קסב

א

זהר:

לאתברכא כלהו עלמין לתתא, ויעקב נטל חולקיה מאינון ברכאן דשריין עליה לתתא, בגין דאיהו חולקיה ועדבא דקב"ה. רבי ייסא זוטא הוה שכיח קמיה דרבי שמעון, א"ל האי דכתיב (משלי י ו) ברכות לראש צדיק, לצדיק מבעי ליה, מאי לראש צדיק, א"ל ראש צדיק, דא היא עטרה קדישא ואוקמוה. תו ראש צדיק דא יעקב, דאיהו נטיל ברכאן ונגיד לון לצדיק, ומתמן אזדריקו לכל עיבר, ומתברכן כלהו עלמין. אבל הא אוקימנא, ברכות לראש צדיק, (ראש) צדיק אקרי ההוא אתר (ד"א ל"ג רישא) דברית, דמניה נפקין מבועין, לבר נוקבא דקיסטא דחמרא נפיק מניה, איהו רישא, כך ראש צדיק, ההוא אתר כד זריק מבועין לנוקבא אקרי ראש צדיק, צדיק איהו ראש (נ"א רישא לכל ברכאן), בגין דכל ברכאן ביה שריין. תו ההוא בר נש דזכי למנטר את קיימא קדישא, ועביד פקודי דאורייתא, צדיק אקרי, ומרישיה ועד רגלוי הכי אקרי, וכד ברכאן נגדין לעלמא, שריין על רישיה, ומניה קיימי ברכאן לעלמא, בבנין קדישין זכאין דאוקים. רבי ייסא תו שאיל ואמר, כתיב (תהלים לז כה) נער הייתי גם זקנתי וגו', האי קרא אוקמוה דשרו דעלמא אמרו, איהו אמרו בחכמתא יתיר ממה דחשבין בני נשא, א"ל ברי יאות הוא, דהא ביחודא קדישא אתמר, נער הייתי גם זקנתי, והכי הוא, ולא ראיתי צדיק נעזב, דא הוא שבחא דיחודא, דלא אשתכח יום בלא לילה, דהא לילה ביה אשתכח תדירא, וצדיק אחיד לעילא ואחיד לתתא, וזרעו מבקש לחם, מאי הוא, אלא בשעתא דזריק ואתנגיד זרעא, לא תבע לנוקבא, דהא בהדיה שריא, דלא אתפרשא מניה לעלמין, וזמינא היא לגביה, דהא זרעא לא נגיד אלא בשעתא דנוקבא זמינא:

סתרי תורה:

ויקח לו יעקב, בריר ליה לחולקיה לעדביה, מקל לבנה לח סטרא דימינא גוון חוור, לח סטרא דמים איהו, ולוז דא סטרא דשמאלא סומקא כוורדא, וערמון כליל דא בדא, וכלהו אחיד ימינא חוורא בגווניה וסלקא בהו, דכתיב מחשוף הלבן, דאף על גב דאחיד לתרין סטרין, נטל (ס"א נטה) חולקיה לסטר ימינא, ואגליף בכלא בהאי סטרא ובהאי סטרא, כדין אקרי גבר שלים, שלים בכלא. מה כתיב בתריה, והיה בכל יחם הצאן המקשרות ושם יעקב את המקלות וגו', סתרא דסתרין לחכימי לבא אתמסר, בגו משריין עלאין קדישין, אית דרגין עלאין אלין על אלין, אלין פנימאין ואלין לבר, אינון פנימאין מתקשרין במלכא קדישא, ומתקשרין בישראל בנין קדישין לקודשא בריך הוא, ואלין אקרון הצאן המקשרות, משריין דאינון מקשרות עילא ותתא. בשעתא דתיאובתא דלהון לגבי זוהרא עלאה דלעילא עמודא דאמצעיתא, יעקב שלימא נטל אינון מקלות תפלין דרישא, ברהטים אתר ודוכתא לדיורי תפילין, ומהכא נטלי נהורא וזיווא כל חילין ומשריין עלאין, אינון דמתקשרן לעילא ומתקשרן לתתא, כיון דאינון נטלין מגו רהטין שקתות המים, כדין אינון הוו מקורין ומבועין לנחתא לתתא ולמיהב לכולא. ובגין כך אפריש יעקב בין דרגין עלאין קדישין, לדרגין אחרנין דשאר עממין, כמה דאת אמר וישת לו עדרים לבדו ולא שתם על צאן לבן, עדרים אפריש ליה:

תוספתא:

מרעיונין (נ"א מעיינין) והרהורין, מאן דאתמשך בתר אלין אתאביד מכלא, כולא בהפוכא דא מן דא. טבוהי דגבר שלים כיעקב דסליק, ולא אתחשכו עיינין בהאי תננא, וזכה לאתקרבא באמת, חותמא דמלכא קדישא. תא חזי טמירא עלאה מכלא מניה נפק את י' נקודה עלאה, מהאי נקודה עלאה נפק כלא, אמשיך ואפיק ה' אמא עלאה דאשקי לכלא, מהאי נפיק ו', רזא דשית דאחיד לכל סטרין, דאיהו מקל לבנה לח ולוז וערמון, תרין דרועין דאחידן ביה, אלין נפקי ואחידו בה"א תתאה, לחברא משכנא כחד, ולמהוי חד, כדין תליסר מכילן הוו חד, וחוורא אתגליף על גוונין, וסליק על גוונין כלהו. הה"ד מחשוף הלבן וכדין אקרי (זכריה יד) יהו"ה אחד ושמו אחד, וכדין (תהלים כג א) יהו"ה רועי לא אחסר, וכתיב בנאות דשא ירביצני על מי מנוחות ינהלני, נפשי ישובב וגו':

ב

זהר:

ותיאובתא דתרוייהו כחדא בדבוקא חד דלא מתפרשן, ועל דא לא אצטריך למתבע עלה. א"ל ובזמנא דגלותא לאו הכי, א"ל זרעו כתיב, ולאו איהו, אימתי נפיק, כד נוקבא בדבוקא חד עם דכורא, ואי תימא לא ראיתי צדיק נעזב, בזמנא דגלותא מאי היא, אלא הא אחיד לעילא ולא נעזב לעלמין, בזמנא אחרא לא נעזב מנוקבא, אחיד לעילא ואחיד לתתא, אחיד לעילא בזמנא דגלותא, בזמנא אחרא אחיד לתרין סטרין לעילא ותתא, ולעולם אינו נעזב. כתיב ויתן אותם אלהי"ם ברקיע השמים, דא צדיק, ואף על גב דאתמר ברקיע השמים, אלא ברקיע השמים ודאי דאיהו סיומא דגופא. תא חזי, תרין רקיעין אינון, ואינון שירותא וסיומא, דא כגוונא דא, שירותא רקיעא תמינאה, ביה שקיעין כל ככביא זעירין ורברבין, ודא הוא רקיעא עלאה סתימאה דקאים כלא, ומניה נפיק כלא, ואיהו תמינאה מתתא לעילא, והוא שירותא לאפקא מניה כלא. כך איהו רקיעא תמינאה מעילא ותתא, דביה שקיעין כל ככבייא כל נהורין ובוצינין, והוא נטיל כלא, ודא סיומא דכלא. כמה דההוא רקיעא תמינאה דאיהו שירותא דכלא, תליין ביה כל נהורין ונטיל לון, ומניה נפקי, הכי נמי האי איהו רקיעא תמינאה, תליין ביה כל נהורין ונטיל לון, ומניה נפקו לכלהו עלמין, שירותא וסיומא בגוונא חד קיימי, ועל דא איהו נהר דנגיד ונפיק ולא פסקי מימוי לעלמין, כלא למהוי סיומא כשירותא, ובגין כך ויתן אותם אלהי"ם ברקיע השמים, ולמה להאיר על הארץ, ואף על גב דאתמר כלא, בגוונא חדא קיימי, ודא הוא ברירא דמלה, מה בין האי להאי, אלא דא אוקים וזן לעלמא עלאה דאיהו ביה, ולכל אינון סטרין עלאין, ודא אוקים וזן לעלמא תתאה, ולכל אינון סטרין תתאין. ואי תימא עלמא דלעילא מאן איהו, והא (איהו) ההוא רקיעא תמינאה עלאה סתימאה עלמא דלעילא איהו, והכי אקרי, דהא תרין עלמין נינהו כמה דאתמר, אלא איהו עלמא עלאה, וכל אינון דנפקי מניה על שמיה אקרון, ואינון דנפקי מעלמא תתאה על שמיה אקרון, וכל האי והאי כלא חד, בריך הוא לעלם ולעלמי עלמין. תא חזי (תהלים קד טז) ישבעו עצי יהו"ה ארזי לבנון אשר נטע, מאן לבנון, הא אוקמוה ואתמר האי קרא, (שם יז) אשר שם צפרים יקננו חסידה ברושים ביתה, אשר שם צפרים יקננו, באן אתר בלבנון, ואלין אינון תרין צפרים דקאמרן בכמה אתר:

סתרי תורה:

לגרמיה, דלא יהא ליה חולק בשאר עממין, כמה דאפריש ליה דרגי דמהימנותא לעילא לחולקיה ועדביה, הכי אצטריך לאפרשא דרגין דמשריין קדישין לתתא, לקשרא לון בהדיה, באינון היכלין דמטרוניתא, וכלהו רשימין ברשימו דמלכא עלאה, כמה דישראל רשימין לתתא בין כל שאר עממין, אוף דרגין דמשריין עלאין רשימין אינון לחולקיה לקודשא בריך הוא, בין כל שאר חילין ומשריין עלאין, ועל דא בריר יעקב אינון לחולקיה ועדביה, רשימין לחולקא (ברזא) דמהימנותא, (ס"א ובגין כך כתיב כי יעקב בחר לו יה ישראל לסגולתו, יה עלאה איהו בריר חולקיה ועדביה רזא דמהימנותא), אוף הכי קודשא בריך הוא בריר ליה מכל שאר חילין ומשריין דעלמא. משריין עלאין מתפרשאן אלין מאלין, בשעתא דזהרא דנורא בנהירו דשכינתא אתגליא, כל אינון דרגין אחרנין מתכספן, ומתעטפי מההוא זהרא, ולא יכלי לקרבא לגביה, וכל אינון תקונין (ס"א דרגין) קדישין דאינון תקונא דיליה, בשעתא דאתגליא ההוא זהרא מיד חדאן, וסלקן לאתקרבא בהדיה ולאתקשרא לגביה, ואיהי בהו אתתקנת, וסתרא דא והיה העטופים ללבן והקשורים ליעקב, ואצטריך לבררא ולאתפרשא דרגין קדישין לחולקיה, מאינון דרגין דשאר עמין, ובכלא אצטריך יעקב קדישא (ס"א בוכרא דקודשא בריך הוא לאתקרבא), ועל דא קודשא בריך הוא כתיב באורייתא מהימנותא דיליה, בגו סטרי (ס"א סתרי) מלין אלין, זכאה חולקיה: