קנו
א
זהר:
ואחמי ליה דאיהי קשירא בסטרי דעלמא, והוה חמי כלא, כגוונא דא מאן דחמי ליה לרבי שמעון, כל עלמא חמי, חדוותא דעילא ותתא. פתח רבי חייא ואמר, (שם כח יג) הארץ אשר אתה שוכב עליה לך אתננה ולזרעך, וכי ההוא אתר בלחודוי אבטח ליה קב"ה, דהא ארבע אמין או חמשא הוו ולא יתיר, אלא בזמנא ההוא באינון ארבע אמין כפיל ליה קב"ה כל ארעא דישראל, אשתכח ההוא אתר כללא דכל ארעא, ומה ההוא אתר איהו כללא דכל ארעא, רבי שמעון דאיהו בוצינא דכל ארעא, על אחת כמה וכמה דשקיל ככל עלמא. פתח רבי יוסי ואמר, (שם כט לה) הפעם אודה את יהו"ה, וכי בכלהו דאולידת לא אתחזי לאודאה ליה לקב"ה אלא בהאי, אלא יהודה איהו ברא רביעאה לכרסייא, ואיהו אשלים לכרסייא, ובגין כך יהודה בלחודוי תקונא דכורסייא, וסמכא דכלהו סמכין, (נ"א דהוו תלתא אברהם יצחק ויעקב, וכדין אתא דוד מיהודה ואשלים לכרסייא, וע"כ אקרי יהודה דאיהו שמא קדישא, והדל"ת (ס"א ד' רגלוהי) מרגלוהי דכורסייא), רבי שמעון דנהיר כל עלמא באורייתא, וכמה בוצינין נהרין בגיניה, על אחת כמה וכמה:
וילך ראובן בימי קציר חטים וימצא דודאים בשדה, רבי יצחק פתח ואמר, (תהלים קד כד) מה רבו מעשיך יהו"ה כלם בחכמה עשית מלאה הארץ קנינך, האי קרא אוקמוה בכמה אתר, אלא מאן יכיל לממני עובדוי דקב"ה, דהא כמה חילין ומשריין משניין דא מן דא דלית לון חושבנא, וכלהו בזמנא חדא, כמרזפא דאפיק זיקין לכל סטרין בזמנא חדא, כך קב"ה אפיק כמה זינין ומשריין משניין דא מן דא דלית לון חושבנא, וכלהו בזמנא חדא. תא חזי, בדבורא וברוחא כחדא אתעביד עלמא, דכתיב (שם לג ו) בדבר יהו"ה שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם, בדבר יהו"ה דא דבורא, וברוח פיו דא רוחא, דא בלא דא לא אזיל, ואתכליל דא בדא, ונפיק מנייהו כמה חילין לחילין ומשריין למשריין, וכלא בזמנא חדא. תא חזי כד בעא קב"ה למברי עלמין, אפיק חד נהורא סתימאה, דמן ההוא נהורא נפקין ונהרין כל אינון נהורין דאתגליין, ומההוא נהורא נפקין ואתפשטו ואתעבידו שאר נהורין, ואיהו עלמא עלאה, תו אתפשט האי נהורא עלאה ועבד אומנא, נהורא דלא נהיר, ועביד עלמא תתאה, ובגין דאיהו נהורא דלא נהיר, בעי לאתקשרא לעילא:
סתרי תורה:
וילך ראובן בימי קציר חטים וימצא דודאים בשדה וגו', תנן כוס של ברכה לא אתברכא אלא בסטר ימינא, ובגין כך בעוד דאתער ימינא לגבי כוס של ברכה, שמאלא לא תסייע תמן, דהא ימינא אשכח עילה בההוא כוס, לאתערא לגבי עלמא עלאה. וסתרא דא וילך ראובן דא סטרא דדרום, בגין כך דגליה בדרום, דאיהו רישא לתריסר תחומין, ותיאובתיה דסטר דרום לאשכחא עילה ותקרובא למטרוניתא לברכא לה, מה כתיב וימצא דודאים בשדה, אזל לחפשא בכל אינון גנזין דילה, ואשכח בהאי שדה אינון דודאים, ועלייהו אתמר (שיר ז יד) הדודאים נתנו ריח, ואינון תרין כרובים דאינון תקונין דילה, לאתערא אתערו לעילא, דהא בכל אינון תקונין דהאי שדה, לית תקונא דיתער לגבי עילא בר כרובים. סטר דרום אימתי אתער לגבה, לאשכחא עילה לברכא לה, בימי קציר חטים, בזמנא דפליגת חולק שללא לאוכלוסהא, וכלהו חצדי חקלא, מיד ויבא אותם אל לאה אמו, סליק ריחא ואתערו דלהון לגבי עלמא עלאה עלמא דאתכסיא, בגין דאתער (נ"א דיתער) ברכאן לעלמא תתאה, וכד אתברכא, אינון דודאים נקטין ויהבין לכל עלמין, דכתיב הדודאים נתנו ריח ועל פתחינו כל מגדים, כד אינון נתנו ריח, ההוא ריחא נקיט ליה סטר דרום, לאתערא לגבי עלמא עלאה, מיד ועל פתחינו כל מגדים, וכל טובא לא חסיר מעלמא. עלמא תתאה:
ב
זהר:
בעי לאתקשרא לתתא, ובקשורא דלתתא אתקשר לאתנהרא בקשורא דלעילא, והאי נהורא דלא נהיר בקשורא דלעילא, אפיק כל חילין ומשריין לזינין סגיאין, הה"ד (תהלים קד כד) מה רבו מעשיך יהו"ה כלם בחכמה עשית וגו', וכל מה די בארעא הכי נמי לעילא, ולית לך מלה זעירא בהאי עלמא, דלא תלייא במלה אחרא עלאה דאתפקדא עליה לעילא, בגין דכד אתער האי לתתא אתער ההוא דאתפקדא עליה לעילא, דכלא אתאחד דא בדא. תא חזי כתיב, תני נא לי מדודאי בנך, לאו דודאים אולידו לה לרחל, אלא קב"ה קא גלגל מלה ע"י דאינון דודאים, בגין דיפוק יששכר דאחיד באורייתא יתיר מכלהו שבטין, בגין דהא רחל אחידא ביה ביעקב לא שבקת ליה לגבי לאה, הה"ד המעט קחתך את אישי, וכתיב לכן ישכב עמך הלילה תחת דודאי בנך, אינון גרמו דיפוק יששכר לעלמא, בגין דסליק ריחא דאורייתא קמי קב"ה, הה"ד הדודאים נתנו ריח וגו'. וכתיב וישכב עמה בלילה הוא, הוא ודאי, והא אוקמוה דעלמא עלאה הוא, דסתים ולא גליא, בגין דהא אורייתא מעלמא עלאה נפקת, ובכל אתר עלמא עלאה הוא דלא אתגליא, והא אתמר ועבד הלוי הוא, בגין לאמשכא מניה ברכאן לכלא, ויששכר ביה אתאחיד, ועל דא קרינן עץ החיים, אילנא דאינון חיין עלאין דאקרי הוא, ולא אתה. ואי תימא דאלין דודאים פתחו מעהא דרחל, לאו, דהא כתיב וישמע אליה אלהי"ם ויפתח את רחמה, קב"ה ולא מלה אחרא, בגין דאינון דודאים אף על גב דחילא דלהון לעילא, בההוא חילא דלהון לא אתמני פקידה דבנין, דהא בנין במזלא תליין, ולאו במלה אחרא, ואי תימא דהא אינון למגנא אתבריאו, לאו, דהא אפילו:
סתרי תורה:
לא אתער לגבי עלמא עלאה, אלא כד אינון דודאים יהבין ריחא לימינא, כיון דאינון יהבי ריחא לימינא, וימינא אתער לגבי עלמא עלאה, מיד עלמא תתאה אתער לשאלא מה דאצטריך. מה כתיב,:
ותאמר רחל אל לאה, תני נא לי מדודאי בנך, הב לי ברכאן מההוא אתערו דאינון דודאים דאתער לגבך סטר ימינא, כדין עלמא עלאה בחדוה בשעשועא אתיב לגבה, ואמרת המעט קחתך את אישי, כאמא לגבי ברתא, ואי הכי בעלה דעלמא עלאה יעקב איהו, לאו הכי, אלא תיאובתא דאבא תדיר לאו איהו אלא לגבי ברתא דנא, (דאיהי) דהאי בת רחימו דיליה לגבה תדיר, בגין דאיהי בת יחידאה בין שית בנין, ולכל אינון שית בנין פליג לון חולקין ונבזבזן ומתנן, ולה לא פליג, ולית לה ירותא כלום, ועל כל דא איהו אשגח בה בתיאובתא ורחימו יתיר מכולא. ברחימו דיליה קרא לה בת, לא ספיק ליה דא וקרא לה אחות, לא ספיק ליה דא קרא לה אם בשום אמיה, לא ספיק ליה דא קרא לה בשמיה, דכתיב (איוב כח יב) והחכמה מאין תמצא, חכמה ודאי, ועל דא עלמא עלאה אמרת לגבה המעט קחתך את אישי, דכל רחימו דיליה אתמשך לך לגבך, ועל דא בשעשועא ורחימו אימא לגבי ברתא. מה אתיבת איהי, לכן ישכב עמך הלילה, בכל אתר לכן שבועה איהי, ישכב, מהו ישכב, אלא שכיבה בכל אתר תקונא דנוקבא לגבי דכורא, לאעלא בה ציורא דאתוון כלהו, ודא איהו ישכב, י"ש כ"ב, י"ש דא איהו עלמא עלאה רזא דאורייתא, נקודה טמירא דאתער לגבה כ"ב אתוון, ודא הוא ישכב. י"ש עלמא דאתי, דכתיב (משלי ח כא) להנחיל אוהבי יש, כ"ב, נקודה עלאה דאעיל כל כ"ב אתוון, רזא דכל אורייתא: