אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / כתבי מקובלים נוספים / רבי שמעון בר יוחאי / ספר הזוהר בארמית / חלק א / קנד
רבי שמעון בר יוחאי

קנד

א

אתריה דאחי. ואי תימא הא בההוא זמנא דאתאביד לא הוה צדיק, דצדיק לא הוה עד דאערע עובדא ביה, אלא כלהו הוו ידעי מיעקב, דיעקב הוה ידע דאתר דא ירית יוסף, ובגיני כך אוריך בלבן כל כך עד דיסתיים גופא, ומאן הוא סיומא דגופא ברית, ועל דא כתיב ויהי כאשר ילדה רחל את יוסף וגו', דהא ודאי השתא אשתלים גופא, כיון דגופא אשתלים בעינא למיזל, ובגיני כך בנימן ידע, ונטר ארחיה דאחוי. כיון דאתא ליוסף ואשתכח, בנימין הדר לביתיה ושמש ערסיה (ואזלי ועאלו), ואוליד בנין, ועל דא קב"ה עביד ליה צדיק לתתא, ויוסף צדיק לעילא, ובגיני כך רחל תרין בנין אולידת, ולאה שית בנין וברתא, ועל דא אינון שבע שנין קדמאי אתכסיין, דלא ידע בהו יעקב, בגין דהוו דיובלא, ואינון דשמטה אתגליין, ובשמטה דאתגליא פלח ליובלא דאתכסיא, דכתיב ויעבוד יעקב ברחל שבע שנים, שבע שנים סתם, ברחל פלח שבע שנים עלאין, ואתאחיד בהו בתרי עלמין, מכאן אוליפנא, מגו דאתגליא אתי בר נש לסתימאה. ואי תימא אי הכי דשנין קדמאי מיובלא אינון, הא ביובלא כתיב שבע שנים שבע פעמים, שבע שנים שכיחי, שבע פעמים (לא שכיחי) אן אינון, אלא אינון שבעה יומין דנטר בהלולא דלאה אשלימו חושבנא, דהא כל יומא פעם (פעם אחת ושבע אחת) (שבע) אחת אקרי, דכתיב (תהלים קיט קסד) שבע ביום הללתיך על משפטי צדקך, וכל שבעה אשתלים בשבעה יומין, שבע בכל יומא, דאקרי פעם אחת. וברחל לא הוה כן, דלא נטר שבעה יומין, אלא שבע שנין דפלח לבתר, וא"ת אי הכי שנין דשמטה הוה ליה למפלח קודם, ולבתר לאזדווגא בשמטה, אלא כיון דקביל עליה למפלח כאילו פלח לון, אתא רבי אבא ונשקיה, אמר בריך רחמנא דזכינא להאי קרא, על ההוא אתר כתיב (ישעיה מב כא) יהו"ה חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר. תו א"ר אלעזר, הא דאתמר לאה אולידת שית בנין וברתא חדא, הכי הוא ודאי, רחל תרי בנין ודאי, בני שפחות ארבעה תקונא דלהון היך קיימי, אלא אינון ארבע קשרים דאקרון אחורים, דכתיב (מ"א ז כה) וכל אחוריהם ביתה, דהא בדרועא ימינא תלת קשרין, אבל קשרא חד באמצעיתא דאיהו רב, ואיהו אחור דאשתאר לבר, וכן חד בדרועא שמאלא, וכן חד בירכא ימינא, וכן חד בירכא שמאלא, וכד אתתקן כלא אשתכחו כלהו ביתה, לקיימא קרא דכתיב וכל אחוריהם ביתה, כל שאר קשורין כלהו אתחזיין במישר, ואלין נפקין לבר מדרועין ולבר מירכין, לאתחזאה בבני השפחות, דאע"ג דאינון במניינא, לא חשיבי כבני רחל ולאה, ובגיני כך נפקי לבר. דבר אחר אלין אינון ארבע דכל שאר קשרין נטלי בגינייהו, ואלין נטלי לון, אמר רבי אבא, הכי הוא ודאי, (נ"א א"ר אבא דא לאו דא) ועל דא כלא מתתקן כחדא:

וירא יהו"ה כי שנואה לאה וגו', רבי אלעזר פתח, (תהלים קיג ט) מושיבי עקרת הבית אם הבנים שמחה הללויה, מושיבי עקרת הבית, דא רחל דאיהי עקרא דביתא, אם הבנים שמחה, דא לאה, דבר אחר מושיבי עקרת הבית דא שמטה, דאיהי עקרא, דהאי עלמא עליה אתדבר, אם הבנים שמחה דא יובלא, דכל חידו וכל חדוה דכלהו עלמין ביה תליין, והאי קרא כללא דכלא הוא, בגין דהאי כליל כלא ברזא קדישא, ועל דא סיומא דקרא הללויה. וירא יהו"ה כי שנואה לאה, וכי אמאי היא שנואה, והא בני שנואה לאו בני מעליא נינהו, וחזינן דכל אינון בני מעלי מלאה נפקו, ואת אמרת כי שנואה לאה, אלא ודאי יובלא איהו תדיר עלמא דאתכסיא, וכל מילוי לאו (בני):

 

ב

זהר:

באתגליא נינהו, ובגין כך יעקב אתכסיין מניה כל עובדוי. תא חזי עלמא תתאה באתגליא איהו, והוא שירותא דכלא לסלקא בדרגוי, כמה דחכמה עלאה הוא שירותא דכלא, הכי נמי עלמא תתאה חכמה איהו, והיא שירותא דכלא, ובגין כך קרינן אתה, בגין דאיהו שמטה ואתגליא, ועלמא עלאה דאיהו יובלא קרינא הוא, דכל מלוי באתכסיא אינון, ורזא דמלה דלאה, דכתיב וישכב עמה בלילה הוא, ועל דא כתיב (במדבר יח כג) ועבד הלוי הוא, בגין לאמשכא מניה ברכאן לכלא, הוא עלמא עלאה דאתכסיא תדיר, ויעקב במה דאתכסייא לא אתדבק ברעותיה, אלא במה דאתגליא, ורזא דא דכתיב (בראשית ב כד) ודבק באשתו. וירא יהו"ה כי שנואה לאה, מהכא דסאני בר נש עריין דאמיה (ואתתיה), ויתיחד בר נש עם אמיה בכל אתר ולא יתחשש, והא אתערו בן מתיחד עם אמו, וכלא אתכסי מיעקב, דעלמא עלאה לא אתגליא כלל. תא חזי בגיניה דיעקב אתקיים עלמא, ואי תימא הא בגיניה דאברהם, כמה דאת אמר (בראשית ב ד) בהבראם, אל תקרי בהבראם, אלא באברהם, אלא בגיניה דיעקב אתקיים אברהם, דכתיב (ישעיה כט כב) כה אמר יהו"ה אל בית יעקב אשר פדה את אברהם. ומקדמת דנא הוה קב"ה בני עלמין וחריב לון, כיון דאתא יעקב, מניה אשתכללו עלמין, ולא אתחרבו כקדמיתא, הדא הוא דכתיב (שם מג א) כה אמר יהו"ה בוראך יעקב ויצרך ישראל וגו'. תא חזי מה כתיב (שמות ד כב) בני בכורי ישראל, וכתיב (שם כג) שלח את בני ויעבדני, ישראל אקרי בן לקב"ה בגין דאתדבק ביה, כמה דאת אמר (משלי ל ד) מה שמו ומה שם בנו כי תדע. לאה כד אולידת לראובן, מה כתיב ותקרא את שמו ראובן, ראובן סתם, בגין דאתכליל בתלת סטרין מתחברן כחדא שמעון ולוי, מאי טעמא לוי, כמה דאת אמר (מ"א ז כט) לויות, חבורא דכל סטרין, אמר רבי יהודה מהכא דכתיב (בראשית מט ג) יתר שאת ויתר עז, כתרגומו בכירותא כהונתא ומלכותא, ומלכו בסטרא דגבורה איהו, ועל דא ראובן סתם:

אמר רבי אבא, ראו בן סתם, דאתכליל בשמעון ולוי, לאה הכי הוה דעתה (ס"א רעותא), דכתיב הפעם ילוה אישי אלי כי ילדתי לו שלשה בנים, בגין דהוה תלתא דמתחברן כחדא, ותא חזי דהכי הוא, דהא רתיכא עלאה אבהן, ודוד מלכא דאתחבר בהו, וכלהו ארבע אינון רתיכין עלאין, רזא דשמא קדישא, ועל דא ראובן שמעון לוי, לבתר יהודה דירית מלכו, ועל דא כלהו באתר דא, וכתיב (ס"א דא בתר דא דכתיב):

הפעם אודה את יהו"ה וגו', ותעמוד מלדת, בגין דהכא אשתכללו ארבע סמכין, הפעם אודה את יהו"ה, מאי טעמא אמרה אודה את יהו"ה בהאי, ולאו בכלהו, אלא מהכא כל זמנא:

סתרי תורה:

מתניתין, בני עליון, קדישי עליונין, בריכן (ס"א ברירן) דעלמא, מוחא דאגוזא, כנשו למנדע, הא צפרא נחית בכל יומא, אתער בגנתא, שלהובא דנורא בגדפהא, בידהא תלתא מגרופיין שנינן כחרבא, מפתחן גניזין בידא ימינא. קרי בחיל ואמר, מאן מנכון די נהירו אנפוי, די עאל ונפק ואתתקיף באילנא דחיי, מטא בענפוי אחיד בשרשוי, אכיל מאיביה, מתיק מדובשא, יהיב חיין לנפשא, אסוותא לגרמיה. אסתמר מהרהורא בישא, מהרהורא דמשקר באילנא דחיי, מסאיב נהרא ונחלא מקורא דישראל, דיהיב מותא לנפשא, ותבירו לגרמיה, לית ליה קיומא כלל. הרהורא דמסאיב ההוא מקורא דיליה, עביד אילנא דשקרא, בגין דההוא הרהורא סלקא ואחלף נפשא תחות נפשא, אילנא דחיי אסתלק, ואילנא דמותא אתתקיף ביה, נפשא מתמן משיך, ווי ליה דאתעקרא:

חזרה לראש הדף
Site location tree