קפג
א
ולשכינתא דאתגליא בינייהו, ואף על גב דאתגזירת גזרה, ואוקמוה דבגין כתנת פסים דעבד ליה יתיר, מה כתיב ויראו אחיו:
ויחלום יוסף חלום וגו', רבי חייא פתח ואמר, (במדבר יב ו) ויאמר שמעו נא דברי, אם יהיה נביאכם, יהו"ה במראה אליו אתודע, בחלום אדבר בו, תא חזי כמה דרגין לדרגין עבד קב"ה, וכלהו קיימי דא על דא דרגא על דרגא, דא לעילא מן דא, וכלהו ינקין אלין מן אלין כדקא חזי לון, ואלין מימינא ואלין משמאלא, וכלהו אתמנן אלין על אלין כלא כדקא יאות. תא חזי כל נביאי דעלמא כלהו ינקי מסטרא חדא, מגו תרין דרגין ידיען, ואינון דרגין הוו אתחזיין בגו אספקלריא דלא נהרא, דכתיב במראה אליו אתודע, מאן הוא מראה כמה דאתמר (ד"א ל"ג דמראה) חיזו דכל גוונן אתחזיין בגווה, ודא היא אספקלריא דלא נהרא. בחלום אדבר בו, דא הוא חד משתין בנבואה כמה דאוקמוה, ואיהו דרגא שתיתאה מההוא דרגא דנבואה, ואיהו דרגא דגבריאל דממנא על חלמא והא אתמר. תא חזי כל חלמא דאיהו כדקא יאות מהאי דרגא קא אתיא, ועל דא לית לך חלמא דלא יתערבון עמיה מלין כדיבין כמה דאוקימנא, ובגין כך מנייהו קשוט ומנייהו כדיבן, ולית לך חלמא דלא אית ביה מהאי גיסא ומהאי גיסא, ובגין דאית ביה בחלמא כלא כדאמרן, כל חלמין דעלמא אזלין בתר פשרא דפומא, ואוקמוה דכתיב (בראשית מא יג) ויהי כאשר פתר לנו כן היה, מאי טעמא, בגין דאית ביה בחלמא כדיבו וקשוט, ומלה שלטא על כלא, ובגין כך בעי חלמא פשרא טבא, רבי יהודה אמר, בגין דכל חלמא מדרגא דלתתא איהו, ודבור שלטא עליה, בגין כך כל חלמא אזלא בתר פשרא. פתח ואמר, (איוב לג טו) בחלום חזיון לילה בנפול תרדמה על אנשים בתנומות עלי משכב, (שם טז) אז יגלה אזן אנשים ובמוסרם יחתום, תא חזי כד סליק בר נש לערסיה, מבעי ליה לאמלכא עליה מלכותא דשמיא בקדמיתא, ולבתר יימא חד פסוקא דרחמי, ואוקמוה חברייא, בגין דהא כד בר נש נאים על ערסיה, הא נשמתיה נפקא מניה, ואזלא ושטיא לעילא כל חד וחד כפום ארחיה, והכי סליקת כמה דאתמר. מה כתיב בחלום חזיון לילה, כד בני נשא שכבי בערסייהו ניימין, ונשמתא נפקת מנייהו, הה"ד בתנומות עלי משכב, אז יגלה אזן אנשים, וכדין קב"ה אודע לה לנשמתא, בההוא דרגא דקיימא על חלמא, אינון מלין דזמינין למיתי על עלמא, או אינון מלין כפום אינון הרהורין דליביה, בגין דבר נש נטיל ארחא דתוכחי דעלמא, בגין דהא לא מודעין ליה לבר נש בעוד דאיהו קאים בתוקפא דגופא (נ"א דרוחא) כדקאמרן, אלא מלאכא אודע לנשמתא, ונשמתא לבר נש, וההוא חלמא איהו מלעילא, כד נשמתין נפקין מגופין וסלקין, כל חד וחד כפום ארחיה. וכמה דרגין על דרגין ברזא דחלמא, כלהו ברזא דחכמתא, ותא חזי, חלום דרגא חדא, מראה דרגא חדא, נבואה דרגא חדא, וכלהו דרגין לדרגין אלין על אלין. ויחלום יוסף חלום ויגד לאחיו ויוסיפו עוד שנא אותו על חלומותיו, מהכא דלא מבעי ליה לבר נש למימר חלמיה בר לההוא בר נש דרחים ליה, ואי לאו איהו גרים ליה, דאי ההוא חלמא מתהפך לגוונא אחרא איהו גרים לסלקא, תא חזי, דיוסף איהו אמר חלמא לאחוהי, ועל דא גרמו ליה לסלקא חלמיה תרין ועשרין שנין דאתעכב, רבי יוסי אמר מנלן, דכתיב ויוסיפו עוד שנא אותו, מאי שנא אותו, דגרמו ליה קטרוגין בדא. מה כתיב ויאמר אליהם שמעו נא החלום הזה
ב
אשר חלמתי, דבעא מנייהו דישמעון ליה, ואיהו אודע להו ההוא חלמא, דאלמלא אינון דאהפכו ליה לגוונא אחרא, הכי אתקיים, ואינון אתיבו ואמרו, המלוך תמלוך עלינו אם משול תמשול בנו, מיד אמרו ליה פשרא דחלמא וגזרו גזרה, ובגין כך ויוסיפו עוד שנא אותו. רבי חייא ורבי יוסי הוו שכיחי קמיה דרבי שמעון, אמר רבי חייא, הא תנינן חלמא דלא אתפשר כאגרתא דלא מתקריא, אי בגין דאתקיים ואיהו לא ידע, או דלא אתקיים כלל, אמר ליה, אתקיים ולא אתיידע, דהא ההוא חלמא חילא תליא עליה, ואיהו לא אתידע, ולא ידיע אי אתקיים אי לא אתקיים. ולית לך מלה בעלמא דעד לא ייתי לעלמא דלאו איהי תלייא בחלמא או על ידא דכרוזא, דהא אתמר דכל מלה ומלה עד לא ייתי לעלמא מכרזי עליה ברקיע, ומתמן אתפשט בעלמא, ואתיהיב על ידא דכרוזא, וכלא בגין דכתיב (עמוס ג ז) כי לא יעשה יהו"ה אלהי"ם דבר כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים, בזמנא דנביאים אשתכחו בעלמא, ואי לאו אף על גב דנבואה לא שריא, חכימי עדיפי מנביאים, ואי לא, אתיהיב בחלמא, ואי לאו, בצפרי שמיא משתכחי מלה, והא אוקמוה:
וילכו אחיו לרעות את צאן אביהם בשכם, רבי שמעון אמר, לרעות צאן אביהם מבעי ליה, מאי א"ת נקוד מלעילא, לאסגאה עמהון שכינתא דאיהי עמהון שרייא, בגין דאינון הוו עשרה, דהא יוסף לא הוה עמהון, ובנימן הוה זעיר בביתא, ובגין כך אינון הוו עשרה, וכד אזלו הות שכינתא בינייהו, ועל דא נקוד מלעילא. ובגין כך בזמנא דזבינו ליה ליוסף, אשתתפו כלהו בהדי שכינתא, ואשתיפו לה בהדייהו כד עבידו אומאה, ועד דאתגלייא מלה דיוסף, לא שריא שכינתא עליה דיעקב, ואי תימא דשכינתא לא אשתכחת עמהון, תא חזי דכתיב (תהלים קכב ד) ששם עלו שבטים שבטי יה עדות לישראל להודות לשם יהו"ה, כלהו צדיקי וחסידי, קיומא דכל עלמא, קיומא אינון לעילא ותתא. פתח ואמר, (שם א) שמחתי באומרים לי בית יהו"ה נלך, האי קרא אוקמוה, דדוד הוה עם לביה למבני ביתא, כמה דאת אמר (מ"א ח יז) ויהי עם לבב דוד אבי לבנות בית לשם יהו"ה וגו', ולבתר מה כתיב (שם יט) רק אתה לא תבנה הבית, כי אם בנך היוצא מחלציך הוא יבנה הבית לשמי, וכל ישראל הוו ידעי דא, והוו אמרי אימתי ימות דוד, ויקום שלמה בריה ויבנה ביתא, וכדין עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלם, כדין ניסק ונקריב תמן קרבנין, ועם כל דא אף על גב דהוו אמרי אימתי ימות סבא דא, כדין שמחתי, וחדוה הוה לי בגין ברי, דהוו אמרי דברי יקום תחותי למגמר פקודא למבני ביתא, כדין שרי ושבח לה, ואמר ירושלם הבנויה כעיר שחברה לה יחדו. תנן עבד קודשא בריך הוא ירושלם לתתא כגוונא דלעילא, ודא מתתקנא (דא) לקבל דא, דכתיב (שמות טו יז) מכון לשבתך פעלת יהו"ה, הבנויה, דזמין קב"ה לנחתא לה לירושלם דלעילא כדקא יאות, ובגין כך הבנויה, שחברה לה יחדו, והא אוקמוה, שחברה, שחברו מבעי ליה. אלא דאתחברת אמא בברתא והוו כחדא, ואוקמוה ואתמר. ששם עלו שבטים, אלין אינון קיומא דעלמא, ותקונא דעלמא תתאה, ולא תימא דעלמא תתאה בלחודוי, אלא אפילו דעלמא עלאה, דכתיב שבטי יה עדות לישראל, לישראל דייקא, בגין דאינון קיומא לתתא, סהדותא אינון לעילא, וכלא להודות לשם יהו"ה, לאודאה שמיה דקב"ה לכל סטרין, דכתיב להודות לשם יהו"ה:
וימצאהו איש והנה תועה בשדה וישאלהו האיש לאמר מה תבקש,