קצז

א

ובגין דא כלא ברזא עלאה איהו. תא חזי, קב"ה עבד מלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיעא, וכלא דא כגוונא דא, וכל מה דאתעביד בארעא, קיימא קמי קב"ה בקדמיתא. תא חזי, מלכותא קדישא לא קביל מלכותא שלימתא עד דאתחבר באבהן, בגין דקב"ה עבד לה למלכו עלאה לאתנהרא מרזא דאבהן, וכד יוסף הצדיק נחת למצרים בקדמיתא, איהו משיך לה לשכינתא לבתר עמיה, דהא שכינתא לא אזלא אלא בתרא דצדיק, ובגין כך אתמשך יוסף למצרים בקדמיתא, ונטיל כל עותרא דעלמא כדקא יאות, ולבתר נחתת שכינתא למצרים וכלהו שבטין בהדה. ובגיני כך יוסף דנטר ליה לברית, זכה לאתעטרא באתריה, וזכה למלכותא דלעילא, ולמלכותא דלתתא, ועל דא כל מאן דנטר ברית קדישא כאילו קיים אורייתא קדישא כולה, דהא ברית שקיל ככל אורייתא:

וירא יעקב כי יש שבר במצרים, ויאמר יעקב לבניו וגו', רבי חייא פתח ואמר, (זכריה יב א) משא דבר יהו"ה על ישראל נאם יהו"ה, נוטה שמים ויוסד ארץ, ויוצר רוח אדם בקרבו, האי קרא אית לאסתכלא ביה, משא דבר יהו"ה, בכל הני אתר דקאמר משא, משא אמאי, אלא בכל אתר דאיהו על דינא דשאר עמין ואמר משא, לטב, בכל אתר דאיהו על ישראל ואמר משא, לביש. בכל אתר דאיהו על דינא דשאר עמין לטב, בגין דמשא מטולא איהו, כביכול מטולא איהו עליה דקב"ה שלום דעמין עכו"ם, וכד אתגזר דינא עלייהו מעבר מניה ההוא מטולא דאיהו סביל עלייהו, בכל אתר דדינא אתגזר עלייהו דישראל ואמר משא, כביכול מטולא איהו עליה דקב"ה, ובגין כך משא, מהאי גיסא ומהאי גיסא מטולא איהו. כיון דאמר נוטה שמים ויוסד ארץ, אמאי אצטריך ויוצר רוח אדם בקרבו, וכי לא הוינא ידעי דאיהו יוצר רוח אדם, אלא לאחזאה דרגא ידיעא דכל רוחין ונשמתין דעלמא בההוא דרגא קיימין. רבי שמעון אמר, האי קרא קשיא, אי אמר ויוצר רוח אדם ולא יתיר יאות, אבל בקרבו מהו, אלא רזא איהו בתרין סטרין, דהא מההוא נהר דנגיד ונפיק, מתמן נפקי ופרחי נשמתין כלהו, ואתכנישו באתר חד, וההוא דרגא איהו יוצר רוח אדם בקרבו, והאי כאתתא דאתעברא מן דכורא, וההוא ולדא צרת לה במעהא, עד דאצטייר כלא בציורא שלימו במעהא, כך ויוצר רוח אדם בקרבו, בקרבו קיימא, עד דאתברי בר נש בעלמא ויהב ליה. דבר אחר, ויוצר רוח אדם בקרבו, בקרבו דאדם ממש, (ז"ח ל"ג מאי טעמא) בגין דכד אתברי בר נש וקב"ה יהב ליה נשמתיה ונפיק לאוירא דעלמא, ההוא רוחא דבגויה לא אשכח גופא לאתפשטא בגויה, וקיימא בסטרא חד בגויה, וכד בר נש אתפשט גופיה, ההוא רוחא אתפשט ויהיב ביה חילא, וכן כגוונא דגופא אתרבי, הכי רוחא יהיב חילא ביה לאתתקפא בר נש בהדיה, ובגין כך יוצר רוח אדם בקרבו ממש. ואי תימא יוצר רוח אדם מהו, בגין דההוא רוחא אצטריך חילא דלעילא יתיר לאסתייעא בהדיה, ועל דא קב"ה איהו יוצר רוח אדם בקרבו, ויהיב ליה סיועא בבר נש. תא חזי, כד ההוא רוחא אצטריך סיועא, כגוונא דאיהו ההוא בר נש, וכגוונא דההוא גופא אתתקן, הכי נמי ההוא רוחא מתקנין ליה, ואוספין ליה רוחא לאתתקנא, ודא הוא יוצר רוח אדם בקרבו. ותא חזי, כיון דאתאביד יוסף מאבוי, יעקב אביד ההוא תוספת רוחא דהוה ליה, ואסתלקת מניה שכינתא, לבתר מה כתיב (בראשית מה כז) ותחי רוח יעקב אביהם, וכי עד השתא

ב

מית הוה, אלא ההוא תוספת רוחא ושכינתא אסתלק מניה ולא הוה בגויה, בגין דעצבונא דהוה ביה גרמא ליה, (גרמא ליה הא), דלא הוה רוחיה בקיומיה, ובגין כך ותחי רוח יעקב אביהם. והכא כתיב וירא יעקב, דעד כען לא אתבשר, מנא הוה ידע, אלא וירא יעקב, דחמא לכל דיירי ארעא דאזלי למצרים ומייתן עבורא, הה"ד וירא יעקב. רבי יצחק אמר, תא חזי, דוד מלכא זכה לאתחברא באבהן, וירית דוכתיה בגווייהו, הה"ד (תהלים קיח כב) אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה. (מאמר הבא נדפס בפרשת וארא דף לא ע"א) רבי ייסא ורבי חזקיה הוו אזלי מקפוטקיא ללוד, והוה עמהון חד יודאי, במטול דקפטירא דחמרא, עד דהוו אזלי, אמר רבי ייסא לרבי חזקיה, אפתח פומך ואימא חד מלה מאינון מילי מעלייתא דאורייתא, דאת אמר בכל יומא קמי בוצינא קדישא, פתח ואמר (משלי ג יז) דרכיה דרכי נעם וכל נתיבותיה שלום, דרכיה דרכי נעם, אלין ארחין דאורייתא, דמאן דאזיל בארחי דאורייתא קב"ה אשרי עליה נעימותא דשכינתא, די לא תעדי מניה לעלמין, וכל נתיבותיה שלום, דכלהו נתיבין דאורייתא כלהו שלם, שלם ליה לעילא, שלם ליה לתתא, שלם ליה בעלמא דין, שלם ליה בעלמא דאתי. אמר ההוא יודאי, אסתרא בקיסטרא בהאי קרא אשתכח, אמרו ליה מנין לך, אמר לון מאבא שמענא, ואוליפנא הכא בהאי קרא מלה. פתח ואמר, האי קרא בתרין גוונין איהו, ובתרין סטרין, קרי ביה דרכים, וקרי ביה נתיבות, קרי ביה נעם, וקרי ביה שלום, מאן דרכים ומאן נתיבות, מאן נעם ומאן שלום. אלא דרכיה דרכי נעם, היינו דכתיב (ישעיה מג טז) הנותן בים דרך, דהא בכל אתר דאקרי באורייתא דרך, הוא אורח פתיחא לכלא, כהאי ארחא דאיהו פתיח לכל בר נש, כך דרכיה דרכי נעם, אלין דרכים דאינון פתיחן מאבהן, דכראן בימא רבא, ועאלין בגויה, ומאינון אורחין מתפתחין לכל עיבר ולכל סטרי עלמא. והאי נעם הוא נעימו דנפק מעלמא דאתי, ומעלמא דאתי נהרין כל בוצינין, ומתפרשן לכל עיבר, וההוא טיבו וההוא נהורא דעלמא דאתי דינקין (נ"א דירתין) אבהן, אקרי נעם. דבר אחר, עלמא דאתי אקרי נעם, וכד אתער עלמא דאתי, כל חדו וכל טיבו וכל נהורין וכל חירו דעלמא אתער, ובגיני כך אקרי נעם. ועל דא תנינן, חייבין דגיהנם בשעתא דעאל שבתא נייחין כלהו, ואית להו חירות ונייחא, בשעתא דנפק שבתא, אית לן לאתערא חידו עלאה עלנא, דנשתזיב מההוא עונשא דחייביא דאתדנו (ס"א דאהדרו) מההיא שעתא ולהלאה, ואית לן לאתערא ולימא (תהלים צ יז) ויהי נעם יהו"ה אלהינ"ו עלינו, דא הוא נעם עלאה, חידו (ס"א חירו) דכלא, ועל דא דרכיה דרכי נעם. וכל נתיבותיה שלום, מאן נתיבותיה, אלין אינון שבילין דנפקין מלעילא, וכלהו נקיט לון ברית יחידאי, דאיהו אקרי שלום, שלמא דביתא, ואעיל לון לימא רבא, כד איהו בתוקפיה, וכדין יהיב ליה שלמא, הה"ד וכל נתיבותיה שלום (ע"כ). תא חזי, יוסף ברית שלום הוה, והוה במצרים מלכא ושליט על ארעא, ויעקב בגין דאסתלק מניה שכינתא לא הוה ידע, ועם כל דא יעקב הוה ליה תברא, בגין למזבן עבורא במצרים, וחמא דאיהו תבירא על תבירא, דיחתון בנוי למצרים. ויאמר יעקב לבניו למה תתראו, בגין דלא תחמון גופייכו אלא כרעבין, כגוברין דלית לון שבעא, אמר רבי חזקיה, ודאי רזא הכא, דהא בכל זמנא דצערא איהו בעלמא, לא בעי בר נש לאחזאה גרמיה בשוקא, בגין דלא יתפס בחובוי, ועל דא אמר למה תתראו והא אתמר. דבר אחר, וירא יעקב כי יש