אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / כתבי מקובלים נוספים / רבי שמעון בר יוחאי / ספר הזוהר בארמית / חלק א / קעה
רבי שמעון בר יוחאי

קעה

א

ובעא דינא בשעתא דסכנה דהות רחל בה, אמר קמיה קב"ה, והא יעקב נדר נדריה ולא שלים, והא איהו תקיף מכלא, בעותרא ובבנין בכל מה דאצטריך, ולא שלים נדריה דנדר קמך, ולא נסבת עונשא מניה, מיד ותלד רחל ותקש בלדתה, מאי ותקש, דאתקשי דינא לעילא גבי מלאך המות, ואתענש יעקב בהאי, מאי טעמא, בגין דכתיב (משלי כב כז) ואם אין לך לשלם, למה יקח משכבך מתחתיך, ועל דא מיתת רחל, ואתמסר דינא על ידא דמלאך המות. ותא חזי, בשעתא דאתא עשו מה עבד, וישם את השפחות ואת ילדיהן ראשונה, ואת לאה וילדיה אחרונים, ואת רחל ואת יוסף אחרונים, מאי טעמא, בגין דדחיל עלה דרחל, דלא יסתכל ההוא רשע בשפירו דילה, ולא יקטרג ליה עלה, תו מה כתיב ותגשן השפחות הנה וילדיהן ותשתחוין, ותגש גם לאה וילדיה וישתחוו, נשין מקמי גוברין, אבל ברחל מה כתיב, ואחר נגש יוסף ורחל, יוסף מקמי אמיה, ואיהו חפא עלה, ועל דא כתיב (בראשית מט כב) בן פורת יוסף בן פורת עלי עין, דאסגי גופיה וחפא על אמיה, עלי עין, עלי עינא דההוא רשע, והכא אתענשת על ידא דיצר הרע דקטרג בשעתא דסכנה, ואתענש יעקב על נדרא דלא שלים, ודא קשיא ליה ליעקב מכל עקו דעברו עליה, ומנלן דבגיניה דיעקב הוה, דכתיב (שם מח ז) מתה עלי רחל, עלי ודאי, על דאחרית נדרי. רבי יוסי אמר, כתיב (משלי כז ב) קללת חנם לא תבא, ואוקמוה לו בוי"ו, דאי קללת צדיקא היא, אפילו דלא אתכון בה, כיון דנפקא מפומיה נטל לה ההוא יצר הרע וקטרג בה בשעתא דסכנה, יעקב אמר (בראשית לא לב) עם אשר תמצא את אלהיך לא יחיה, ואף על גב דאיהו לא הוה ידע, נטיל לה לההיא מלה ההוא שטן דאשתכח גבייהו תדיר בבני נשא, ועל דא תנינן לעולם לא יפתח בר נש פומיה לשטנא, בגין דנטיל ההיא מלה וקטרג בה לעילא ותתא, כל שכן מלה דחכם או מלה דצדיקא, ועל תרין אלין אתענשת רחל:

ויהי בצאת נפשה כי מתה, אמר רבי אבא, וכי כיון דאמר ויהי בצאת נפשה לא ידענא כי מתה, אלא אצטריך, בגין דלא אהדרת לגופא יתיר, ומיתת רחל מיתת גופא, בגין דאית בני נשא דנפקי נשמתייהו ואהדרן לאתרייהו, וכמה דאת אמר (ש"א ל יב) ותשב רוחו אליו, (בראשית מב כח) ויצא לבם, (שיר ה ז) נפשי יצאה בדברו, (מ"א יז יז) עד אשר לא נותרה בו נשמה, אבל האי נפקת נשמתה ולא אהדרת לאתרה ומיתת רחל, ותקרא שמו בן אוני, דקשיו דדינא דאתגזר עלה, ויעקב אהדר ליה וקשיר ליה לימינא, בגין דמערב אצטריך לקשרא ליה לימינא, ואף על גב דאיהו בן אוני סטרא דדינא קשיא, בן ימין איהו, דהא בימינא אתקשרת, ואתקברת בארחא כמה דאתמר, האי אתגליא מיתתה וקבורתה, אבל לאה לא אתגליא מיתתה וקבורתה, ואף על גב דהני ארבע אמהן רזא אית לון, והא אוקמוה. ויצב יעקב מצבה על קבורתה, אמר רבי יוסי, מאי טעמא, בגין דלא אתכסיא אתרה עד יומא דזמין קודשא בריך הוא לאחייא מתייא, כמה דאתמר עד היום, עד ההוא יומא ממש, רבי יהודה אמר, עד יומא דתהדר שכינתא בגלותהון דישראל בההוא אתר, כמה דאת אמר (ירמיה לא טו) ויש תקוה לאחריתך נאם יהו"ה ושבו בנים לגבולם, ודא אומאה דאומי לה קב"ה, וזמינין ישראל כד יתובון מן גלותא לקיימא על ההיא קבורה דרחל ולמבכי תמן, כמה דאיהי בכאת על גלותהון דישראל, ועל דא כתיב (שם ח) בבכי יבאו ובתחנונים אובילם וגו', וכתיב (שם טו) כי יש שכר לפעולתך, ובההיא

 

ב

שעתא זמינת רחל דאיהי בארחא למחדי בהו בישראל ועם שכינתא, ואוקמוה חברייא:

ויהי בשכון ישראל בארץ ההיא, וילך ראובן וישכב את בלהה פלגש אביו וישמע ישראל, ויהיו בני יעקב שנים עשר, רבי אלעזר אמר, ויהי בשכון ישראל בארץ ההיא, דהא לאה ורחל מיתו, ונטלא ביתא מאן דנטיל, וכי סלקא דעתך דראובן אזיל ושכיב בהדה דבלהה, אלא כל יומא דלאה ורחל שכינתא שרייא עלייהו, והשתא דמיתו שכינתא לא אתפרשת מן ביתא, ושריא בביתא במשכנא דבלהה, ואף על גב דשכינתא בעיא לנטלא ביתא כדקא יאות, אלמלא יעקב לא אשתכח בזווגא דכר ונוקבא, לא שריא שכינתא באתגליא בביתא, ועל דא קיימא שכינתא במשכנא דבלהה, ואתא ראובן, ובגין דחמא דבלהה ירתא אתרא דאמיה, אזל ובלבל ערסא, ועל דקיימא שכינתא עלה, כתיב ביה וישכב את בלהה. רבי ייסא אמר, דנאים על ההוא ערסא, ולא חייש ליקרא דשכינתא, ובגין כך לא אתפגים מחושבנא דשבטין, ואתא קרא ועביד חושבנא, בגין כך כתיב, בכור יעקב ראובן, ואיהו עבד רישא דכל שבטין. רבי יהודה פתח ואמר, (הושע יד י) כי ישרים דרכי יהו"ה וגו', כל ארחוי דקב"ה כלהו ישרים וארחוי קשוט, ובני עלמא לא ידעין, ולא משגיחין על מה אינון קיימין, ועל דא וצדיקים ילכו בם, בגין דאינון ידעין ארחוי דקב"ה ומשתדלי באורייתא, דכל מאן דאשתדל באורייתא איהו ידע ואזיל בהו, דלא סטי לימינא ולשמאלא, ופושעים יכשלו בם, אלין אינון חייבין דלא משתדלי באורייתא, ולא מסתכלן בארחוי דקב"ה, ולא ידעין לאן אורחי אזלין, ובגין דלא ידעי לאסתכלא, ולא משתדלי באורייתא, אינון כשלי בהו באינון ארחוי בהאי עלמא ובעלמא דאתי. תא חזי כל בר נש דאשתדל באורייתא, כד נפיק מהאי עלמא, נשמתיה סלקא באינון ארחין ושבילין (דאינון באורייתא) דאורייתא, ואינון ארחין ושבילין דאורייתא ידיען אינון, ואינון דידעי ארחוי דאורייתא בהאי עלמא, יהכון בהו בההוא עלמא כד יפקון מהאי עלמא, ואי לא אשתדלו באורייתא בהאי עלמא, ולא ידעין ארחין ושבילין, כד יפקון מהאי עלמא לא ינדעון למיהך באינון ארחין ושבילין וכשלין בהון, כדין יהך בארחין אחרנין דלאו אינון ארחין דאורייתא, ויתערון ליה בכמה דינין ואתענש בהו. ומאן דאשתדל באורייתא, מה כתיב (משלי ו כב) בשכבך תשמור עליך, והקיצות היא תשיחך, בשכבך בקברא אורייתא תצור עליך מדינא דההוא עלמא, והקיצות, כד קב"ה יתער רוחין ונשמתין לאחייא מתייא, כדין היא תשיחך, היא תהא סניגוריא על גופא, בגין דיקומון אינון גופין דאשתדלו באורייתא כדקא יאות, ואלין אינון דיקומון בקדמיתא לחיי עלמא, כמה דאת אמר (דניאל יב ב) ורבים מישני אדמת עפר יקיצו, אלה לחיי עולם וגו', ואלין אינון לחיי עולם, בגין דאתעסקו בחיי עולם דאיהי אורייתא. ותא חזי, כל אינון דאשתדלו באורייתא, ההוא גופא יתקיים, ואורייתא תגין עליה, מאי טעמא בגין דבההיא שעתא יתער קב"ה, חד רוחא דכליל מארבע רוחין, וההוא רוחא דכליל מארבע רוחין אזדמן לכל אינון דאשתדלו באורייתא, לאחייא לון בהאי רוחא בגין דיתקיים לעלמין. ואי תימא הא כתיב, (יחזקאל לז ט) מארבע רוחות באי הרוח, אמאי לא אתקיימו, דהא כלהו מיתו כמלקדמין, תא חזי ההוא זמנא דאוקים קב"ה על ידא דיחזקאל אינון מתייא, ההוא (זמני דאתא) רוחא אף על גב דהוה מארבע רוחייא, לא נחית לקיימא לון בקיומא, אלא לאחזאה דזמין קב"ה לאחייא מתייא בההוא גוונא, ולקיימא לון ברוחא

חזרה לראש הדף
Site location tree