אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / כתבי מקובלים נוספים / רבי שמעון בר יוחאי / ספר הזוהר בארמית / חלק א / קסא
רבי שמעון בר יוחאי

קסא

א

ובגין כך יפלח לי, אמר נקבה שכרך, הא נקבה דאיהו שכרך כד בקדמיתא, ואתנה, אימא מאן נקבה אסתכלת בה ואתנה, ופלח לי בגינה, ויאמר יעקב לא תתן לי מאומה, אמר יעקב, חלילה, דהא אנא כל מה דעבידנא, לשם יקרא דמלכא קדישא עבידנא, (ס"א ולא לכסופא דגרמאי), ועל דא לא תתן לי מאומה, דהא לאו דעתאי בהאי, אלא אם תעשה לי (את) הדבר הזה וגו':

ויסר ביום ההוא את התישים, רבי אלעזר פתח ואמר (תהלים טו א) יהו"ה מי יגור באהלך וגו', הא אוקימנא ואוקמוה חברייא, הולך תמים דא אברהם, דכד אתגזר תמים אקרי, ופועל צדק דא יצחק, ודובר אמת דא יעקב, ודאי יעקב באמת אתדבק, אי הוא באמת אתדבק מאי טעמא עבד עם לבן כגוונא דא, אלא יעקב בחין שעתא דמזליה הוה, דשרי ליה לאינש למבחן שעתיה עד לא יתוב לארעיה, ואי מזליה קאים במה דעביד שפיר, ואי לאו לא יושיט רגלוי עד דיסלק (ס"א דקאים במה דעביד) לגביה. תא חזי כתיב, וענתה בי צדקתי ביום מחר וגו', דהא איהו לא עבד בגין דיטול מדיליה למגנא, אלא כלא בקושטא ושלימו דרעותא, ולא עוד אלא דאיהו נטיל רשו מלבן, ועל דא כתיב נחשתי ויברכני יהו"ה בגללך, כמה חרשין וזינין עבד לבן ובחין מזליה בגיניה דיעקב, והוה אשכח בגיניה דיעקב, מאה עאנא כל ירחא, ומאה אמרין, ומאה עזין, יתיר על עאניה. רבי אבא אמר, אלף עאנין ואלף אמרין ואלף עזין, הוה מייתי ליה יעקב יתיר בכל ירחא וירחא, הה"ד כי מעט אשר היה לך לפני ויפרוץ לרוב, ויברך יהו"ה אותך לרגלי, וברכתא דלעילא לאו איהו פחות מאלף מכל זינא וזינא, מעאנין אלף אשתכח, מאמרין אלף אשתכח, מעזין אלף אשתכח, על כל מה דשריא ברכתא דלעילא לא פחות מאלף, עד דבגיניה דיעקב אסתלק לבן לכמה עותרא, וכד בעא יעקב לנטלא אגריה, לא אשכח אלא עשרה מכל זינא וזינא, ויעקב חשיב ליה לעותרא סגי, חמי כמה נטיל מדיליה ממה דהוה יהיב איהו בזכותיה ללבן, וכל דא דסליק ביה יעקב, לא הוה אלא בזרוע דאינון מקלות דשוי לגבי ענא. תא חזי כמה טרח ההוא שלימא דיעקב אבתריה דלבן, כתיב וישם דרך שלשת ימים וגו', והוה אייתי ליה כל האי עותרא, ועם כל דא לא בעא לבן דיהא אגריה דיעקב הכי, אלא נטל עשרה מן דא ועשרה מן דא ויהב ליה בידא דבניה, ואמר ליה טול הני, ואי יולידו כמה דאמרת בהאי גוונא יהא אגרך, הה"ד ותחלף את משכורתי עשרת מונים, (ובהני) עשרה מן דא ועשרה מן דא, וכתיב ואביכן התל בי והחליף את משכורתי עשרת מונים, (ובהני עשרה) אשתדל בתר קב"ה וברכיה, ומכל מה דשוי לבן עמיה דיעקב, אהדר במלוליה, ונטיל מיעקב כלא, עד דקב"ה חס עליה ונטל מדיליה בזרוע. אמר רבי אלעזר, כל הני קראי לאחזאה חכמתא קא אתיין, דתנינן, מלין דלעילא, מנהון תליין בעובדא, ומנהון במלולא, ומנהון ברעותא דלבא, ומאן דבעי לאמשכא ברכאן בצלותא, במלולא ורעותא, ומנהון דלא בצלותא אלא בעובדא תליין. תא חזי יעקב שלים כל מה דעבד בחכמתא עביד, כתיב ויצג את המקלות אשר פצל ברהטים בשקתות המים, כלא בחכמתא, לאמשכא ברכאן ממבועא דכלא, לכלהו דרגין עלאין דאינון חולקיה ועדביה. את המקלות, מאן מקלות, אלין דרגין דאינון בי דינא, אשר פצל, דאעבר מנהון דינא, ברהטים, היינו דכתיב (שיר ז ו) מלך אסור ברהטים, דהא מההוא מלך אתיין ברכאן לכלהו עלמין. דבר אחר

 

ב

זהר:

מלך אסור ברהטים, מלך דא אסור וקשור באינון רהטין עלאין, דמנייהו אשתקיין כלא, (נ"א אתמשכן ברכאן לכולא) ממלך עלאה, בשקתות המים (ס"א דמתמן אשתקיין כולא שקתות המים), אלין אינון נחלין, דנפקין ואתיין עד דמטו לאתר דמתכנשי תמן, אשר תבאנה הצאן לשתות, כמה דאת אמר (תהלים קד יא) ישקו כל חיתו שדי ישברו פראים צמאם, ובההוא אתר דמתכנשי תמן מיא, כלהו אתיין לאשקאה מניה. ויחמנה, מאי ויחמנה, תא חזי בשעתא דרוח צפון נשיב, מיין גלידין ולא נגדין לבר, ולא אשתקיין, בגין דדינא תליא, וקרירו דצפון גליד מיא, וכד אתער רוח דרום, מתחממי מיא ואתעבר גלידו דלהון ונגדין, כדין אתשקיין כלא, בגין דחמימו דדרום שראן מיא, וכלהו מתחממי וחדאן למשתי, מההוא קרירו דצפון דהוה לון בקדמיתא, הה"ד ויחמנה. ויחמנה, והא כתיב ויחמו, אלא דאינון כלהו נוקבי, ועל דא אתכוון יעקב למעבד עובדא בחכמתא, ודא הוא דכתיב:

ויקח לו יעקב מקל לבנה לח וגו'. פתח (נ"א רבי אלעזר) ואמר, (שם קלה ד) כי יעקב בחר לו יה ישראל לסגולתו, תא חזי כי יעקב בחר לו יה, עד כאן לא ידענא מאן בריר למאן, אי קב"ה בריר ליה ליעקב, אי יעקב בריר ליה לקב"ה, אלא ממה דגלי קרא ידענא דקב"ה נטיל ליה ליעקב לעדביה, דכתיב (דברים לב ט) כי חלק יהו"ה עמו יעקב חבל נחלתו. תא חזי הכי נמי יעקב בירר אחסנתיה ועדביה לחולקיה, וסליק לעילא מכל דרגין, ונטיל ליה לעדביה מקל לבנה לח, היינו דרגא חוורא דסטר ימינא, ולוז וערמון, היינו דרגא סומקא דסטר שמאלא, ויפצל בהן פצלות לבנות, דאעבר דינא מן דא ואתחבר ליה בימינא, והוא עאל בינייהו, ונטיל לון כחדא, ואתעביד כלא חד בתרי גווני, ועם כל דא מחשוף הלבן, דיתגלי חוורא על סומקא. וכל דא למאי, לאמשכא לדרגא דא דעדביה ברכאן ממבועא דכלא (נ"א דנחלא), ולשואה לדרגא דא דאיהו תלתא כחדא, ברהטים בשקתות המים, כמה דאוקימנא, וכדין בעובדא דא דחכמתא, נגדין ברכאן לתתא, ומתשקיין (נ"א ומתברכאן) כלהו עלמין, ושריין עליה ברכאן כמה דאוקמוה, דכתיב (בראשית מט כז) בבקר יאכל עד וגו', ולבתר מכאן ולערב יחלק שלל:

סתרי תורה:

ויקח לו יעקב מקל לבנה וגו', מתניתין רעותא דעובדא, קטרי דמהימנותא, קל קלא דקליא אתער מעילא לתתא, אנן פתיחין עיינין הוינן, גלגלא אסחר מעילא לכמה סטרין, קל נעימותא אתער, אתערו ניימין דמיכין דשינתא בחוריהון, ולא ידעי ולא מסתכלן ולא חמאן, אטימין אודנין כבדין דלבא, ניימין ולא ידעין. אורייתא קיימא קמייהו, ולא משגיחין, ולא ידעי במה מסתכלן, חמאן ולא חמאן, אורייתא רמאת קלין, אסתכלו טפשין, פתחו עיינין ותנדעון, לית מאן דישגח, ולית מאן דירכין אודניה, עד מה תהוון בגו חשוכא דרעותייכו, אסתכלו למנדע, ויתגלי לכון נהורא דנהיר. בזמנא דיעקב שלימא, מגו עאקו דארעא ורשו אחרא, בגו דרגין נוכראין, דחה לכלהו, ובריר חולק עדביה ואחסנתיה, נהורא מגו חשוכא, חכמתא מגו טפשותא, ואוקיר ליה למאריה כד הוה קאים בגו רשותא דאל זר, על דא כתיב (ישעיה כט כב) לא עתה יבוש יעקב ולא עתה פניו יחורו:

תוספתא:

קוטרא דקוטרא דכיא, הוה סליק לגו לגו, עד לא אשכח אתר בית מותבא, ההוא אתר לאו אתר, לא אשתכח לעילא ותתא, מכלא אתאביד, אבדון הוי מכלא, אבדון דכורא סמא"ל, דנפק מהתוכא דתוקפא דיצחק אבדון, ומות נוקבא דיליה, נחש קדמאה אשת זנונים. דכתיב (משלי ה ה) רגליה יורדות מות. ואלין תרין אבדון ומות, שמעו תוקפא דהורמנו דמלכא, רזא וסתרא סתימא (נ"א טמירא) עלאה, אתאביד (נ"א טמיר) מכלא, אתאביד (נ"א טמיר):

חזרה לראש הדף
Site location tree