קצא
א
ויהי אחר הדברים האלה חטאו משקה מלך מצרים וגו', רבי יהודה פתח (עמוס ג ד) הישאג אריה ביער וטרף אין לו, היתן כפיר קולו ממעונתו בלתי אם לכד, הישאג אריה ביער, תא חזי כמה אית לון לבני נשא לאשגחא בפולחנא דקב"ה, דכל מאן דאשתדל באורייתא ובפולחנא דקב"ה, דחלתיה ואימתיה הוא על כלא, דהא כד ברא קב"ה עלמא, עבד כל בריין דעלמא כל חד וחד בדיוקניה כדקא חזי ליה, ולבתר ברא ליה לבר נש בדיוקנא עלאה, ושלטיה על כלהו בדיוקנא דא, דכל זמנא דבר נש קאים בעלמא, כל אינון בריין דעלמא זקפין רישא, ומסתכלן בדיוקנא עלאה דבר נש, כדין כלהו דחלין וזעין מקמיה, כד"א (בראשית ט ב) ומוראכם וחתכם יהיה על כל חית הארץ ועל כל עוף השמים וגו', והני מלי כד מסתכלן וחמאן ביה האי דיוקנא ונשמתא ביה, אמר רבי אלעזר, אף על גב דנשמתא לאו ביה, צדיקיא לא משתניין מכמה דהוה דיוקנהון בקדמיתא. וכד בר נש לא אזיל בארחוי דאורייתא, האי דיוקנא קדישא אתחלף ליה, וכדין חיות ברא ועופא דשמיא יכלין לשלטאה עליה, בגין דאתחלף ליה האי דיוקנא קדישא, אתחלף ליה האי דיוקנא דבר נש. ותא חזי, קב"ה אחלף עובדין דלעילא ותתא, בגין לאהדרא מלין לאתרייהו, ולאשתכחא רעותיה בכל עובדי דעלמא. דניאל לא אשתני דיוקניה כד אפילו ליה בגובא דאריותא, ובגין כך אשתזיב, א"ר חזקיה, אי הכי הא כתיב (דניאל ו כג) אלהי שלח מלאכיה וסגר פום אריותא ולא חבלוני, משמע דבגין מלאכא דאסגר לפומייהו לא אתחבל. א"ל בגין דא לא אתחבל, דהא ההוא דיוקניה דבר נש זכאה, איהו מלאכא ממש, דסגיר פומא, וקשיר לון, לנטרא ליה דלא יחבלון ליה, ובגין כך אלהי שלח מלאכיה, ההוא דכל דיוקנין דעלמא מתחקקן ביה, ואיהו אתקיף דיוקני בי, ולא יכילו לשלטאה בי, וסגר פומייהו, ועל דא שלח מלאכיה ודאי, והאי מלאכא ההוא דכל דיוקנין מתחקקן ביה, דכתיב (תהלים קי ו) ידין בגוים מלא, גויות איהו דלא אשתני קמיה כל דיוקנין דעלמא, ועל דא מבעי ליה לבר נש לאסתמרא ארחוי ושבילוי, בגין דלא יחטא קמיה דמאריה, ויתקיים בדיוקנא דאדם. תא חזי, יחזקאל נטר פומיה ממאכלי דאיסורי, דכתיב (יחזקאל ד יד) ולא בא בפי בשר פגול, זכה ואקרי בן אדם, דניאל מה כתיב ביה, (דניאל א ח) וישם דניאל על לבו אשר לא יתגאל בפת בג המלך וביין משתיו, זכה הוא ואתקיים בדיוקניה דאדם, בגין דכל מלין דעלמא כלהו דחלין מקמי דיוקנא דאדם, דאיהו שליטא על כלהו, ואיהו מלכא על כלא. א"ר יוסי בגין דא אצטריך ליה לבר נש לאסתמרא מחובוי ולא יסטי לימינא ולשמאלא, ועם כל דא בעי ליה לבר נש למבדק בחובוי בכל יומא ויומא, דהא כד בר נש קאים מערסיה תרין סהדין קיימין קמיה ואזלי בהדיה כל יומא, בעי בר נש למיקם, אינון סהדי אמרין ליה בשעתא דאפתח עינוי (משלי ד כה) עיניך לנכח יביטו ועפעפיך יישירו נגדך, קם ואתקין רגלוי למהך, אינון סהדין אמרין ליה (שם כו) פלס מעגל רגלך וגו', ועל דא כד אזיל בר נש בכל יומא, בעי ליה לאסתמרא מחובוי, בכל יומא ויומא כד אתי ליליא בעי לאסתכלא ולמבדק בכל מה דעבד כל ההוא יומא, בגין דייתוב מנייהו, ויסתכל בהו תדיר, בגין דייתוב קמי מאריה, כד"א (תהלים נא ה) וחטאתי נגדי תמיד בגין דייתוב מנייהו. ותא חזי, בזמנא דהוו ישראל בארעא קדישא, לא אשתכח בידייהו חובא, כמה דאוקמוה, בגין דאינון קרבנין דהוו מקרבין בכל יומא
ב
הוו מכפרי עלייהו, השתא דאתגלון ישראל מארעא, ולית מאן דמכפר עלייהו, אורייתא היא מכפרא עלייהו ועובדין דכשרן, בגין דשכינתא עמהון בגלותא, ומאן דאיהו לא מסתכל בארחוי דקב"ה, גרים לשכינתא לאתכפיא בגו עפרא, כד"א (ישעיה כו ה) ישפילנה ישפילה עד ארץ וגו'. א"ר יצחק, וכן מאן דאשתדל באורייתא ובעובדין דכשרן, גרים לה לכנסת ישראל לארמא רישא בגו גלותא, זכאה חולקיהון דאינון דמשתדלי באורייתא יממא ולילי. תא חזי, גלגל קב"ה גלגולין בעלמא בגין לארמא רישא דצדיקייא, דהא בגין דירים יוסף רישיה בעלמא, על דאשתכח זכאה קמיה, ארגיז רבונא על עבדוי, כד"א חטאו משקה מלך מצרים והאופה לאדוניהם למלך מצרים, וכלא בגין לארמא רישא דיוסף זכאה. ותא חזי, על ידא דחלמא אתכפייא מעם אחוי, ועל ידא דחלמא אתרבי על אחוי, ואתרבי על כל עלמא:
ויחלמו חלום שניהם איש חלומו בלילה אחד, איש כפתרון וגו', תא חזי דהא אתמר, דכל חלמין אזלין בתר פומא, יוסף כד פשר להו חלמא, אמאי פשר להאי פישרא טבא ולהאי פישרא בישא, אלא אינון חלמין עליה דיוסף הוה, ובגין דידע מלה על עקרא ושרשא דילה, בגין כך פשר חלמא להו כמה דאצטריך, לכל חד וחד פשר להון פישרא לאהדרא מלה על אתריה, מה כתיב ויאמר אליהם יוסף הלא לאלהי"ם פתרונים ספרו נא לי, מאי טעמא, בגין דהכי מבעי ליה למפשר חלמא לפקדא פישרא לקב"ה, בגין דתמן איהו קיומא דכלא, וביה קיימא פישרא. תא חזי הא אתמר, דדרגא דחלמא לתתא איהו, ואיהו דרגא שתיתאה, בגין דהא מאתר דנבואה שריא עד האי דרגא דחלמא שיתא דרגין אינון, וסלקא פישרא מדרגא דחלמא לדרגא אחרא, חלמא איהו דרגא דלתתא, ופישרא קיימא עלייהו, ופישרא קיימא בדבור, ועל דא בדבור קיימא מלה, דכתיב הלא לאלהי"ם פתרונים הלא לאלהי"ם ודאי. תא חזי מה כתיב:
ויספר שר המשקים את חלומו ליוסף וגו', רבי אלעזר פתח ואמר, (מ"ב ב ט) ויהי כעברם, ואליהו אמר אל אלישע שאל מה אעשה לך בטרם אלקח מעמך, ויאמר אלישע ויהי נא פי שנים ברוחך אלי, הכא אית לאסתכלא, דהאי קרא תווהא איהו, ואליהו אמר אל אלישע שאל מה אעשה לך, וכי ברשותיה קיימא, והא ברשותיה דקב"ה איהו, ותו דאלישע הכי נמי איהו הוה ידע, ומאי טעמא אמר ויהי נא פי שנים ברוחך אלי. אלא ודאי מאן דאחיד בשמיא וארעא וכל עלמא, היך לא יהא ברשותיה דא, ודאי אליהו ושאר צדיקים, קב"ה עביד רעותהון דצדיקייא תדיר, דכתיב (תהלים קמה יט) רצון יראיו יעשה, וכל שכן דההוא רוחא קדישא די עליה ירית ליה לצדיקא דאלישע דהוה שמשא דיליה, דהא קב"ה אמר ליה (מ"א יט יז) ואת אלישע בן שפט מאבל מחולה תמשח לנביא תחתיך, ועל דא הוה ליה לאלישע לירתא ליה. פי שנים ברוחך אלי, מאי פי שנים ברוחך אלי, וכי סלקא דעתך דעל חד תרין שאיל, ומה דלא הוה ברשותיה היך שאל מיניה, אלא איהו לא שאיל רוח על חד תרין, אלא (איהו) הכי שאל מיניה, בההוא רוחא דהוה ליה, דיעביד (ד"א ל"ג חד) תרין נמוסין בעלמא בההוא רוחא. מה כתיב ויאמר הקשית לשאול, אם תראה אותי לקח מאתך יהי לך כן, ואם אין לא יהיה, מאי טעמא אם תראה אותי, אלא אמר ליה, אם תיכול למיקם על עקרא דרוחא דשבקנא לך בשעתא דאתנסיבנא מינך, יהא לך כדין, דהא כל ההוא עקרא דרוחא בשעתא דיסתכל ביה כד חמי ליה לאליהו, יהוי דביקותא ביה כדקא יאות.