קפה
א
בשמאלה עושר וכבוד, אגר טב ושלוה אית ליה בהאי עלמא. וכל מאן דישתדל באורייתא לשמה, כד נפיק מהאי עלמא, אורייתא אזלא קמיה ואכרזת קמיה, ואגינת עליה דלא יקרבון בהדיה מאריהון דדינא, כד שכיב גופא בקברא, היא נטרת ליה, כד נשמתא אזלא לאסתלקא למיתב לאתרה, איהי אזלא קמה דההיא נשמתא, וכמה תרעין אתברו מקמה דאורייתא, עד דעאלת לדוכתה, וקיימא עליה דבר נש עד דיתער בזמנא דיקומון מתייא דעלמא, ואיהי מלפא סניגורא עליה, הה"ד (משלי ו כב) בהתהלכך תנחה אותך בשכבך תשמור עליך והקיצות היא תשיחך, בהתהלכך תנחה אותך כמה דאתמר, בשכבך תשמור עליך, בשעתא דשכיב גופא בקברא, דהא כדין בההוא זמנא אתדן גופא בקברא, וכדין אורייתא אגינת עליה, והקיצות היא תשיחך, כמה דאתמר בזמנא דיתערון מתי עלמא מן עפרא, היא תשיחך, למהוי סניגוריא עלך. רבי אלעזר אמר, היא תשיחך, מאי היא תשיחך, בגין דאף על גב דהשתא יקומון מעפרא, אורייתא לא יתנשי מנהון, דהא כדין ינדעון כל ההיא אורייתא דשבקו כד אסתלקו מהאי עלמא, וההיא אורייתא נטירא מההוא זמנא, ותיעול במעייהו כמלקדמין, ואיהי תמלל במעייהו, וכל מלין מתתקנן יתיר מכמה דהוו בקדמיתא, דהא כל אינון מלין דאיהו לא יכיל לאדבקא לון כדקא יאות, ואיהו אשתדל בהו ולא אתדבק בהו, כלהו עאלין במעוי מתתקנן, ואורייתא תמלל ביה, הה"ד והקיצות היא תשיחך. רבי יהודה אמר, כגוונא דא כל מאן דאשתדל באורייתא בהאי עלמא, זכי לאשתדלא בה לעלמא דאתי והא אתמר. תא חזי, ההוא בר נש דלא זכי לאשתדלא בהאי עלמא באורייתא, ואיהו אזיל בחשוכא, כד נפיק מהאי עלמא נטלין ליה ועאלין ליה לגיהנם, אתר תתאה דלא יהא מרחם עליה, דאקרי בור שאון טיט היון, כמה דאת אמר (תהלים מ ג) ויעלני מבור שאון מטיט היון, ויקם על סלע רגלי כונן אשורי, ובגין כך ההוא דלא אשתדל באורייתא בהאי עלמא, ואתטנף בטנופי עלמא, מה כתיב ויקחהו וישליכו אותו הבורה, דא הוא גיהנם, אתר דדיינין להו לאינון דלא אשתדלו באורייתא, והבור רק, כמה דאיהו הוה רק, מאי טעמא בגין דלא הוה ביה מים. ותא חזי, כמה הוא עונשא דאורייתא, דהא לא אתגלו ישראל מארעא קדישא, אלא בגין דאסתלקו מאורייתא ואשתבקו מינה, הה"ד (ירמיה ט יא) מי האיש החכם ויבן את זאת וגו', על מה אבדה הארץ וגו', ויאמר יהו"ה על עזבם את תורתי וגו', רבי יוסי אמר מהכא, (ישעיה ה יג) לכן גלה עמי מבלי דעת, בגין כך כלא קיימא על קיומא דאורייתא, ועלמא לא אתקיים בקיומיה אלא באורייתא, דאיהו קיומא דעלמין עילא ותתא, דכתיב (ירמיה לג כה) אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי:
ויקחהו וישליכו אותו הבורה, רמז על דארמיאו ליה לגו מצראי, אתר דלא אשתכח רזא דמהימנותא כלל, רבי יצחק אמר, אי נחשין ועקרבין הוו ביה אמאי כתיב בראובן למען הציל אותו מידם להשיבו אל אביו, וכי לא חייש ראובן להאי דהא אינון נחשין ועקרבין ינזקון ליה, ואיך אמר להשיבו אל אביו, וכתיב למען הציל אותו. אלא חמא ראובן דנזקא אשתכח בידייהו דאחוי, בגין דידע כמה שנאין ליה, ורעותא דלהון לקטלא ליה, אמר ראובן, טב למנפל ליה לגו גובא דנחשין ועקרבין, ולא יתמסר בידא דשנאוי דלא מרחמי עליה, מכאן אמרו, יפיל בר נש גרמיה לאשא, או לגובא דנחשין ועקרבין, ולא יתמסר בידא דשנאוי, (דזעירין אינון דיכלי
ב
לאשתזבא, ובגין כך אמר למען הציל אותו מידם), בגין דהכא אתר דנחשים ועקרבים, אי איהו צדיקא קב"ה ירחיש ליה ניסא, ולזמנין דזכו דאבהן מסייעין ליה לבר נש וישתזיב מנייהו, אבל כיון דיתמסר בידא דשנאוי, זעירין אינון דיכלין לאשתזבא, ובגין כך אמר למען הציל אותו מידם, מידם דייקא, ולא כתיב למען הציל אותו ותו לא, אלא אמר ראובן, ישתזיב מן ידייהו, ואי ימות בגובא ימות, ובגין כך כתיב וישמע ראובן ויצילהו מידם. תא חזי כמה חסידותיה דראובן, דבגין דידע דשמעון ולוי שותפותא וחכימותא וחברותא דלהון קשיא אינון, דכד אתחברו בשכם קטלו כל דכורא, (ס"א ל"ג והא דקטלו כל דכורא), ולא די לון אלא דנטלין נשין וטף וכספא ודהבא וכל בעירי וכל מאני דיקר וכל מאן דאשתכח בקרתא, ולא די כל דא אלא דאפילו כל מה דבחקלא נטלו, דכתיב (בראשית לד כח) ואת אשר בעיר ואת אשר בשדה לקחו, אמר ומה קרתא רבתא כי האי לא אשתזיב מנהון, אלמלא רביא דא יפול בידייהו לא ישארון מניה אומצא בעלמא, ועל דא אמר טב לשיזביה מנייהו, דלא ישארון מניה אשתארותא בעלמא, ולא יחמי אבא מניה כלום לעלמין, והכא אי ימות לא יכלין ליה, וישתאר כל גופיה שלים, ואתיב ליה לאבא שלים, ועל דא למען הציל אותו מידם להשיבו אל אביו, אף על גב דימות התם, ובגין כך אמר הילד איננו, ולא אמר איננו חי, אלא אמר איננו אפילו מת. תא חזי, מאי דעבד דאיהו בחכמתא הוה, שתיף גרמיה בהדייהו, דכתיב לא נכנו נפש, ולא כתיב לא תכוהו, ואיהו לא הוה תמן כד אזדבן יוסף, דהא כלהו משמשי לאבוהון כל חד וחד יומא חד, וההוא יומא דראובן הוה, ועל דא בעא דבההוא יומא דהוה שמושא דיליה לא יתאביד יוסף, ובגין כך כתיב וישב ראובן אל הבור, והנה אין יוסף בבור ויקרע את בגדיו, והנה אין יוסף דייקא, אפילו (חי או) מית, מיד וישב אל אחיו ויאמר הילד איננו, ואפילו ראובן לא ידע מההוא זבינא דיוסף, והא אוקמוה דאשתתיף בהו שכינתא, ועל דא לא ידע ראובן מההוא זבינא דיוסף, ולא אתגלייא ליה עד ההוא זמנא דאתגלי יוסף לאחוהי. תא חזי, כמה גרים ליה לראובן, בגין דאיהו אשתדל לאחייא ליה ליוסף, מה כתיב (דברים לג ו) יחי ראובן ואל ימות וגו', דהא בגין דא דאף על גב דידע דאשתקיל בכירותיה מניה ואתיהיב ליוסף, ואשתדל לאחייא ליה, צלי משה ואמר יחי ראובן ואל ימות, ואתקיים בעלמא דין ואתקיים בעלמא דאתי, מאי טעמא בגין דא, ובגין דעבד תשובה מההוא עובדא, דכל מאן דעביד תשובה, קב"ה קיים ליה בעלמא דין ובעלמא דאתי. תא חזי מה כתיב, ויקחו את כתנת יוסף וגו', הא אוקמוה דבגין דדמא דשעיר דמיא לדמא דבר נש, אבל תא חזי, אף על גב דמלה אתיא כדקא חזי, קב"ה מדקדק בהו בצדיקייא אפילו כחוט השערה, יעקב עבד עובדא כדקא יאות, במאי, בגין דאקריב לגבי אבוי שעיר, דאיהו סטרא דדינא קשיא, ועם כל דא בגין דאיהו אקריב שעיר ואכחיש ליה לאבוי, דאיהו סטרא דיליה, אתענש בהאי שעיר אחרא דאקריבו ליה בנוי דמא דיליה, באיהו כתיב (בראשית כז טז) ואת עורות גדיי העזים הלבישה על ידיו ועל חלקת צואריו, בגין כך ויטבלו את הכתנת בדם, אקריבו ליה כתונתא לאכחשא ליה, וכלא דא לקבל דא, איהו גרים דכתיב ויחרד יצחק חרדה גדולה עד מאד, בגין כך גרמו ליה דחרד חרדה בההוא זמנא דכתיב הכר נא הכתנת בנך היא אם לא.