קעד
א
קב"ה יהו"ה שמיה איהו, דכתיב (ישעיה מב ח) אני יהו"ה הוא שמי, וחמינן דלזמנין אתקרי שמיה אלהי"ם, והוא דינא בכל אתר, אלא בזמנא דאסגיאו זכאין בעלמא, יהו"ה שמיה ואתקרי בשמא דרחמי, ובזמנא דאסגיאו חייבין בעלמא, אלהי"ם שמיה ואתקרי בשמא דאלהי"ם, כך בזמנא דיעקב לא הוה בין שנאין ולא הוה בארעא אחרא, קרי ליה ישראל, וכד הוה בין שנאין או בארעא אחרא קרי ליה יעקב. א"ל עדיין לא אתיישבא מלה, דכתיב לא יקרא, והא אנן קרינן ליה, ומאי דאמרת דכד הוה בין שנאין או בארעא אחרא קרי ליה יעקב, תא חזי כתיב (בראשית לז א) וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען, והא לא הוה בארעא אחרא, א"ל הא בקדמיתא אתמר, כמה דקב"ה לזמנין אתקרי יהו"ה ולזמנין אתקרי אלהי"ם, הכי נמי לזמנין אקרי ישראל ולזמנין אקרי יעקב, וכלא בדרגין ידיען, ומה דאתמר לא יקרא שמך עוד יעקב, לאתישבא בשמא דא. אמר ליה אי הכי, הא כתיב (שם יז ה) ולא יקרא עוד את שמך אברם, והיה שמך אברהם, אמר ליה התם כתיב והיה, על דא קיימא בההוא שמא, אבל הכא לא כתיב והיה, אלא כי אם ישראל יהיה שמך, ולא כתיב והיה שמך ישראל, ואפילו בזמנא חדא סגי ליה, כל שכן דלזמנין כך ולזמנין כך, וכד אתעטרו בנוי בכהני וליואי, ואסתלקו בדרגין עלאין, כדין אתעטר בשמא דא תדיר. עד דהוו אזלי, א"ל רבי יוסי לרבי אלעזר, הא אתמר דכד מיתת רחל נטלא ביתא מאן דאצטריך לאתתקנא בתריסר שבטין כדקא יאות, אמאי מיתת רחל מיד, א"ל למהוי שכינתא מתעטרא כדקא יאות, ולמהוי אם הבנים שמחה, וביה שריא (לעילא) לנטלא ביתא ולאתתקנא, ועל דא בנימן הוא תדיר במערב ולא בסטרא אחרא, וביה שריא לאתתקנא בתריסר שבטין, וביה שריא מלכותא דרקיעא לאשתמודעא בארעא. ורזא דא בכל שירותא דאתיא לאשתמודעא בקשיו איהו, ועל דא אית בה דינא דמותא, ומתמן אתישבת, הכא כד בעא לאתתקנא ולנטלא ביתא, אתעביד דינא ברחל, ובתר כן אתתקנת לאתישבא. כד בעא לאשתמודעא מלכותא בארעא, שריא בדינא, ולא אתישבת מלכותא בדוכתא כדקא יאות, עד דאתער דינא בשאול לפום עובדוי, ולבתר אתישבת מלכותא ואתתקנת. תא חזי כל שירותא תקיף ולבתר נייחא, בראש השנה שירותא תקיף, דכל עלמא אתדן כל חד וחד לפום עובדוי, ולבתר נייחא סליחה וכפורי, בגין דשירותא איהו משמאלא, ועל דא דינוי תקיפין, ולבתר אתער ימינא, ועל דא הוי נייחא. ולזמנא דאתי זמין קב"ה לאתערא בנייחא על שאר עמין עכו"ם, ולבתר יתתקף עלייהו בדינא קשיא, הדא הוא דכתיב (ישעיה מב יג) יהו"ה כגבור יצא כאיש מלחמות יעיר קנאה יריע אף יצריח על אויביו יתגבר, יהו"ה בקדמיתא דאיהו רחמי, ולבתר כגבור ולא גבור, ולבתר כאיש מלחמות ולא איש מלחמות, לבתר אתגלי תוקפא עלייהו, ויתתקף לשיצאה לון, דכתיב יריע אף יצריח על אויביו יתגבר, כתיב (זכריה יד ג) ויצא יהו"ה ונלחם בגוים ההם כיום הלחמו ביום קרב, וכתיב (ישעיה סג א) מי זה בא מאדום חמוץ בגדים מבצרה וגו':
ויהי בצאת נפשה כי מתה, ותקרא שמו בן אוני, ואביו קרא לו בנימן, רבי יהודה פתח ואמר, (נחום א ז) טוב ה' למעוז ביום צרה ויודע חוסי בו, זכאה חולקיה דבר נש דאתתקף ביה בקב"ה, בגין דתוקפא דקודשא בריך הוא איהו תוקפא, ואוקמוה טוב ה', כמה דאת אמר (תהלים קמה ט) טוב יהו"ה לכל, למעוז דא הוא תוקפא דאית ביה ישועות, דכתיב (שם כח ח) ומעוז
ב
ישועות משיחו הוא, ביום צרה, ביומא דעקו דעקין שאר עמין לישראל. תא חזי מה כתיב (משלי כד י) התרפית ביום צרה צר כחכה, מאי התרפית, מאן דאתרפי ידוי מקב"ה דלא לאתתקפא ביה, והיך יתתקף בר נש ביה בקב"ה, יתקיף באורייתא, דכל מאן דאתתקף באורייתא אתתקף באילנא דחיי, כביכול יהב תוקפא לכנסת ישראל לאתתקפא, ואי הוא יתרפי מאורייתא, מה כתיב התרפית, אי איהו אתרפי מן אורייתא, ביום צרה צר כחכה, ביומא דייתי ליה עקו, כביכול דחיק לה לשכינתא דאיהו חילא דעלמא. דבר אחר, צר כחכה, תא חזי בשעתא דבר נש אתרפי מאורייתא, ואזיל בארחא דלא כשרא, כמה בעלי דבבו זמינין ליה למהוי ליה קטיגורין ביומא דעקו, ואפילו נשמתיה דבר נש דאיהו חילא ותוקפא דיליה, איהו מארי דבבו לקבליה, דכתיב צר כחכה, בגין דאיהו צר לגביה. אמר רבי אבא, בשעתא דבר נש אזיל בארחי דאורייתא, וכל ארחוי מתתקנן כדקא יאות, כמה סניגורין קיימין עליה לאדכרא ליה לטב, פתח ואמר (איוב לג כג) אם יש עליו מלאך מליץ, אחד מני אלף, להגיד לאדם ישרו, ויחוננו ויאמר פדעהו מרדת שחת מצאתי כפר, הני קראי אית לאסתכלא בהו, וכי לא אתגלי כלא קמי קב"ה, דאיהו צריך למלאכא דיימא קמיה טב או ביש, אלא ודאי אצטריך, דכד אית ליה לבר נש סניגורין לאדכרא זכו דידיה קמיה, ולא אית ליה (לבר נש) קטיגורין, כדין ויחננו, ויאמר פדעהו מרדת שחת מצאתי כפר. תא חזי בהאי קרא תשכח ברירא דמלה, כתיב אם יש עליו מלאך, אי לא כתיב יתיר יאות הוה, אבל מלאך מליץ אחד מני אלף כתיב, ומאן איהו, דא הוא מלאך דממנא עמיה דבר נש בסטר שמאלא, דכתיב (תהלים צא ז) יפול מצדך אלף, ודא הוא סטרא דשמאלא, דכתיב בתריה ורבבה מימינך, אבל אחד מני אלף, דא הוא יצר הרע, דאיהו אחד מאינון (דאיהו) אלף דהוו לסטר שמאלא, בגין דאיהו סליק לעילא ונטיל רשו, ועל דא אי בר נש אזיל בארח קשוט, ההוא יצר הרע איהו עבד לו כמה דאתמר, דכתיב (משלי יב ט) טוב נקלה ועבד לו, כדין איהו סליק ואתעביד סניגורא, ואמר קמי קב"ה זכו עליה דבר נש, כדין קב"ה אמר פדעהו מרדת שחת. ועם כל דא לא אהדר בריקניא, בגין דאתיהיב ליה אחרא לשלטאה עלוי, וליטול נשמתיה מניה, בגין דאקדים חובוי דההוא בר נש, ואיהו כפר על האי, הדא הוא דכתיב מצאתי כפר למפדי ליה. דבר אחר מצאתי כפר, ההוא זכו דאמרת איהו עליה כפר, למפדי ליה דלא יחות לגיהנם ולא ימות, ועל דא מבעי ליה לבר נש למיהך בארח קשוט, ובגין דיהא ליה ההוא קטיגוריא סניגורא. כגוונא דא ישראל ביומא דכפורי, דיהבי ליה שעיר, ואתעסיקו בהדיה עד דאתהדר עבד להו, וסליק וסהיד סהדותא קמי קב"ה, ואתעביד להו סניגורא, ועל דא אמר שלמה (שם כה כא) אם רעב שנאך האכילהו לחם ואם צמא השקהו מים, ועל האי יצר הרע אתמר. ובגין דא ביום צרה, כד בר נש אתרפי מאורייתא, כביכול דחיק ליה קב"ה בהדיה דההוא יצר הרע, דאיהו אתעביד קטיגוריא, צר כחכה, צר כח כה, בגין דאתקרב קמיה לקטרגא ואתחלש חילא. תא חזי טוב יהו"ה למעוז ביום צרה, מאי ביום צרה, דא יעקב כד אתא עליה עשו לקטרגא ליה, ויודע חוסי בו, כד אתא עליה עקו דדינה, ותא חזי לית מקטרגא אשתכח עליה דבר נש אלא בזמנא דסכנה, ותא חזי בגין דיעקב אחר נדריה דנדיר קמי קודשא ב"ה, אתתקף דינא על ידא דמקטרגא דקטריג עליה דיעקב,