אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / כתבי מקובלים נוספים / רבי שמעון בר יוחאי / ספר הזוהר בארמית / חלק א / קנט
רבי שמעון בר יוחאי

קנט

א

סדרו כגוונא דלעילא. תא חזי כגוונא דאיכא משמרות בארעא, הכי נמי ברקיעא, דמזמרי למארייהו ואמרי שירתא תדיר, וכלהו קיימין אלין לקביל אלין, וכלא בסדרן דשירין ותושבחן, והא אוקמוה חברייא. עלמות שיר, מאי עלמות שיר, אלא כמה דאת אמר (שיר ו ח) ששים המה מלכות ושמונים פלגשים ועלמות אין מספר, מאי ועלמות אין מספר, כמה דאת אמר (איוב כה ג) היש מספר לגדודיו, ובגין דלית לון חושבנא, כתיב ועלמות אין מספר, וכלהו שורין שורין מסחרן סדרין, אלין לקבל אלין, לזמרא ולשבחא למאריהון, ואלין אינון עלמות שיר, ובגין דאית עלמות דלא מזמרין כאלין, אלין אקרון עלמות שיר. תלת סדרין מתפרשן לכל סטר לארבע סטרי עלמא, ובכל סדרא וסדרא דאיהי לכל סטר, תלת סדרין אחרנין, סדרא קדמאה דלסטר מזרח תלת סדרין אינון, ואינון תשעה סדרין, בגין דכל סדרא מאינון תלת אית ליה תלת סדרין, ואשתכחו דאינון תשעה, וכמה אלף ורבוון תחותייהו. והני סדרין תשעה כולהו מתנהגי באתוון רשימן, וכל סדרא אסתכי לאינון אתוון רשימן, (ס"א, והא אוקמוה, וכן לכל סדרא וסדרא, וכלהו נטלי באתוון רשימן, ואלין עלאי מאלין, וקיימן אלין על אלין), ומתחברן כולהו ואמרי שירתא. וכד אינון אתוון פרחי גו אוירא דרוחא (ההוא) דממנא על כלא, כדין אינון נטלי, ושירתא אתבסם. וחד את בטש מתתא, וההוא את סלקא ונחתא, ותרין אתוון פרחי עלייהו, והאי את מתתא, סלקא סדרא מתתא לעילא, ואתחבר בהו, ואתעבידו תלת אתוון, כלהו לפום אתוון יה"ו, דאינון תלת גו אספקלריא המאירה, מאילין אתפרשו תלת סדרין, ואינון תרין אתוון, וההוא את דסלקא מתחברא עמהון, ואינון תלת. תא חזי אינון תרין אתוון עלאין דסלקין באוירא, אינון כלילן דא בדא רחמי בדינא, ובגין כך אינון תרין, ואינון מעלמא עלאה ברזא דדכורא, והאי דסלקא ואתחברא עמהון איהי נוקבא, ואתכלילת בתרווייהו, כגוונא דנוקבא אתכלילת בתרי סטרי בימינא ובשמאלא ואתחברת בהו, הכי נמי האי את נוקבא דאתחברת בתרי אתוון אחרנין ואינון בתרין סטרין, אלין עלאין ודא לתתא, וכלא איהו חד דכר ונוקבא. דכד אתברי עלמא, אינון אתוון מעלמא עלאה נינהו, דאינון אולידו כל עובדין לתתא, כגוונא דלהון ממש, ובגין כך מאן דידע לון ואזדהר בהו, רחים לעילא ורחים לתתא. רבי שמעון אמר, אלין אתוון כלהו דכר ונוקבא לאתכללא כחדא, ברזא דמיין עלאין ומיין תתאין, וכלא חד, ודא איהו יחודא שלים, ובגין כך מאן דידע להו ואזדהר בהו, זכאה איהו חולקיה בהאי עלמא ובעלמא דאתי, בגין דאיהו עקרא דיחודא שלים כדקא יאות. תלת תלת מסטרא דא ומסטרא דא ביחודא חדא בשלימו דכלא, וכלהו רזא דסדרא עלאה כדקא חזי כגוונא דלעילא, דההוא סדרא, תלת תלת ברזא חדא. סדרא תניינא דלסטר דרום, תלת סדרין אינון לההוא סטרא, וכל סדרא וסדרא תלת תלת ואינון תשעה כמה דאתמר, ואתוון אתפלגו הכי לכל סטרי, לאתחברא כלא כחד, בגין דאית אתוון ברזא דנוקבא, ואתוון ברזא דדכורא, ואתחברו כלהו כחדא והוו חד, ברזא דשמא קדישא שלים, ולגבייהו סדרין ממנן תלת תלת כמה דאתמר. וכלא נפקא מסדרא דאבהן דלעילא, כסדרא דאתתקנן אתוון דשמא קדישא יה"ו כמה דאתמר, הני סדרין כלהו מתנהגי באלין אתוון ידיען ונטלי בהו, וכמה חילין ורבבן כלהו לתתא דנטלי ואתנהגי בסדרא דא. סדרא תליתאה דלסטר צפון, בתלת סדרין אינון לההוא סטרא, ואינון תשעה, ובתלת סטרין תלת תלת לכל סטר אינון תשעה, ואינון סדרין מתלת סטרין כמה דאתמר שבעה ועשרים,

 

ב

ברזא דאתוון דאינון שבעה ועשרין, ואף על גב דאינון תרין ועשרין, שלימו דאתוון אינון שבעה ועשרין, והכי סדורא דסדרין אלין שבעה ועשרין, לתלת תלת סדרין לכל סטר, ואשתכחו אלין תלת מהאי סטרא דאינון תשעה, ואלין תלת מהאי סטרא דאינון תשעה, ואלין תלת דהאי סטרא דאינון תשעה, אשתכחו כלהו שבעה ועשרין, ורזא דאלין שבעה ועשרין, אינון תשעה אתוון (אינון) דאינון ברזא דנוקבי, לאתחברא בהו נוקבא, עם אינון תמני סרי סטרי אחרנין ברזא דאתמר, וכלא איהו כדקא חזי. תא חזי כגוונא דאינון אתוון עלאין דעלמא עלאה, הכי נמי אתוון אחרנין לתתא, אתוון עלאין רברבין, ואתוון תתאין זעירין, וכלא דא כגוונא דא, וכל הני רזין ברזא דדכר ונוקבא כלא חד בשלימו. (ע"כ):

ויזכור אלהי"ם את רחל, דהא במזלא תליא, ובגין כך כתיב בה זכירה, ויהו"ה פקד את שרה לאו ממזלא הוה, ואי תימא דהא בנין במזלא תליין ולא לתתא, הכא בשרה לאו במזלא הוה, אלא ויהו"ה כתיב כלא כחדא, אי הכי אמאי כתיב פקידה, אלא ודאי זכירה (דא) הות מקדמת דנא, ואתמסר מפתחא דא לתתא, כמה דכתיב (בראשית יז כא) ואת בריתי אקים את יצחק אשר תלד לך שרה למועד הזה וגו', ולבתר כגוונא דא, וכיון דאדכר ברזא דלעילא, לבתר אתמר ברזא דנוקבא פקידה, למהוי כללא דכלא כחדא. ויזכור אלהי"ם את רחל, רבי חייא פתח ואמר, (שמות ו ה) וגם אני שמעתי את נאקת בני ישראל אשר מצרים מעבידים אותם ואזכור את בריתי, ואזכור הא זכירה, בגין דאיהו לעילא, דהאי מזלא דאיהו לעילא בדכורא, אתא על פקידה דאיהי בגלותא, לתתא בנוקבא, כגוונא דא ויזכור אלהי"ם את רחל, כמה דאת אמר ואזכור את בריתי. תא חזי כתיב (שם ג טז) פקוד פקדתי אתכם, וכי פקוד פקדתי, והא פקידה בנוקבא קיימא, ובההוא זמנא בגלותא הות, ואיהי אמרת פקוד פקדתי. אלא הכא אית לאסתכלא, ורזא דחכמתא הכא, איהי בגלותא היך אתחזי למשה הכא, והיך אמרת פקוד פקדתי, אלא הכי אוליפנא, שמשא כד נהיר איהו בשמיא, ותוקפיה וחיליה שלטא על ארעא בכל אתר, כגוונא דא מלא כל הארץ כבודו, בזמנא דמקדשא קאים, מלא כל הארץ כבודו דא ארעא קדישא, והשתא דישראל בגלותא איהי לעילא, ותוקפא סחרא להו לישראל לאגנא עלייהו, ואף על גב דאינון בארעא אחרא. ותא חזי שכינתא לתתא ושכינתא לעילא, שכינתא לעילא בתריסר תחומי רתיכין קדישין, ותריסר חיוון עלאין, שכינתא לתתא בתריסר שבטין קדישין, וכדין אתכלילת שכינתא לעילא ותתא, וכלא בחד זמנא כחדא, ואף על גב דבזמנא דישראל בגלותא, לתתא לא אתתקנת, לעילא הכי נמי לא אתתקנת, בגין דלתתא לא אתתקנת, ודא הוא בגלותא עמהון דישראל, דאיהי בגלותא עמהון. במה אתתקנת, למלכא דמית בריה, מה עבד כפא ליה לערסיה על אבלא דבריה, ולא אתקין ליה לערסיה, אלא נטל כובין ודרדרין ואטיל תחות ערסיה ושכיב עליה, כך קב"ה כיון דאתגלו ישראל ואתחרב מקדשא, נטיל כובין ודרדרין ושוי תחותיה, הה"ד (שם ג ב) וירא מלאך יהו"ה אליו בלבת אש מתוך הסנה, בגין דישראל הוו בגלותא. פקוד פקדתי אתכם, מאן דלא קיימא ברשותיה, מה פקיד ומה עביד, אלא פקוד מלעילא פקדתי מלתתא, מאי טעמא, בגין דהאי זכירה הות עלה מקדמת דנא, דכתיב ואזכור את בריתי, כיון דכתיב ואזכור, הא זכירה אתמנא עלה, ובגין כך אמרת לבתר פקוד פקדתי,

חזרה לראש הדף
Site location tree