אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / כתבי מקובלים נוספים / רבי שמעון בר יוחאי / ספר הזוהר בארמית / חלק א / קמה
רבי שמעון בר יוחאי

קמה

א

כשמוע עשו את דברי אביו וגו', אמר רבי חייא, כמה בישין עבדו אינון דמעין דבכה ואפיק עשו קמי אבוי דיתברך מניה, בגין דהוה חשיב מלה דאבוי יתיר. הכי קרא שמו יעקב, (ד"א ל"ג ואוקמוה) הכי קרא שמו, קרא שמו ההוא דקרא ליה, אפיק ציצא דרוקא בגין קלנא, הכי נקרא שמו לא כתיב, אלא קרא שמו, ויעקבני זה פעמים, זה, מהו זה (אלא) ויעקבני פעמים מבעי ליה, אלא מלה חד הוי תרי זמני, בכורתי אהדר ליה זמנא אחרא ברכתי, זה הוא תרי זמנין. כגוונא דא (בראשית מג י) כי עתה שבנו זה פעמים, מלה חד תרין זמנין, חד דהא אהדרנא ליה, ולא נהוי בכסופא קמיה דההוא בר נש, שבנו, בשנו, אנן בכסופא מניה, וכבר אהדרנא. כגוונא דא אמר איוב (איוב יג כד) ותחשבני לאויב לך, אהדר איוב אויב, ואוקמוה דכתיב (שם ט יז) אשר בסערה ישופני וגו', אמר לפניו רבש"ע שמא רוח סערה עברה לפניך, והכא בכורתי לקח, והנה עתה אהדר מלה ונטיל ברכתי:

הן גבר שמתיו לך וגו' ולך איפה מה אעשה בני, ולך איפה לית קיימא הכא מאן דמסתכם עלך, מה אעשה בני, כדין ברכיה בהאי עלמא, ואסתכל בדרגיה ואמר ועל חרבך תחיה, דהא הכי אתחזי לך לאושדא דמין ולמעבד קרבין, ועל דא אמר מה אעשה בני, רבי אלעזר אמר, ולך איפה מה אעשה, כיון דאמר האי, אמאי בני, אלא אמר ליה ולך איפה מה אעשה, דאנת בדינא ובחרבא ובדמא חזינא לך, ולאחיך בארח שלים, אלא בני, בני ודאי, אנא גרימנא לך בגין דאנת בני, ועל דא על חרבך תחיה. ואת אחיך תעבוד, ועדיין לא אתקיים, דהא לא פלח ליה עשו ליעקב, בגין דיעקב לא בעא ליה השתא, ואיהו אהדר וקרא ליה אדוני כמה זמני, בגין דאסתכל למרחוק, וסליק ליה לסוף יומיא כדקאמרן. רבי חייא ורבי יוסי הוו אזלי בארחא, עד דהוו אזלי חמו ליה לרבי יוסי סבא דהוה אזיל בתרייהו, יתבו עד דמטא לגבייהו, כיון דמטא לגבייהו, אמרו השתא ארחא מתתקנא קמן, אזלו, אמר רבי חייא עת לעשות ליהו"ה. פתח רבי יוסי ואמר, (משלי לא כו) פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה, פיה פתחה בחכמה, דא כנסת ישראל, ותורת חסד על לשונה אלין אינון ישראל, דאינון לישנא דאורייתא דמשתעי בה יומי ולילי. פיה פתחה בחכמה, דא ב' דבראשית ואוקמוה, ותורת חסד על לשונה, דא אברהם דביה ברא עלמא, וביה משתעי תדיר. ב' סתים מהאי גיסא ופתיחא מהאי גיסא, סתימא מהאי גיסא, כמה דאת אמר וראית את אחורי, פתיחא מהאי גיסא בגין לאנהרא (נ"א לאהדרא) אנפהא לגבי עילא, ופתיחא מהאי גיסא בגין לקבלא מלעילא, ואיהי אכסדרה לקבלא, ובגין כך קיימא ברישא דאורייתא, ואתמליא לבתר. פיה פתחה בחכמה, בחכמה ודאי, דכתיב בראשית ברא אלהי"ם כתרגומו, ותורת חסד על לשונה, דהא לבתר משתעי ואמר, ויאמר אלהי"ם יהי אור ויהי אור. פיה פתחה בחכמה, דא ה' דשמא קדישא דכלא בה, ואיהי סתים וגליא, כלילא דעילא ותתא, רזא דעילא ותתא, פיה פתחה בחכמה, בגין דאיהי סתימא דלא אתיידע כלל, דכתיב (איוב כח כא) ונעלמה מעיני כל חי ומעוף השמים נסתרה, וכד שארי לאתפשטא, בחכמה דאתדבקת בה, ואיהי בגווה, (ואיהי) אפיקת קלא דאיהי תורת חסד. פיה פתחה בחכמה, דא ה"א בתראה דאיהו דבור, ומלה תליא בחכמה, ותורת חסד על לשונה, דא קול דקיימא על דבור לאנהגא ליה, ותורת חסד דא יעקב

 

ב

דאיהו על לשונה, לאנהגא מלה ולאחדא לה, דהא לית דבור בלא קול ואוקמוה. פתח רבי חייא אבתריה ואמר, (משלי ח יב) אני חכמה שכנתי ערמה ודעת מזמות אמצא, אני חכמה, דא כנסת ישראל, שכנתי ערמה, דא יעקב דאיהו חכים, ודעת מזמות אמצא, דא יצחק דהוה ליה דעת מזמות לברכא ליה לעשו, ובגין דחכמה אשתתף בהדיה דיעקב דאיהו ערמה, ודעת מזמות אמצא, דאתברך יעקב מאבוי, ושרו עליה כל אינון ברכאן, ואתקיימו ביה ובבנוי לעלם ולעלמי עלמין. מאינון אתקיימו בהאי עלמא, וכלהו יתקיימון לזמנא דמלכא משיחא, דכדין יהון ישראל גוי אחד בארץ, ועם אחד לקב"ה, הדא הוא דכתיב (יחזקאל לז כב) ועשיתי אותם לגוי אחד בארץ, וישלטון לעילא ותתא, דכתיב (דניאל ז יג) וארו עם ענני שמיא כבר אינש אתי, דא מלכא משיחא, דכתיב (שם ב מד) וביומיהון די מלכייא אינון יקום אלה שמיא מלכו וגו', ועל דא בעא יעקב דיסתלקון ברכוי לההוא זמנא דאתי, ולא נטל לון לאלתר. פתח רבי ייסא אבתריה ואמר, (ירמיה מו כז) ואתה אל תירא עבדי יעקב נאם יהו"ה ואל תחת ישראל וגו', האי קרא אוקמוה, אבל בההיא שעתא דנפק יעקב מקמי אבוי באינון ברכאן, אסתכל בנפשיה, אמר הא אלין ברכאן בעינא לסלקא לון לבתר לאריכו יומין, והוה דחיל ומסתפי, נפק קלא ואמר (שם כח) ואתה אל תירא עבדי יעקב נאם יהו"ה כי אתך אני, לא אשבוק לך בהאי עלמא, כי הנני מושיעך מרחוק, לההוא זמנא דאנת סליק לון לאינון ברכאן, ואת זרעך מארץ שבים, דאף על גב דהשתא נטיל ברכוי עשו וישתעבדון בבנך, אנא אפיק לון מידוי, וכדין ישעבדון בניך ביה, ושב יעקב לאינון ברכאן, ושב יעקב דא שכינתא (נ"א דאיהי עמיה דיעקב), ושב יעקב ודאי, ושקט ושאנן, כמה דאוקמוה מאינון מלכוון מבבל ממדי ומיון ומאדום, דאינהו הוו דאתשעבדו בהו בישראל, ואין מחריד לעלם ולעלמי עלמיא. אזלו, עד דהוו אזלי א"ר יוסי, ודאי כל מה דעביד קב"ה בארעא כלא הוה ברזא דחכמתא, וכלא בגין לאחזאה חכמתא עלאה להו לבני נשא, בגין דילפון מההוא עובדא רזין דחכמתא, וכלא אינון כדקא יאות, ועובדוי כלהו אורחוי דאורייתא, בגין דאורחי דאורייתא אינון ארחי דקב"ה, ולית מלה זעירא דלית בה כמה אורחין ושבילין ורזין דחכמתא עלאה. תא חזי דהא רבי יוחנן בן זכאי הוה אמר תלת מאה הלכות פסוקות ברזא דחכמתא עלאה, בפסוק (בראשית לו לט) ושם אשתו מהיטבאל בת מטרד בת מי זהב, ולא גלי לון אלא לרבי אליעזר דהוה עמיה, בגין למנדע דכמה רזין עלאין אינון בכל עובדא ועובדא דאיהי באורייתא, ובכל מלה ומלה חכמתא איהי ואורייתא דקשוט, בגין כך אינון מלין דאורייתא מלין קדישין אינון, לאחזאה מינה נפלאות, כמה דאת אמר (תהלים קיט יח) גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך. תא חזי בשעתא דעקים ההוא חויא לאדם ולאתתיה, דאקריב לאתתא ואטיל בה זוהמא, ואתפתא ביה אדם, כדין אסתאב עלמא, ואתלטיא ארעא בגיניה, וגרים מותא לכל עלמא, וקיימא עלמא לאתפרעא מניה, עד דאתא אילנא דחיי, וכפי (ס"א וכפר) על אדם, וכפייא ליה לההוא נחש דלא ישלוט לעלמין על זרעא דיעקב. דהא בזמנא דאקריבו ישראל שעיר, הוה אתכפיא ההוא נחש, ואתהפך לעבדא כמה דאתמר, ועל דא אקריב יעקב לאבוי תרין שעירין, חד לאכפיא לעשו דאיהו שעיר, וחד בגין דרגא דהוה תלי ביה עשו ואתדבק ביה ואתמר, ובגין כך קיימא עלמא, עד דתיתי אתתא כגוונא דחוה, ובר נש כגוונא דאדם ויעקימו ויחכימו

חזרה לראש הדף
Site location tree