אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / כתבי מקובלים נוספים / רבי שמעון בר יוחאי / ספר הזוהר בארמית / חלק א / קצו
רבי שמעון בר יוחאי

קצו

א

ואוקמוה. רבי חייא אמר, פרעה בעא לנסאה ליה ליוסף, ואחליף ליה חלמא, ויוסף בגין דהוה ידע דרגין, אסתכל בכל מלה ומלה, ואמר כך חמיתא כל מלה ומלה כדקא חזי, הה"ד ויאמר פרעה אל יוסף אחרי הודיע אלהי"ם אותך את כל זאת אין נבון וחכם כמוך, אחרי הודיע אלהי"ם, אחרי הוית, בההיא שעתא דחלמית חלמא תמן הוית שכיח, ובגין כך אמר (ס"א אמת את כל זאת ידעת, ואיך ידעת פשריה) את כל זאת ידעת חלמא היך הוה, וידעת פשריה. א"ר יצחק, אי הכי יוסף אמר כלא חלמא ופשרא, כדניאל דאמר חלמא ופשריה, א"ל לאו האי כהאי, (ז"ח ל"ג דהא) יוסף אסתכל מגו מלולא דפרעה דהוה אמר בדרגין ידיען, וחמא ליה דקא טעה, ואמר ליה לאו הכי אלא הכי הוא, בגין דדרגין כסדרן אתיין, אבל דניאל לא אסתכל מגו מלולא דנבוכדנצר כלום, (דלא) וכולא קאמר ליה חלמא ופשריה, מה כתיב בדניאל (דניאל ב יט) אדין לדניאל בחזוא די ליליא רזא גלי, בחזוא די ליליא, מאן חזוא די ליליא, דא גבריאל דאיהו חזוא, חיזו מן חיזו. תא חזי מה כתיב (יחזקאל מג ב) והנה כבוד אלהי ישראל בא מדרך הקדים, וקולו כקול מים רבים, והארץ האירה מכבודו, מה כתיב בתריה, וכמראה המראה אשר ראיתי, כמראה אשר ראיתי בבאי לשחת את העיר, ומראות כמראה אשר ראיתי על נהר כבר, ואפול על פני, כל אלין מראות אינון שית, דאינון מראות, וחיזו דחזוא חיזו אית ליה. לאתחזאה ביה גוונין דלעילא, ואתחזון בההוא חיזו, ואית חיזו לחיזו, וחיזו לחיזו דא על דא, וכלהו קיימין בדרגין ידיען, ושלטי, ואקרון חיזו דליליא, ובהו מתפרשין כל חלמין דעלמא, ואלין אינון כגוונא דלעילא עלייהו. ובגין כך, דניאל בחזוא דליליא רזא גלי, אתגלי לא כתיב, אלא רזא גלי, חד מאלין דרגין גלי ליה ההוא חלמא ופשריה. אבל יוסף מגו מלוי דפרעה אסתכל בדרגין עלאין וקאמר. ובגין כך פקדיה על כל ארעא דמצרים, בגין דקב"ה מדיליה דיוסף קא יהיב ליה, פומא דלא נשק לעבירה, כתיב ועל פיך ישק כל עמי, ידא דלא קריב לעבירה, כתיב ויתן אותה על יד יוסף, צואר דלא קריב לעבירה, כתיב וישם רביד הזהב על צוארו, גופא דלא קריב לעבירה, וילבש אותו בגדי שש, רגל דלא רכיב לעבירה, כתיב וירכב אותו במרכבת המשנה אשר לו, המחשבה דלא חשב, נקרא נבון וחכם, לב שלא הרהר, ויקראו לפניו אברך, וכלא מדיליה נטל. מה כתיב, ויצא יוסף מלפני פרעה ויעבר בכל ארץ מצרים, אמר רבי חזקיה, מאי טעמא ויעבור בכל ארץ מצרים, בגין לשלטאה, דמכרזי קמיה הכי, ובגין למכנש עבורא בכל אתר ואתר, רבי אלעזר אמר, כנש יוסף עיבור בכל אתר, בגין דלא יתרקב. אמר רבי שמעון, כל מה דעבד קב"ה כלא איהו לגלגלא גלגולין בגין דבעי לקיימא קיומא, תא חזי, כד ברא קב"ה עלמא, אייתי כל מה דאצטריך עלמא בקדמיתא, ולבתר אייתי ליה לבר נש לעלמא, ואשכח מזונא. (ז"ח ל"ג תא חזי) כגוונא דא קב"ה אמר לאברהם (בראשית טו יד) ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם וגו', ואחרי כן יצאו ברכוש גדול, כד אתא יוסף לארעא דמצרים לא אשתכח בה רכוש גדול, גלגל גלגולין ואייתי כפנא על עלמא, וכל עלמא הוו מייתין כספא ודהבא למצרים, ואתמלי כל ארעא דמצרים כספא ודהבא, לבתר דאתתקן כלא ברכוש גדול, אייתי יעקב למצרים, דהכי ארחי דקב"ה, בקדמיתא ברי (ס"א אקדים) אסוותא ולבתר מחי, כך בקדמיתא אתקין רכוש גדול, ולבתר

 

ב

אייתי לון לגלותא, ועל דא גלגל גלגולין ואייתי כפנא על כל עלמא, בגין דליהוין מייתין כספא ודהבא כל עלמא למצרים. תא חזי, בגין כך יוסף דאיהו צדיק איהו גרים עותרא כספא ודהבא לנטלא ישראל, כדכתיב (תהלים קה לז) ויוציאם בכסף וזהב, ואין בשבטיו כושל, ומן ידא דצדיק אתא דא לישראל, וכלא למזכי לון לעלמא דאתי. פתח ואמר, (קהלת ט ט) ראה חיים עם אשה אשר אהבת וגו', תא חזי האי קרא ברזא עלאה איהו ואוקמוה, ראה חיים, אלין חיין דעלמא דאתי, דזכאה הוא בר נש דזכי ביה כדקא יאות, עם אשה אשר אהבת, דא כנסת ישראל, בגין דבה כתיב אהבה, דכתיב (ירמיה לא ג) ואהבת עולם אהבתיך, אימתי בשעתא דסטרא דימינא אחיד בה, דכתיב (שם) על כן משכתיך חסד. כל ימי חיי הבלך, בגין דאיהי אתקשרת בחיים, ואיהי עולם דחיין שריין ביה, דהא עלמא דא לא שריין ביה חיים, בגין דאינון תחת השמש, ולא מטאן הכא אינון נהורין דההוא שמשא, ואסתלקו מעלמא מיומא דאתחריב בי מקדשא, דכתיב (ישעיה יג י) חשך השמש בצאתו וגו', מאי חשך השמש, דסליק נהוריה ולא נהיר, כד"א (שם נז א) הצדיק אבד וגו'. כי הוא חלקך בחיים, דא הוא שמשא בסיהרא, ובעינן למיעל סיהרא בשמשא, ושמשא בסיהרא, דלא לאפרשא לון, ודא הוא חולקא דבר נש למיעל בהו לעלמא דאתי. מה כתיב בתריה, (קהלת ט י) כל אשר תמצא ידך לעשות בכחך עשה, כי אין מעשה וחשבון ודעת וחכמה בשאול אשר אתה הולך שמה, האי קרא אית לאסתכלא ביה, כל אשר תמצא ידך לעשות, וכי הותרה רצועה למעבד בר נש כל מה דיכיל, אלא לעשות בכחך כתיב, מאי בכחך, דא נשמתיה דבר נש, דאיהי חילא דבר נש למזכי בה לעלמא דין ולעלמא דאתי. דבר אחר, בכחך, דא היא אשה דקאמרן, דאיהי חילא לאתתקפא בה בעלמא דין ובעלמא דאתי, ובעי בר נש למזכי בה בהאי עלמא בהאי חילא, בגין דיתתקף בה בההוא עלמא, מאי טעמא, בגין דלבתר דיפוק בר נש מהאי עלמא, לית ביה חילא למעבד מידי, ולומר השתא מכאן ולהלאה אעביד עובדין טבין, דודאי אין מעשה וחשבון ודעת וחכמה בשאול אשר וגו', אי לא זכי בר נש בהאי עלמא, לא יזכי ביה לבתר בההוא עלמא, ואוקמוה מאן דלא אתקין זוודין למיהך מהאי עלמא, לא ייכול בההוא עלמא, ואית עובדין טבין דעביד בר נש בהאי עלמא דייכול מנייהו הכא, וכלא אשתאר לעלמא דאתי ולאתזנא מנייהו. תא חזי, יוסף זכה בהאי עלמא וזכה בעלמא דאתי, בגין דבעא לאתאחדא באשה יראת יהו"ה, כמה דאת אמר (בראשית לט ט) וחטאתי לאלהי"ם, ובגין כך זכה למשלט בהאי עלמא, וזכה לון לישראל. מה כתיב (שם מז יד) וילקט יוסף את כל הכסף, והכי אתחזי, דהא ההוא נהר דנגיד ונפיק איהו לקיט כלא, וכל עותרא ביה קיימא, ודא היא רזא דכתיב (שם א יז) ויתן אותם אלהי"ם ברקיע השמים, וכלא איהו כדקא יאות, דודאי יוסף בעי למשלט על מלכותא. ותא חזי, כתיב וירכב אותו במרכבת המשנה, מאן מרכבת המשנה, קב"ה עביד ליה לצדיק שליטא, בגין דהא מניה אתזן עלמא, ואצטריך לאתזנא, וקב"ה אית ליה רתיכא עלאה, ואית ליה רתיכא תתאה, רתיכא תתאה איהי מרכבת המשנה, ויוסף צדיק אקרי, וליה אתחזי למהוי רכיב על מרכבת המשנה אשר לו לקב"ה, וכלא איהו ברזא למהוי כגוונא דלעילא:

תא חזי ויקראו לפניו אברך, מאי אברך, קשירו, דאתקשר שמשא בסיהרא, וכלא כרעין לקבל אתר דא, ונתון אותו על כל עלמא, וכלהו אודן לגביה,

חזרה לראש הדף
Site location tree