קנא
א
ולהון, פשעינו אתה תכפרם. תא חזי בשעתא דחייבין סגיאין בעלמא, אינון סלקין עד ההוא אתר דספרי דחייביא אתפתחו, כמה דאת אמר (דניאל ז י) דינא יתיב וספרין פתיחו, וההוא ספר (דינא עלה קיימא), (נ"א לעילא מרישיה דדוד איהו), בגיני כך דברי עונות גברו מני, ועל דא פשעינו אתה תכפרם. יעקב כגוונא דא, בגין כך לא הימין, אי תימא דלא הימין בקב"ה, לא, אלא דלא הימין ביה בגרמיה, דילמא יחוב, וההוא חובא ימנע ליה דלא יתוב בשלם, ויסתלק נטירו מניה, ובגין כך לא הימין בגרמיה, והיה יהו"ה לי לאלהי"ם, אפילו רחמי כד איתוב בשלם אשוי לקבלי לדינא, בגין (ס"א דאהא) דאנא פלח קמיה תדיר. אמר רבי אחא, אמר יעקב, השתא לא אצטריכנא לדינא, כד איתוב לבית אבא אתכלילנא בדינא ואתקשר ביה, אמר רבי יוסי, לאו הכי, אלא אמר, השתא אם יהיה אלהי"ם עמדי, דינא אצטריכנא לנטרא לי, עד דאיתוב בשלם לבית אבא, אבל כיון דאיתוב בשלם, אתכלילנא רחמי בדינא, ואתקשר בקשורא מהימנא, לאכללא כלא כחד:
והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית אלהי"ם, דהא כדין יהא כלא קשורא חדא, והאי אבן אתברכא מימינא ומשמאלא, ואתברכא מעילא ומתתא, בגין (דא) דאתן מעשרא מכלא. אמר רבי אבא, הא כתיב ויקח מאבני המקום, ואי תימא דאבנא דא עלאה (על) כמה אבנין, לאתר מותביה למשרי עלייהו, (נ"א האי דכתיב) והא כתיב והאבן הזאת אשר שמתי מצבה, (נ"א עליונה מבעי ליה), בגין (נ"א כיון) דאמר אין זה כי אם בית אלהי"ם, הכא ארים לה קמא עלאה, בגין דתלה כל שבחא דזה בה, דאין זה לקיימא (לתתא), כי אם בית אלהי"ם, ושפיר, ועל דא אשר שמתי מצבה כתיב, יהיה בית אלהי"ם לעלמין. בית אלהי"ם, בית יהו"ה מבעי ליה, כמה דאת אמר לכונן את בית יהו"ה, וכן (תהלים קכב א) בית יהו"ה נלך, אלא אתר דבי דינא איהו מתרין סטרין עלאין, מסטרא דיובלא דאיהו אלהי"ם חיים, ומסטרא דיצחק אלהי"ם. אמר רבי אלעזר, יובלא אע"ג דדינין (נפקין) מתערין מינה, וכלהו רחמי, (ודינין), כל חידו מינה נפקין, והוא חדוותא (ס"א והוא חירותא) דכלא, אלא בית אלהי"ם סטרא דדינא קשיא, אי לטב בסטרא (דיובלא) דשמאלא אתער ביה רחימותא, כמה דאת אמר (שיר ב ו) שמאלו תחת לראשי, אי לביש בסטרא דשמאלא אתער ביה דינא קשיא, כמה דאת אמר (ירמיה א יד) מצפון תפתח הרעה על כל יושבי הארץ, ודאי בית אלהי"ם. רבי שמעון אמר, בית אלהי"ם, היינו דכתיב (תהלים מח ג) קרית מלך רב, אית מלך סתם ואית מלך רב, ודא עלמא עלאה מלך רב איהו, ודא הוא קרית מלך רב. רבי חייא ורבי חזקיה הוו יתבי תחות אילני דחקל אונו, אדמוך רבי חייא, חמא ליה לאליהו, אמר מקסטיטורא דמר חקלא נהיר, אמר השתא אתינא לאודעא דירושלם קריב איהו לאתחרבא, וכל אינון קרתין דחכימיא, בגין דירושלם דינא איהו, ועל דינא קיימא, ועל דינא אתחרב, והא אתיהיב רשו לסמא"ל עלה, ועל תקיפי עלמא, ואתינא לאודעא לחכימיא דילמא יורכון שני דירושלם. דהא כל זמנא דאורייתא אשתכח בה היא קיימא, בגין דאורייתא אילנא דחיי דקיימי עלה, (תרי נוסחי אינון) כל זמנא דאורייתא אתער לתתא, אילנא דחיי לא אעדי לעילא, פסק אורייתא לתתא, אילנא דחיי אסתלק (מינה) מעלמא, ועל דא כל זמנא דחכימיא יחדון בה באורייתא, לא יכיל סמא"ל בהו, דהא כתיב הקול קול יעקב והידים ידי עשו, דא הוא אורייתא עלאה דאקרי קול יעקב, בעוד דההוא קול לא פסק, דבור שלטא ויכלא, ועל דא לא אצטריך אורייתא למפסק, ואתער:
ב
זהר:
רבי חייא, ואזלו ואמרו מלה דא לחכימיא. אמר רבי ייסא, כלא ידעין דא, והכי הוא, דכתיב (תהלים קכז א) אם יהו"ה לא ישמר עיר שוא שקד שומר, אלין אינון דמשתדלין באורייתא, קרתא קדישא קיימא עלייהו, ולא על גברין תקיפין דעלמא, היינו דכתיב אם יהו"ה לא ישמר עיר וגו':
וירא והנה באר בשדה וגו', רבי יהודה פתח ואמר, (שם ג א) מזמור לדוד בברחו מפני אבשלום בנו, האי קרא אתערו ביה חבריא, אבל מזמור לדוד, אמאי קאמר שירה, אי בגין דבריה איהו דקם עליה, קינה יתיר מבעי ליה, דהא אבאיש עלוי דבר נש זעיר מקריבוי, מדאחרא סגי, אלא מזמור לדוד, אמר שירה, והכי בעי דוד, דחשיב דקב"ה סליק ליה חובוי לההוא עלמא, כיון דחמא דהכא בהאי עלמא בעי למגביה מניה חדי. תו דחמא דעלאי מניה הוו בעלמא דקא ברחו, וכלהו בלחודייהו, יעקב ערק דכתיב (הושע יב יג) ויברח יעקב שדה ארם, וערק בלחודוי, משה ערק דכתיב (שמות ב טו) ויברח משה מפני פרעה, וערק בלחודוי, ודוד ברח, כל אינון שולטני ארעא, וכל אינון גיברי ארעא, ורישיהון דישראל, כלהו ערקין עמיה, וסחרין ליה מימיניה ומשמאליה לנטרא ליה מכל סטרין, כיון דחמא שבחא דא אמר שירתא. ואמר רבי יהודה, כלהו אערעו בהאי באר, ודוד אמאי לא אערע ביה, אלא דוד מארי דבבו הוה לקבליה בההוא זמנא, ובגין כך לא אערע ביה, ליעקב ומשה בחדוה קביל לון האי באר, ובעא לאתקרבא בהדייהו, ועל דא כיון דחמא לון האי באר, סליקו מיא לגבייהו, כאתתא דחדיאת עם בעלה. ואי תימא הא אליהו ברח ולא אערע ביה אמאי, אלא אליהו לתתא מן באר הוא, ולא לעילא כמה דהוו משה ויעקב, ובגין כך מלאך איהו ועביד שליחותא, ובגין דיעקב ומשה לעילא אינון מן הבאר, באר חדי לגבייהו, וסליק לקבלא לון, כאתתא דחדאת לגבי בעלה ומקבלא ליה. וירא והנה באר בשדה, רזא איהו, דחמא האי באר לעילא, דא כגוונא דא, כתיב שלשה עדרי צאן רובצים עליה, אי אינון:
סתרי תורה:
וירא והנה באר בשדה, והנה שם שלשה עדרי צאן רובצים עליה, באר דרגא דאדון כל הארץ, בשדה חקל תפוחין קדישין, שלשה עדרי צאן, תלת דרגין עלאין קדישין, מתתקנן על ההוא בירא, ואינון נצח והוד ויסודא דעלמא, ואלין משכין מיא מלעילא, ומליין להאי בירא, בגין דההוא מקורא יסודא דעלמא, כד שארי בגו ההוא בירא עביד פירי, ונביע תדיר ואתמליא ההוא בירא מניה, כיון דאתמליא, ודאי כי מן הבאר ההיא ישקו העדרים, אלין אינון כל אוכלוסין ומשריין קדישין, דכלהו שקיין ושתאן מההוא בירא, וכל חד וחד כמה דאתחזי ליה, והאבן גדולה על פי הבאר, דא אבן דמינה כשלי בני עלמא, אבן נגף וצור מכשול, דקיימא תדיר על פי האי באר, על מימריה, למתבע דינא דכל עלמא, דלא יחות מזונא וטב לעלמא:
תוספתא:
וירא והנה באר בשדה, רבי אלעזר אמר, כתיב (ישעיה נא א) שמעו אלי רודפי צדק, אינון דתבעי רזא דמהימנותא, אינון דאתדבקו בקשורא דמהימנותא, אינון דידעין ארחוי דמלכא עלאה. כד סליקו תרין, ונפקו לקדמות חד, מקבלין ליה בין תרין דרועין, תרי נחתי לתתא, תרין אינון חד בינייהו, תרין אלין מותבא דנביאי, אתר דינקי ביה, חד בינייהו, דאיהו אתחבר בכלא, הוא נטיל כלא. ההוא בירא קדישא: