קס
א
דהא סימנא נקטת מקדמת דנא. כגוונא דא שרה דכתיב ויהו"ה פקד את שרה, אבל הכא רחל דלא אדכרת מקדמת דנא, לא אתמר בה פקידה אלא זכירה, וכלא בזכירה איהו ברזא דמזלא. רבי יהודה ורבי חזקיה הוו אזלי מקפוטקיא ללוד, והוה רבי יהודה רכיב ורבי חזקיה על רגלוי, אדהכי נחת רבי יהודה, אמר מכאן ולהלאה נתעסק באורייתא, כמה דכתיב (דברים לב ג) הבו גודל לאלהינ"ו, א"ל אלו הוינא תלתא יאות הוא, דחד יימא ותרין יתיבו ליה, א"ל הני מלי בברכאן, בגין דאדכר חד שמא דקב"ה ותרין יתיבו ליה, הה"ד כי שם יהו"ה אקרא הבו גודל לאלהינ"ו, כי שם יהו"ה אקרא דא חד דמברך, הבו גודל לאלהינ"ו אלין תרין אחרנין, אבל באורייתא אפילו תרי יתבי ויהבי רבו ותוקפא דשבחא דאורייתא לקב"ה. אמר ליה רבי חזקיה לגבי ברכאן אמאי תלת, אמר ליה הא אוקמוה ואתמר, דכתיב הבו גודל לאלהינ"ו, אבל רזא דמלה הכא, דהא כל רזין דברכאן הכי איהו, חד לברכא ותרין לאתבא, בגין דיסתלק שבחא דקב"ה ברזא דתלתא, חד מברך ותרין (דאמרי אמן) דאודו, ודא הוא קיומא דברכאן, וברזא עלאה כדקא יאות, וברזא דתלת כמה דאוקמוה. עד דהוו אזלי, אמר רבי יהודה, תנינן אית זכירה לטב ואית זכירה לביש, אית פקידה לטב ואית פקידה לביש, אית זכירה לטב כמה דאוקמוה, דכתיב (ויקרא כו מה) וזכרתי להם ברית ראשונים וגו', (בראשית ח א) ויזכור אלהי"ם את נח, (שמות ב כד) ויזכור אלהי"ם את בריתו, ואית זכירה לביש דכתיב (תהלים עח לט) ויזכור כי בשר המה רוח הולך ולא ישוב, פקידה לטב דכתיב (שמות ג טז) פקוד פקדתי אתכם, פקידה לביש דכתיב (תהלים פט לג) ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם, וכלהו רזין עלאין. כל הני זכירה ופקידה לטב, אלין אינון דרגין ידיען רזא דמהימנותא, דכר ונוקבא, רזא חדא זכירה ופקידה, ואלין אינון לטב, זכירה ופקידה לביש, אלין אינון רזא דסטרא דקיימא ברזא דאלהים אחרים, דכר ונוקבא כחדא, זכירה בהאי ופקידה בהאי, ואלין אינון דקיימין תדיר לביש, ואלין לקבל אלין, מהכא נפקי כל רזי דמהימנותא וכל קדושין עלאין, כמה דאוקמוה, ומהכא נפקי כל זינין בישין, וכל מותא וכל סטרין וזינין בישין בעלמא ואוקמוה, ודא בהפוכא מן דא. אמר רבי חזקיה, הכי הוא ודאי, זכאה איהו מאן דחולקיה אתקיים בסטרא טבא, ולא ירכין גרמיה לסטרא אחרא, וישתזיב מנהון, אמר ליה רבי יהודה, הכי הוא ודאי, וזכאה מאן דיכיל לאשתזבא מניה מההוא סטרא, וזכאין אינון צדיקייא דיכלי לאשתזבא מנייהו, ולאגחא קרבא בההוא סטרא. אמר רבי חזקיה במה, פתח ואמר (משלי כד ז) כי בתחבולות תעשה לך מלחמה וגו', מאן מלחמה דא, מלחמה דההוא סטרא בישא, דאצטריך בר נש לאגחא ביה קרבא, ולשלטאה עלוי ולאשתזבא מניה. תא חזי דיעקב הכי אשתדל לגבי עשו, בגין ההוא סטרא דיליה, לאתחכמא עלוי ולמיזל עמיה בעקימו בכל מה דאצטריך, בגין לשלטאה עלוי ברישא וסופא, וכלא כדקא יאות, ורישא וסופא כחדא דא כגוונא דא, כמה דכתיב (בראשית כז לו) בכרתי ולבתר ברכתי, שירותא וסופא כחדא, דא כגוונא דא, בגין לשלטאה עלוי באורח מישר כדקא חזי ליה, ובגין כך זכאה איהו מאן דאשתזיב מנייהו ויכיל לשלטאה עלייהו. תא חזי זכירה ופקידה לטב אינון כחדא ברזא דמהימנותא, וזכאה איהו מאן דאשתדל בתר מהימנותא, כמה דאת אמר (הושע יא יא) אחרי יהו"ה ילכו כאריה ישאג וגו', אמר רבי חזקיה הכי הוא ודאי. ותא חזי בר נש כד צלי צלותי, לא יימא עליה זכרני ופקדני, בגין דאיכא זכירה ופקידה לטב וזכירה ופקידה:
ב
לביש, וזמינין לנטלא מלה מן פומא, ואתיין לאדכרא חובוי דבר נש ולענשא ליה, בר אי איהו זכאה שלים, דכד בדקי חובוי ההיא זכירה ופקידה לביש לא ישכחון לון, כגון עזרא דאמר (נחמיה יג לא) זכרה לי אלה"י לטובה, דהא בכל אתר דבר נש צלי צלותיה, יכליל גרמיה בין סגיאין בכללא דסגיאין. ותא חזי, שונמית כד אמר לה אלישע (מ"ב ד יג) היש לדבר לך אל המלך או אל שר הצבא, היש לדבר לך אל המלך, ההוא יומא יום טוב דראש השנה הוה, וההוא יומא דמלכותא דרקיעא שלטא למידן עלמא, וקב"ה אקרי מלך המשפט בההוא זמנא, ובגין כך אמר לה היש לדבר לך אל המלך, מה כתיב ותאמר בתוך עמי אנכי יושבת, מאי קאמרה, לא בעינא למהוי רשימאה לעילא, אלא לאעלא רישאי בין סגיאין, ולא לאפקא מכללא דלהון, וכך בעי ליה לבר נש לאתכללא בכללא דסגיאין, ולא לאתייחדא בלחודוי בגין דלא ישגחון עליה לאדכרא חובוי כדקאמרן. פתח רבי יהודה ואמר, (איוב לח יז) הנגלו לך שערי מות ושערי צלמות תראה, האי קרא קב"ה אמר ליה לאיוב, כד חמא דאיוב דחיק גרמיה על דינוי דקב"ה, תא חזי איוב אמר (שם יג טו) הן יקטלני לו איחל, כתיב לא באל"ף וקרי לו בוא"ו וכלא איהו, א"ל קב"ה וכי אנא קטיל בני נשא, הנגלו לך שערי מות ושערי צלמות תראה, כמה תרעין אינון פתיחן בההוא סטרא, ומותא שלטא עלייהו, וכלהו סתימין מבני נשא, (ס"א ולא יכלין לאסתמרא מנייהו בגין דאינון סתימין מבני נשא) ולא ידעין אינון שערים. ושערי צלמות תראה, מאן אינון שערי מות ומאן אינון שערי צלמות, אלא מות וצלמות כחדא אינון וזווגא חדא אינון, מות הא אתמר דא מלאך המות והא אוקמוה, צלמות צל מות, האי איהו מאן דרכיב עליה, ואיהו צלא דיליה ותוקפא דיליה, לאזדווגא כחדא בקשורא חד ואינון חד, וכל אינון דרגין דנפקי מנייהו ומתקשרן בהו, אינון שערים דלהון, כמה דלעילא כמה דאת אמר (תהלים כד ט) שאו שערים ראשיכם וגו', ואלין (אינון שערים) איקרו נהרין ונחלין שית סטרין דעלמא, אוף הכי אינון שערי מות ושערי צלמות מסטרא אחרא, דרגין ידיען דשלטין בעלמא שערי מות ושערי צלמות, דא נוקבא ודא דכורא ותרוייהו כחדא. ועל דא אמר קב"ה ליה לאיוב, בגין כל אינון מלין דאיהו אמר (איוב ז ט) כלה ענן וילך כן יורד שאול לא יעלה, וכל אינון שאר מלין, אמר קב"ה הנגלו לך שערי מות, למנדע דהא כלהו ברשותי, וכלהו זמינין לאתבערא מעלמא, דכתיב (ישעיה כה ח) בלע המות לנצח וגו'. תא חזי ויזכור אלהי"ם את רחל וישמע אליה אלהי"ם ויפתח את רחמה, תרי זמנין אלהי"ם אלהי"ם אמאי, אלא חד מעלמא דדכורא, וחד מעלמא דנוקבא, בגין דבמזלא תלייא מלתא, וכד אתערת רחל בשמא דא, דכתיב יוסף יהו"ה לי בן אחר, ידע יעקב דאיהי אתחזייא לאשלמא כלהו שבטין, ולא תתקיים בעלמא, בגין כך בעא למיזל ולא יכיל, וכד מטא זמנא דבנימן ערק ואזל ליה, בגין דבארעא אחרא לא ישתלם ביתא, לאתקשרא עלמא קדישא ביה, והיינו דכתיב (בראשית לא ג) ויאמר יהו"ה אל יעקב שוב אל ארץ אבותיך ולמולדתך ואהיה עמך, מאי ואהיה עמך, אלא אמר ליה עד הכא רחל הות עמך עקרא דביתא, מכאן ולהלאה אנא אהא עמך ואטול ביתא בהדך בתריסר שבטין, והיינו דכתיב (שם מח ז) ואני בבאי מפדן מתה עלי רחל, עלי הוה ובגיני הוה מלה דאתדחייא איהי, ואתיא דיורא אחרא ונטלא ביתא בגיני לדיירא עמי:
ויאמר נקבה שכרך עלי ואתנה, מאי נקבה, אמר רבי יצחק ההוא רשע אמר, אנא חמי דיעקב לא אסתכל אלא בנוקבי,