אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / כתבי מקובלים נוספים / רבי שמעון בר יוחאי / ספר הזוהר בארמית / חלק א / רא
רבי שמעון בר יוחאי

רא

א

ויסגון ביה, בגין דנשמתין לא נפקי לעלמא אלא בהאי ברית. וכן נגזו, האי אם שלמים, דנטרי ליה תדיר, נגזו, מאן דאתגזר וקביל עליה קיימא דא, ועבר, מאי ועבר, ההוא זוהמא דערלה דהוה ביה בקדמיתא. דבר אחר, כה אמר יהו"ה אם שלמים וכן רבים, אלין בני יעקב, דהא כל זמנא דהוו לגביה דיוסף אינון שלמים, דקיימי בהדיה דברית, וכן נגזו, דאזלו ושבקו ליה ליוסף ולשמעון, ועבר, כדין דינא שריא בגינייהו, (נ"א שכינתא שריא בינייהו), כד"א (שמות יב כג) ועבר יהו"ה לנגוף את מצרים. תא חזי, אית דינא קשיא ואית דינא רפיא, דינא קשיא תקיף, דינא רפיא חלש, וכד ינקא האי דינא רפיא מדינא קשיא, כדין אתתקף ואיהו תקיף, בשעתא דאתעביד דינא על ישראל, אתעביד בהאי דינא רפיא, ולא אתתקף בההוא דינא קשיא, וכד דינא אתעביד עלייהו דעמין עעכו"ם, אתתקף האי דינא רפיא בדינא קשיא דלעילא בגין לאתתקפא, הה"ד ועבר יהו"ה לנגוף את מצרים, ועבר, דאתמלי עברה וזעמא, ואתתקף בדינא קשיא, אוף הכא ועבר. ותא חזי בשעתא דמתכנשי עשרה בבי כנישתא, וחד מנייהו אשתמיט, כדין קב"ה ארגיז עליה. דבר אחר, וכן נגזו, כד מתעברי מנייהו אינון עובדין בישין, כדין ועבר, מאי ועבר, רבי שמעון אמר, בזמנא דנשמתא נפקת מהאי עלמא, בכמה דינין אתדנת עד לא תיעול לאתרה, לבתר, כל אינון נשמתין אית לון למעבר בהך נהר דינור דנגיד ונפיק, ולאסתחאה תמן, ומאן איהו דיקום תמן ויעבר בלא דחילו, כד"א (תהלים כד ג) מי יעלה בהר יהו"ה וגו', ונשמתא דזכאה אעבר בלא דחילו, ויקום במקום קדשו, ומאן דאשתדל בצדקה בהאי עלמא, ויתן מממוניה לצדקה, כדין ועבר בההוא אתר ולא דחיל, וכרוזא קרי לה לההיא נשמתא, (נחום א יב) ועניתיך לא אענך עוד, מאן דזכה למעבר בהאי, לית ליה דינא יתיר כלל. תא חזי כל דא דיוסף עם אחוי, וכל הני מילי, אמאי אצטריך, אלא אורייתא דקשוט איהי אורייתא, וכל ארחהא ארחין קדישין, ולית לך מלה באורייתא דלא אית בה רזין עלאין וקדישין, וארחין לבני נשא לאתתקפא בהו. פתח ואמר (משלי כ כב) אל תאמר אשלמה רע וגו', תא חזי קב"ה עביד ליה לבר נש לאתתקפא בה באורייתא, ולמיהך בארח קשוט ולסטר ימינא, ולא יהך לסטר שמאלא, ובגין דבעי להו למיהך לסטר ימינא, אית לון לאסגאה רחימו דא עם דא, ולא יהא דבבו דא עם דא, בגין דלא לאכחשא ימינא, דאיהו אתר דישראל מתדבקן ביה. ותא חזי, בגין כך איהו יצר טוב ויצר רע, וישראל בעיין לאתתקפא ליצר טוב על יצר רע, באינון עובדין דכשרן, ואי סטי בר נש לשמאלא, כדין אתתקף יצר רע על יצר טוב, ומאן דהוה פגים אשלים ליה בחטאוי, דהא לא אשתלים מנוולא דא אלא בחטאין דבני נשא, ובגין כך בעי בר נש לאזדהרא, דלא ישתלים ההוא יצר רע בחטאוי, ויסתמר תדיר, דהא יצר טוב בעי לאשלמא ליה בשלימותא תדיר ולא יצר הרע, ובגין כך אל תאמר אשלמה רע, קוה ליהו"ה ויושע לך. דבר אחר, אל תאמר אשלמה רע, כדכתיב (תהלים לח כא) ומשלמי רעה תחת טובה, למאן דשלים ליה טובה דלא ישלים ליה רע, בגין (דחילו דקב"ה, כד"א זאת עשו וחיו וגו', ואוף איהו הוי תדיר עביד), דכתיב (משלי יז יג) משיב רעה תחת טובה לא תמוש רעה מביתו, ואפילו למאן דאשלימו ליה בישין, לא אית ליה לאשלמא בישא חלף ההוא בישא דשלימו ליה, אלא קוה ליהו"ה ויושע לך. והאי קרא אוקמוה ביוסף זכאה, דלא בעא לאשלמא בישא לאחוי בשעתא דנפלו בידוי, קוה ליהו"ה ויושע לך, בגין דהוא הוה

 

ב

דחיל לקב"ה, דכתיב זאת עשו וחיו וגו', (ואוף) ואיהו תדיר הוה מחכה לקב"ה, כד"א קוה ליהו"ה ויושע לך. רבי אבא פתח ואמר, (משלי כ ה) מים עמוקים עצה בלב איש ואיש תבונה ידלנה, מים עמוקים עצה בלב איש, דא קב"ה, בגין דאיהו עביד עצות, דאייתי טעמין לגלגלא גלגולין על עלמא על ידא דיוסף, לקיימא ההיא גזרה דגזר כפנא על ארעא (נ"א עלמא), ואיש תבונה ידלנה, דא יוסף דגלי אינון עמיקין דגזר קב"ה על עלמא. תא חזי, יוסף לא די ליה דאיהו לא שלים בישא לאחוי, אלא דעבד עמהון טיבו וקשוט, וכך ארחיהון דזכאי תדיר, בגין דא קב"ה חייס עלייהו תדיר בעלמא דין ובעלמא דאתי. מים עמוקים עצה בלב איש, דא יהודה, והא אוקמוה בשעתא דאתקריב לגביה דיוסף על עסקא דבנימן, ואיש תבונה ידלנה, דא יוסף. רבי אבא הוה יתיב אתרעא דאבבא דלוד, חמא חד בר נש דהוה אתי, ויתיב בחד קולטא דתלא דארעא, והוה לאי מארחא ויתיב ונאים תמן, אדהכי חמא חד חויא דהוה אתי לגביה, נפק קוסטפא דגורדנא וקטיל ליה לחויא, כד אתער ההוא בר נש חמא ההוא חויא לקבליה דהוה מית, אזדקף ההוא בר נש ונפל ההוא קולטא לעומקא דתחותוי ואשתזיב, אתא רבי אבא לגביה, א"ל אימא לי מאן עובדך, דהא קב"ה רחיש לך אלין תרין נסין, לאו אינון למגנא. א"ל ההוא בר נש כל יומאי לא אשלים לי בר נש בישא בעלמא, דלא אתפייסנא בהדיה ומחילנא ליה, ותו אי לא יכילנא לאתפייסא בהדיה, לא סליקנא לערסי עד דמחילנא ליה ולכל אינון דמצערו לי, ולא חיישנא כל יומא לההוא בישא דאשלים לי, ולאו די לי דא, אלא דמההוא יומא ולהלאה אשתדלנא למעבד עמהון טבא, בכה רבי אבא ואמר, יתיר עובדוי דדין מיוסף, דיוסף הוו אחוי ודאי, והוה ליה לרחמא עלייהו, אבל מה דעביד דא יתיר הוא מיוסף, יאות הוא דקב"ה ירחיש ליה ניסא על ניסא. פתח ואמר (שם י ט) הולך בתום ילך בטח ומעקש דרכיו יודע, הולך בתום ילך בטח, דא ההוא בר נש דאזיל בארחין דאורייתא, ילך בטח, דלא יכלי נזקי דעלמא לאבאשא ליה, ומעקש דרכיו יודע, מאן יודע, דא הוא מאן דאסטי מארחא דקשוט, ובעי גבי דחבריה, יודע, מהו יודע, ישתמודע איהו בעיניהון דכל מארי דדינא, דלא יתאביד מנייהו דיוקנא דההוא בר נש, בגין לאייתאה ליה לאתרא דינקמון מניה, ובגין כך יודע. ותא חזי, ההוא דאזיל בארח קשוט, קב"ה חפי עליה בגין דלא אתידע ולא אשתמודע לגבי מאריהון דדינא, אבל מעקש דרכיו יודע וישתמודע לגבייהו, זכאין אינון בני נשא דאזלי בארח קשוט, ואזלי לרוחצן על עלמא, דלא דחלי אינון בעלמא דין ולא בעלמא דאתי:

וייראו האנשים כי הובאו בית יוסף, רבי יוסי אמר, ווי לון לבני נשא דלא ידעי ולא מסתכלין בארחי דאורייתא, ווי לון בשעתא דקב"ה ייתי למתבע לון דינא על עובדיהון, ויקום גופא ונפשא למיהב חושבנא מכל עובדיהון עד לא יתפרשון נפשא מן גופא, וההוא יומא יומא דדינא איהו, יומא דספרין פתיחן, ומאריהון דדינא קיימין. בגין דההוא זמנא קיימא נחש בקיומיה לנשכא ליה, וכל שייפי מתרגשין לגביה, ונשמתא אתפרשא מן גופא, ואזלא ושטיא, ולא ידעת לאן ארחא תהך ולאן אתר סלקין לה, ווי לההוא יומא, יומא דרוגזא ונאיצו ההוא יומא, בגין כך אבעי ליה לבר נש לארגזא יצריה כל יומא, ולאדכרא קמיה ההוא יומא דייקום בדינא דמלכא, דקא עאלין ליה תחות ארעא לאתרקבא, ונשמתא אתפרשא

חזרה לראש הדף
Site location tree