכא והוא עיף, וכתיב התם (ירמיה ד לא) כי עיפה נפשי להורגים, ועשו הוה סליק לון לאינון לבושין לגבה דרבקה, ובהו הוה נפיק וצד צידה, וההוא יומא לא נטל לון, ונפק לחקלא ואתעכב תמן. וכד הוה לביש לון עשו לא הוו סלקין ריחין כלל, כיון דלביש לון יעקב כדין תבת אבדה לאתרה וסליקו ריחין, בגין דשופריה דיעקב שופריה דאדם הוה, ובגין כך אהדרו בההיא שעתא לאתרייהו וסליקו ריחין. אמר רבי יוסי שופריה דיעקב (הוה) דאיהו שופריה דאדם איך אפשר, והא תנינן, תפוח עקבו דאדם הראשון מכהה גלגל חמה, ואי תימא דכך הוה יעקב, א"ל רבי אלעזר, ודאי הכי הוה בקדמיתא, עד לא חב אדם הראשון לא הוו יכלין כל בריין לאסתכלא בשופריה, כיון דחטא אשתני שופריה ונתמאך רומיה ואתעביד בר מאה אמין. ותא חזי שופריה דאדם הראשון רזא איהו, דמהימנותא עלאה תלייא בההוא שופרא, ובגין כך (תהלים צ יז) ויהי נעם יהו"ה אלהינ"ו עלינו, וכתיב (שם כז ד) לחזות בנועם יהו"ה, ודא הוא שופריה דיעקב ודאי, וכלא רזא עלאה איהו:
וירח את ריח בגדיו ויברכהו, תא חזי וירח את ריח הבגדים לא כתיב, אלא ריח בגדיו, כמה דאת אמר (שם קד ב) עוטה אור כשלמה נוטה שמים כיריעה. דבר אחר (נ"א דא הוא) וירח את ריח בגדיו ויברכהו, דכיון דאלביש לון יעקב סליקו ריחין בההיא שעתא, ועד דלא ארח (נ"א דארח) ריחין דלבושיה לא ברכיה, דהא כדין ידע דאתחזי הוא לאתברכא, דאי לא אתחזי לא סליקו כל הני ריחין קדישין בהדיה, הדא הוא דכתיב וירח את ריח בגדיו ויברכהו. ויאמר ראה ריח בני כריח שדה אשר ברכו יהו"ה, ויאמר מלה סתים הוא, אית דאמרי שכינתא הות, ואית דאמרי יצחק הוה, כריח שדה אשר ברכו יהו"ה, מאן שדה, דא שדה דתפוחים, שדה דאבהן עלאין (חמידו) סמיכו ליה ומתקנין ליה:
ויתן לך האלהי"ם מטל השמים ומשמני הארץ ורוב דגן ותירוש, אמר רבי אבא, האי קרא אוקמוה אבל (פתח רבי אבא ואמר) תא חזי (תהלים קכ א) שיר המעלות אל יהו"ה בצרתה לי קראתי ויענני, כמה שירין ותושבחן אמר דוד מלכא קמי קב"ה, וכלא בגין לאתקנא דרגיה ולמעבד ליה שמא, כמה דאת אמר (ש"ב ח יג) ויעש דוד שם, ושירתא דא אמר (ס"א ל"ג ליה) כד חמא עובדא דא ליעקב (ס"א דיעקב). רבי אלעזר אמר, יעקב אמר שירתא דא, (דהא) בשעתא דאמר ליה אבוי גשה נא ואמשך בני האתה זה בני עשו אם לא, כדין (ד"א בגין) דהוה