קפח
א
יהב ליה אתר מתקנא בההוא עלמא כדקא יאות. תא חזי מה כתיב (קהלת ח י) ובכן ראיתי רשעים קבורים וגו' כמה דאתמר, בגין דקב"ה עביד טיבו ולא בעא לשיצאה עלמא, אלא כמה דאתמר, וכל ארחוי כלהו קשוט וזכו, לאוטבא להו בהאי עלמא ובעלמא דאתי, זכאה חולקהון דצדיקיא דאינון אזלי בארח קשוט, עלייהו כתיב (תהלים לז כט) צדיקים יירשו ארץ:
וירע בעיני יהו"ה אשר עשה וימת גם אותו, רבי חייא פתח (קהלת יא ו) בבקר זרע את זרעך ולערב אל תנח ידך וגו', תא חזי, כמה אתחזי ליה לבר נש לאזדהרא מחובוי, ולאזדהרא בעובדוי קמי קב"ה, בגין דכמה שליחן וכמה ממנן אינון בעלמא, דאינון אזלין ושאטין, וחמאן עובדיהון דבני נשא וסהדין עלוי, (ז"ח עלייהו) וכלא בספרא כתיבין. ותא חזי, בכל אינון חובין דאסתאב בהו בר נש בהאי עלמא, דא איהו חובא דאסתאב ביה בר נש יתיר בהאי עלמא ובעלמא דאתי, מאן דאושיד זרעיה בריקניא, ואפיק זרעא למגנא בידא או ברגלא ואסתאב ביה, כמה דאת אמר (תהלים ה ה) כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגורך רע, בגין דא לא עאל לפרגודא, ולא חמי סבר אפי עתיק יומין, כמה דתנינן כתיב הכא לא יגורך רע, וכתיב ויהי ער בכור יהודה רע בעיני יהו"ה, ובגין כך כתיב (ישעיה א טו) ידיכם דמים מלאו, זכאה חולקיה דבר נש דדחיל למאריה ויהא נטיר מאורח בישא, וידכי גרמיה לאשתדלא בדחילו דמאריה. תא חזי, בבקר זרע את זרעך, האי קרא אוקמוה, בבקר דא הוא בזמנא דבר נש אתקיים בחיליה ויהא בעולימו, כדין אשתדל לאולדא בנין באיתתא דחזיא ליה, דכתיב בבקר זרע את זרעך, דהא כדין זמנא איהו, כמה דאת אמר (תהלים קכז ד) כחצים ביד גבור כן בני הנעורים, בגין דיכיל למילף להו ארחוי דקב"ה, ויהא ליה אגרא טבא לעלמא דאתי, דכתיב (שם ה) אשרי הגבר אשר מלא את אשפתו מהם לא יבשו כי ידברו את אויבים בשער, לא יבושו בההוא עלמא, בזמנא דמאריהון דדינא ייתון לקטרגא עלוי, דלית לך אגרא טבא בההוא עלמא, כההוא דאוליף ליה לבריה דחילו דמריה בארחוי דאורייתא, תא חזי, מה אמר באברהם דכתיב (בראשית יח יט) כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו, ושמרו דרך יהו"ה לעשות צדקה ומשפט, ועל דא ההוא זכו קיימא ליה בההוא עלמא לגבי כל מאריהון דדינא, ובגין כך בבקר זרע את זרעך. ולערב אל תנח ידך, אפילו ביומי דזקנה דאיהו זמנא דסיב בר נש, (לא יימא כבר אשתדלית ודי לי, או כבר אשתדלית ולא יכילנא, והשתא דאנא סיב לית אנא בעי, עם כל דא) מה כתיב, אל תנח ידך, לא ישבוק מלאולדא בהאי עלמא, מאי טעמא, בגין דלא תדע איזה יכשר, הזה או זה לפני האלהי"ם, בגין דיקומון בגיניה בההוא עלמא. ועל דא כתיב (תהלים קכז ג) הנה נחלת יהו"ה בנים, דא צרורא דנשמתא, סטרא דעלמא דאתי, ולהאי נחלה מאן זכי ליה לבר נש, לאעלא בההוא נחלת יהו"ה, בנים, אינון בנין זכאן ליה לנחלת יהו"ה, ועל דא זכאה ההוא בר נש דזכי לון דיוליף לון ארחוי דאורייתא כמה דאתמר:
ותסר בגדי אלמנותה מעליה וגו', תא חזי תמר בת כהן הות, וכי סלקא דעתך דאיהי אזלא בגין לאזנאה עם חמוה, דהא איהי צניעותא אשתכחת בה תדיר, אלא איהי צדקת הות, ובחכמה עבדת האי, דהא איהי לא אפקרת גרמה לגביה, אלא בגין דידיעה ידעת וחכמתא אסתכלת, ועל דא איהי אתת לגביה, למעבד (עמיה) טיבו וקשוט, ועל דא אתת (להדיה) ואשתדלת בעסקא דא. תא חזי, בגין דאיהי ידעת ידיעה ואשתדלת בעסקא דא, קב"ה עבד סיועא תמן בההוא עובדא, ואתעברת מיד, וכלא הוה
ב
מניה. ואי תימא אמאי לא אייתי קב"ה אינון בנין מאתתא אוחרא, אמאי מן דא, אלא ודאי איהי אצטריכא לעובדא דא, ולא אתתא אחרא. תרין נשין הוו דמנייהו אתבני זרעא דיהודה, ואתו מנייהו דוד מלכא ושלמה מלכא ומלכא משיחא, ואלין תרין נשין דא כגוונא דדא, תמר ורות דמיתו בעלייהו בקדמיתא, ואינון אשתדלו לעובדא דא, תמר אשתדלת לגבי חמוה דאיהו קריב יתיר לבנוי דמיתו, מאי טעמא איהי אשתדלת לגביה, דכתיב כי ראתה כי גדל שלה והיא לא נתנה לו לאשה, ובגין דא אשתדלת בעובדא דא לגבי חמוה. רות מית בעלה, ולבתר אשתדלת בעובדא דא לגביה דבעז, דכתיב (רות ג ז) ותגל מרגלותיו ותשכב, ואשתדלת בהדיה, ולבתר אולידת ליה לעובד, ואי תימא אמאי לא נפיק עובד מאתתא אחרא, אלא ודאי היא אצטריכת ולא אתתא אחרא, ומתרין אלין אתבני ואשתכלל זרעא דיהודה, ותרווייהו בכשרות עבדו, למעבד טיבו עם אינון מיתייא, לאתתקנא עלמא לבתר. ודא הוא כמה דאתמר (קהלת ד ב) ושבח אני את המתים שכבר מתו, דהא כד הוו חיין בקדמיתא לא הוה בהו שבחא, (ז"ח ולבתר הוה בהו שבחא) ותרווייהו אשתדלו למעבד טיבו וקשוט עם אנון מיתייא, וקב"ה סייע בההוא עובדא, וכלא הוה כדקא יאות, זכאה איהו מאן דאשתדל באורייתא יממא וליליא, כמה דאת אמר (יהושע א ח) והגית בו יומם ולילה למען תשמור לעשות ככל הכתוב בו כי אז תצליח את דרכיך וגו':
ויוסף הורד מצרימה ויקנהו פוטיפר וגו', (מה כתיב לעיל ויכר יהודה ויאמר, איהו אמר לגבי אבוי הכר נא וגו'), ועל דא ויכר יהודה. וכתיב והנה תאומים בבטנה, תאומין הוו מקדמת דנא אחין הוו, רבי חזקיה אמר, לאו אשתמע הכי, אלא בנין אחרנין אתילידו, א"ר אבא, בגין כך אשתדלת לאשכחא אובדא דאתאביד. תא חזי מה כתיב, ויהי כמשיב ידו והנה יצא אחיו ותאמר מה פרצת עליך פרץ, רמז הכא פריצותא קדמאה דפריץ ההוא דמית עליה, משמע דכתיב פרצת עליך, פריצותא, בגין דאצטריכת לאטרחא למרך, ובגין כך פריצותא תעביד בשאר עמין עעכו"ם, ועל דא ויקרא שמו פרץ. ולבתר דכל עובדא דיהודה אתמר, דיהודה זבין ליה ליוסף, ואיהו גרים ליה לכל האי, דאי יהודה הוה אמר נהדר ליה לאבונא, הוו עבדין ליה אחוי הכי, ועל דא נחתו ליה אחוי משלטנותא דעלייהו, לבתר דאתגלי מאחוי, ואתא עליה כל דא, אהדר ואמר ויוסף הורד מצרימה), מאי הורד, דאסתכם קב"ה בההוא עובדא, לקיימא גזרה דיליה דגזר בין הבתרים, דכתיב (בראשית טו יג) ידוע תדע כי גר יהיה זרעך וגו'. ויקנהו פוטיפר לסטר חטאה קנה ליה. פתח ואמר (איוב ט ז) האומר לחרס ולא יזרח ובעד כוכבים יחתום, תא חזי שבעה ככביא עבד קב"ה ברקיעא, וכל רקיעא ורקיעא אית ביה כמה שמשין ממנין לשמשא ליה לקב"ה, בגין דלית לך שמשא או ממנא דלית ליה פולחנא ושמושא למאריה, וקיימי כל חד וחד על ההוא שמושא דאתפקדא ביה, וכל חד ידע עבידתיה לשמשא, מנהון משמשי בשליחותא דמריהון, ואתפקדן בעלמא על כל עובדיהון דבני נשא, ומנהון דקא משבחין ליה, ואינון (הא) אתפקדן על שירתא, ואף על גב דאינון אתפקדן בהאי, לית לך כל חילא בשמייא וככבין ומזלי, דכלהו לא משבחן ליה לקב"ה. דהא בשעתא דעאל ליליא, כדין אתפרשן תלת סטרין משריין לתלת סטרי עלמא, ובכל סטרא וסטרא אלף אלפין ורבוא רבבן, וכלהו ממנן על