קסו | חלק א | ספר הזוהר בארמית | רבי שמעון בר יוחאי | כתבי מקובלים נוספים | ספריית כתבי מקובלים -
אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / כתבי מקובלים נוספים / רבי שמעון בר יוחאי / ספר הזוהר בארמית / חלק א / קסו
רבי שמעון בר יוחאי

קסו

א

ויאמר יעקב כאשר ראם וגו', ומאינון מלאכין שדר ליה לעשו, הה"ד וישלח יעקב מלאכים, מלאכים ממש הוו ודאי. פתח רבי יצחק ואמר, כתיב (תהלים לד ח) חונה מלאך יהו"ה סביב ליראיו ויחלצם, הא אוקמוה, אבל באתר חד כתיב כי מלאכיו יצוה לך, מלאכיו סגיאין, והכא חד, דכתיב חונה מלאך יהו"ה סביב ליראיו ויחלצם, אלא כי מלאכיו יצוה לך, אלין שאר מלאכין, מלאך יהו"ה סביב דא שכינתא, כמה דאת אמר (שמות ג ב) וירא מלאך יהו"ה אליו בלבת אש מתוך הסנה, ובגין כך חונה מלאך יהו"ה סביב ליראיו, לאקפא ליה בכל סטרין, בגין לשזבא ליה, וכד שכינתא שריא בגויה דבר נש, כמה משריין קדישין כלהו אזדמנו לתמן. תא חזי כד דוד מלכא אשתזיב מאכיש מלך גת, כדין אמר האי, בגין דשכינתא סחרא ליה, ואשתזיב מנייהו מאכיש ומעמיה כל אינון דאתקיפו (נ"א דאקיפו) ביה, מה כתיב (ש"א כא יד) ויתהולל בידם, אמאי ויתהולל, וישתגע מבעי ליה, כמה דאת אמר (שם טז) כי הבאתם את זה להשתגע עלי, אלא אהדר על ההוא מלה דאמר דוד בקדמיתא, דכתיב (תהלים עג ג) כי קנאתי בהוללים וגו', א"ל קב"ה חייך עדיין אנת אצטריך להאי, כיון דעאל לבי אכיש ואתקיפו ביה, מה כתיב ויתהולל בידם, כאינון הוללים דקני בקדמיתא, וכדין אתיא שכינתא ושריא סחרניה דדוד. ואי תימא שכינתא לא שריא אלא באחסנתיה דאיהי ארעא קדישא, ודאי לא שריא בגין (דינקין) לינקא מנה, אבל לאגנא שריא, והכא כד אתא יעקב מבי לבן, כלהו משריין קדישין סחרן ליה ולא אשתאר בלחודוי. א"ר חזקיה, אי הכי (ס"א דכלהו משריין קדישין אתו בהדיה ושכינתא בהדיה), אמאי כתיב ויותר יעקב לבדו וגו', אמר רבי יהודה, בגין דאעיל גרמיה לסכנה, והוה חמי לההיא סכנה בעינוי, אינון אתפרשו מניה, וכדין אמר קטנתי מכל החסדים ומכל האמת, אלין אינון משריין קדישין דאתפרשו מניה. רבי יצחק אמר, בגין לשבקא ליה עם ההוא ממנא דעשו, דברשותא עלאה הוה אתי, ואלין אזלי למימר שירתא, דמטא זמנייהו לשבחא ליה לקב"ה בההיא שעתא, ולבתר אהדרו הה"ד קטנתי מכל החסדים ומכל האמת אשר עשית את עבדך וגו', ועתה הייתי לשני מחנות, מחנה שכינתא וכל ביתיה (ס"א מחנה חד הוה, דכתיב מחנה אלהי"ם זה), לשני מחנות, דהוה שלים מכל סטרין, מתרין חולקין חוור וסומק. רבי אלעזר אמר, הא אתמר ההוא ליליא שולטנותא דסטרא דעשו הוה בההיא שעתא, דהא כתיב (בראשית א יד) יהי מארת, חסר, ובגין כך ויותר יעקב לבדו, דאשתאר יעקב דאיהו שמשא בלחודוי, דאתכסיא סיהרא מן שמשא, ואף על גב דנטירו (ס"א ועכ"ד נטירו) דקב"ה לא אתעדי מניה מכל וכל, ועל דא לא יכול לו, דכתיב וירא כי לא יכול לו, אסתכל לימינא וחמא לאברהם, אסתכל לשמאלא וחמא ליצחק, אסתכל בגופא וחמא דאתכליל מסטרא דא ואתכליל מסטרא דא, כדין ויגע בכף ירכו, בחד עמודא דסמיך לגופא, דאיהו לבר מן גופא, ובגין כך חונה מלאך יהו"ה סביב ליראיו ויחלצם, אקיף ליה בכל סטרוי, בגין לשזבא ליה, וכד שרא שכינתא בגויה (ס"א לגביה) כמה חילין ומשריין אתו בהדיה, ומאינון מלאכין שדר לגביה דעשו:

וישלח יעקב מלאכים, אמר רבי אבא, וכי אמאי אתער איהו לגביה דעשו, וטב הוה ליה לאשתוקי מניה, אלא אמר יעקב, ידענא דעשו חייש ליה ליקרא דאבא, ולעלם לא ארגיז קמיה, והא ידענא הואיל ואבא קיים לא מסתפינא מניה, אבל השתא דאבא קאים בעינא לאתפייס עמיה, מיד וישלח יעקב מלאכים לפניו. וישלח יעקב מלאכים, רבי שמעון פתח ואמר, (משלי יב ט) טוב נקלה ועבד לו, ממתכבד וחסר לחם, האי קרא על יצר

 

ב

הרע אתמר, בגין דאיהו מקטרגא תדיר לגבי בני נשא, ויצר הרע איהו ארים לביה ורעותיה דבר נש בגאותא, ואזיל אבתריה מסלסל שעריה וברישיה, עד דאיהו אתגאי עליה ומשיך ליה לגיהנם, אבל טוב נקלה ההוא דלא אזיל אבתריה דיצר הרע, ולא אתגאי כלל, ומאיך רוחיה ולביה ורעותיה לגבי קב"ה, וכדין ההוא יצר הרע מתהפך לעבד לו, דלא יכיל לשלטאה עלוי, וההוא בר נש שליט עלוי, כמה דאת אמר (בראשית ד ז) ואתה תמשל בו. ממתכבד, כמה דאמרן דאיהו אוקיר גרמיה מסלסל בשעריה אתגאי ברוחיה, ואיהו חסר לחם, חסר מהימנותא, כמה דאת אמר (ויקרא כא כב) לחם אלהי"ו וגו', (שם ו) לחם אלהיהם הם מקריבים וגו'. דבר אחר, טוב נקלה (ועבד לו) דא יעקב, דמאיך רוחיה לגביה דעשו, בגין דלבתר ליהוי עבד לו וישלוט עלוי, ויתקיים ביה (בראשית כז כט) יעבדוך עמים וישתחוו לך לאומים וגו', ועדיין לא הוה זמניה כלל, אלא בגין דסליק ליה יעקב לבתר יומיא, ועל דא הוה מיד נקלה, ולבתר ההוא דאיהו מתכבד יהא עבד לו, ההוא דאיהו חסר לחם, יהא עבדא לההוא דיהבו ליה רוב דגן ותירוש. תא חזי, על דא בגין דידע יעקב דאצטריך ליה השתא אתהפך ליה נקלה, ויותר חכמה ועקימו עבד בדא, מכל מה דעבד לגביה דעשו, דאילו הוה ידע עשו חכמה דא, יקטיל ליה לגרמיה ולא ייתי לדא, אבל כלא עבד בחכמתא, ועליה אמרה חנה (ש"א ב י) יהו"ה יחתו מריביו וגו', ויתן עז למלכו וגו':

ויצו אותם לאמר כה תאמרון לאדני לעשו כה אמר עבדך יעקב, עם לבן גרתי ואחר עד עתה, מיד פתח יעקב לאתהפכא ליה לעבדא, בגין דלא יסתכל עשו באינון ברכאן דברכיה אבוי, דהא יעקב סליק לון לבתר כדקא אמרן. אמר רבי יהודה, מאי חמא יעקב דשדר ליה לעשו ואמר עם לבן גרתי, וכי מה עביד בשליחותיה דעשו (דאמר) מלה דא, אלא לבן הארמי קליה אזיל בעלמא דלא הוה בר נש דישתזיב מניה, דהוא הוה חרש בחרשין ורב בקוסמין, ואבוי דבעור הוה ובעור אבוי דבלעם, דכתיב (יהושע יג כב) בלעם בן בעור הקוסם, ולבן חכם בחרשין וקוסמין יתיר מכלהו, ועם כל דא לא יכיל ביעקב, ובעא לאובדא ליעקב בכמה זיינין, הה"ד (דברים כו ה) ארמי אובד אבי. אמר רבי אבא, כולי עלמא הוו ידעי, דלבן הוה רב חכימין וחרשין וקוסמין, ומאן דבעי לאובדא בחרשוי לא אשתזיב מניה, וכל מה דידע בלעם מניה הוה, וכתיב ביה בבלעם (במדבר כב ו) כי ידעתי את אשר תברך מבורך ואשר תאר יואר, וכולי עלמא הוו מסתפי מלבן ומחרשוי, ומלה קדמאה דשדר יעקב לעשו אמר עם לבן גרתי, ואי תימא דזעיר הוה ירח או שתא, לאו הכי אלא ואחר עד עתה, עשרין שנין אתאחרית עמיה, ואי תימא דלא סליק בידי כלום, ויהי לי שור וחמור, אינון תרין גזרי דינין, דכד מתחברן תרווייהו כחדא, לא מתחברן אלא לאבאשא עלמא, ובגין כך כתיב (דברים כב י) לא תחרוש בשור ובחמור יחדו. צאן ועבד ושפחה, אלין אינון כתרי תתאי דקטל קב"ה במצרים, (שמות יב כט) בכור בהמה, (שם) בכור השבי, (שם יא ה) בכור השפחה, הה"ד צאן ועבד ושפחה, מיד מסתפי הוה עשו ונפק לקדמותיה, ודחילו הוה ליה מיעקב, כמה דהוה ליה ליעקב מעשו. לבר נש דהוה אזיל בארחא, עד דהוה אזיל שמע על חד לסטים דהוה כמן בארחא, פגע ביה בר נש אחרא, א"ל ממאן אנת, א"ל מפלוני לגיון אנא, א"ל סטי לך מגבאי, דכל מאן דקריב בהדאי חד חויא אנא מייתי וקטיל ליה, אזל ההוא בר נש לההוא לגיון, א"ל חד בר נש אתי, וכל מאן די קריב בהדיה נשכיה חד חויא דהוא מייתי

חזרה לראש הדף
Site location tree