אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / כתבי מקובלים נוספים / רבי שמעון בר יוחאי / ספר הזוהר בארמית / חלק א / קנז
רבי שמעון בר יוחאי

קנז

א

זהר:

למלה דא סיועא אינון לאינון דמתעכבי, ולאו אינון עקראן, ולא אתגזר עלייהו אלא במזלא:

ותצא לאה לקראתו ותאמר אלי תבא וגו', האי מלה חציפותא איהו, לאו איהו הכי, אלא מהכא אוליפנא ענותנותא דלאה, דלא אמרה קמי אחתה מדי, ואיהי אקדימת לארחא, ואמרה ליה בחשאי, ואודעא ליה דהא ברשותא דרחל הוה, דכתיב כי שכור שכרתיך, מרחל נטילת רשו, ובגין דלא יבאיש בעינהא דרחל אמרה ליה לבר ולא בביתא, ולא עוד אלא פתחא משכנא דלאה נפקת לבר, ועיילת ליה ליעקב בפתחא דלבר, עד לא ייעול למשכנא דרחל, מאי טעמא, בגין דלא תימא מלה קמי דרחל, ולא תחציף קמי אחתה, ולא עוד אלא אמרה לאה, אי ייעול יעקב במשכנא דרחל, לאו דין הוא לאפקיה מתמן, בגין כך אקדימת ליה לבר. וכל האי למה, אלא לאה רוחא דקודשא אתערת בה, וידעת דכל הני שבטין עלאין כלהו קדישין יפקון מנה, ודחקת שעתא בחביבותא לקב"ה, ובגין כך היא קראת לון שמהן ברזא דחכמתא.רבי חייא ורבי יוסי הוו אזלי בארחא, א"ר יוסי לרבי חייא, בכל זמנא (דאנן) דאזלינן בארחא ולעינן באורייתא, קב"ה מרחיש לן נסין, והשתא ארחא דא אריך לן, נתעסק באורייתא וקב"ה יזדווג בהדן. פתח רבי חייא ואמר, (שמות יב יח) בראשון בארבעה עשר יום לחדש בערב תאכלו מצות, וכתיב (דברים טז ג) שבעת ימים תאכל עליו מצות לחם עני, לחם עני כתיב, האי מלה אתערו בה חברייא, אבל תא חזי, כד הוו ישראל במצרים הוו ברשותא אחרא, כד בעא קב"ה לקרבא לון לגביה, יהב לון אתר דלחם עני, לחם עני, מאן עני, דא דוד מלכא, דכתיב ביה (תהלים פו א) כי עני ואביון אני. והאי לחם עני אקרי מצה, נוקבא בלא דכורא מסכנותא הוי, אתקריבו לגבי מצה בקדמיתא, כיון דקריב לון יתיר, עייל לון קב"ה בדרגין אחרנין, ואתחבר דכורא בנוקבא, וכדין מצה כד אתחברת בדכורא אקרי מצוה בתוספת וא"ו, הה"ד (דברים ל יא) כי המצוה הזאת, בגיני כך מצה בקדמיתא, ולבתר מצוה. עד דהוו אזלי, שמעו חד קלא דאמר, טופסרא דקטנון, עקימן בארחא. סטו לעילא, לא תחתון בקוסטרא דקטרא דלתתא, אמר רבי יוסי, שמע מינה דקב"ה בעי לנטרא אורחין, סליקו לעילא, ועאלו בחד טורא בין טנרין תקיפין, אמרו הואיל וקב"ה בעא בארחא דא, מלה נחמי, או ניסא אתרחיש לן, אזלי יתבי גבי בקיעי דטנרא, סליק לון חד בר נש תווהו, א"ר יוסי מאן אנת, אמר מאנשי ארקא אנא, אמר ליה ותמן אית בני נשא, אמר אין, וזרעין וחצדין, מנייהו בחיזו אחרא משניין מנאי, וסליקנא גבייכו למנדע מנייכו מה שמיה דארעא דאתון בה, א"ל ארץ, בגין דהכא ארץ החיים שריא, דכתיב (איוב כח ה) ארץ ממנה יצא לחם, מהאי יצא לחם, בשאר ארעא לא יצא לחם, ואי נפיק לאו משבעת המינין, אדהכי עאל לאתריה, תווהו, אמרו ודאי קב"ה בעי לאתערא לן במלה. א"ר חייא, ודאי על האי קרא דאמרת, דכירנא דאוליפנא מסבאי חד מלה עלאה בפסח, דיהב לון קב"ה לישראל לחם דא מארעא דחיי, ולבתר לחם מן השמים, לחם דא, והא אוקימנא מלה. תו הוה אמר, דבר:

סתרי תורה:

ודא הוא ישכב, ישכב עמך יעקב לא כתיב, אלא ישכב עמך, ההוא טמירא דאתחזי לאתערא לגבך, וכלא באתערו דאינון (דכלהו) דודאים, וכלא כתיב ברחימו:

 

ב

זהר:

נש כד נפיק להאי עלמא לא ידע מדי, עד דאטעים נהמא, כיון דאכיל נהמא אתער למנדע ולאשתמודע, כך כד נפקו ישראל ממצרים לא הוו ידעי מדי, עד דאטעים לון קב"ה לחם מהאי ארץ, דכתיב ארץ ממנה יצא לחם, וכדין עאלו ישראל למנדע ולאשתמודע ליה לקב"ה, וינוקא לא ידע ולא אשתמודע, עד דטעים נהמא דהאי עלמא, ישראל לא ידעו ולא אשתמודעו במלין דלעילא, עד דאכלו לחם עלאה, וכדין ידעו ואשתמודעו בההוא אתר. ובעא קב"ה דינדעון ישראל יתיר בההוא אתר דאתחזי להאי ארץ, ולא יכילו, עד דטעמו לחם מההוא אתר, ומאן איהו שמים, דכתיב (שמות טז ד) הנני ממטיר לכם לחם מן השמים, וכדין ידעו ואסתכלו בההוא אתר, ועד דאכלו לחם מההוא אתר (ס"א ועד דלא אכלו לחם מאלין אתרי), לא ידעו מדי ולא אשתמודעו, אתא רבי יוסי ונשקיה, אמר ודאי על דא אתער לן קב"ה בהאי, ועל דא שירותא דישראל למנדע לחם הוה. קמו ואזלו, עד דהוו אזלו חמו תרי דרמוסקין, חד דכר וחד נוקבא, א"ר יוסי לית לן מלה בעלמא דלא הוי דכר ונוקבא, וכל מה די בארעא הכי נמי בימא. פתח רבי יוסי ואמר:

ויבא יעקב מן השדה בערב ותצא לאה לקראתו וגו', ותצא לאה לקראתו, מנא ידעת, הא אמרו דגעא חמרא ולאה ידעת ונפקת ליה, וגרים ליה דנפק מנה יששכר, הה"ד (בראשית מט יד) יששכר חמור גרם, אל תקרי גרם, אלא גרם, דחמרא גרמא ליה, אמרת לאה, ודאי ידענא דאי ייעול יעקב במשכנא דרחל לית לי לאפקא ליה, אלא אוריך ליה הכא וייעול במשכני. כי שכור שכרתיך בדודאי בני, מאי בדודאי בני, בגין דניחא ליה ליעקב על דא, דאלין מסייעין לאולדא, ויעקב הוה ידע דמלה לא קיימא בדודאים, אלא לעילא, פתח ואמר (תהלים קיג ט) מושיבי עקרת הבית אם הבנים שמחה הללויה, א"ר חייא, רוחא דקודשא קאמר, מושיבי עקרת הבית דא רחל, אם הבנים שמחה דא לאה. מושיבי עקרת הבית דא עלמא תתאה, אם הבנים שמחה (הללויה), דא עלמא עלאה בגיני כך הללויה. א"ר יהודה, כל אלין שבטין תקונין דלתתא אינון, וכלהו כגוונא דלעילא. תא חזי, כי שכור שכרתיך, לנסבא מניה גופא, ומאי איהו תורה, שכור שכרתיך, לך לגופך ממש, שכור:

סתרי תורה:

ויבא יעקב מן השדה בערב, ויבא יעקב דא תפארת קדישא, מההוא שדה דנקיט כל ברכאן, דכתיב ביה אשר ברכו יהו"ה, בערב, אמאי בערב, אלא בערב דכתיב (בראשית כד סג) ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב, בזמנא דאתער יצחק אבוי לגבי האי שדה, ונקיט ליה, דהא יצחק לא אתער לגבי האי שדה, כיון דאסתלק יעקב מתמן בערב, שביק האי שדה ליצחק אבוי, ואיהו סליק בההוא זמנא לגבי עילא. מה כתיב ותצא לאה לקראתו, אמא עלאה לגבי ברא יחידא, ותאמר אלי תבוא תחות גדפאי, לברכא לך ולרוואה לך בתפנוקין ועדונין עלאין, הא עידן רעוא וענוגא למיהב לך נייחא דרוחא עילאה, לגבי ההוא שדה, עד לא יתוקד בתוקפא דיצחק. כיון דנקטא ליעקב תחות גדפהא, כדין וישכב עמה בלילה הוא, הוא דסתים מכלא, הוא דכל ברכאן וכל קדושין נפקי מתמן, יעקב לא כתיב אלא הוא, מאן דאתחזי לאתערא לגבה. ועד דלא זמין לגבה תחות גדפהא, מאן דנקיט אינון קדישאן וברכאן, לא אתמלי אלא מנקודה טמירא דההוא עלמא עלאה, ועל דא דודאים מתערי כלא, וכלא כגוונא דרזא עלאה. ראובן, מאי ראובן, קודשא בריך הוא שוי שמהן בארעא, דכתיב (תהלים מו ט) לכו חזו מפעלות יהו"ה אשר שם שמות בארץ, ע"כ:

חזרה לראש הדף
Site location tree