אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / כתבי מקובלים נוספים / רבי שמעון בר יוחאי / ספר הזוהר בארמית / חלק א / קפד
רבי שמעון בר יוחאי

קפד

א

מה כתיב לעילא, ויאמר ישראל אל יוסף הלא אחיך רועים בשכם לכה ואשלחך אליהם, וכי יעקב שלימא דהוה רחים ליה ליוסף מכל בנוי, והוה ידע דכל אחוי הוו שנאין ליה, אמאי שדר ליה לגבייהו, אלא איהו לא חשיד עלייהו, דהוה ידע דכלהו הוו זכאין, ולא חשיד לון, אלא גרים קב"ה כל דא, בגין לקיימא גזרה דגזר בין הבתרים. אשכחנא בספרי קדמאי, דבעיין אלין בני יעקב לשלטאה עלוי עד לא יחות למצרים, דאילו הוא יחות למצרים ואינון לא שלטו ביה בקדמיתא, יכלי מצראי לשלטאה לעלמין עלייהו דישראל, ואתקיימא ביה ביוסף דאזדבן לעבדא ואינון שלטו עלוי, ואף על גב דיוסף הוה מלכא לבתר, מצראי הוו עבדין ליה, אשתכחו ישראל דשלטו על כלהו. תא חזי דיוסף דאיהו ברית עלאה, כל זמנא דאתקיים ברית, שכינתא אתקיים בהדייהו דישראל בשלם כדקא יאות, כיון דאסתלק יוסף ברית עלאה מעלמא, כדין ברית שכינתא וישראל כלהו בגלותא נפקו, והא אוקימנא דכתיב (שמות א ח) ויקם מלך חדש על מצרים אשר לא ידע את יוסף, וכלא הוה מעם קב"ה כדקא יאות. תא חזי, וימצאהו איש, דא גבריאל, ואוקמוה כתיב הכא וימצאהו איש, וכתיב התם (דניאל ט כא) והאיש גבריאל אשר ראיתי בחזון בתחלה, והנה תועה, בכלא תועה, דאבטח על אחוי, דהוה מתבע אחוה דלהון ולא אשכח, ותבע להו ולא אשכח, ועל דא תועה בכלא, ועל דא וישאלהו האיש לאמר מה תבקש:

ויאמר את אחי אנכי מבקש וגו', ויאמר האיש נסעו מזה וגו'. רבי יהודה פתח (שיר ח א) מי יתנך כאח לי יונק שדי אמי אמצאך בחוץ אשקך גם לא יבוזו לי, האי קרא אוקמוה חבריא, אבל האי קרא כנסת ישראל אמרו למלכא דשלמא דיליה, מי יתנך כאח לי, כיוסף על אחוי דאמר (בראשית נ כא) ועתה אל תיראו אנכי אכלכל אתכם ואת טפכם, יהב לון מזונא וזן להו בכפנא, בגין כך מי יתנך כאח לי. דבר אחר מי יתנך כאח לי, דא יוסף לגבה דשכינתא, דאתאחד עמה ואתדבק בהדה, יונק שדי אמי, דהא כדין אחוה ושלימו בהדייהו, אמצאך בחוץ, גו גלותא דאיהי בארעא אחרא, אשקך, בגין לאתדבקא רוחא ברוחא, גם לא יבוזו לי, אף על גב דאנא בארעא אחרא. תא חזי, דיוסף אף על גב דאחוי לא הוו ליה כאחין כד נפל בידייהו, איהו הוה לון כאחא כד נפלו בידיה, והא אוקמוה דכתיב (שם) וינחם אותם וידבר על לבם, בכלא דבר על לבייהו. ותא חזי מה כתיב:

ויאמרו איש אל אחיו, דא שמעון ולוי דאינון הוו אחין ודאי בכלא, בגין דקא אתו מסטרא דדינא קשיא, ובגין כך רוגזא דלהון איהו רוגזא דקטלא בעלמא, כמה דאת אמר (שם מט ה) ארור אפם כי עז ועברתם כי קשתה. תא חזי רזא דמלה, אית רוגזא ואית רוגזא, אית רוגזא דאיהו מברכא מעילא ומתתא ואקרי ברוך, כמה דאתמר דכתיב (שם יד יט) ברוך אברם לאל עליון קונה שמים וארץ, והא אוקמוה, ואית רוגזא דאיהי אתלטיא לעילא ותתא כמה דאתמר דאקרי ארור, דכתיב (שם ג יד) ארור אתה מכל הבהמה ומכל חית השדה, ארור אפם כי עז. ועל רזא דא אית תרין טורין, דכתיב (דברים יא כט) ונתת את הברכה על הר גריזים ואת הקללה על הר עיבל, לקביל אלין תרין דרגין, ועל דא, דא אקרי ארור ודא אקרי ברוך, ושמעון ולוי אינון מסטרא דדינא קשיא, ומן סטרא דדינא קשיא תקיפא נפקת רוגזא דאתלטיא, ותא חזי מסטרא דדינא קשיא נפקי רוגזא לתרין סטרין, חד דאתברך וחד דאתלטיא,

 

ב

חד ברוך וחד ארור. כגוונא דא, מסטרא דיצחק נפקו תרין בנין, חד מבורך וחד דאתלטיא לעילא ותתא, דא אתפרש לסטריה ודא אתפרש לסטריה, דא דיוריה בארעא קדישא, דא דיוריה בטורא דשעיר, דכתיב (בראשית כה כז) איש יודע ציד איש שדה, דא אתריה באתר דמדברא וחרבא ושממה, ודא יושב אהלים, וכלא כגוונא דאצטריך, ובגין כך תרין דרגין אינון ברוך וארור, דא לסטריה ודא לסטריה, מהאי נפקין כל ברכאן דעלמין לעילא ותתא, וכל טיבו וכל נהירו וכל פורקן וכל שזבותא, ומהאי נפקין כל לווטין וכל חרבא וכל דמא וכל שממה וכל בישין וכל מסאבו דעלמא. רבי שמעון פתח ואמר, (תהלים כו ו) ארחץ בנקיון כפי ואסובבה את מזבחך יהו"ה, האי קרא אוקמוה, אבל תא חזי רזא דמלה הכא, דהא לית לך בר נש בעלמא דלא טעים טעמא דמותא בליליא, ורוח מסאבא שריא על ההוא גופא, מאי טעמא בגין דנשמתא קדישא אסתלקת מניה דבר נש ונפקת מניה, ועל דנשמתא קדישא נפקת ואסתלקת מניה, שריא רוחא מסאבא על ההוא גופא ואסתאב, וכד נשמתא אתהדרת לגופא, אתעבר ההוא זוהמא, והא אתמר דידוי דבר נש זוהמא דמסאבו אשתאר בהו, ועל דא לא יעבר ידוי על עינוי, בגין דההוא רוח מסאבא שריא עלוי, עד דנטיל לון, וכד נטיל ידוי כדקא חזי, כדין אתקדש ואקרי קדוש. והיך בעי לאתקדשא, בעי חד כלי לתתא, וחד כלי מלעילא, בגין דיתקדש מההוא דלעילא, וההוא דלתתא דיתיב בזוהמא דמסאבו ביה, ודא כלי לקבלא מסאבו, ודא לאתקדשא מניה, דא ברוך ודא ארור, ולא בעיין אינון מיין דזוהמא לאושדא לון בביתא, דלא יקרב בהו בר נש, דהא בהו מתכנשי סטרא דלהון, ויכיל לקבלא נזקא מאינון מיין מסאבין, ועד דיתעבר זוהמא מן ידוי לא יברך ואוקימנא, ובגין כך בר נש עד לא יקדש ידוי בצפרא אקרי טמא, כיון דאתקדש אקרי טהור, ובגין כך לא יטול אלא מן ידא דאדכי בקדמיתא, דכתיב (במדבר יט יט) והזה הטהור על הטמא, דא אקרי טהור ודא אקרי טמא. בגין כך חד כלי לעילא וחד כלי לתתא, דא קדישא ודא מסאבא, ומאינון מיין אסיר למעבד בהו מידי, אלא בעי לאושדא לון באתר דבני נשא לא עברין עלייהו, ולא יבית לון בביתא, דהא כיון דאתושדן בארעא רוחא מסאבא אשתכח תמן ויכיל לנזקא, ואי חפר לון מדרון תחות ארעא דלא יתחזון שפיר, ולא יהיב לון לנשי חרשיא, דיכלין לאבאשא בהו לבני נשא, בגין דאינון מיין דאתלטיין, וקב"ה בעי לדכאה לון לישראל ולמהוי קדישין, דכתיב (יחזקאל לו כה) וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם מכל טמאותיכם ומכל גלוליכם אטהר אתכם:

ויקחהו וישליכו אותו הבורה, והבור רק אין בו מים, רבי יהודה פתח ואמר, (תהלים יט ח) תורת יהו"ה תמימה משיבת נפש, (מאן דבטיל מילי דאורייתא כאלו חריב עלמא שלים), כמה אית לון לבני נשא לאשתדלא באורייתא, דכל מאן דאשתדל באורייתא להוי ליה חיים בעלמא דין ובעלמא דאתי, וזכי בתרין עלמין, ואפילו מאן דאשתדל באורייתא ולא ישתדל בה לשמה כדקא יאות, זכי לאגר טב בעלמא דין, ולא דיינין ליה בההוא עלמא. ותא חזי כתיב (משלי ג טז) ארך ימים בימינה בשמאלה עשר וכבוד, ארך ימים, בההוא דאשתדל באורייתא לשמה, דאית ליה ארך ימים בההוא עלמא, דביה אורכא דיומין, ואינון יומין אינון יומין ודאי, תמן איהו רחצנו דקדושה דלעילא, דאתרחיץ בר נש בהאי עלמא לאשתדלא באורייתא, לאתתקפא בההוא עלמא,

חזרה לראש הדף
Site location tree