קמו

א

ליה לההוא חויא בישא, וההוא דרכיב עליה וכלא אתמר. פתח ואמר, ויהי עשו איש יודע ציד איש שדה והא אתמר, ויעקב איש תם יושב אהלים, איש תם גבר שלים כתרגומו, יושב אהלים, אמאי איהו תם, בגין דאיהו יושב אהלים, דאחיד לתרין סטרין לאברהם וליצחק, ועל דא יעקב בסטרא דיצחק אתא לגביה דעשו כמה דאתמר, דכתיב (ש"ב כב כו) עם חסיד תתחסד ועם עקש תתפל, וכד אתא עם ברכאן, בסיועא דלעילא קא אתא, בסיועא דאברהם ויצחק, ובגין כך בחכמתא הוה כמה דאתמר. תא חזי כד יעקב אתער לגבי דסמא"ל דרגא דעשו, וקביל עליה ליעקב, ויעקב נצח ליה בכמה סטרין, נצח לחויא בחכמתא ובעקימו, ולא אתנצח בר בשעיר, ואף על גב דכלא חד, נצח כמו כן לסמא"ל בנצחונא אחרא, ונצחיה הדא הוא דכתיב (בראשית לב כה) ויאבק איש עמו עד עלות השחר, וירא כי לא יכול לו. תא חזי זכותיה דיעקב כמה הוה, דאיהו אתא ובעא לאעברא ליה מעלמא, וההוא ליליא הות ליליא דאתברי ביה סיהרא, ויעקב אשתאר בלחודוי, דלא הוה עמיה אחרא, דתנן לא יפוק בר נש יחידאי בליליא, וכל שכן בליליא דאתבריאו ביה נהורין, דהא סיהרא איהי חסרא, דכתיב (בראשית א יד) יהי מאר"ת חסר, וההוא ליליא אשתאר בלחודוי, בגין דכד סיהרא חסרא, חויא בישא אתתקף ושלטא, וכדין אתא סמא"ל וקטריג ליה, ובעא לאובדא ליה מעלמא. ויעקב הוה תקיף בכל סטרין, בסטרא דיצחק ובסטרא דאברהם, דאינון הוו תקיפו דיעקב, אתא לימינא חמא לאברהם תקיף בתקיפו דיומא בסטרא דימינא דחסד, אתא לשמאלא חמא ליצחק תקיף בדינא קשיא, אתא לגופא חמא ליעקב תקיף מתרין סטרין אלין, דסחרן ליה חד מכאן וחד מכאן, כדין וירא כי לא יכול לו, ויגע בכף ירכו, דאיהו אתר לבר מגופא, ואיהו חד עמודא דגופא, כדין ותקע כף ירך יעקב בהאבקו עמו וגו'. כיון דאתער צפרא ועבר ליליא, אתתקף יעקב, ואתחלש חיליה דסמא"ל, כדין אמר שלחני, דמטא זמנא לומר שירתא דצפרא, ובעי למיזל ואודי ליה על אינון ברכאן, ואוסיף ליה ברכתא אחרא, דכתיב ויברך אותו שם. תא חזי כמה ברכאן אתברך יעקב, חד דאבוי בההוא עקימו ורווח כל אינון ברכאן, וחד דשכינתא דבריך ליה קב"ה כד הוה אתי מלבן, דכתיב (שם לה ט עיי"ש) ויברך אלהי"ם את יעקב, וחד דברכיה ליה ההוא מלאכא ממנא דעשו, וחד ברכה אחרא דברכיה ליה אבוה כד הוה אזיל לפדן ארם, דכתיב (שם כח ג) ואל שדי יברך אותך וגו', בההוא זמנא דחמא יעקב גרמיה בכל הני ברכאן, אמר במאן ברכתא דמנייהו אשתמש השתא, אמר בחלשא מנייהו אשתמש השתא, ומאן איהי דא בתרייתא דברכיה אבוה, ואף על גב דאיהי תקיפא, אמר לאו איהי תקיפא בשלטנותא דהאי עלמא כקדמאה, אמר יעקב אטול השתא דא ואשתמש בה, ואסלק כל אינון אחרנין לזמנא דאצטריך לי ולבנאי בתראי. אימתי, בזמנא דיתכנשון כל עממיא לאובדא בני מעלמא, דכתיב (תהלים קיח י) כל גוים סבבוני בשם יהו"ה כי אמילם, סבוני גם סבבוני וגו' סבוני כדבורים וגו' הא הכא תלתא לגבי תלתא דאשתארו, חד אינון ברכאן קדמאי דאבוה, תרין אינון ברכאן דברכיה קב"ה, תלת אינון ברכאן דברכיה ההוא מלאכא, אמר יעקב להתם אצטריכו לגבי מלכין וכל עמין דכל עלמא, ואסליק לון להתם, והשתא לגבי דעשו די לי בהאי. למלכא דהוו ליה כמה לגיונין תקיפין, כמה מארי מגיחי קרבא לאגחא קרבין, דזמינין לגבי מלכין תקיפין

ב

לאגחא בהו קרבא, אדהכי שמע על לסטים חד קפחא, אמר הני בני תרעי יהכון תמן, אמרו ליה מכל לגיונין דילך לית אנת משדר התם אלא אלין, אמר לגבי ההוא לסטים די באלין, דהא כל לגיונותי ומארי קרבא אסלק לגבי אינון מלכין תקיפין ביומא דקרבא דאצטריכו לי ליהוו. אוף הכי יעקב אמר, לגבי עשו די לי השתא באלין ברכאן, אבל לההוא זמנא דאצטריכו לבני לגבי כל מלכין ושליטין דכל עלמא אסלק לון, כד ימטי ההוא זמנא יתערון אינון ברכאן מכל סטרין, ויתקיים עלמא על קיומיה כדקא יאות, ומההוא יומא ולהלאה יקום מלכותא דא על כל שאר מלכו אחרא כמה דאוקמוה, דכתיב (דניאל ב מד) תדיק ותסף כל אלין מלכוותא והיא תיקום לעלמיא, והיינו ההיא אבנא דאתגזרת מן טורא די לא בידין, כמה דאת אמר (בראשית מט כד) משם רועה אבן ישראל, מאן אבן דא, דא כנסת ישראל כמה דאת אמר (שם כח כב) והאבן הזאת אשר שמתי מצבה וגו'. רבי חייא אמר מהכא, (ישעיה י כא) שאר ישוב שאר יעקב, אלין ברכאן אחרנין דאשתארו, וכתיב והיה שארית יעקב בגוים בקרב עמים רבים, (אלין ברכאן אחרנין, כתיב (מיכה ה ז) והיה שארית יעקב) בגוים כלהו ולא בעשו בלחודיה, וכתיב (שם ו) והיה שארית וגו' כטל מאת יהו"ה. פתח רבי ייסא ואמר, (מלאכי א ו) בן יכבד אב ועבד אדוניו, בן דא עשו, דלא הוה בר נש בעלמא דיוקיר לאבוי כמה דאוקיר עשו לאבוי, וההוא יקירו דאוקיר ליה, אשליט ליה בהאי עלמא, ועבד אדוניו דא אליעזר עבד אברהם ואוקמוה, דהא בר נש דהוה אתי לחרן, בכמה עותרא וכמה מתנן ונבזבזין וגמלין טעינן, דלא אמר לבתואל ולבן דאיהו רחימוי דאברהם, או בר נש אחרא דאתי בפיוסא דאברהם, אלא עד לא ימלל מלוי, מה כתיב ויאמר עבד אברהם אנכי, ולבתר אדוני אדוני, בגין דיוקיר ליה לאברהם, ההוא יקרא וההוא טיבו אוריך ליה לכמה זמנין, כך עשו ההוא יקרא דאוקיר ליה לאבוי אוריך ליה כל הני זמנין דישלוט בעלמא דא, ואינון דמעין אורידו לון לישראל בשעבודא דיליה, עד דיתובון ישראל לקב"ה בבכיה ובדמעין, דכתיב (ירמיה לא ח) בבכי יבאו וגו', וכדין כתיב (עובדיה א כא) ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו והיתה ליהו"ה המלוכה:

ברוך ה' לעולם אמן ואמן:

פרשת ויצא:

זהר:

ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה, רבי חייא פתח ואמר, (קהלת א ה) וזרח השמש ובא השמש ואל מקומו שואף זורח הוא שם, האי קרא אוקמוה, אבל וזרח השמש דא יעקב כד הוה בבאר שבע, ובא השמש כד אזל לחרן, דכתיב וילן שם כי בא השמש, ואל מקומו שואף:

סתרי תורה:

וזרח השמש ובא השמש, מאי קא חמא שלמה מלכא דשירותא דספרא דחכמתא דיליה מהכא איהו, אלא אמר רבי אלעזר, שלמה מלכא האי ספרא אוקים ליה על שבע הבלים, ועלמא קאים עלייהו, ואינון עמודין וסמכין קיומא דעלמא. דבגין כך אקרון הבלים, (ס"א, בהאי הבל דנפיק מפומיה דבר נש, ואתקיים ביה, ואתערו חברייא, אין העולם מתקיים אלא בהבל פיהם של תינוקות של בית רבן, דבר אחר, על שלשה דברים העולם עומד, על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים, התורה דא יעקב, העבודה דא יצחק, גמילות חסדים דא אברהם, שלשה דברים אלין אינון סמכין עלאין, תלתא מן שבעה הבלים). מה גופא לא אתקיים בלא הבל, אוף הכי עלמא לא אתקיים אלא על הבלים דאמר שלמה מלכא, ואינון שבע, דכתיב הבל הבלים, אמר קהלת, הבל הבלים, הכל הבל, הא שבע. ואי תימא, אי הכי דאינון מרגלאן טבאן דעלמא קיימא עלייהו, הא באתר אחרא כתיב הבלים בישין, ואינון סתירו דעלמא, כגון (קהלת ו ב) זה הבל וחלי רע הוא, (שם ד ד) זה הבל ורעות רוח, אלא ודאי (אלין) אף על גב דהני שבע הבלים דאינון קדישין קיומא דעלמא, אית לקבל הני, שבע הבלים דכל דינין דעלמא (מנייהו) נפקין, ומנייהו מתפשטין (הבלים אחרנין, וכלא קיומא דגלותא (ס"א, דעלמא), בגין דאית בהני שבע, הבל דכל דינין דעלמא נפקי