אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / כתבי מקובלים נוספים / רבי שמעון בר יוחאי / ספר הזוהר בארמית / חלק א / קפז
רבי שמעון בר יוחאי

קפז

א

דיפרוק ליה מידא דמחבלין, ודא אחוי דקריב ליה, שנאמר (דברים כה ה) כי ישבו אחים יחדיו וגו', וכתיב בא אל אשת אחיך ויבם אותה וגו', בגין דנשמתיה לא עאלת קמיה קב"ה, אלא היא קיימא לבר, בגין דלא זכה לאנהרא בהאי עלמא בההוא גופא. מאן דלא זכה בהאי אתר, יהך לאתר אחרא ויזכי ביה, כגוונא דא, אעא דדליק ונהורא לא סליק, יבטשון ליה ויסלק נהורא ביה וינהיר, אעא הוא אדם, דכתיב (שם כ יט) כי האדם עץ השדה, ר"ל בר נש כד איהו בהאי עלמא, ואזל ותאיב ואכיל ושתי, ואזדווג באיתתא ולא זכי לבנין, דא הוא אעא דדליק ונהורא לא סליק, כלומר נשמתיה לא זכאת בההוא גופא לאתנהרא, אלא איהי בחשוכא). תא חזי כתיב (ישעיה מה יח) לא תהו בראה לשבת יצרה, דקב"ה בגין דא עבד ליה לבר נש כדקא יאות כדאמרן, וקב"ה עבד טיבו עם עלמא, תא חזי מה כתיב (בראשית כה א) ויוסף אברהם ויקח אשה ושמה קטורה, רזא דנשמתא אתת לאתתקנא כמלקדמין. תא חזי, ההוא גופא מה כתיב (ישעיה נג י) ויהו"ה חפץ דכאו החלי, אם תשים אשם נפשו יראה זרע יאריך ימים וחפץ יהו"ה בידו יצלח, ויהו"ה חפץ דכאו, האי קרא אית לאסתכלא ביה, אמאי חפץ, בגין דיתדכי, אם תשים אשם, אם ישים אשם מבעי ליה, מאי אם תשים, אלא לנשמתא אהדר מלה, אי ההיא נשמתא בעיא לאתתקנא כדקא יאות, יראה זרע, בגין דההיא נשמתא אזלת ושאטת, ואיהי זמינא לאעלא בההוא זרע דאתעסק בה בר נש בפריה ורביה, וכדין יאריך ימים, וחפץ יהו"ה, דא אורייתא בידיה אצלח. תא חזי, אף על גב דבר נש אשתדל באורייתא יממא וליליא, ומקוריה ומבועיה קיימא ביה למגנא, לית ליה אתר לאעלא לפרגודא, והא אתמר דבירא דמיא אי ההוא מקורא ומבועא לא עאל ביה לאו איהו באר, דבירא ומקורא כחדא אינון, ורזא חדא איהו ואוקימנא. כתיב (תהלים קכז ב) שוא לכם משכימי קום מאחרי שבת, אוכלי לחם העצבים, כן יתן לידידו שנה, תא חזי כמה חביבין אינון מלי דאורייתא, דכל מלה ומלה דאורייתא אית ביה רזין עלאין קדישין, והא אתמר דכד יהב קב"ה אורייתא לישראל, כל גניזין עלאין קדישין כלהו יהב להו, (וכלהו) באורייתא, וכלהו אתיהיבו להו לישראל בשעתא דקבילו אורייתא בסיני. תא חזי, שוא לכם משכימי קום, אלין אינון יחידים דאשתכחו, דלאו אינון דכר ונוקבא כדקא יאות, ואקדמן בצפרא לעבידתיהו, כמה דאת אמר (קהלת ד ח) יש אחד ואין שני וגו', ואין קץ לכל עמלו, מאחרי שבת, מאחרין נייחא, כמה דאת אמר (בראשית ב ג) כי בו שבת, בגין דאתתא לגבי בר נש איהי נייחא לגביה ודאי. אוכלי לחם העצבים, מאי לחם העצבים, דכד בר נש אית ליה בנין ההוא נהמא דאכיל אכיל ליה בחדוה וברעותא דלבא, וההוא דלית ליה בנין, ההוא נהמא דאכיל איהו נהמא דעציבו, ואלין אינון אוכלי לחם העצבים ודאי. כן יתן לידידו שנה, מאי יתן לידידו, דא הוא דמקוריה מברך, דקב"ה יהב ליה שינה בההוא עלמא, כמה דאת אמר (משלי ג כד) ושכבת וערבה שנתך, בגין דאית ליה חולקא בעלמא דאתי, בגין דההוא בר נש שכיב ויתהני בההוא עלמא דאתי כדקא יאות. יש אחד ואין שני וגו', יש אחד, דא הוא בר נש דאיהו יחידאי בעלמא, לאו יחידאי כדקא יאות, אלא דאיהו בלא זווגא, ואין שני, דלית עמיה סמך, גם בן דיוקים שמיה בישראל לא שבק, ואח לאייתאה ליה לתקונא, ואין קץ לכל עמלו דאיהו עמל תדיר, דאקדים יממא וליליא, גם עינו לא תשבע עשר, ולית ליה לבא לאשגחא ולמימר למי אני עמל, ומחסר את נפשי

 

ב

מטובה, ואי תימא דבגין דייכול וישתה יתיר ויעבד משתיא בכל יומא תדיר, לאו הכי דהא נפשא לא אתהני מניה, אלא ודאי איהו מחסר לנפשיה מטיבו דנהורא דעלמא דאתי, בגין דדא היא נפשא חסרא דלא אשתלימת כדקא יאות, תא חזי כמה חס קב"ה על עובדוי, בגין דקא בעי דיתתקן ולא יתאביד מההוא עלמא דאתי כדקאמרן. רבי חייא בעא, האי דאיהו זכאה שלימא, ואשתדל באורייתא יומי ולילי, וכל עובדוי לשמא דקב"ה, ולא זכה לבנין בהאי עלמא, כגון דאשתדל בהו ולא זכה, או דהוו ליה ומיתו, מה אינון לעלמא דאתי, א"ל רבי יוסי, עובדוי וההיא אורייתא קא מגינן עליה לההוא עלמא, אמר רבי יצחק, עלייהו ועל אינון זכאי קשוט, (כגון רבי יוחנן דהוו ליה בנין ומיתו, וכגון רבי חזקיה דאיהו עקר), עלייהו כתיב (ישעיה נו ד) כי כה אמר יהו"ה לסריסים אשר ישמרו את שבתותי, ובחרו באשר חפצתי, ומחזיקים בבריתי, מה כתיב בתריה, ונתתי להם בביתי ובחומותי יד ושם, טוב מבנים ומבנות, שם עולם אתן לו אשר לא יכרת, בגין דאלין אית לון חולקא לעלמא דאתי, א"ל רבי יוסי, יאות הוא ושפיר. תא חזי, זכאה שלים דהוו כל אלין ביה, ואשתלים כדקא יאות, ומית בלא בנין, והא קא ירית דוכתיה בההוא עלמא, אתתיה בעיא ליבומי או לא, אי תימא דלבעי ליבומי, הא בריקניא איהו, דהא אתריה קא ירית בההוא עלמא, אלא ודאי בעיא ליבומי, בגין דלא ידעינן אי הוה שלים בעובדוי אי לאו, והיא אי אתייבמת לא הוה בריקניא, בגין דאתר אית ליה לקב"ה, דהא בר נש הוה בעלמא ומית בלא בנין, ופרוקא לא הוי ליה בעלמא, כיון דמית האי זכאה שלים, ואתתיה אתייבמת, ואיהו אתריה ירית, אתא ההוא בר נש ואשתלים הכא, ובין כך ובין כך קב"ה אתר זמין ליה לעלמא, עד דיימות האי זכאה שלים, וישתלים איהו בעלמא, פתח ואמר (במדבר לה כח) כי בעיר מקלטו ישב עד מות הכהן הגדול וגו'. ודא הוא דתנינן, בנין זמינין אינון לצדיקיא במיתתהון, בחייהון לא זכו ובמיתתהון זכו, ובגין כך כל עובדוי דקב"ה כלהו קשוט וזכו, (ס"א וחייס) וחיים על כלא. טובים השנים מן האחד אשר יש להם שכר טוב בעמלם (קהלת ד ט), אלין אינון דמתעסקין בהאי עלמא לאולדא בנין, דאינון בנין דשבקו בגיניהון אית לון אגר טב בההוא עלמא, ובגינייהו ירתין אבהן דלהון חולקא בההוא עלמא ואוקמוה. תא חזי קב"ה נטע אילנין בהאי עלמא, אי אצלחו יאות, לא אצלחו, אעקר לון ושתל לון אפילו כמה זמנין, ובגין כך כל ארחוי דקב"ה כלהו לטב, ולאתקנא עלמא:

בא אל אשת אחיך ויבם אותה, דהא יהודה וכלהו שבטין הוו ידעי דא, ועקרא דמלתא והקם זרע, בגין דההוא זרע אצטריך לאתתקנא מלה, ולמגלם גולמא לתקונא, דלא יתפרש גזעא משרשיה כדקא יאות, הה"ד (איוב לד טו) ואדם על עפר ישוב, וכד מתתקנן לבתר כדקא יאות, אלין משתבחין בההוא עלמא, בגין דקב"ה אתרעי בהו, ובגין כך כתיב (קהלת ד ב) ושבח אני את המתים, שכבר מתו דייקא, מן החיים אשר המה חיים עדנה, מאי עדנה כמה דאת אמר (בראשית יח יב) אחרי בלותי היתה לי עדנה, וכתיב (איוב לג כה) ישוב לימי עלומיו. וטוב משניהם את אשר עדן לא היה, (דלא שב לימי עלומיו), אשר לא ראה את המעשה הרע אשר נעשה תחת השמש, וטוב משניהם את אשר עדן לא היה, דלא שב לימי עלומיו, ולא אצטריך לאתתקנא, ולא סביל חובין קדמאי, בגין דקב"ה

חזרה לראש הדף
Site location tree